מבצר ג'איסלמר
 | |||||||||||
| פנורמה של מבצר ג'איסלמר | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||||||
| קואורדינטות | 26°54′46″N 70°54′45″E / 26.9127°N 70.9126°E | ||||||||||
מבצר ג'איסלמר (בהינדית: जैसलमेर दुर्ग) הוא מבצר עתיק בעיר ג'איסלמר (אנ') בצפון-מערב מדינת ראג'סטאן שבצפון-מערב הודו. הוא נחשב לאחד ממעט "המבצרים החיים" בעולם (כגון קרקסון, בצרפת), שכן כמעט רבע מאוכלוסיית העיר העתיקה עדיין שוכנת בתוך כותלי המבצר. ברוב ההיסטוריה בת ה-800 שנים שלו, היה המבצר העיר ג'איסלמר. ההתיישבויות הראשונות מחוץ לחומות המבצר, שנועדו לענות על צורכי האוכלוסייה הגדלה של ג'איסלמר, קמו במאה ה-17.
מבצר ג'איסלמר הוא המבצר השני בגודלו בראג'סטאן, ונבנה בשנת 1156 על ידי הרוואל (כינויו של השליט) הראג'פוטי (אנ') ג'איסל, מקור שמו של המבצר,[1] ועמד בצומת דרכי מסחר חשובות (כולל דרך המשי העתיקה).
החומות המאסיביות של המבצר בנויות מאבן חול צהובה וצבען חום-צהבהב במהלך היום, הדוהה לזהב-דבש עם שקיעת השמש, ובכך מסווים את המבצר במדבר הצהוב. מסיבה זו הוא ידוע גם בכינוי סונאר קווילה או המבצר הזהוב. המבצר ניצב בתוך ים החולות הנרחב של מדבר טהאר הגדול בגבעת טריקוטה. הוא ממוקם כיום לאורך הקצה הדרומי של העיר הנושאת את שמו. המיקום הדומיננטי שלו על ראש הגבעה הופך את המגדלים הרחבים של ביצוריו גלויים ממרחק קילומטרים רבים מסביב.
בשנת 2013, במושב ה-37 בוועדת המורשת העולמית שהתקיימה בפנום פן בקמבודיה, הוכרז מבצר ג'איסלמר, יחד עם חמישה מבצרים נוספים של ראג'סטאן, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כקבוצת מונומנטים הקרויה מבצרי הגבעות בראג'סטאן.[2]
היסטוריה
האגדה מספרת שהמבצר נבנה על ידי הרוואל (כינויו של השליט) ג'איסל, ראג'פוט (אנ') מחמולת בהאטי, בשנת 1156. האגדה מספרת שהמבצר החליף מבצר קודם בלודרובה, כ-16 קילומטרים מג'איסלמר, שממנו ג'איסל לא היה מרוצה משום שלא היה מוגן מספיק. כך הוקמה בירה חדשה כאשר ג'איסל ייסד את העיר ג'איסלמר.[1]
בסביבות 1293–94 לספירה, התמודד ראוול ג'תסי עם מצור בן שמונה עד תשע שנים שהטיל הסולטאן עלאא א-דין אל-ח'לג'י מסולטנות דלהי על המבצר, שנטען שזעמו של הסולטאן התעורר בשל פשיטה של כוח מחמולת בהאטי על שיירת האוצרות שלו. בסוף המצור, כשהיה ברור שהם עומדים בפני תבוסה ודאית, ביצעו נשות חמולת בהאטי ג'אוהר (אנ') (הצתה עצמית), והלוחמים הגברים פגשו את מותם בקרב עם כוחות הסולטאן. במשך שנים אחדות לאחר המצור המוצלח, המבצר נותר נטוש, לפני שבסופו של דבר הוא נכבש מחדש על ידי כמה מבני חמולת בהאטי ששרדו.[3]
בתקופת שלטונו של רוואל לונאקראן, בשנים 1530–1551, הותקף המבצר על ידי ראש שבט אפגני בשם אמיר עלי. כאשר נראה היה לרוואל שהוא עומד להפסיד בקרב, הוא שחט את נשותיו מכיוון שלא היה מספיק זמן לארגן ג'אוהר. באופן טרגי, תגבורת הגיעה מיד לאחר ביצוע המעשה וצבא ג'איסלמר ניצח בהגנה על המבצר.
