יטבתה
קובץ:Yotvata-logo01.gif  מבט על יטבתה מההרים המקיפים אותה
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | חבל אילות |
| גובה ממוצע[1] | 81 מטר |
| תאריך ייסוד | 1951 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 801 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 7.8% בשנה |
(למפת דרום הנגב רגילה)   יטבתה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
3 מתוך 10 |
| http://www.yotvata.org.il | |
יָטְבָתָה (הגו: יוֹטְבָתָה, במלעיל) הוא קיבוץ בדרום הערבה, כ-45 ק"מ מצפון לאילת. בתחום הקיבוץ אתר ארכאולוגי בשם "עין ע'צ'יאן" (נהגה עין רדיאן).
הקיבוץ נקרא על שם יטבתה המקראית, תחנה בנדודי בני ישראל במדבר, הגם שיש הסבורים כי מיקומו של האתר המקראי הוא דרומי יותר, ייתכן בסביבות טאבה[3].
קיבוץ יטבתה
קיבוץ יטבתה הוקם בסוף 1957 לאחר מספר שנים בהן היה המקום היאחזות נח"ל, קרי – התיישבות חצי צבאית וחצי אזרחית. היאחזות עין רדיאן, השלישית בארץ, קמה ב-1951 סמוך לקידוח שהזרים מים לאילת תוך מטרה לשמור על המתקן והצינור, ואבטחת הדרך בין באר שבע ואילת בהיותה נקודת היישוב היחידה לאורכה. לאחר 6 שנים בהן התחלפו החיילים כל כמה חודשים, הוחלט לאזרח את ההיאחזות ולהפוך אותה לקיבוץ, שחבריו הראשונים הם אותם חיילים שהיו באותה היאחזות. בשנותיו הראשונות ניסיונות הפרנסה היו מחקלאות ירקות, בעיקר עגבניות-חורף (אחד משני המקומות היחידים בארץ) ובקר לבשר עבור מאות עובדי מכרות תמנע. את עדר הבקר הובילו כל בוקר כקילומטר עד לשולי מלחת יטבתה שכונה "הפמפס", שם ניזונו הפרות מהצמחייה הרבה, ואחר הצהריים החזירו את העדר לקיבוץ. לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את הענף, אך הימצאותן של פרות באזור זה בו שורר אקלים מדבר קיצון, נטע בלב החברים הצעירים שזה עתה השתחררו מהנח"ל, רעיון להקים רפת ומחלבה. כיום (2018) בהיותו בן 60 הוא מאוכלס בכ-342 חברים, 226 ילדים, כ-50 בנים חיילים ומשוחררים ובנוסף – מתנדבים ותושבים, ומשתייך לזרם השיתופי (המאגד כ-45 קיבוצים). הקיבוץ מתפרנס ממחלבת יטבתה, מטעי תמרים (כ-700 דונם), שלחין (כ-4,000 דונם), רפת (כ-620 חולבות), פונדק וכן יזמויות פרטיות. הלב הפועם של הקיבוץ הוא חדר האוכל בו מוגשות שלוש ארוחות בכל אחד מימי השבוע, ומשמש גם לאירועי תרבות מקומית. בכל שנתון גדלים יחד בין 10-15 ילדים הלומדים בבית הספר האזורי שנמצא בקיבוץ, ולוקחים חלק פעיל בעשייה הקיבוצית, באירועי התרבות ובהשתלבות בעבודה בענפי המשק. הקיבוץ מתאמץ לשמר את העיקרון של "עבודה עצמית" המתבטא בתורנות חברים ברפת, בגיוסים בתמרים ועוד.
המחלבה
הוקמה בשנת 1962 יחד עם רפת בה כ-30 פרות חולבות מתוך כוונה ולהתפרנס מממכר חלב מפוסטר לאילת. באותן השנים לא היה בנמצא משאיות קירור, ולאילת הצעירה בה כבר כמה אלפי תושבים וכמה עשרות תינוקות, הגיעה מדי פעם משאית ממרכז הארץ עם מוצרי חלב, כשעל רצפת המשאית שלולית מים גדולה זכר לקוביית הקרח שלא שרדה את 6 שעות הנסיעה ואת החום הלוהט. מדי בוקר יצא טנדר לאילת למכור חלב מפוסטר וקר. עם כיבוש סיני ב-1967 ועליה במספר כלי הרכב שנסעו דרומה, הוקם פונדק בכניסה לקיבוץ, שהיווה גם חשיפה למחלבת הקיבוץ המדברי הצעיר ולמוצרים הנוספים שהיא ייצרה כדוגמת שוקו ומוקה. הביקוש הביא לכך שלאחר כעשור, בשנת 1979 החלה המחלבה לשווק מוצרים (על ידי תנובה) גם לבאר שבע והנגב, ובשנת 1981 לתל אביב והמרכז. בשנת 1992, כשלמחלבה היו כבר כעשרים מוצרים, החל גם השיווק לחיפה ולצפון, ובכך למעשה שווקו המוצרים בפריסה ארצית. בשנת 1997 רכשה חברת שטראוס 50% ממניות המחלבה, והפכה להיות שותפה בניהול המחלבה יחד עם הקיבוץ המחזיק ב-50% הנותרים. במחלבה עובדים כ-50 חברי קיבוץ ועוד כ-70 אילתים המעבדים כ-65,000,000 ליטר בשנה, כשמידי יום בממוצע יוצאות משערי המחלבה כ-15 משאיות. מחלבת יטבתה היא המחלבה היחידה בעולם המייצרת תוצרת המשווקת בפריסה ארצית, שמוזרם אליה חלב בצינור מרפת סמוכה.
