חוק לביטול דינים שנושנו
![]() | |
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 27 במרץ 1984 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ג באדר ב' תשמ"ד |
גוף מחוקק | הכנסת העשירית |
חוברת פרסום | ספר החוקים 1113, עמ' 94 |
הצעת חוק | ממשלתית |
נוסח מלא | חוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד -1984 |
חוק לביטול דינים שנושנו הוא חוק משנת 1984 שביטל סדרת חיקוקים מנדטוריים, עות'מאניים וישראלים מוקדמים, שנראה כי התיישנו ואינם מתאימים עוד לספר החוקים במדינת ישראל. החוק ביטל את מרבית סעיפי דבר המלך במועצה על ארץ ישראל שנותרו בתוקף בעת חקיקתו, וקבע כי דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הכותל המערבי) שקבע כי למוסלמים זכות ראשונים בכותל המערבי וברחבתו, לא היה לו תוקף מעולם.
רקע לחקיקת החוק
כשקמה מדינת ישראל, קיבל סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט את המשפט שקדם להקמת המדינה, "בשינויים המחויבים מהקמת המדינה ומוסדותיה". כך נותרו בתוקף כל החיקוקים העות'מאניים שעדיין היו בתוקף בעת הקמת המדינה, ומכלול החקיקה הבריטית, לרבות דבר המלך במועצה על ארץ ישראל ששימש כמעין חוקה בזמן המנדט.
חקיקת הכנסת החליפה בתהליך רב שנים את החוקים העות'מאניים והפקודות המנדטוריות בחקיקה ישראלית מקורית. תהליך זה עודו נמשך, ורבות הן הפקודות שעודן בתוקף, כמו גם מספר קטן מאוד של חיקוקים עות'מאניים. עם זאת, חוקים רבים התיישנו, ונגעו לאירועים, מוסדות ונסיבות שלא היו כבר רלוונטיים לנסיבות המדינה המתחדשת. כך, למשל, פקודות וחיקוקים שנגעו לחיל הספר העבר-ירדני או לאוניות מעפילים. סעיפי דבר המלך במועצה על ארץ ישראל אף הם התיישנו ברובם, ולא היו רלוונטיים. דבר המלך הסדיר את היחסים בין גופי השלטון בזמן המנדט, שרובם עברו מן העולם, או שהוחלפו במוסדות ישראליים שהוסדרו בחקיקה מקורית. כך, למשל, סמכות החנינה שניתנה לנציב העליון הוסדרה בחוק יסוד: נשיא המדינה. חקיקה ישראלית מוקדמת שנחקקה בתקופה שמייד לאחר מלחמת העצמאות, והסדירה בעיות של דיור ותעסוקה שהעסיקו את הציבור הישראלי בתקופה זו, אף היא ברובה לא הייתה רלוונטית, עקב השינוי בנסיבות.
בשנת 1967 נחקק חוק לביטול חיקוקים שנושנו שביטל מספר רב של חוקים ופקודות מסוג זה, ברובם חיקוקים עות'מאניים ופקודות מנדטוריות.
בשנת 1981 העלתה ממשלת ישראל הצעת חוק שכללה חיקוקים רבים נוספים שטרם בוטלו ונראה כי יש לבטלם. לאחר הקריאה הראשונה הועבר החוק לוועדת משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט בה ישב חבר הכנסת מרדכי וירשובסקי ולאחר שהוועדה סיימה דיוניה עלה החוק למליאת הכנסת לקריאה השנייה והשלישית בשנת 1984.
חקיקת החוק לביטול דינים שנושנו
החוק ביטל מספר רב של חוקים עות'מאניים, פקודות מנדטוריות וחקיקה ישראלית מוקדמת שנראו כבלתי מתאימים לנסיבות ומיושנים. כן ביטל החוק רבים מאוד מסעיפי דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, והותיר בעיקר את הסעיפים הנוגעים לפעולת בתי הדין הדתיים והעדות הדתיות, וכן מספר מצומצם של סעיפים כגון סימן 82 הקובע את השפות הרשמיות במדינה, וסימן 83 המעגן את חופש המצפון וחופש הפולחן.
ביטול דבר המלך במועצה על הכותל המערבי
בעקבות מסקנות ועדת הכותל המערבי שפעלה בשנת 1930 חוקקו שלטונות המנדט את דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הכותל המערבי). בדבר המלך אומצו במלואן מסקנות ועדת הכותל שקבעה את בעלות הווקף המוסלמי בכותל, ברחבה הסמוכה לו, ובשכונת המוגרבים. עם זאת איפשר דבר המלך את תפילת היהודים בכותל במגבלות רבות, ובהן אף איסור תקיעת שופר בכותל. כאשר הוקמה מדינת ישראל התקבל המשפט שהיה נהוג עד קום המדינה, מכוח סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט "בשינויים הנובעים מהקמת המדינה ורשויותיה". ברור היה כי המדובר בחיקוקים בריטיים שפגעו ביישוב היהודי, ולא ייקלטו במשפט המדינה, כגון האיסורים על העליה ועל רכישת אדמות (שאף בוטלו במפורש בסעיף 13 לפקודה). נראה שכבר בשלב זה לא נקלט דבר המלך על הכותל המערבי במשפט הישראלי.
בשנת 1970 דן בג"ץ בעתירה שנגעה לתפילת יהודים על הר הבית, ובמסגרת הטיעונים המשפטיים הועלו טענות הנוגעות לתוקפו של דבר המלך על הכותל המערבי. השופט שמעון אגרנט קבע בפסק הדין (ונקודה זו הייתה מוסכמת על כל השופטים שישבו בדין) כי "המאורע של הקמת מדינת ישראל, עליו הוכרז במגילת העצמאות שהוא בא "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", נוגד את "רציפותו" של דבר המלך האמור בצורה כה בולטת עד שלא דרוש שיקול דעת מיוחד כדי להסיק שהוא בטל מאליו ואין לו תוקף."[1]
למרות כל זאת מצאה הכנסת לנכון לקבוע במפורש בחוק לביטול דינים שנושנו כי "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (הכותל המערבי) משנת 1931, אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף.
קישורים חיצוניים
חוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד - 1984, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק לביטול דינים שנושנו, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
- ↑ בג"ץ 222/68 חוגים לאומיים אגודה רשומה, ו-14 אח' נ' שר המשטרה, פ"ד כד(2) 141 (1970)
חוק לביטול דינים שנושנו41219000