חיים אברבאיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים אברבאיה
אברבאיה בשנותיו המאוחרות (צילום מאת אברהם רימון)
אברבאיה בשנותיו המאוחרות (צילום מאת אברהם רימון)
אברבאיה בשנותיו המאוחרות (צילום מאת אברהם רימון)
פטירה 3 בספטמבר 1967

חיים (ויקטור) אַבּרָבָאיָה (נכתב גם אברביה, אבראביה, אבראבאיה; תר"ע, 1910, יפו – כ"ח באב תשכ"ז, 3 בספטמבר 1967, תל אביב) היה מתרגם ועורך ישראלי, שתרגם בעיקר ספרות יפה משפות אירופיות ובעיקר מהשפה הצרפתית.

ביוגרפיה

חיים אברבאיה נולד ביפו, בנם הבכור של אסתר (לבית בכר) ויהושע אברבאיה (1878–1934), ילידי טורקיה,[1] ולו שתי אחיות צעירות: פּוֹלין (לוּבּינסקי) וגאולה (קֶטלֶר).[2] אביו היה מראשי הפקידות של החברות להתיישבות יהודים בארץ ישראל: הוא עבד במשרד יק"א בביירות בראשותו של צבי (אַנרי) פרנק, וב-1904 הגיע לארץ ישראל בשירות "הוועדה הארצישראלית" ושימש כסגן-מנהל משרד יק"א ביפו לענייני המושבות ביהודה. הוא השתתף בחיי הציבור ביישוב החדש, ולאחר מלחמת העולם הראשונה, משייסד הברון רוטשילד את חברת פיק"א, התמנה למנהל סניף תל אביב שלה (האחראי על דרום הארץ), ובמסגרת זו סייע למושבות וכן השתתף בייסוד שכונת בית וגן (לימים העיר בת ים).[3]

חיים אברבאיה סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה שבתל אביב, ובסוף שנות ה-20 נסע לפריז ללמוד בסורבון.[1] בצעירותו נמנה עם חברי התנועה הרוויזיוניסטית, וכשהמשורר יונתן רטוש הגיע גם הוא לפריז, התיידד עמו.[4]

נישא לרבקה דוידית (1908–1970), גננת ומורה, סופרת, משוררת ומתרגמת ספרות ילדים עברית ומבקרת תיאטרון וקולנוע בעיתון "דבר", שעלתה לארץ ישראל מבסראביה בנעוריה עם משפחתה.[5] השניים היו הורים לבן, עדו. אברבאיה שימש כפקיד במערכת הביטחון של היישוב, ובסוף שנות ה-30 שהה במסגרת זו בפריז עם אשתו.[6]

אברבאיה ודוידית נפרדו (היא נישאה בהמשך לזואולוג מנחם דור (1901–1998), אלמנהּ של המשוררת וסופרת הילדים מירי דור (1910–1945), שהייתה אחותו של ידיד נעוריו יונתן רטוש).[6] בשנת 1957, כשהיה בן 46, הכיר את השחקנית נאוה שאן ((גר')‏ 1919–2001), שביקשה לערוך ערב קריאה של שירה צרפתית מתורגמת ב"צוותא".[1][7] השניים ניהלו מערכת יחסים במשך עשר שנים, עד מותו.[1][8]

אברבאיה השתייך לחוגי הבוהמה, והתרועע בין היתר עם המבקר חיים גמזו (חברו לספסל הלימודים בגימנסיה), הסופר בנימין תמוז, המלחין מרדכי סתר, המנצח גארי ברתיני, האמנים יוסל ברגנר ודני קרוון[1] והכוריאוגרפית שרה לוי-תנאי, מייסדת ומנהלת להקת המחול "ענבל" (אברבאיה כיהן זמן-מה כיועץ האמנותי של הלהקה[1]).

חיים אברבאיה, שסבל ממחלת לב, נפטר ב-1967 מהתקף לב בהיותו לבדו בביתו שבתל אביב,[9] בגיל 57. נקבר בבית עלמין הדרום.[10] הותיר את בת-זוגו ובנו היחיד, המוזיקולוג ומבקר המוזיקה עדו אברבאיה.

