כוח ההגנה של העם האוגנדי
.svg) | |
| מדינה |
 אוגנדה |
|---|---|
| שם קצר | UPDF |
| מנהיגות | |
| המפקד העליון | יוורי מוסווני |
| ראש הצבא | מוהוזי קיינרוגבה |
| שר ההגנה | יעקב אובות-אובות |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | מקצועי |
| גיל הגיוס | 18 |
| כוחות פעילים | כ-50,000 |
| כוחות מילואים | כ-80,000 |
| תקציב | |
| אחוזי תמ"ג | 2.25% |
| תעשייה | |
| ספקים זרים |
 ישראל ברית המועצות הרפובליקה העממית של סין בריטניה ארצות הברית רוסיה |
| https://www.updf.go.ug/ | |
כוח ההגנה של העם האוגנדי (באנגלית: Uganda People's Defence Force; בר"ת: UPDF)[1] הוא השם הרשמי של הכוחות המזוינים ברפובליקה של אוגנדה החל מ-1995, המועד בו שם הגוף ותפקידו תוקנו בחוקה.[2]
בין משימותיו ניתן למנות: שמירה על ריבונות אוגנדה, סיוע אזרחי בשעת חירום, סיוע בקידום ופיתוח אזרחי באוגנדה, וכן השגת שיתוף אזורי ובין לאומי.[3][4]
היסטוריה
לאחר שאוגנדה קיבלה את עצמאותה מבריטניה ב-1962, היא ביססה את צבאה על הגדוד הקולוניאלי המקומי של האימפריה הבריטית לשעבר, אשר בו שירתו גם התושבים הילידים. הצורה הנוכחית של הצבא מבוססת על המחתרת שנקראה בשם "צבא ההתנגדות הלאומי המורדים לשעבר", וזאת בעקבות חקיקת חוקת אוגנדה משנת 1995.[4]
לאורך כל ההיסטוריה של אוגנדה העצמאית בלטה מעורבותם הרבה של הכוחות המזוינים בחיים הפוליטיים. נקודות ציון מרכזיות בהיסטוריה הצבאית של אוגנדה:[5][1][6][7]
- קבלת העצמאות והקמת הצבא הלאומי (1962): עם סיום המנדט הבריטי, הוקם הצבא הריבוני על בסיס יחידת "רובאי המלך האפריקאים" הבריטי.
- מרד החיילים הראשון (1964): חיילים אוגנדים מרדו בדרישה להעלאת שכר ולהחלפת הקצונה הבריטית בקצונה מקומית, אירוע שסימן את תחילת המעורבות הפוליטית של הצבא.
- ההסתערות על ארמון מנגו (1966): הצבא, בפיקודו של אידי אמין ובהוראת מילטון אובוטה, תקף את ארמונו של הקבקה (מלך בוגנדה), מה שהוביל לביטול המלוכות המסורתיות וריכוז הכוח בידי אובוטה.
- ההפיכה הצבאית של אידי אמין (1971): הגנרל אידי אמין תפס את השלטון בהפיכה צבאית בזמן שאובוטה שהה מחוץ למדינה, והחל תקופה של שלטון צבאי אלים ודיקטטורי.
- מבצע אנטבה (1976): פשיטה של סיירת מטכ"ל על נמל התעופה באנטבה לשחרור חטופים ישראלים, אירוע שחשף את חולשת הצבא האוגנדי ושיתוף הפעולה שלו עם טרור.[8]
- מלחמת אוגנדה–טנזניה (1978–1979): בעקבות פלישת אמין לטנזניה, הגיב צבא טנזניה במתקפת נגד נרחבת יחד עם גולים אוגנדים (UNLA), מה שהוביל לכיבוש קמפלה ולהפלת משטר אמין.
- מלחמת הסבך האוגנדית (1981–1986): מלחמת אזרחים עקובה מדם שהחלה לאחר בחירות שנויות במחלוקת. צבא ההתנגדות הלאומי (NRA) בראשות יוורי מוסווני ניהל לוחמת גרילה נגד ממשלת אובוטה השנייה.
- עליית יוורי מוסווני לשלטון (1986): כוחות ה-NRA כבשו את הבירה קמפלה, ומוסווני הוכרז כנשיא. הצבא הפך לזרוע המרכזית של המדינה תחת השם UPDF (Uganda People's Defence Force)[דרוש תרגום].
- המרד של "צבא ההתנגדות של האל" – LRA (1987–הווה): תחילת הלחימה נגד ג'וזף קוני בצפון המדינה. המלחמה נמשכה עשורים והתאפיינה בחטיפת ילדים ופשעי מלחמה קשים.
