חידוש הסמיכה

ביהדות, המונח חידוש הסמיכה מכוון למאמץ לחדש את המסורת הקדומה של שלשלת סמיכת החכמים מדור לדור. ההלכה קובעת כי סמיכה כזו נותנת לחכם הסמוך סמכויות מסוימות, כגון האפשרות לדון דיני חבלות, דיני קנסות ודיני נפשות. שלשלת הסמיכה הקדומה שעל פי המסורת היהודית התחילה ממשה רבנו, פסקה, והחכמים בדורות המאוחרים נותרו בלא הסמכויות הללו.

במהלך הדורות נרשמו כמה ניסיונות של רבנים לחדש את הסמיכה

שיטת הרמב"ם בחידוש הסמיכה

הרמב"ם בפירוש המשניות חידש שאם ייאספו כל חכמי ארץ ישראל ויסכימו לחדש את מוסד הסמיכה הדבר אפשרי. חידושו של הרמב"ם הובא להלכה בספרו ההלכתי משנה תורה:

הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים. נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים. אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל. לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין. והדבר צריך הכרע. רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק ד הלכה יא.

הרמב"ם גם מנמק את סמכות התלמוד בזה שהסכימו כל ישראל לדברי התלמוד וממילא הוי סמכותו כעין סנהדרין.

לדעתו של הרמב"ם הצטרפו הרא"ש הרשב"א המאירי רב יעקב חזן מלונדון הכפתור ופרח סמ"ג הרי"ף הטור והט"ז הסמ"ע והמבי"ט רבי חיים סתהון

במהלך הדורות נעשו מספר ניסיונות להסתמך על דברי הרמב"ם הללו ולחדש את סמיכת הזקנים, וממילא גם את הסנהדרין.

פולמוס הסמיכה הראשון

היוזמה הראשונה לחידוש הסמיכה אחרי ביטולה הייתה בשנת ה'רצ"ח (1538). בראש בית הדין הסמוך היה אמור לעמוד רבי יעקב בירב, רבה של צפת.

הצורך לחידוש הסנהדרין היה בכדי לאפשר לאנוסים שנמלטו מספרד ועלו לארץ ישראל, לכפר על עבירות שעשו בעקבות אילוצם לחיות כנוצרים, והתחייבו בגינם עונש כרת. הבית דין של סמוכים היתה אמורה לדונם בעונש מלקות ובכך לפוטרם מעונש בידי שמיים, מכיון לפי ההלכה "חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן".

לצורך כך 25 תלמידי רבי יעקב בירב הסכימו לסמוך את רבם, על פי דעתו של הרמב"ם הנזכר. רבי יעקב בירב חזר וסמך ארבעה מתלמידיו להיות סמוכים גם כן: רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני, רבי אברהם שלום ורבי ישראל די קוריאל. לפי מסורת אחרת, ארבעת הנסמכים היו: רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני, רבי יוסף סאגיס ורבי משה קורדובירו.

בהמשך סמך רבי יוסף קארו את תלמידו הרב משה אלשיך שבהמשך סמך את תלמידו רבי חיים ויטאל. עוד רבנים שקיבלו סמיכה: מהר"י בירב השני - נכדו של מהר"י בירב, רבי משה גלאנטי, רבי אלעזר אזכרי, רבי משה בירב, מהריט"ץ רבי אברהם גבריאל (אנ'), רבי חייא רופא ורבי יעקב אבולעפיא.

הפולמוס

חכמי צפת החליטו לסמוך גם את רבי לוי בן חביב (הרלב"ח), רבה של ירושלים. לצורך זה שלחו את רבי שלמה חזן לירושלים עם כתב סמיכה בשביל רבי לוי בן חביב. רבי לוי סירב לקבל את סמיכה ופקפק בתוקף הסמיכה שעשו לרבי יעקב בירב. עיקר טענותיו של הרבל"ח היו:

א. כדי לחדש את הסמיכה צריכים הסכמת כל חכמי ארץ ישראל כלשון הרמב"ם ומכיון שלא נשאלה דעתו בעניין סמיכת מהר"י בירב, לא היה הסכמה של כל רבני בארץ ישראל אלא רק של חכמי צפת שהם רוב רבני ארץ ישראל אבל לא כולם.

ב. גם אם נפרש שלדעת הרמב"ם מספיק הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל ולא צריכים את כל חכמי ארץ ישראל, עכ"פ צריכים 'רוב מתוך כל', כלומר שקודם צריכים לשאול את דעתם של כל חכמי ארץ ישראל - ורק אחר ששאלו את כל חכמי ארץ ישראל, ניתן להסתפק בהסכמת רוב חכמי ארץ ישראל לחידוש הסמיכה.

ג. מהר"ל בן חביב, גם הסתפק אם ההלכה כרמב"ם או כהחולקים עליו.

ד. כמו כן מהרלב"ח ציין את הבעיות שיגרור חידוש הסנהדרין (לדוגמא החובה לקדש את החודש על ידי עדים).

לעמדה זו הצטרף הרדב"ז.