בשנת 1541 לספירה נלחם רוואל לונאקראן שוב, והפעם בקיסר האימפריה המוגולית הומאיון כאשר האחרון תקף את המבצר בדרכו לאג'מר (אנ'). רוואל לונאקראן הציע להשיא את בתו לאכבר, בנו של הקיסר. המוגולים שלטו במבצר עד 1762, כאשר מהארוואל מולראג' השתלט על המבצר.
ההסכם בין חברת הודו המזרחית הבריטית לבין מולראג' ב-12 בדצמבר 1818 אישר את השליטה של מולראג' במבצר והובטחה במסגרתו הגנה מפני פלישה. לאחר מותו של מולראג' בשנת 1820, ירש את המבצר נכדו, גאג' סינג.
התקדמות השלטון הבריטי בהודו, עליית הסחר הימי וצמיחת נמל בומביי הביאו לירידה כלכלית הדרגתית של ג'איסלמר. לאחר העצמאות וחלוקת הודו, נסגר נתיב הסחר העתיק לחלוטין, ובכך העיר איבדה לצמיתות את חשיבותה מהעבר במסחר הבינלאומי. אף על פי כן, חשיבותה האסטרטגית המתמשכת של ג'איסלמר הודגמה במהלך המלחמות ב-1965 וב-1971 בין הודו לפקיסטן.
אף על פי שהעיירה ג'איסלמר כבר לא משמשת כעיר מסחר חשובה, או שיש לה תפקיד צבאי מרכזי, כלכלת העיר נהנית מהיותה יעד תיירותי מרכזי. בתחילה כל האוכלוסייה של ג'איסלמר התגוררה בתוך המבצר, וכיום המבצר הישן עדיין כולל אוכלוסייה בת כ-4,000 תושבים, רובם צאצאים מקהילות ברהמינים וראג'פוטים. שתי הקהילות הללו שימשו בעבר ככוח העבודה של שליטי חמולת הבהאטי של המבצר, ושירות זה זיכה אז את העובדים במגורים על ראש הגבעה ובין כותלי המבצר. עם הגידול האיטי באוכלוסיית האזור, רבים מתושבי העיירה עברו בהדרגה למרגלות גבעת טריקוטה. משם התפשטה אוכלוסיית העיירה מאז במידה רבה מעבר לחומות המבצר העתיק, ואל העמק הסמוך למטה.
אדריכלות
אורכו של המבצר הוא 460 מטרים ורוחבו 230 מטרים והוא בנוי על גבעה המתנשאת לגובה של 76 מטרים מעל האזור הסובב. לבסיס המבצר יש חומה בגובה 4.6 מטרים היוצר את הטבעת ההגנה החיצונית ביותר של המבצר, בתוך ארכיטקטורת ההגנה המשולשת שלו. הבאסטיונים או המגדלים העליונים של המבצר יוצרים טבעת ההגנה של החומה הפנימית שאורכה כ-4 קילומטרים. המבצר כולל כיום 99 באסטיונים עגולים, מתוכם 92 נבנו או נבנו מחדש בעיקר בשנים 1633–47. במבצר יש גם ארבע כניסות מבוצרות או שערים בצד העיירה, שאחד מהם נשמר פעם על ידי תותח. נקודות עניין אחרות בין חומות המצודה ושטחיה כוללות:
- ארבעה שערים מסיביים שדרכם חייבים לעבור מבקרים במבצר, הממוקמים לאורך דרך הגישה העיקרית למצודה.
- ארמון ראג 'מהאל, מקום מגוריו לשעבר של המהארוואל של ג'איסלמר.
