זית אירופי
 זית
| |
|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיתיים |
| סוג: | זית |
| מין: | זית אירופי |
| שם מדעי | |
 Olea europaea
| |
| תחום תפוצה | |
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
זַיִת אֵירוֹפִּי (שם מדעי: Olea europaea), או בשמו הרווח: עץ הזית, הוא עץ ירוק-עד במשפחת הזיתיים הגדל בר בארצות הים התיכון. את העץ מגדלים במטעים והוא בעל חשיבות כלכלית רבה לאזור זה בשל פריו, המשמש למאכל ולייצור שמן הזית.
מקורו של עץ הזית הוא במזרח התיכון, בארץ ישראל וסביבותיה, שם הוא תורבת לגידול לפני אלפי שנים. כיום עץ הזית נפוץ במיוחד במטעים ביוון, איטליה וספרד שנחשבות ליצרניות שמן הזית הגדולות בעולם. הזית הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
פרי הזית משמש למאכל לרוב לאחר תהליך של כבישה, וכמו כן מופק ממנו שמן זית, המשמש אף הוא למאכל: תיבול, טיגון ובישול. לזית ובעיקר לשמן הזית מיוחסות מעלות תזונתיות ורפואיות. פעולת קטיף הזיתים נקראת מסיק.
עץ הזית
עץ הזית הוא דו-פסיגי תדיר ירק ופרחיו קטנטנים וערוכים באשכול (בחלקו מורכב). לפרחים לפחות ארבעה עלי גביע מאוחים, ארבעה עלי כותרת מאוחים לבנים, שני אבקנים, עלי בעל שתי צלקות ושחלה עילית ובה שתי מגורות שבכל אחת מהן שתי ביציות, שרק ביצית אחת מתוכן מתפתחת לזרע. הפרי בית גלעין ובטבע מפיצות אותו הציפורים. עם ההבשלה מתכהה צבע הפרי כמעט עד לשחור. ציפת הפרי עשירה בשמן (עד 45%) ובחלבון. הפריחה באפריל או במאי, והפירות מבשילים בסתיו. העלים נגדיים ומוארכים, צידם העליון קירח ומבריק, ואילו התחתון מכוסה שערות דמויות קשקשים וגונו אפור מכסיף. עץ הזית מסוגל להגיע לגיל מבוגר מאוד: למעלה מ-1,000 שנים, לעיתים אפילו לכ-2,000 שנים. בארץ ישראל מצויים כמה עשרות עצי זית עתיקים מאוד. שניים בכפר עראבה וחמישה בכפר דיר חנא מוערכים לגיל של יותר מאלף שנים. כולם עדיין מניבים פרי[1]. כמה עצי זית גן בגת שמנים שבירושלים מתוארכים לא בוודאות לתקופת בית המקדש השני[2]. ככלל אין אפשרות להעריך במדויק את גילם של עצי הזית העתיקים.
היסטוריה
מקורו של הזית הוא בזית הבר, שהיה בעל פרי קטן. ביות הזית נעשה לפני אלפי שנים. חוקרים בתחום סוברים כי העדויות לכך הם באתרים ארכאולוגיים מצפון לים המלח ובאזור השומרון, בכתביו של הירונימוס, אחד מ"אבות" הכנסייה, נמסר כי "אין הזית צומח במצרים. אלה היקר ביותר נשלח מאפרים כי ארצו עשירה ביותר בארצות השמן"[3]. מאוחר יותר הביאו אותו סוחרים פיניקים מהמזרח התיכון ליוון, ספרד וארצות נוספות באגן הים התיכון[4]. חקר אבקנים מאובנים מהכנרת ומאגמים אחרים באגן הים התיכון העלה עליה פתאומית באחוז אבקני הזית מכלל האבקנים בכנרת לפני אלפי שנים, ובאגם החולה כמה מאות שנים מאוחר יותר, עלייה פתאומית זו מוסברת בהתחלת ביות הזית. באזור האיגאי נצפתה עליה דומה בתקופה מאוחרת עוד יותר[5]. גידול הזיתים בארץ ישראל היה ענף חקלאות עיקרי, כאשר רוב היבול שימש להפקת שמן זית. ביישוב היהודי שלפני הקמת מדינת ישראל לא היה גידול הזיתים ענף חקלאי בולט, אולם בכמה מן המושבות הוותיקות כראש פינה, זכרון יעקב, פתח תקווה וכפר תבור גידלו זיתים.
בעבר, שימש צפונה של תוניסיה של היום, לגידול נרחב של הזית, לשם ייצור שמן הזית. גידול נרחב זה, בנוסף לשדות חיטה נרחבים באזור זה, הפכו את חבל ארץ זה למאגר המזון העיקרי של האימפריה הרומית.
