לזרוס פאוול

לזרוס פאוול
Lazarus W. Powell

לידה	6 באוקטובר 1812 הנדרסון, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	3 ביולי 1867 (בגיל 54) הנדרסון, קנטקי, ארצות הברית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת טרנסילבניה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
חתימה
חבר בית הנבחרים של קנטקי 1836
מושל קנטקי ה־19 2 בספטמבר 1851 – 4 בספטמבר 1855 (4 שנים) → ג'ון הלם צ'ארלס מורהד ←
סנאטור מטעם קנטקי 4 במרץ 1859 – 3 במרץ 1865 (6 שנים) → ג'ון ברטון תומפסון ג'יימס גתרי ←

לזרוס וייטהד פאוול (באנגלית: Lazarus Whitehead Powell‏; 6 באוקטובר 1812 – 3 ביולי 1867) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמושל קנטקי ה־19 בין השנים 1851–1855, וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קנטקי בין השנים 1859–1865.

הרפורמות שפאוול הנהיג בתקופת כהונתו הפכו את מערכת החינוך של קנטקי לאחת הטובות בדרום ארצות הברית שלפני מלחמת האזרחים. הוא שיפר את מערכת התחבורה של המדינה, והטיל וטו על חוקים שלדעתו היו מביאים להקמת מספר מופרז של בנקים. בחירתו למושל סימנה את סוף שליטתה של המפלגה הוויגית בקנטקי — קודמו, ג'ון קריטנדן, היה האחרון מהמפלגה של "בנה האהוב" של המדינה, הנרי קליי.

לאחר כהונתו כמושל, נבחר פאוול לסנאט. לפני שיכול היה להיכנס לתפקיד, הנשיא ג'יימס ביוקנן שלח אותו ואת מייג'ור בנג'מין מקולוק לטריטוריית יוטה כדי להפיג מתיחות עם בריגהאם יאנג והמורמונים. פאוול נכנס לתפקידו בסנאט עם שובו, זמן קצר לפני בחירתו של אברהם לינקולן לנשיאות. הוא הפך למבקר חריף של ממשל לינקולן — עד כדי כך שהאספה הכללית של קנטקי ביקשה ממנו להתפטר, וחברי סנאט אחרים ניסו להדיחו. שתי הקבוצות נסוגו לבסוף מדרישתן. פאוול היה גם בעל עבדים. הוא נפטר בביתו סמוך לעיר הנדרסון שבקנטקי, זמן קצר לאחר שניסיון לחזור לסנאט בשנת 1867 כשל.

ביוגרפיה

ראשית חייו

פאוול נולד ב־6 באוקטובר 1812 ליד הנדרסון שבקנטקי, והיה בנם השלישי של לזרוס ואן מקמהון פאוול. סביו מצד אביו היגרו מאלסטר (אירלנד של היום) ב־1771. הוא למד בבתי הספר המקומיים והיה תלמידו של ג'ורג' גייל. בשנת 1833 סיים תואר ראשון בקולג' סנט ג'וזף שבברדסטאון, ולאחר מכן למד משפטים אצל ג'ון רואן. בהמשך למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת טרנסילבניה, אצל השופט ג'ורג' רוברטסון והשופט דניאל מייס. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ב־1835, ופתח משרד עורכי דין בשותפות עם ארצ'יבלד דיקסון — שותפות שנמשכה עד 1839.

ב־8 בנובמבר 1837 נישא להארייט אן ג'נינגס. נולדו להם שלושה בנים, עד מותה של ג'נינגס ב־30 ביולי 1846.

ראשית הקריירה הפוליטית

פאוול היה דמוקרטי במחוז שהיה מעוז של הוויגים. דרכו הפוליטית החלה ב־1836, כשנבחר במפתיע לבית הנבחרים של קנטקי לאחר שקמפיין אגרסיבי שלו גבר על יריב שהתבסס בעיקר על תמיכה מפלגתית. ב־1838 הפסיד בבחירות באותו מחוז. שש שנים מאוחר יותר היה אלקטור לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית ותמך בג'יימס פולק.