- מקדשים ג'יינים: בתוך מבצר ג'איסלמר ישנם 7 מקדשים ג'ייניים שנבנו מאבן חול צהובה במהלך המאות 12–16.[2][4] אקרן צ'ופרה מהעיירה מרטה בראג'סטאן בנה מקדש ענק המוקדש לסמבאוותה (הטירתנקרה (אנ') ה-3). במקדש יש יותר מ-600 פסלי אלים וכתבי קודש עתיקים רבים. צ'ופרה פנצ'אג'י בנה מקדש אשטאפד בתוך המבצר.
- מקדש לאקשמינת של ג'איסלמר, המוקדש לפולחן האלים לקשמי ווישנו.
- מבני הוואלי רבים של סוחרים. מדובר בבתים גדולים שנבנו לעיתים קרובות על ידי סוחרים עשירים בערים וערים ראג'סטאניות בצפון הודו, עם גילופי אבן חול מקושטת. חלק מההוואלי הם בני מאות רבות של שנים. בג'איסלמר יש הרבה מבני הוואלי משוכללים שנחצבו מאבן חול צהובה. לחלקם יש קומות רבות ואינספור חדרים, עם חלונות מעוצבים, קשתות, דלתות ומרפסות. חלק מהוואלי הם כיום מוזיאונים, אך ברובם בג'איסלמר מתגוררים עדיין המשפחות שבנו אותם. בין אלה ניתן למצוא את וייאס הוואלי שנבנה במאה ה-15, שעדיין גרים בו צאצאי הבונים המקוריים. דוגמה נוספת היא ארמון שרי נאת שפעם התגורר בו ראש ממשלת ג'איסלמר. חלק מהדלתות והתקרות הן דוגמאות בולטות לעץ מגולף ישן מלפני מאות רבות של שנים.
במבצר פועלת מערכת ניקוז מתוחכמת הנקראת גוט נאלי המאפשרת ניקוז קל של מי גשמים הרחק מהמבצר בכל ארבעת כיווני המבצר. במהלך השנים, פעילות בנייה בלתי מתוכננת ובניית כבישים חדשים הפחיתו מאוד את יעילותה.
תרבות
במבצר יש מסעדות רבות, כולל מטבחים איטלקיים, צרפתים ומקומיים. במאי הקולנוע ההודי המפורסם סטיאג'יט ריי כתב את סונאר קלה (המבצר הזהוב), רומן בלשי, המבוסס על המבצר ולאחר מכן צילם אותו כאן. הסרט הפך לקלאסיקה ומספר רב של תיירים מבנגל ומרחבי העולם מבקרים במבצר מדי שנה כדי לחוות בעצמם את העולם שריי הציג בסרט.
קבוצה של שישה מבצרים של ראג'סטאן: מבצר ג'איסלמר, מבצר צ'יטורגר, מבצר קומבלגר, מבצר רנתמבור, מבצר גאגרון ומבצר אמבר נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשם מבצרי הגבעות בראג'סטאן במהלך הישיבה ה-37 של ועדת המורשת העולמית בפנום פן ביוני 2013. הם נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית כנכס תרבותי סדרתי ודוגמאות לאדריכלות הצבאית של הראג'פוטים.[2]
שימור, שיקום ושחזור
מבצר ג'איסלמר עומד היום בפני איומים רבים שהם תוצאה של לחץ האוכלוסייה הגדלה. חלחול מים, שירותים אזרחיים לא מספקים, בתים נטושים ופעילות סייסמית סביב גבעת טריקוטה הם חלק מהחששות העיקריים המשפיעים על המבצר. שלא כמו רוב המבצרים האחרים, מבצר ג'איסלמר נבנה על גבעות סלעי משקע חלשים מה שהופך את יסודותיו לפגיעים במיוחד לחלחול. במהלך השנים זה גרם לקריסת חלקים משמעותיים מהמצודה כמו ארמון המלכה או רני קא מהאל וחלקים מחומת הגבול החיצונית ומחומות התמך התחתונות.