כיום, מופק רובו המוחלט של שמן הזית בעולם בארצות אגן הים התיכון, ובראשן ספרד, איטליה ויוון. מדינות מובילות נוספות בתחום הן טורקיה, תוניסיה וסוריה.
שימושים
ערך מורחב – שמן זית
השימוש העיקרי לעץ הזית הוא ייצור שמן זית. כמו כן משמשים הזיתים למאכל לאחר שעברו כבישה.
ההבדלים הבולטים בין הזנים לשמן והזנים לכבישה:
- היחס בין הציפה (החלק שנאכל) לגלעין - בזנים לכבישה שואפים לקבל ציפה גדולה יותר ולאלה המשמשים לשמן גלעין גדול יותר.
- משקלם הכללי - בזנים לכבישה שואפים לקבל משקל כללי גדול יותר ולאלה המשמשים לשמן משקל כללי קטן יותר. למשל, המשקל הממוצע של פירות הזן סבילאנו – עשרה גרם, ואילו בזנים לשמן מסתפקים בפירות שמשקלם קטן משני גרמים. הזן "סורי" הנפוץ בישראל מתאים הן לכבישה והן להכנת שמן.
משתמשים גם בגוף העץ עצמו - לייצור פריטי ריהוט, גילוף, וגם חפצי נוי וקישוט. עץ הזית נחשב לאיכותי וקשה ומשמש גם להסקה.
ברפואה עממית
שמן זית מכיל חומצות שומן בריאות - שומן חד בלתי רווי ושומן רב בלתי רווי, וכן אומגה 6 ואומגה 9. הוא טוב לבריאות הלב הדם והעורקים.
ברפואה עממית מייחסים לזית תכונות רבות. מים שבושלו בהם עלי זית, טובים להורדת רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת.
הקשרים תרבותיים
הזית מוזכר פעמים רבות בתנ"ך והוא אחד משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל. בסוף המבול היונה שחזרה אל נח, כשהיא מחזיקה במקורה עלה של עץ זית, בישרה את סוף המבול. כך גם הזית הוא הצמח הראשון אליו פנו במשל יותם, דבר המעיד על חשיבותו הרבה.
סמל זה, בשינוי קל (יונה עם ענף זית במקום עלה), הפך לסמל השלום. מאז, הזית מופיע בסמלים נוספים בישראל ומחוצה לה, כגון סמלה של מדינת ישראל וסמל האומות המאוחדות.
יש המחזיקים בארנקם עלה של זית כסגולה למזל[6].
בישראל, רחוב "הזית" הוא שם הרחוב הנפוץ ביותר - ב-124 עיריות ורשויות מקומיות קיים רחוב בשם זה (נכון לשנת 2006).
במהלך חגיגות ה-120 לקק"ל, נערכה תחרות לבחירת "העץ הלאומי של ישראל", כשלשלב הסופי עלו שבעה מינים. הזית זכה בכמעט 33% מהקולות, ונבחר ל"עץ הלאומי"[7].
זני הזית
הזנים הנפוצים בישראל
להלן רשימת זני הזיתים שמוצאם בישראל:
- סורי[8] - הזן הנפוץ במזרח הים התיכון, וממנו הופק רוב השמן בימי קדם. נפוץ בישראל. פירותיו עסיסיים וטעמם עשיר וארומטי. טעמו מעט חריף ומריר. נפוץ כזית למאכל.
- נבאלי בלאדי - זן ארץ ישראלי הדומה לזן הסורי [דרוש מקור] אך מבשיל לפניו. נפוץ בעיקר באזור יהודה ושומרון. הפרי עגול יותר וטעמו קל ועדין יותר.
- מוחסן - זן שנמצא בשנות ה-40 באזור יהודה ושומרון. תפוקת הזיתים הכוללת גדולה והפרי גדול, אך כמות השמן המופקת מן הפרי נמוכה. טעמו מעט מתקתק. מכונה בטעות 'נבאלי מוחסן' משום דמיונו לזן הנבאלי, אף שאינו קשור אליו.
- ברנע - זן ישראלי יציר הכלאה, פירותי וארומטי. מגודל גם מחוץ לישראל בעיקר באוסטרליה ובניו זילנד.
- מעלות - זן ישראלי יציר הכלאה, עמיד למחלות, השמן עדין ופחות מריר מהברנע.
- אסקל - זן ישראלי שפותח במכון וולקני, המצטיין ביבולים גדולים, השמן מתאפיין בטעם חריף וארומטי, בעל מרירות קלה.