בת-זוגו נאוה שאן תיארה אותו לימים בזיכרונותיה:

איש בעל רגשות עמוקים וכנים, אך פגיע ומופנם. כל אירוע של פציעה, אונס, רצח, עבר עליו כנוגע לו אישית, והכאיב לו. כלפי הסובבים אותו ולידידיו היה אומנם בקורתי, אך נאמן ומסור. אציל נפש ובעל נימוסים. סבל מגסות רוח של אחרים, שלא היו מסוגלים להבין אותו. גם ביחסו לנשים היה שמרני, "ויקטוריאני" ממש. לא היה מסוגל להפר הבטחה שנתן לאשה, גם אם היחסים ביניהם נגמרו מכבר.[9]

עבודתו הספרותית

אברבאיה תרגם ממספר שפות אירופיות, ובעיקר מצרפתית. תרגומיו, 25 במספר, ראו אור החל ב-1948 ועד אחרי מותו ב-1967. בנוסף, עבד כעורך ועורך תרגום בהוצאת עם עובד והקיבוץ המאוחד.[11] מתרגומיו הבולטים: סיפורים מאת אונורה דה בלזק (1948; תשכ"ט 1969) ופרוספר מרימה (תשי"ב), הרומן הפִּיקָרֶסְקי מתור הזהב של ספרד "חיי לסרִיּוֹ איש טוֹרמֶס" (תשי"א), "שנת תשעים ושלוש" לוויקטור הוגו (תשכ"ב 1961), יצירות משל לואי אראגון (1952), ז'ול רנאר (תשי"ד), ויקטור סרג' (תשט"ו 1955), ז'ורז' דיאמל (תש"ך 1960) וסטנדל (תש"ל), "זיכרונותיו של חמור" לסופי דה סגיר (תשי"ח), המחזה "מות דנטון" לגאורג ביכנר (תשי"ט), "בית המִּצלֶה של המלכה פדוק" לאנטול פראנס (תשכ"א 1961) ו"חיי הדבורים" למוריס מטרלינק (תשכ"ח).

אברבאיה נחשב למתרגם מעולה.[4] לאחר מותו נכתב עליו ב"דבר" כי היה "מן המעולים והמעודנים שבמתרגמי ספרות יפה מספרדית, צרפתית ואנגלית",[11] ובכתב העת "דף" של אגודת הסופרים העברים בישראל נטען כי "תרגומיו נתעלו לדרגת מקור. העשיר את ספרותנו התרגומית בניסוחו ונוסחו האישי [...] הצטיין בטוב טעמו, בתחושתו ליופיו של סגנון מדוייק ומגובש. [...] היה חכם בשיחתו הנאה, המעמיקה, אציל ויפה-נפש בהליכותיו, במהותו היוצרת.[12]

תקופה מסוימת פרסם רשימות ביקורת ב"עתים" וב"על המשמר".[12] כתב גם תחת שמות העט "אבירב" ו"אברב".[13]

כתביו

  • א' עורב את ב' דגון [=אוריאל שלח וחיים אברבאיה], אברהם סטבסקי ועבדול מג'יד, תל אביב: הוצאת המחברים, תרצ"ד. (חוברת המבקשת להוכיח את העמדה הרוויזיוניסטית בפרשת רצח ארלוזורוב: אנשי התנועה הרוויזיוניסטית חפים מפשע, בעוד הרוצחים האמתיים הם הערבים עבדול מג'יד אל-הנדי אל-בח'ארי ועיסא דרויש אל-כרדי אל-אברש, ורק קנוניה של המשטרה המנדטורית וחוגי השמאל ביישוב היהודי מונעת את הרשעתם)[14]

