טיוטה:מגילת רות
מגילת רות היא השמינית שבספרי הכתובים, ואחת מחמש המגילות. במגילה מתואר מעשה שאירע בתקופת השופטים. המגילה נכתבה על ידי שמואל הנביא[1].
מעשה המגילה
המגילה פותחת במעשה שהיה בתקופת השופטים ביהודי בשם אלימלך שבעקבות רעב שהיה בארץ יהודה יחד עם אשתו נעמי ובניו מחלון וכליון העתיק את מגוריו מבית לחם למואב. כעבור זמן מה נפטר אלימלך כעונש על כך שלא חזר לארץ ישראל, ואשתו ובניו נשארו במואב. בזמן זה, מחלון וכליון נשאו להם נשים, כליון נשא את ערפה, ומכלון נשא את רות[2], שהיו בנותיו של עגלון מלך מואב[3].
כעבור זמן מה, מתו מחלון וכליון, והרעב בארץ ישראל פסק, ונעמי מחליטה לשוב לארץ ישראל, ומפצירה בכלותיה שישובו למשפחותיהן. ערפה נענתה להפצרתה ואכן שבה למשפחתה, אך רות התעקשה להדבק בחמותה וללכת יחד עמה לארץ ישראל.
נעמי ורות הגיעו לבית לחם בזמן קצירת העומר ביום הלוויתה של אשת בועז, העיר כולה הופתעה מירידתה של נעמי מגדלותה.
קריאת המגילה
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד ב'
- ↑ על פי זוהר חדש רות קמ"ד
- ↑ רות רבה ב' י"ט