יחסי איראן – קוריאה הצפונית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת מתונה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת מתונה. |
| יחסי איראן – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| איראן | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 91,923,060 | 26,529,070 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 401,505 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,368 | |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית | דיקטטורה, משטר חד-מפלגתי-קומוניסטי, מונרכיה אבסולוטית דה פקטו |
יחסי איראן - קוריאה הצפונית הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן. היחסים מתוארים על ידי סוכנויות הידיעות הרשמיות של שתי המדינות כחיוביים.
היסטוריה
היחסים הדיפלומטיים החלו בעקבות המהפכה האיראנית ב-1979 והקמתה של הרפובליקה האסלאמית. איראן וצפון קוריאה התחייבו לשיתוף הפעולה בתחום החינוכי, המדעי והתרבותי.[1] בכלי תקשורת דווח כי שיתופי פעולה אלו הורחבו אף למישור הגרעיני.[2] עם זאת, הצהרות רשמיות של ממשלת ארצות הברית[3] וכמה מחקרים אקדמאיים ערערו על אמינותם של דיווחים אלו.[4]
המערב העלה בעבר חששות מעסקאות הנשק של קוריאה הצפונית ואירן. החל מאמצע שנות השמונים צפון קוריאה הייתה למתווכת בין הגוש הקומוניסטי לבין איראן, בנוסף לכך מכרה צפון קוריאה לאירן נשק מייצור מקומי. כיום, צפון קוריאה ממשיכה את מכירת הטילים שלה לאיראן. צפון קוריאה ואיראן הן שתי המדינות הנותרות מ"ציר הרשע" של ג'ורג' וו. בוש, דבר שהביא לחששות רבים בנוגע ליחסים בין אירן לקוריאה הצפונית.
עם זאת, מערכת היחסים בין צפון קוריאה לאירן ידעה גם תקופות מתוחות. אף על פי ששתי המדינות מגלות התנגדות למדיניות החוץ של המערב ככלל וארצות הברית בפרט, ישנם הבדלים, לעיתים ניכרים, באינטרסים הלאומיים של כל אחת מהמדינות. לדוגמה, אף על פי שצפון קוריאה העניקה לאירן סיוע צבאי במהלך מלחמת איראן–עיראק (מעשה שגרם לבגדד לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם פיונגיאנג), קוריאה הצפונית עשתה ניסיונות חוזרים ונשנים לנרמל את היחסים עם ממשלת עיראק. ב-1982 הרשויות בצפון קוריאה הזמינו באופן סודי משלחת עיראקית לביקור, אך רק נציג עיראקי לא רשמי הגיע. השיחות לנרמול היחסים נכשלו, אך עצם הניסיון גילה כי צפון קוריאה לא הייתה מחויבת אידאולוגית לרדיפה של אירן נגד סדאם חוסיין. מצד שני, מנהיגי אירן החליטו לקיים יחסים דיפלומטיים עם שני הקוריאות: הצפונית והדרומית, למורת רוחה של פיונגיאנג. במשברים הפנים קוריאניים האחרונים, סוכנויות הידיעות האיראניות בדרך כלל ציטטו את דבריה של סוכנות הידיעות הרשמית של קוריאה הצפונית יחד עם הצהרות של פוליטיקאים מערביים ודרום קוריאניים, ללא העדפה של מי מהצדדים.[5]
בין שתי המדינות אין תיאום מלא בעמדות כלפי הטרור הבינלאומי. מצד אחד, גם איראן וגם צפון קוריאה סיפקו סיוע צבאי לארגון הטרור חזבאללה בלבנון, ושתיהן פועלות יחד עם משטרו של בשאר אל-אסד במאבקו נגד הזרוע הסורית של דאעש במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. מצד שני, איראן וצפון קוריאה מחזיקות דעות שונות בתכלית על המאבקים של המערב וארצות הברית נגד: הטאליבן, בוקו חראם והזרוע העיראקית של דאעש. בעוד צפון קוריאה מדגישה כי מאצמיהם של מדינות המערב לדכא ארגונים אלו מהווה התערבות בענייניהם הפנימיים של אפגניסטן, ניגריה ועיראק, מנהיגי אירן ראו בקבוצות הסלפיות הקיצוניות איום ישיר על האינטרסים שלהם, והאשימו את ארצות הברית בכך שאינה מטפלת בארגונים אלו בצורה מספיק תקיפה.[6][7]
ארצות הברית מגדירה את שתי המדינות כמדינות תומכות טרור.
שגרירים
רשימה של שגרירי צפון קוריאה באירן
- קים צ'אנג-ריונג (מונה 8 בינואר 2004)[8]
רשימה של שגרירי איראן בצפון קוריאה
- Aliasghar Nahavandian
- מוחמד גאנג'דוסט (עד 23 בפברואר 2001)[9]
- חסן טהריאן
- חללדין נאמיני מינאג'י[10]
- מורטזה Moradian (2008 – 2012)[11]
- מנצור חבושי (2012 – 2016)[12]
- סעיד מושן עמאדי (2017 –)[13]
שיתוף פעולה ביטחוני
מאז שנות השמונים נהפכה צפון קוריאה לספקית אמינה של נשק למדינות אחרות, כולל איראן. מכירות נשק בין איראן וצפון קוריאה גדלו באופן משמעותי במהלך מלחמת איראן-עיראק.[14] מכירות הנשק בין המדינות הפכו לשיתוף פעולה צבאי נרחב יותר, במסגרתו המדינות אף החליפו ביניהם מידע על פיתוח נשק גרעיני. במערכת היחסים הזו שולבה גם סוריה.[15][16]
במהלך מלחמת המפרץ, צפון קוריאה חימשה, לכאורה, את איראן במגוון כלי נשק לרבות נשק נגד מטוסים, מקלעים, מרגמות, תחמושת, טנקים, נשק קל, מוקשים ימיים, מערכות נ"ט ומערכות טילי קרקע-אוויר.[17] על פי המרכז למחקר של הקונגרס האמריקאי, בדצמבר 2009 הפרה צפון קוריאה את האמברגו שהוטל עליה ומשלוח של נשק נשלח מצפון קוריאה לאירן. המשלוח יורט בתאלינד. [18][19] כלי הנשק על המשלוח כללו משגרי רקטות, טילי קרקע-אוויר וחלקי טילים אחרים.