מקור השם
זהו תרגום מערבית של עין רדיאן - "המעיין השופע", והוא אכן היה כך עם הקמת ההיאחזות שנקראה על שמו, מה שהוביל את ועדת השמות הממשלתית להחליט שהיישוב יקרא "יטבתה" (במלעיל), כמסופר במסעות בני ישראל במדבר: "מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם." (דברים י' 7). על פי המקורות יטבתה היא "ארץ טובה".
פונדק יטבתה (המזנון)
ערך מורחב – מחלבות יטבתה
בתחילת שנות השישים היה הקיבוץ היישוב היחיד בערבה בין אילת לבאר שבע, מה שהפך אותו לנקודת עצירה לאוטובוסי אגד שחלפו בכביש פעמיים ביום. למראה אורחים לא קרואים אלו נרכשו מכשירים אוטומטים מארצות הברית אשר הוזנו במטבעות ושהרוו צמאונם של הנוסעים והנהג בשוקו ובמוקה. מכיוון שמטבעות לא תמיד היו לכל הנוסעים, הגיע אריה הורביץ לעזרת הנוסעים ופרט שטרות למטבעות. תוך זמן מה נענה לדרישת הנוסעים והחל למכור גם סיגריות ומיץ, וכך נוסד קיוסק קטן על אם הדרך.
לימים התפתח למזנון הגשה שעבר לקרבת הכביש, שבמהלך השנים הפך למסעדה. מבנה המזנון כולל גם חנות, תחנת דלק ומרכז מידע על האטרקציות באזור. ליד ובתוך המזנון פזורים פסלים של פרות, ובסמוך אליו הוקם "פרק יטבתה".
כל מוצרי החלב של מחלבת יטבתה נמכרים במזנון מול הקיבוץ.
היסטוריה
- ערך מורחב – מצודת יטבתה מתקופת הברזל
באזור בו שוכן הקיבוץ, נתגלו שרידים עתיקים שהכילו ממצאים לפעילות של הפקת נחושת. דרומית לאתר הקיבוץ נמצא פארק תמנע המכיל מכרות נחושת עתיקים ותצורות גאולוגיות מעניינות.
כמו כן, נחשפה מצודה מצרית מתקופת הברזל, מתקופת השושלות ה-19 וה-20 (תקופת הממלכה החדשה) שתפקידו היה הגנה על נווה המדבר החשוב.[4]
האתר שימש כמצודה ותחנת דרכים בימי הכיבוש הרומי. במצד נמצאה כתובת מימי הקיסר דיוקלטיאנוס.
בתקופה העות'מאנית ניצבה תחנת משטרה מדברית עשויה לבני בוץ בין הדקלים של עין רדיאן, ובתקופת המנדט הבריטי נבנתה משטרה מאבן על חורבות המצודה הרומית.
האתר נסקר ותועד על ידי ארכאולוגים; לראשונה על ידי בנו רותנברג ב-1956 ונחפר ב-1976 על ידי משלחת בראשות זאב משל. ב-2001 נערכו חפירות נוספות באתר על ידי רותנברג, סגל וחליילי.
החי והצומח ביטבתה
באתר מצויים מי תהום בשפע והם נשאבים לשימוש יישובי הסביבה ולאילת. בקרבת האתר מצוי אזור אדמת מלחה גם היא רוויה במי תהום, ובו נווה מדבר טבעי של דקלים מניבי פרי, לפי המשוער נבטו וצמחו העצים מחרצני תמרים שהותירו אחריהם בדואים או עוברי אורח מזדמנים. בסמוך לקיבוץ יטבתה הוקמה שמורת הטבע חי-בר (כיום, הכניסה היא ליד סמר). בשמורה חיים מיני בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה וחלקם נעלם מנוף הארץ. בין השאר חיים בו דישון, ראם לבן, יען וכן מיני זוחלים ושועלי מדבר, וכן הקרקל. במרכז הטורפים שבחי בר נמצאים שועלי מדבר, תנים, זאבים, צבועים ואף נמרים. החולות שליד יטבתה עשירים בבעלי חיים, בהם יונקים, זוחלים ופרוקי רגליים, חלקם אנדמים ליטבתה.
אנרגיה סולארית
בשטח קיבוץ יטבתה פועל שדה סולארי בינוני של ערבה פאוור קומפני בשם יטבתה סאן. השדה בעל כושר ייצור של 6.8 מגוואט, משתרע על שטח של 88 דונם ומורכב מ-23,400 פאנלים פוטו-וולטאים של חברת JA Solar. עלות הפרויקט: 96.5 מיליון ש"ח, כולל השקעה של 19.3 מיליון ש"ח הון עצמי על ידי ערבה פאוור, קרן נוי וקק"ל. במשך 20 שנות הפעילות של השדה 'יטבתה סאן' הוא צפוי לחסוך הפקה של כ-172,000 טון מטרי של דו-תחמוצת הפחמן.
גלריה
-
יטבתה - מדשאה -
יטבתה - גגות הקיבוץ -
קו ייצור שוקו במחלבת יטבתה -
השער הישן, נמצא מול המזנון ומרכז המבקרים, יוצא לכביש הערבה -
פסלי פרות בחנות ומרכז המבקרים
קישורים חיצוניים
- אתר יטבתה
- יטבתה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- קיבוץ יטבתה באתר מידעפון אילת
- הילה אלפרט, מסע לפנינת הערבה - ליטבתה, באתר ישראל היום, 14 במאי 2013
- סרגיי בלנדין, ארץ נחלי מים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ בנו רותנברג, תגליות סיני, הוצאת מסדה, 1958, עמ' 174-170.
- ^ Beno Rothenberg, Irina Segal and Hamoudi Khalai, Late Neolithic and Chalcolithic copper smelting at theYotvata oasis (south-west Arabah), באתר הקולג' האוניברסיטאי של לונדון
| ||||||||||||