לגבי יחסו של רבי יוסף קארו לחידוש הסמיכה, ולסמיכה שהוא קיבל קיימים חילוקי דעות. יש המציינים את העובדה שרבי יוסף קארו סמך כמה מתלמידיו ובכך מוצאים אישור לכך שהוא קיבל את פעולת הסמיכה כלגיטימית. וכן נראה ממה שכתב בספר 'מגיד מישרים' שה'מגיד' שיבח אותו על כך ש'מסר את נפשו' למען חידוש הסמיכה. וכן נראה ממה שהביא את שיטת הרמב"ם בספרו בית יוסף. גם החיד"א הלחם רב ורבי חיים סתהון הבינו שרבי יוסף קארו קיבל את דעת הרמב"ם להלכה. אחרים טוענים שבסוף ימיו חזר בו רבי יוסף קארו מתמיכתו בחידוש הסמיכה, בכך שלא כתב זאת במפורש בשולחן ערוך.^{[דרוש מקור]}

החזון איש לומד מממה שכתב הרדב"ז ”על לשון זה סמכו חכמי צפת והגדול שבהם לסמוך סמוכין לדון דיני קנסות ולא עלה בידם” שלמעשה גם הנסמכים עצמם לא סמכו על הסמיכה, ולא דנו מחמתה דיני קנסות, ומה שהנסמכים סמכו עוד חכמים אחרים אינו ראיה לכך שלדעתם הסמיכה תקפה, אלא היה זה המשך של המנהג המקובל לסמוך חכמים להוראה, אמנם היה בסמיכה זו כבוד מיוחד כשהסומך היה אחד מאלו שהיו לכאורה ראויים לשבת בסנהדרין, ולכן הוזכרה סמיכה זו בספרים.

יוזמות נוספות

הסנהדרין של חיפה

במחצית השנייה של המאה הי"א לסה"נ הפכה חיפה למרכז יהודי חשוב ליהודי הגליל, לאחר שישיבת גאון יעקב בראשותו של ר' אליהו הכהן גאון גלתה מירושלים לצור, וחיפה נבחרה כמרכז הסמלי לריבונות הגאונות הארץ-ישראלית בראשות ר' אליהו הכהן. באירוע רב רושם שנערך בחיפה בהושענא רבה ד'תתמ"ג (1082) קידש ר' אליהו הכהן את השנה, חידש את הגאונות והסמיך 'חברים בסנהדרין הגדולה'. תיאור המאורע המופיע במגילת אביתר, שחוברה בידי אביתר בנו של ר' אליהו הכהן ונמצאה בגניזה הקהירית, מספר על הגעתו של ר' אליהו הכהן לחיפה "לקדש את השנה, וחידש את הגאונות ואת הסמיכה בבית הוועד נגד כל בני ישראל, וישם אלות נמרצות וקללות נחרצות על כל חולק ומפליג ועל כל גוזל ומשיג גבולין, וכתוב בספר התקנה והסמיכה, וחותם ידו ויד כל החכמים בו".

הסנהדרין של פריז

סידור שהודפס לשימוש חברי הסנהדרין.

בשנת 1807 יזם נפוליאון בונפרטה הקמת 'הסנהדרין של פריז' - אספה של רבני היהודים בצרפת, במטרה להגביר את הפיקוח על היהודים בקיסרותו ולרכוש את אהדתם. הרב יוסף דוד זינצהיים, נבחר לעמוד בראש הסנהדרין. הסנהדרין פרסמה תשובות ל12 שאלות שהוצגו בפניה ע"י נפוליאון. חברי הסנהדרין לא ניסו לחדש את הסמיכה.

רבי ישראל משקלוב

במסגרת עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, ניסה אחד מבכירי העולים, רבי ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה. הניסיון לחידוש הסמיכה נעשה כחלק מהתקוות המשיחיות שנפוצו באותה העת, ומאמונתם של תלמידי הגר"א בכך שיש לפעול באופן מעשי להבאת הגאולה. לאור הניסיון שנצבר מפולמוס הסמיכה של מהר"י בירב ומהר"ל בן חביב, רבי ישראל משקלוב (בשנת ה'תקצ"א - 1830) החליט לפעול באופן שונה. כמו מהר"י בירב, שהסתמך על חידושו של הרמב"ם בנושא, שיש אפשרות לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל, הסתמך רבי ישראל משקלוב על הרדב"ז, שהתנגד לחידושו של הרמב"ם אך הציע כמה דרכים שבהן יוכל להתממש חידוש הסנהדרין בזמן הגאולה - ואחת מהם היא על ידי עשרת השבטים, שגלו שנים רבות לפני שפסקה הסמיכה בארץ ישראל. רבי ישראל משקלוב ניסח איגרת לעשרת השבטים, שבה הביע את ביטחונו שלא רק שהם קיימים ושומרים תורה ומצוות, אלא גם שהם משמרים את מוסד הסמיכה, וביקשם לעזור לחידוש הסמיכה (וכתוצאה מכך - הסנהדרין) בארץ ישראל. הוא שלח את רב ברוך מפינסק להביא את האגרת לצאצאי שבט דן שעל פי השמועה גרו בתימן. משלא נמצאו אנשי השבטים האבודים, כשלה גם יוזמה זו.