בנוסף לנשק, צפון קוריאה ואיראן מחליפות ביניהם ידע צבאי ובפרט ידע הקשור למבצעים מיוחדים ובניית מתקנים מתחת לפני הקרקע. צפון קוריאה אימנה לכאורה קצינים איראנים בטכניקות הצבאיות המתקדמות הללו.
במרץ 2013, צפון קוריאה, איראן וסוריה, חסמו אמנה של האו"ם [20] שמטרתה קביעת "סטנדרטים עבור כל מעבר של נשק קונבנציונלי בין מדינות".[21]
ג'פרי לואיס (אקדמאי), מומחה לכלי נשק, טוען כי השלב השני של הטיל הבליסטי הבין יבשתי של צפון קוריאה, הוואסונג-14, דומה לשלבים העליונים של רכבי החלל האיראנים.[22]
ראו גם
לקריאה נוספת
McEachern, פטריק וג ' קלין אובריין McEachern. צפון קוריאה, איראן, האתגר הבינלאומי סדר (Routledge, 2017). https://www.routledge.com/North-Korea-Iran-and-the-Challenge-to-International-Order-A-Comparative/McEachern-McEachern/p/book/9781138295124
פיצפטריק, מארק. איראן וצפון קוריאה: ההתפשטות נקסוס. הישרדות, Vol. 48, מס ' 1 (2006), pp. 61-80.
לבקוביץ אלון. איראן וצפון קוריאה שיתוף פעולה צבאי: שותפות בתוך 'ציר הרשע'. איראן-דופק 10 (2007), עמ'. 1-3: http://humanities.tau.ac.il/iranian/en/previous-reviews/10-iran-pulse-en/117-10 .
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Result of Iranian delegation visit to N Korea positive". IRNA. 23 בינואר 2007. אורכב מ-המקור ב-29 בספטמבר 2007. נבדק ב-24 באפריל 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Coughlin, Con (26 בינואר 2007). "N. Korea helping Iran with nuclear testing". The Daily Telegraph. נבדק ב-24 באפריל 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Congressional Research Service, "Iran-North Korea-Syria Ballistic Missile and Nuclear Cooperation," February 26, 2016, [1]
- ^ Patrick McEachern and Jaclyn O'Brien McEachern, North Korea, Iran and the Challenge to International Order (Routledge, 2017), [2]
- ^ Balázs Szalontai, Cracks in the North Korea-Iran Axis. Elements of dissonance in the rhetoric of the Tehran-Pyongyang partnership. NK News, August 5, 2014.
- ^ Balazs Szalontai, "Consent, discord in North Korean, Iranian attitudes toward international terrorism", NK News, August 17, 2015.
- ^ Balazs Szalontai, "The specter of terrorism in North Korean, Iranian propaganda", NK News, August 25, 2015.
- ^ "DPRK Ambassador to Iran Appointed". Korean Central News Agency. 8 בינואר 2004. נבדק ב-24 באפריל 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Paek Nam Sun meets Iranian ambassador". Korean Central News Agency. 23 בפברואר 2001. נבדק ב-24 באפריל 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "DPRK-Iranian Cultural and Scientific Exchange Plan Signed". Korean Central News Agency. 19 בינואר 2007. נבדק ב-24 באפריל 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ PressTV - Iran favors enhanced ties with N. Korea
- ^ "N. Korean Supreme People's Council speaker asks for broader ties with Iran".
- ^ Kim Yong Nam Receives Credentials from Iranian Ambassador | Korean News
- ^ "Foreign Policy Goals - Military Assistance". באוקטובר 1991. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Iran North Korea: DPRK Is Ally of US Enemies in Middle East Nuclear, Missile, Arms and Engineering Sales". נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John Larkin and Donald Macintyre (7 ביולי 2003). "Arsenal Of The Axis". Time Magazine. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "North Korea got third of hard currency from arms sales to Iran in early 80s: Aug 1984 declassified CIA Report". KorCon Collection. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "North Korea: Back on the Terrorism List?". CRS. 29 ביוני 2010. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Thomas Fuller and Choe Sang-Hun (31 בינואר 2010). "Thais Say North Korea Arms Were Iran-Bound". The New York Times. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ MacFarquhar, Neil (28 במרץ 2013). "U.N. Treaty to Control Arms Sales Hits Snag". The New York Times. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran, North Korea, Syria block UN arms trade treaty". Reuters. 29 במרץ 2013. נבדק ב-31 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://asia.nikkei.com/Spotlight/North-Korea-crisis/Could-Iran-be-behind-North-Korea-s-nuclear-missile-advances
24263918יחסי איראן – קוריאה הצפונית