טביעת רגל מימית

טביעת רגל מימית (באנגלית: Water Footprint; מוכרת גם כמדרך מים) היא מדד אקולוגי המחשב את סך נפח המים המתוקים המשמש לייצור מוצרים ומתן שירותים, הן באופן ישיר והן באופן עקיף. המדד בוחן את כמות המים שנצרכה, התאיידה או זוהמה לאורך כל שרשרת האספקה והייצור של המוצר, משלב חומרי הגלם ועד לצרכן הסופי.

המדד מבוסס על תאוריית "המים הווירטואליים" (Virtual Water) ומשמש כלי מרכזי בניהול משאבי מים, קיימות והערכת השפעות סביבתיות של תרבות הצריכה.

נכון לשנת 2012, טביעת הרגל המימית של אדם ממוצע בעולם עומדת על כ-1,385 מטרים מעוקבים (קוב) בשנה לאדם.^[1]

מרכיבי המדד

טביעת הרגל המימית מחולקת לשלושה צבעים המייצגים את מקור המים ואופן השימוש בהם:

מים כחולים (Blue Water): מים מתוקים שנשאבו ממקורות מים עיליים (נהרות, אגמים) או תת-קרקעיים (מי תהום) לצורך השקיה, תעשייה או שימוש ביתי, אשר התאיידו או שולבו במוצר ולא חזרו למקור שממנו נלקחו.
מים ירוקים (Green Water): מי גשם שנאגרו בקרקע (לחות הקרקע) ונספגו ישירות על ידי צמחייה או גידולים חקלאיים, מבלי שהפכו למי תהום או זרמו לנחלים. רכיב זה משמעותי במיוחד בחקלאות בעל.
מים אפורים (Grey Water): מדד תאורטי המחשב את נפח המים המתוקים הנדרש כדי למהול את המזהמים שנוצרו במהלך תהליך הייצור, עד שהמים יגיעו לאיכות העומדת בתקני הסביבה המקומיים.

לדוגמה כוס אחת של קפה מכילה כ-200 מ"ל של נוזל, אולם כמות המים המתוקים שגולמו בפועל בכוס קרובה ל-140 ליטר. אלה המים שנצרכו בתהליכי הגידול, העיבוד, האריזה וההובלה של הקפה. מים אלה מכונים מים וירטואליים (virtual water, או מים מדומים) הם מכונים כך משום שהצרכן הסופי לא רואה אותם. המושג נועד להמחיש שהרוב המוחלט של המים בעולם נצרכים לא בצורתם הגולמית, הנוזלית, אלא כחומרי גלם לשם גידול או הפקה של מוצרים וכשירותים שאנו רוכשים או משתמשים בהם, ושהמים נצרכו לייצורם, דוגמת מוצרי חקלאות, בגדים, מוצרי חשמל ואלקרטוניקה.^[2]

היסטוריה ופיתוח

מחקר

המושג "טביעת רגל מימית" נטבע בשנת 2002 על ידי הפרופסור ההולנדי אריין הוקסטרה (Arjen Hoekstra) בעת שעבד במכון UNESCO-IHE לחינוך בנושאי מים.^[3] המושג פותח כהרחבה ישירה למושג "מים וירטואליים" שהציג הגאוגרף הבריטי ג'ון אנתוני אלן (John Anthony Allan) בשנת 1993 (עבורו זכה בפרס המים של סטוקהולם).

בעוד שרעיון המים הווירטואליים התמקד בעיקר במסחר חקלאי בין מדינות, הוקסטרה הפך את הקונספט למדד מדעי, כמותי ומבוסס מיקום גאוגרפי. בשנת 2008 הקים הוקסטרה יחד עם גופים בינלאומיים (כגון הקרן העולמית לשימור חיות הבר ו-UNESCO) את רשת טביעת הרגל המימית (Water Footprint Network - WFN), במטרה למסד את שיטות החישוב ולעודד חברות וממשלות לאמץ את המדד.

בשנת 2012 פרסמו אריין הוקסטרה ושותפו מספין מקונן (Mesfin M. Mekonnen) את המאמר המדעי "טביעת הרגל המימית של האנושות"^[1] בכתב העת PNAS, אשר מיפה לראשונה את צריכת המים הגלובלית האנושית וזכה לתהודה עולמית רחבה.

קבלה מיסוד ותקינה

עם השנים עבר המושג משדה המחקר האקדמי אל הכלכלה והמדיניות הבינלאומית:

תקינה בינלאומית (ISO): בשנת 2014 פרסם ארגון התקינה הבינלאומי את תקן ISO 14046. תקן זה הגדיר קריטריונים רשמיים ואחידים להערכת טביעת רגל מימית של מוצרים, תהליכים וארגונים, בהתבסס על מתודולוגיית הערכת מחזור חיים (LCA).

אימוץ ממשלתי: מדינות הסובלות ממחסור במים (כגון ספרד ודרום אפריקה) החלו לשלב נתוני טביעת רגל מימית בתכנון אסטרטגי של משאבי הטבע שלהן ובמדיניות ייבוא וייצוא של מוצרים חקלאיים עתירי מים.

המגזר העסקי: תאגידים רב-לאומיים (במיוחד בתחומי המזון, המשקאות והטקסטיל) משתמשים במדד כדי להפחית סיכונים בשרשרת האספקה שלהם ולהציג דוחות אחריות תאגידית (ESG).