מושל קנטקי

ב־1848 רצתה המפלגה הדמוקרטית להריץ את לין בויד כמושל, אך הוא סירב. פאוול נבחר במקומו, בעיקר בזכות השפעתו של ג'יימס גתרי, אך הפסיד בסופו של דבר לג'ון קריטנדן מועמד המפלגה הוויגית. ב־1851 שוב היה מועמד המפלגה הדמוקרטית, והפעם ניצח — בהפרש של 850 קולות בלבד — את חברו ועמיתו, ארצ'יבלד דיקסון, מועמד הוויגים. בכך היה פאוול הדמוקרטי הראשון שנבחר למשרת המושל כמעט מזה שני עשורים.

במהלך כהונתו היו לו עימותים עם בית המחוקקים הנשלט בידי הוויגים. כאשר נעשתה חלוקה מחדש של מחוזות הקונגרס בעקבות מפקד 1850, הטיל פאוול וטו בטענה שהגבולות שורטטו כך שיטיבו עם הוויגים; הווטו בוטל. מנגד, הצליח לחסום חקיקה שהייתה גורמת לפתיחת מספר רב מדי של בנקים.

בתחום החינוך הוביל מהפכה משמעותית: הוא הורה להשתמש בקרן השקיעה של המדינה לתשלום ריבית על איגרות החוב של מערכת החינוך, מה שעיכב קודמו בתפקיד. בשנת 1855 אישרו תושבי קנטקי ברוב גדול העלאה במס החינוך — מהלך שנתמך בידי פאוול ומפקח החינוך רוברט ג'פרסון ברקינרידג'. כתוצאה מכך הפכה מערכת החינוך של קנטקי לאחת המובילות בדרום.

פאוול עודד גם פיתוח תחבורה פרטית ומימן סקר גאולוגי ב־1854. בתקופתו גדל אורך מסילות הברזל מ־78 מייל ל־242 מייל.

כהונה בסנאט של בארצות הברית

ב־1858 נבחר פאוול לסנאט של ארצות הברית. ב־1858–1859 שימש כנציג הנשיא ג'יימס ביוקנן בטריטוריית יוטה, שם סייע להשגת הסדר של שלום עם המורמונים.

במלחמת האזרחים תמך במדיניות הנייטרליות של קנטקי. הוא האמין בממשלה פדרלית חזקה אך התנגד להפעלת כוח נגד הדרום. הוא ביקר חריפות את מדינות הצפון שלא קיימו את חוק העבד הנמלט.

ב־1861 גינה פאוול את החלטת לינקולן להשעות את צו הביאס קורפוס. ב־1862 תקף מעצרים שנעשו בדלאוור כבלתי חוקיים. בשל עמדותיו דרשו ממנו מחוקקי קנטקי להתפטר, וחברי סנאט בראשות גארט דייוויס ניסו להדיחו — אך מאוחר יותר כולם חזרו בהם.

פאוול המשיך למתוח ביקורת על מה שראה כפגיעה בזכויות חוקתיות. ב־1863 גינה את צו מספר 11 של הגנרל יוליסס ס. גרנט, שאסרה על יהודים לשהות במחוז הצבאי של טנסי. הוא תקף גם התערבות צבאית בבחירות בקנטקי. ב־1864 התנגד לתיקון החוקה לביטול העבדות.

שנותיו האחרונות ומותו

עם סיום כהונתו בסנאט חזר להנדרסון ועסק בעריכת דין. ב־1866 היה ציר בוועידת האיחוד הלאומי.

ב־1867 הוצע מחדש לסנאט, אך לאחר חודשים של הצבעות ללא הכרעה, סבר שהרכב האספה הכללית הושפע מהתערבות צבאית צפונית. הוא ביקש מהדמוקרטים להסיר את מועמדותו — והם בחרו במקומו את גארט דייוויס, שנבחר.

פאוול נפטר ב־3 ביולי 1867 כתוצאה משבץ, ככל הנראה בשל השפעות שנים של מחלת שיגרון. הוא נקבר בבית העלמין פרנווד שבהנדרסון. בשנת 1870 הוצבה על קברו מצבת שיש גבוהה (כ־6.7 מטר). מחוז פאוול בקנטקי נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לזרוס פאוול בוויקישיתוף

• לזרוס פאוול באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• לזרוס פאוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לזרוס פאוול42200827Q734742