הזנים הגדלים בארצות אגן הים התיכון
להלן רשימת זני הזיתים הגדלים בארצות אגן הים התיכון או שניטעו בארץ לאחר שעברו התאמה:
- מנזנילו (Manzanilla) - זן ספרדי שמקורו דווקא בקליפורניה. פירוש השם הוא "תפוחים קטנים". זהו זן הנפוץ למאכל וטעמו בינוני. הזן הוא הנפוץ ביותר בעולם לייצור שמן זית[דרוש מקור]. הפקת שמן מזיתים שנבצרו מוקדם מניבה שמן חריף וחזק, בעוד שמזיתים בשלים יותר מופק שמן בעל טעם עדין.
- פיקוּאַל - זן ספרדי מחבל אנדלוסיה. זהו זן סירוגי, כלומר מניב פרי פעם בשנתיים. כמות השמן בפרי קטנה, וטעמו נייטרלי. כמות התוצרת הסופית לעומת ההשקעה הופכת אותו לכמעט לא משתלם לגידול.
- פישוֹלין (Picholine) - מקורו בדרום צרפת, הזית בעל צבע ירוק וצורתו מוארכת. השמן באיכות גבוהה ביותר בעל ארומה מאוזנת וטעם פירותי-עשבוני עם מרירות קלה. ניטע לאחרונה גם במטעי זיתים בישראל.
- לֵצִ'ינוֹ (Leccino) - זן איטלקי שמקורו ככל הנראה מטוסקנה. ניטע גם במטעי זית בישראל בשנים האחרונות. השמן עדין מאוד ובעל חומציות נמוכה ביותר.
- קוֹרוֹנֵיקי - זן יווני שמקורו בדרום יוון בסביבות העיר קלמטה. זהו הזן העיקרי ביוון. בעל תכולת שמן גבוהה וטעם עדין. פרי הזית קטן מאוד וקשה לגידול. לא גדל בישראל אך שמן המופק ממנו מיובא לישראל.
- ארבקינה (Arbequina) - זן ספרדי שמקורו בארץ ישראל והובא לאנדלוסיה במאה ה-17 על ידי הדוכס דה מדינצ'לי (Ducado de Medinaceli). כיום זהו הזן הבולט ביותר בקטלוניה. הזן מגודל גם באראגון ובאנדלוסיה שבספרד וכן בארגנטינה, צ'ילה, אוסטרליה וקליפורניה. למרות שפרי הזית קטן הוא משמש גם למאכל. בעל איכויות שמן בינוניות-נמוכות.
- פרנטויו (Frantoio)- פרנטויו הוא זן שהגיע לישראל מצפון איטליה לפני מספר שנים ועדיין מתקשה להתאקלם באזורים מסוימים, הפרי מאוד קשה ומיועד לייצור שמן בלבד.
גידול זיתים בישראל
בשנת 1942 שטח גידול עצי הזית הכולל בארץ ישראל היה כ-600,000 דונם והיו בה 600 בתי בד, רובם ככולם במגזר הערבי[9]. במהלך השנים קטן שטח גידול עצי הזית בכ-60%, עקב נטישת מטעים, סלילת כבשים ותשתיות וגידול בשטח הבנוי על חשבון האזור הכפרי.
בשנים 2011/12 גודלו בישראל 9,000 טונות של זיתים למאכל והופקו 7,500 טונות של שמן זית. באותה עת עמדה הצריכה השנתית בישראל על 20,500 טונות של זיתים למאכל ו-15,000 טונות של שמן זית. יצוא זיתים למאכל עמד על 1,000 טונות. שטח גידול עצי הזית הכולל עלה מ-222,000 דונמים בשנת 2005 ל-268,500 דונמים בשנת 2011[10].
תסמונת קריסת זית מהירה
באוקטובר 2013 נצפו עצי זית חולים רבים באזור פוליה שבדרום איטליה[11]. בדיקות מעבדתיות הראו כי המקור לתחלואה היו חיידקי Xylella fastidiosa מתת-המין pauca, אשר גרמו לירידה חדה בתנובת העצים, ולהם עדיפות ברורה לאקלים חם ששורר באזור אגן הים התיכון[12]. באפריל 2015 התפשטה המחלה לנפת לצ'ה ולאזורים אחרים של פוליה[13]. ביולי 2015 התפשטה המחלה לקורסיקה[14] ובאוקטובר 2015 נצפתה ליד ניס שבצרפת. בדיקות המעבדה הראו כי הפעם הגורם לתחלואה היו חיידקי X. fastidiosa מתת-המין multiplex[15]. בינואר 2017 בודדו חיידקי X. fastidiosa באיים מיורקה ואיביזה[16] וביוני אותה השנה בחצי האי האיברי ובמיוחד בגואדאלסט שבנפת אליקנטה[17].
המחלה, לה גורמים חיידקי X. fastidiosa בזית האירופאי, נקראת OQDS (Olive quick decline syndrome – תסמונת קריסת זית מהירה) גורמת לקמילה ולהתייבשות העצים וגורמת, בסופו של הדבר, לקריסה ולמוות[18] .