- מלחמת קונגו השנייה (1998–2003): צבא אוגנדה פלש לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, היה מעורב בקרבות קשים (כולל נגד בעלת בריתו לשעבר, רואנדה) והואשם בניצול משאבי טבע באזור.
- משימת האיחוד האפריקאי בסומליה – AMISOM (2007–הווה): אוגנדה הפכה לתורמת הכוחות הגדולה ביותר לכוח שמירת השלום בסומליה במטרה להילחם בארגון א-שבאב.
- המבצעים נגד ה-ADF במזרח קונגו (2021–הווה): מבצע "שוג'ה" (Operation Shujaa), שיתוף פעולה צבאי בין אוגנדה לקונגו נגד כוחות המורדים האסלאמיסטים (Allied Democratic Forces).
- משימות בינלאומיות נוספות.[9][10]
ארגון וציוד
בראש הכוחות המזוינים עומד הנשיא כמפקד העליון. שר הביטחון מופקד על יישום המדיניות, בעוד הרמטכ"ל הוא המפקד הבכיר בפועל מבין אנשי הדרג הצבאי, ואחראי לפעילות הצבא בשיגרה. כלל הסד"כ הצבאי מורכב מכ-50,000 חיילים בשירות פעיל ועוד כ־75,000 עד 100,000 במילואים. היחידות בהם הם משרתים כוללות את היחידות הלוחמות והתומכות האלה:[11][4]
- זרוע היבשה
- 5 פיקודים מרחביים
- חטיבת משוריינת אחת
- חטיבת חי"ר ממוכן אחת
- 5 אוגדות חי"ר (16 חטיבות)
- גדוד שריון אחד
- חטיבת הנדסה
- חטיבת ארטילריה אחת
- 2 גדודי נ"מ
- חטיבת משמר נשיאותי
- זרוע האוויר[12]
- טייסת מטוסי קרב
- טייסת מסוקי קרב
- טייסות מסוקי תובלה ואימון
- טייסת מסוקי סיוע קרוב
- טייסת מטוסי אימון
- טייסת מטוסי תקיפה קרקעית ואימון מתקדם
- טייסת מטוסי תובלה כבדה
- טייסת מטוסי תובלה קלה
- יחידה להטסה בכירי הממשל
- טייסת מטוסים למשימות ייעודיות (יחידה הכולל צביר של יתר סוגי המטוסים כגון כיבוי אש, לוחמה אלקטרונית ניסוי)
- המערך הטכני
- זרוע המילואים – המרכזת תחתיה את כלל כוח אדם במילואים
- זרוע הכוחות המיוחדים – כולל תחתיו את כלל היחידות המיוחדות וביניהם בין היתר:
- גדוד קומנדו
- יחידת צליחה אמפיבית (הפועלת בגבולות הכוללים מקווים מים ובפרט אגם ויקטוריה)
עקב המהפכות שעברה אוגנדה וההשפעות הזרות להן היא נתונה, מתאפיין הצבא בשילוב של ציוד ישן וחדש מהגוש המזרחי והמערבי כאחד. לצד זאת, בשנים האחרונות הוא גם מקבל אימונים והכשרות מידי מדינות מערביות.[4]
גלריה
-
מסוק בל 206 אוגנדי -
מטוס סוחוי 30 מטייסת הקרב היחידה של חיל האוויר האוגנדי -
-
טנק של הצבא האוגנדי -
דגל זרוע האוויר -
דגל זרוע היבשה
.jpg)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של כוח ההגנה של העם האוגנדי (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוגנדה – ביטחון, באתר בריטניקה
- ↑ Our Mandate, UPDF (באנגלית)
- ↑ Who We Are, UPDF (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Uganda - The World Factbook, www.cia.gov (באנגלית)
- ↑ Our History, UPDF (באנגלית)
- ↑ Military history of Uganda, Grokipedia (באנגלית)
- ↑ "Uganda profile - Timeline". BBC News (באנגלית). 2011-07-11. נבדק ב-2026-04-19.
- ↑ מבצע אנטבה, באתר ארכיון המדינה
- ↑ Troop and police contributors, UN Peacekeeping, 2025-10-24 (באנגלית)
- ↑ Alex Kithumbu, ATMIS Uganda peacekeepers celebrate 62nd independence anniversary, African Transition Mission in Somalia (ATMIS), 2024-10-13 (באנגלית)
- ↑ Services, UPDF (באנגלית)
- ↑ Orbats, www.scramble.nl
כוח ההגנה של העם האוגנדי43173881Q1075380