קרן המונומנטים העולמית (אנ') כללה את המבצר בדוחות שלה מהשנים 1996, 1998 ו-2000 בשל האיומים הנשקפים לה מהגידול באוכלוסיית תושביה ומספר התיירים המבקרים בה הגדל מדי שנה.[5] המבצר הוא אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר של ראג'סטאן עם חמש עד שש מאות אלף תיירים המבקרים בו מדי שנה. כתוצאה מכך, הוא שופע פעילויות מסחריות וחזה בגידול פנומנלי הן בתנועת האדם והן בכמות כלי הרכב.
עבודות שיקום גדולות בוצעו על ידי קרן המונומנטים העולמית והקרן הבריטית "ג'איסלמר בסכנה". לדברי היו"ר לשעבר של "הקרן הלאומית ההודית לאמנות ולמורשת תרבותית" (Indian National Trust for Art and Cultural Heritage), ס.ק. מיסרה, העניקה חברת אמריקן אקספרס יותר ממיליון דולר לשימור מבצר ג'איסלמר.[6] היעדר פעולה מתואמת בין מחלקות הממשלה השונות האחראיות למתקנים אזרחיים, העירייה המקומית והמכון הארכאולוגי האחראי על תחזוקת המבצר מהווים מכשול מרכזי בתחזוקתו ושיקומו.
גלריה
-
הארמון במבצר -
תותח במבצר ג'איסלמר -
מבט על מבצר ג'איסלמר בערב -
החומות והעיר -
הכניסה למבצר -
פרות בשער הראשי -
הארמון במבצר -
היררכיה -
מבצר והעיר ג'איסלמר -
מבצר ג'איסלמר -
גילופים במבצר -
אומנות האוולי
.jpg)
,_Jaisalmer,_Jodhpur,_Rajasthan,_India_(2012).jpg)
לקריאה נוספת
- Melton, J. Gordon (2014), Faiths Across Time: 5,000 Years of Religious History [4 Volumes], ABC-CLIO, ISBN 9781610690263
- Jain, Chanchalmal Lodha, History of Oswals, Panchshil Publications, ISBN 9788192373027
- Crump, Vivien; Toh, Irene (1996). Rajasthan (hardback). London: Everyman Guides. p. 400. ISBN 1-85715-887-3.
- Michell, George, Martinelli, Antonio (2005). The Palaces of Rajasthan. London: Frances Lincoln. p. 271 pages. ISBN 978-0-7112-2505-3.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - Tillotson, G.H.R (1987). The Rajput Palaces - The Development of an Architectural Style (Hardback) (First ed.). New Haven and London: Yale University Press. p. 224 pages. ISBN 0-300-03738-4.
קישורים חיצוניים
- The Hill Forts of Rajasthan
- "Jewel of India: Saving Jaisalmer, Realm of the Rajput Princes," ICON Magazine, Spring 2003, p. 22-25.
- World Monuments Fund, Jaisalmer Fort: Third Technical Mission, Identification of a Pilot Project, New York, NY: 2000.
- World Monuments Fund, Restoration of Jaisalmer Fort: Assessment of Outer Fort Walls, New York, NY: 2000.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Jaisalmer Fort - Jaisalmer Fort Rajasthan - Sonar Quila Jaisalmer Rajasthan". www.jaisalmer.org.uk (באנגלית).
- ^ 2.0 2.1 2.2 Hill Forts of Rajasthan
- ^ Rajadhyaksha, P L Kessler and Abhijit. "Kingdoms of South Asia - Indian Kingdom of Rajputana (Jaisalmer)". www.historyfiles.co.uk (באנגלית).
- ^ Melton, J. Gordon, (2014), Faiths Across Time: 5,000 Years of Religious History
- ^ World Monuments Fund - Jaisalmer Fort
- ^ Misra, S.K. (7 באפריל 2010). "INTACH has earned its position". Indian Express.
{{cite news}}: (עזרה)
| מבצרי הגבעות בראג'סטאן | ||
|---|---|---|
|
32221487מבצר ג'איסלמר