תרגום

  • זאק רוּמן (אנ'), שר הטללים; מצרפתית: חיים אברבאיה, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל'), 1948. (סיפור מחיי האיטי) (Gouverneurs de la rosée)
  • הונורה דה באלזאק, אל ורדוגו; הגיוס; מצרפתית: ח' אבראביה, מרחביה: ספרית פועלים ('דורון'), 1948. (El Verdugo)
  • חיי לסרִיּוֹ איש טוֹרמֶס: תלאותיו והצלחותיו (אנ') תרגם מספרדית והקדים מבוא: חיים אברבאיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"א. (מהדורת תש"ך: ציורים: צילה בינדר, לפי מוריס ללואר (אנ'); הופיע גם כספר כיס ב"ספריית תרמיל" של הוצאת משרד הביטחון, תשכ"ח 1968) (Lazarillo de Tormes)
  • שארל אסטיין, שגאל; עברית: ח. א., פריז: א' סומוז'י, בשיתוף עם הוצאת סטימצקי, ירושלים, 1951.
  • פרוספר מרימה, שלֹשה ספורים: (מתיאו פלקונה, טמנגו, שחוק הטריק-טרק); עברית: ח' אברבאיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ב. ("Mateo Falcone",‏ "Tamango",‏ "La Partie de trictrac")
  • אראגון, פעמוני באזל: רומן; עברית: ח' אברבאיה, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל), 1952. (Les Cloches de Bâle)
  • ז'ול רנר, צַיָּד התמונות: (סִפּוּרים מן הטבע); בלוית ס"ח רשומים בשחור מאת בונר; מצרפתית: חיים אברבאיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ד. (סיפורים מן הטבע)
  • ויקטור סרג', פרשת טולאייב: רומאן; תירגמו: ח' אברבאיה, נ' רבן, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'); ספרית ילקוט (בשיתוף עם מועצת פועלי חיפה – ועדת התרבות), תשט"ו 1955. (הופיע במקביל גם בהוצאת עם עובד בשיתוף עם מועצת פועלי ירושלים – ועדת התרבות)
  • קארל מארכס, דלות הפילוסופיה: תשובה לפילוסופיַת הדלות של פּ' פּרודון; עם מבוא מאת פרידריך אנגלס; תרגם: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשט"ז 1957.
  • ג'והן האנט (אנ'), ההעפלה אל האברסט: לבני הנעורים; עברית: חיים אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ז. (The Ascent of Everest)
  • ו' גורדון צ'יילד, האדם – צבת ראשונה; מאנגלית: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח.
  • סופי דה-סגור, זכרונותיו של חמור; עִבֵּד: חיים אברבאיה; צִיְּרה: אודרי ברגנר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח. (הדפסה נוספת: הרוזנת דה סגיר, "זכרונותיו של חמור", תל אביב: עמיחי, תש"מ 1979) (Mémoires d'un âne)
  • גאורג ביכנר, מות דנטון: דרמה (אנ'); תרגם: חיים אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספרית המחזה'), תשי"ט. (Dantons Tod)