נתונים

במסגרת הגלובלציזיה מתקיים סחר בין לאומי נרחב ומתקיים סחר גם במים וירטואליים. נפח הסחר העולמי השנתי במים מתוקים בין השנים 1996–2005 מוערך ב-2,320 מיליארד מ"ק בשנה, שמהווים כ-25% מצריכת המים העולמית. מתוך נפח זה, כ-76% מהסחר העולמי במים מושקע ביבולים חקלאיים, ועוד כ-24% מתחלקים בצורה שווה במוצרים מן החי ומן התעשייה. עתיד משבר המים העולמי תלוי באופן משמעותי בסחר במים וירטואליים מים מארצות ברוכות מים לארצות צחיחות וצחיחות למחצה.^[2]

בשנת 2013 ישראל ייצאה 245,618 טונות תפוחי אדמה שגלומים בהם כ-60.6 מלמ"ק מים, ו-160,787 טונות פלפל שהם כ-60.9 מלמ"ק מים. לעומת זאת, בשנת 2013 הוערכה כמות החיטה המיובאת (כ-98.5% מהחיטה הנצרכת לשנה בישראל) בכ-850,000 טונות שמכילים כ-1,500 מלמ"ק מים וירטואליים – נתון דומה לצריכת המים השנתית הישירה של כלל המשק הישראלי. בדומה לרוב המדינות באזורים צחיחים למחצה, הביטחון בזמינות המים והביטחון התזונתי הנגזר ממנו תלוי במידה רבה ביבוא של מים וירטואליים.^[2]

הערכות עבור גידולים שונים

כאמור רוב המים המתוקים הנצרכים בידי בני האדם מקורם בגידולי חקלאות. מחקרם של מקונן והוקסטרה (2011) העריך כי טביעת הרגל המימית העולמית של ייצור גידולים חקלאיים בשנים 1996–2005 הייתה כ־7,404 מיליארד מ"ק לשנה, מהם כ־78% מים ירוקים (מי גשמים), 12% מים כחולים (מי השקיה ממקורות עיליים ותת־קרקעיים) ו־10% מים אפורים (מים הנדרשים לדילול זיהום). המחקר מצא הבדלים גדולים בין גידולים ואזורי ייצור שונים: דגנים הציגו טביעת רגל מימית נמוכה יחסית ליחידת אנרגיה, בעוד שאגוזים, תבלינים וגידולים מעוררים (קפה ותה) הציגו ערכים גבוהים בהרבה. עוד נמצא כי תנאי האקלים, היבולים החקלאיים ושיטות הניהול משפיעים באופן משמעותי על יעילות השימוש במים ועל טביעת הרגל המימית של הגידולים.^[4]

להלן דוגמאות לצריכת המים הכוללת של מספר גידוליים צמחיים מרכזיים, בממוצע עולמי על פני אזורים שונים. בנתונים של מטר מעוקב (מ"ק) לטון תוצרת וכן בליטרים עבור קילו קלוריות (קק"ל). כך לדוגמה גידול טון אחד של דגנים הוא בעל טביעת רגל מימית ממוצעת של 1,644 מטרים מעוקבים של מים מתוקים.^[4]

טביעת הרגל המימית הגלובלית הממוצעת של 14 קטגוריות גידולים חקלאיים ראשיים (1996–2005)
קטגוריית גידול	מים ירוקים (מ"ק לטון)	מים כחולים (מ"ק לטון)	מים אפורים (מ"ק לטון)	סך הכול טביעת רגל מימית (מ"ק לטון)	ערך קלורי (קק"ל לק"ג)	טביעת רגל מימית (ליטר לקק"ל)
גידולי סוכר	130	52	15	197	290	0.68
גידולי מספוא	207	27	20	253	—	—
ירקות	194	43	85	322	240	1.34
שורשים ופקעות	327	16	43	387	830	0.47
פירות	727	147	93	967	460	2.10
דגנים	1232	228	184	1644	3200	0.51
גידולי שמן	2023	220	121	2364	2900	0.81
טבק	2021	205	700	2925	—	—
סיבים ממקור צמחי	3375	163	300	3837	—	—
קטניות	3180	141	734	4055	3400	1.19
תבלינים	5872	744	432	7048	3000	2.35
אגוזים	7016	1367	680	9063	2500	3.63
גומי, שרפים ושעוות	12964	361	422	13748	—	—
גידולים מעוררים (כגון קפה ותה)	13731	252	460	14443	880	16.4

טביעת הרגל המימית העולמית הממוצעת של גידולי יסוד נבחרים, 1996–2005^[4]
גידול	טביעת רגל מימית כוללת (מ"ק לטון)
תפוח אדמה	287
בטטה	383
קסאווה	564
תירס	1222
שעורה	1423
שיפון	1544
אורז	1673
שיבולת שועל	1788
חיטה	1827
כוסמת	3142
סורגום	3048
דוחן	4478

טביעת הרגל המימית העולמית הממוצעת של גידולים מסחריים נבחרים, 1996–2005^[4]
גידול	טביעת רגל מימית כוללת (מ"ק לטון)
עגבנייה	214
כרוב	237
בצל	272
תפוח	822
תפוז	560
בננה	790
ענבים	610
זית	3025
סויה	2145
חמנייה	3366
אגוזי מלך	10106
שקדים	16302
קפה	18900
תה	8860
קקאו	27540
פלפל שחור	7611

ביקורת

לצד הצלחת המדד, הועלו כלפיו מספר ביקורות מצד כלכלנים ומומחי מים. המדד מחשב נפח מים גולמי (ליטרים), אך אינו משקלל תמיד את רמת המחסור במים באזור הגידול. שימוש ב-100 ליטר מים באזור משווני גשום אינו זהה להשפעה האקולוגית של שימוש באותה כמות באזור מדברי.

חלק מהחוקרים טוענים כי הכללת מי גשמים (מים ירוקים) בחקלאות מעוותת את הנתונים, שכן גשם היה יורד על הקרקע ומזין צמחייה טבעית בכל מקרה, גם ללא הגידול החקלאי.