הסנהדרין בקהיר

ניסיון נוסף לחידוש הסנהדרין היה בשנת ה'תרס"א (1901) על ידי הרב אהרן מנדל הכהן שהיה רב קהילת האשכנזים בקהיר. עקב לימוד קונטרס הסמיכה (שנכתב בפולמוס הסמיכה הראשון), הוא ראה לנכון לחדש את הסמיכה ושלח לשם כך מכתבים לרבנים שונים. היו שתמכו ברעיונו והיו שהתנגדו ואחר דין ודברים חזר בו הרב אהרן מהרעיון וההצעה התבטלה.

הרב צבי מקובסקי

בשנים שלפני קום המדינה פעל הרב צבי מקובסקי (אב"ד מליטופול) להשיג הסכמת הרבנים לחידוש הסמיכה והקמת סנהדרין. בספרו 'ואשיבה שופטיך' פרסם הסכמות מרבני דורו, ביניהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב שלמה אהרונסון, הרב יעקב מאיר, הרב משה אביגדול עמיאל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שמואל יצחק הילמן, שאול משה זילברמן, רבי יחיאל מיכל טיקוצינסקי והרב חיים הלר. למרות ההסכמות שקיבל היוזמה לא יצאה לפועל.

הרב מימון

כנס לקראת ניסיון חידוש הסנהדרין, טבריה 1950

בשנת ה'תש"י (1950) העלה הרב י"ל מימון, שר הדתות הראשון (מטעם תנועת המזרחי), רעיון לחידוש הסנהדרין וניסה לפעול, יחד עם רבנים והוגים נוספים, לטובת הרעיון בשנותיה הראשונות של המדינה. בשנת ה'תש"י יזם כנס בטבריה, בהשתתפות רבנים. הוא אף הוציא ספר בשם "חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת" בהוצאת מוסד הרב קוק המרכז את מאמריו כפי שהתפרסמו בהצופה ובסיני. עיקר ההתנגדות לרעיון זה הייתה מהרב יצחק זאב סולובייצ'יק (פולמוס היכל שלמה).

הסנהדרין החדשה

בשנת 2002 הוקמה עמותה בשם "אגודת השיבה שופטינו לכינון בית הדין הגדול", שפעלה לחידוש הסמיכה. האגודה פנתה לרבנים שונים, אך רובם הגדול התעלמו מהפנייה.

בשנת 2004 הוקמה בטבריה "הסנהדרין החדשה", גוף ובו 71 רבנים "סמוכים". לנשיא הסנהדרין מונה בתחילה הרב צבי עידאן ובהמשך הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), ולאב בית הדין מונה הרב יואל שוורץ. הגוף מיעט לפעול ולהשפיע, ובסיוון תשס"ח (2008) הודיע הרב שטיינזלץ על פרישתו. "סנהדרין" זו, פירסמה לעיתים מפסיקותיה, שהתאפיינו לרוב בהשקפה ימנית-קיצונית.

מושב הסנהדרין החדשה ב2005

טקס ייסוד הסנהדרין החדשה ב2004

לקריאה נוספת

• צבי מקובסקי, ואשיבה שופטיך, תל אביב תרצ"ח.
• הרב י"ל הכהן מימון, חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת, ירושלים, תשי"א.
• הרב אברהם מימון, חדוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם, ירושלים, תשי"ז
• הרב ישי באב"ד, חידוש הסנהדרין בימינו בירור הסוגיה, הוצאת 'תפילין בית אל', ירושלים, תשס"ה.
• הרב צבי עידאן, עשות משפט שזכה להסכמת רבנים חשובים ורבים. ירושלים תשנ"ו.
• הרב ישראל אריאל, סנהדרין הגדולה ירושלים תשע"ד.
• רוברט קאבר, "להביא את המשיח באמצעות החוק: מקרה בוחן", בתוך נומוס ונראטיב, הוצאת שלם, ירושלים, תשע"ב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חידוש הסמיכה בוויקישיתוף

• ד"ר אריה מורגנשטרן, ניסיונו של ר' ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה לאור מקורות חדשים, מתוך כתב העת "סיני" (באתר "דעת")
• הרב י"צ רימון על פולמוס הסמיכה
• חזו"א על חו"מ סימן א
• אסופת מאמרים בנושא חידוש הסמיכה, באתר אסיף
• יהושע ענבל, ‏חידוש הסנהדרין: הגיע הזמן להתחיל לעבוד יחד, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2019
• תרצה קלמן, פולמוס הסמיכה בצפת בשנת 1538, עתמול 284 חשון תשפ"ד אוקטובר 2023, יד בן צבי, עמ' 5–8
• הוראה בזמן הזה וחידוש הסמיכה באתר פסקים
• אתר ידידי הסנהדרין
• הסנהדרין המכהן כיום, יש לו סמכות הלכתית? - משיב כהלכה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חידוש הסמיכה39002297Q2909261