  • ז'ורז' דיהאמל, שני אנשים; תורגם מצרפתית בידי חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תש"ך 1960. (רומן) (Deux hommes)
  • אנטול פראנס, בית המִּצלֶה של המלכה פדוק (אנ'); [תורגם מצרפתית בידי ח' אברבאיה], תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"א 1961. (La Rôtisserie de la reine Pédauque)
  • ויקטור הוגו, שנת התשעים ושלוש (אנ'); מצרפתית: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ב 1961.
  • לואי הורטיק (צר'), תולדות הפיסול; תירגם: חיים אברבאיה, תל אביב: מ' מזרחי ('האנציקלופדיה של המאה ה-20: עולם הדעת', 3), 1963. ("ספריה אוניברסיטאית עממית")
  • פייר פאסקאל (צר'), דברי ימי רוסיה: מראשיתה עד לשנת 1917; תירגם: ח' אברבאיה, תל אביב: מ' מזרחי ('האנציקלופדיה של המאה ה-20: עולם הדעת', 4), 1963.
  • לואי הורטיק, תולדות הציור; תירגם: חיים אברבאיה, תל אביב: מ' מזרחי ('האנציקלופדיה של המאה ה-20: עולם הדעת', 12), 1963.
  • דניז פולם, הציוויליזציות האפריקניות; תרגם: ח' אברבאיה, תל אביב: מ' מזרחי ('האנציקלופדיה של המאה ה-20: עולם הדעת', 17), 1963.
  • ז'אן ברוהא (צר'), דברי ימי רוסיה הסובייטית; תרגם מן המהדורה החמישית: חיים אברבאיה, תל אביב: מ' מזרחי ('האנציקלופדיה של המאה ה-20: עולם הדעת', 31), 1964.
  • ליאון מוסינאק (צר'), התיאטרון מראשיתו ועד ימינו; בחירת האיורים על-ידי אני לאטור; תרגם מצרפתית והוסיף הערות: ח' אברבאיה, תל אביב: דביר, תשכ"ו. (Le Theatre: Des Origines a Nos Jours)
  • אגדות מארץ בָּסוּטוֹ; לִקְּטה וסִפְּרה: מדלין מרקטרוינד; תרגם ועִבֵּד: חיים אברבאיה; צִיֵּר: רפאל ברנס, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט 1968. (מנוקד)
  • מוריס מטרלינק, חיי הדבורים; מצרפתית: ח' אברבאיה, תל אביב: הדר, תשכ"ח. (La Vie des abeilles)
  • אונורה דה בלזק, חוזה-הנישואים (אנ'); תורגם מצרפתית בידי חיים אברבאיה ז"ל (עד עמוד 99) ומריאנה פרל, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"ט 1969. (Le Contrat de Mariage)
  • סטנדאל, אם המנזר: ארבעה סיפורים מתוך "רשומות איטלקיות" (צר'); תורגם מצרפתית בידי חיים אברבאיה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תש"ל. (Chroniques Italiennes: "אם המנזר", "ויטוריה אקוראמבוני, דוכסית בראצ'אנו", "בית צ'נצ'י", "הדוכסית פאליאנו"; "L'Abbesse de Castro",‏ "Vittoria Accoramboni, duchesse de Bracciano",‏ "Les Cenci",‏ "La Duchesse de Palliano")

