דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הכותל המערבי)
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 1931 |
| גוף מחוקק | מלך הממלכה המאוחדת |
| חוברת פרסום | חא"י, כרך ג', עמ' 2816. |
| תאריך פקיעה | בשנת 1984 הוכרז כי דבר המלך לא היה בתוקף מעולם. |
דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הכותל המערבי) הוא דבר מלך שנחקק בשנת 1931, בעקבות המלצות ועדת הכותל המערבי. עיקרו הוא כי הבעלות בכותל היא לווקף המוסלמי, אך ליהודים תהיה אליו זכות גישה. בשנת 1984 קבעה הכנסת בחוק לביטול דינים שנושנו כי לדבר מלך זה לא היה תוקף מעולם.
רקע היסטורי לחקיקת דבר המלך
בקיץ 1930 הקים חבר הלאומים את ועדת הכותל המערבי , בהמלצת ועדת שאו שזומנה בתגובה למאורעות תרפ"ט.[1] הוועדה נועדה "לקבוע את זכויותיהם ותביעותיהם של מוסלמים ויהודים בקשר לכותל המערבי", לבדוק את הגורמים לאלימות, ולמנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. הוועדה הגיעה לשתי מסקנות עיקריות:[2]
א. למוסלמים שייכת הבעלות הבלעדית על הכותל המערבי, כיוון שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מאזור חארם-א-שריף, שהוא נכס ווקף.
ב. ליהודים תהיה גישה חופשית לכותל המערבי לצורך תפילה בכל עת בכפוף לתנאים המפורשים להלן.
בהמשך הדו"ח קבע בפירוט אילו פעולות של המוסלמים והיהודים צריכות ואין להרשות.[2]
חקיקת דבר המלך על הכותל המערבי
בעקבות מסקנות הוועדה חוקק המלך ג'ורג' החמישי את דבר המלך במועצה הנוגע לכותל המערבי. בדבר המלך אומצו במלואן מסקנות ועדת הכותל, נקבעה בעלות הווקף המוסלמי בכותל, ברחבה הסמוכה לו, ובשכונת המוגרבים. עם זאת איפשר דבר המלך את תפילת היהודים בכותל במגבלות רבות, ובהן אף איסור תקיעת שופר בכותל. הפרת האיסורים נקבעה כעבירה פלילית שעונשה מאסר שישה חודשים או קנס של 50 לירה ארץ-ישראלית.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, בסיום יום הכיפורים, צעירים יהודים עברו בהתמדה על איסור השופר בכל שנה תקעו בשופר וכתוצאה מכך נעצרו והעומדו לדין, הם נקנסו בדרך כלל או נאסרו לתקופה שנעה בין שלושה לעד שישה חודשים. ב-1930 הרב משה צבי סגל תקע והיה התוקע הראשון. בין התוקעים בהמשך: 1938 - יעקב סיקא אהרוני, אפרים שטיינברג.
במדינת ישראל
כאשר הוקמה מדינת ישראל התקבל המשפט שהיה נהוג עד קום המדינה, מכוח סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט "בשינויים הנובעים מהקמת המדינה ורשויותיה". ברור היה כי המדובר בחיקוקים בריטיים שפגעו ביישוב היהודי, ולא ייקלטו במשפט המדינה, כגון האיסורים על העליה ועל רכישת אדמות (שאף בוטלו במפורש בסעיף 13 לפקודה). ממילא לא היה הכותל המערבי בשליטת ישראל, ולפיכך לא עלתה שאלת תוקף דבר המלך על הכותל. לאחר מלחמת ששת הימים עבר הכותל המערבי לשליטת מדינת ישראל, אך גם אז לא עלתה שאלת תוקפו של דבר המלך.
בשנת 1970 דן בג"ץ בעתירה שנגעה לתפילת יהודים על הר הבית, ובמסגרת הטיעונים המשפטיים הועלו טענות הנוגעות לתוקפו של דבר המלך על הכותל המערבי. השופט שמעון אגרנט קבע בפסק הדין (ונקודה זו הייתה מוסכמת על כל השופטים שישבו בדין) כי "המאורע של הקמת מדינת ישראל, עליו הוכרז במגילת העצמאות שהוא בא "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", נוגד את "רציפותו" של דבר המלך האמור בצורה כה בולטת עד שלא דרוש שיקול דעת מיוחד כדי להסיק שהוא בטל מאליו ואין לו תוקף."[3]
בשנת 1984 נחקק חוק לביטול דינים שנושנו שביטל סדרת חיקוקים עות'מאניים, פקודות ודברי מלך מנדטוריים, וחוקים אחרים שנמצא כי אין בהם צורך. במסגרת זו נקבע בסעיף 3 לחוק כי "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (הכתל המערבי), 1931, אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף."[4]
קישורים חיצוניים
היסטוריית החקיקה של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הכותל המערבי), 1931, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
- ↑ נדב שרגאי, כך כמעט אבד הכותל המערבי, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2023; החלטת חבר הלאומים 14.1.1930, בתוך 'משפט הכותל' דין וחשבון הוועדה, עמ' 6
- ^ 2.0 2.1 Löfgren, Eliel; Barde, Charles; Van Kempen, J. (December 1930). Report of the Commission appointed by His Majesty's Government in the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland, with the approval of the Council of the League of Nations, to determine the rights and claims of Moslems and Jews in connection with the Western or Wailing Wall at Jerusalem (UNISPAL doc A/7057-S/8427, February 23, 1968)
- ↑ בג"ץ 222/68 חוגים לאומיים אגודה רשומה, ו-14 אח' נ' שר המשטרה, פ"ד כד(2) 141 (1970)
- ↑ סעיף 3 לחוק לביטול דינים שנושנו, באתר ויקיטקסט
דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הכותל המערבי)41171757Q134706817