ב-2017 כבר נכחה המחלה בכל אזור הים התיכון. האזור הנגוע בדרום איטליה השתרע על פני יותר מ–100 ק"מ, נפגעו בו רובם המכריע של מטעי הזיתים, בתי בד נסגרו אחרי מאות שנות פעילות וחלקים שלמים מהאזור הכפרי הפכו למדבר. הרשויות באירופה החלו בישום תוכניות לבלימת המחלה, הכוללת עקירת עצים נגועים, אך תושבים רבים מוחים נגדה ולא משתפים פעולה[19].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: זית |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זיתיים |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זית |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תמונות זית נוספות |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תוצרי הזית |
- זית אירופי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- זית אירופי, באתר ITIS (באנגלית)
- זית אירופי, באתר NCBI (באנגלית)
- זית אירופי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- זית אירופי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זית אירופי, באתר צמח השדה
- זית אירופי, באתר צמחיית ישראל ברשת
- זית אירופי, באתר Tropicos (באנגלית)
- זית אירופי, באתר GBIF (באנגלית)
- זית אירופי, באתר The Plant List (באנגלית)
- זית אירופי, באתר IPNI (באנגלית)
- זני זיתים בישראל- פירוט תכונות מקיף למגדלים- באתר תליל
- גילגולו של זית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- טיפול וגידול עץ הזית, מאתר "ישראפלנט"
משה גלעד, מחכים למשיח: עצי הזית המרתקים של ירושלים, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2013- עדי חשמונאי, בתוך עשור: ירידה של 25% ביבול הזיתים, באתר וואלה!, 16 בפברואר 2015
- נעמי זיו, מדע בצלחת - איך לא אכלו את זה קודם, שיחה עם שמעון לביא, 19 באוגוסט 2015
- יעל (פרוינד) אברהם, הזית היהודי, בעיתון מקור ראשון, 25 בדצמבר 2018
- יאנוש קיאלה, יום אחד עצי הזית החלו למות, באתר הארץ, 6 ביוני 2019
הערות שוליים
- ^ M. Kislew, Y. Tabak & O. Simhoni, Identifying the Names of Fruits in Ancient Rabbinic Literature, Leshonenu (Hebrew), vol. 69, p.279
- ^ Lewington, A., & Parker, E. (1999) Ancient Trees., pp 110–113, London: Collins & Brown Ltd. מסת"ב 1-85585-704-9
- ^ בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו; כרך ד, חוברת א-ב ;ז-ח. ניסן תשי"ט, עמ'-2/8
- ^ "האודיסיאה של עצי הזית", מתוך מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון יולי 2013, עמ' 30-34
- ^ Langgut, D., Roberts, N., Woodbridge, J. et al, The origin and spread of olive cultivation in the Mediterranean Basin: The fossil pollen evidence, The Holocene, 2019
- ^ על שבעת המינים
- ^ דן לביא, אתם הכרעתם: זהו העץ הלאומי של ישראל, באתר ישראל היום, 28 בינואר 2021
- ^ שכיחה הטענה כי מקורו בלבנון מקרבת העיר צור ושמו הוא שיבוש השם "צורי", טענה זו חסרת מקורות, והפוסלים אותה מצביעים על רקע פוליטי "ציוני" כמקורה.
- ^ עץ הזית-בראש שטחי המטע בארץ־ישראל - 600 בתי בד סוחטים תוצרת 600 אלף דונם, הבקר, 17 בנובמבר 1942
- ^ קישור ישיר לקובץ באתר מועצת הזיתים העולמית
- ^ Major consequences if olive disease spreads across EU, Mark Kivner, BBC News, January 9 2015.
- ^ Xylella fastidiosa, Plant Health Portal. Department for Environment, Food and Rural Affairs.
- ^ Xylella, allarme nuovi focolai, per la Ue interessata tutta la Puglia, Chiara Spagnolo, repubblica.it. La Repubblica, April 29, 2015. (באיטלקית)
- ^ Olive oil dries up, The Economist. 31 July 2015.
- ^ Xylella fastidiosa, Plants. European Commission.
- ^ La plaga vegetal más peligrosa de Europa invade las Baleares, Joaquim Elcacho, La Vanguardia, 24 January 2017. (בספרדית)
- ^ Tala preventiva de árboles ante el primer caso de ‘Xylella fastidiosa’ en la península, La Vanguardia, 4 July 2017. (בספרדית)
- ^ Expert Says Eradication of New Olive Tree Disease in Europe Unlikely, Julie Butleron, Olive Oil Times, 29 March 2014.
- ^ יאנוש קיאלה, פוליה, יום אחד עצי הזית החלו למות, באתר הארץ, 6 ביוני 2019
| שבעת המינים | |
|---|---|
|
|
31528893זית אירופי