ב-1967 השלים את תרגום יומניו של אבשלום פיינברג מצרפתית, שראו אור בקובץ שבעריכת אהרן אמיר, אבשלום: כתבים ומכתבים (חיפה: שקמונה, 1971).[15]

תרגומים שלא ראו אור

עריכה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 נאוה שאן, להיות שחקנית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 98; בתרגום לאנגלית: Nava Shean, To Be an Actress; translated from Hebrew by Michelle Fram Cohen, Lanham, Md.: Hamilton Books, 2010, p. 108, בגוגל ספרים.
  2. ^ פולין לובינסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו; גאולה קטלר באתר חברה קדישא ת"א–יפו. אחותו גאולה הייתה בוגרת הסטודיו למשחק של הבימה, והשתתפה במספר הצגות בתיאטרון (גאולה אברבאיה באתר הבימה).
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "יהושע אברביה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 218; יהושע אברבאיה באתר "אלבום המשפחות – עדת ראשון-לציון"; "אברביה, יהושע", בתוך: יעקב שביט, יעקב גולדשטיין וחיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ-ישראל: 1799-1948, תל אביב: עם עובד, 1983, עמ' 21; יהושע אברבאיה, דבר, 12 ביוני 1934; יצחק ר. מלכו, יהושע אברבאיה ז"ל, הד-המזרח, 30 ביוני 1944 (בעשור למותו). אחיו הצעיר, דניאל אברבאיה (1883–1943), עלה לארץ ישראל ב-1912 כפקיד ראשי בסניף בנק עותומן ביפו, ובמקביל שימש מורה לטורקית בגימנסיה הרצליה ובבית הספר לבנות מיסודם של חובבי ציון בנווה צדק. אחרי מלחמת העולם הראשונה שימש כמנהל בנק קופת עם בתל אביב (1921-23) וכמנהל בנק למסחר ותעשייה ביפו (1924). לקח חלק בפעולות היישוב היהודי, בפרט בגאולת אדמות בסביבות יפו, ונטע פרדס ליד המושבה פתח תקווה. (דוד תדהר (עורך), "דניאל אברביה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 219; "אברביה, דניאל", בתוך: לקסיקון האישים של ארץ-ישראל: 1799-1948 (1983), עמ' 21.)
  4. ^ 4.0 4.1 יהושע פורת, שלח ועט בידו: סיפור חייו של אוריאל שלח (יונתן רטוש), תל אביב: מחברות לספרות, תשמ"ט 1989, עמ' 31.
  5. ^ אחיה הצעיר, איש הצבא אהרן דוידי, היה לימים מפקד חטיבת הצנחנים וקצין חי"ר וצנחנים ראשי.
  6. ^ 6.0 6.1 יונתן רטוש (אוריאל שלח), מכתבים: 1937–1980; ערך: י. עמרמי (יואל), תל אביב: הדר, 1986, מכתב מ-1938, עמ' 16, עמ' 17 הערה 1.
  7. ^ שאן כתבה בזיכרונותיה: "הומלץ בפני להתקשר לחיים אברבאיה, שאותו העריכו כמתרגם מעולה מצרפתית. טלפנתי אליו וקבענו פגישה. כן, הוא מכיר את ריקטיס. הוא ישיג את ספר שיריו בצרפתית. כן, הוא מוכן לתרגם. היו לנו הרבה נושאים משותפים שעליהם רצינו לשוחח, וסקרנות הדדית. הרושם הראשון ממנו היה: האיש הזה מאופק, נלחם עם יצריו, אפילו ביישן. אדם מיוחד במינו, אינטלקטואל, יוצא דופן כמעט בכל דבר." (שאן, להיות שחקנית (1991), עמ' 97).
  8. ^ לזיכרונותיה של בת-זוגו נאוה שאן על אברבאיה ראו: שאן, להיות שחקנית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 97–102 (בתרגום לאנגלית: Nava Shean, To Be an Actress; translated from Hebrew by Michelle Fram Cohen, Lanham, Md.: Hamilton Books, 2010, p. 107-112, בגוגל ספרים).
  9. ^ 9.0 9.1 שאן, להיות שחקנית (1991), עמ' 101.
  10. ^ חיים אברבאיה באתר חברה קדישא ת"א–יפו. לצדו נקברה אמו, שנפטרה ב-1976.
  11. ^ 11.0 11.1 חיים אברבאיה, דבר, 4 בספטמבר 1967.
  12. ^ 12.0 12.1 דף (אגודת הסופרים העברים בישראל), כט (תשכ"ח), 20.
  13. ^ ברוך מרדכי כהן, "בדויי השם בספרות ובעתונות", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, ו (תשמ"א), 132.
  14. ^ פורת, שלח ועט בידו (1989), עמ' 65.
  15. ^ נילי פרידלנדר, "אחיך שאוהבך יותר מכל, אבשלום": פגישה עם צילה פיינברג-שוהם, מעריב, טור 2, 13 בנובמבר 1967; אבשלום: כתבים ומכתבים; ערך והקדים "קווים למונוגרפיה": אהרן אמיר, חיפה: שקמונה, 1971, עמ' 7.
  16. ^ הוצאת הקיבוץ המאוחד, מתוך התכנית לשנת תשי"ח | ספרית המחזה, דבר, 16 באוקטובר 1957; קטלוג ספרים כללי לפי בתי ההוצאה (לשנת 1961), תל אביב: המחלקה לפרסומים ולפרסומת – התאחדות הוצאות ספרים בישראל, תשכ"ב, עמ' 83; רומן רולן - מחזות המהפכה בארכיון יד טבנקין.
  17. ^ רשומה בקטלוג ספריית אוניברסיטת חיפה.
  18. ^ כך מצוין במהדורת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב תשל"ה 1975.
  19. ^ כך מצוין במהדורת 1967.
  20. ^ 20.0 20.1 פורת, שלח ועט בידו (1989), עמ' 447.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28353368חיים אברבאיה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חיים_אברבאיה&oldid=1418574"