זאב סמילנסקי
.jpg) | |
| זאב סמילנסקי | |
| לידה |
ספטמבר 1873 כ"ו באלול תרל"ג סמילה, פלך קייב, רוסיה |
|---|---|
| פטירה |
ינואר 1944 (בגיל 70) ט"ו בטבת תש"ד |
| לאום | יהודי |
| עיסוק | סופר, פובליציסט, מורה, עורך וסטטיסטיקן |
| סוגה | פובליציסטיקה |
| יצירות בולטות | פועלים עבריים או ערביים?: מכתב מא"י |
זאב סמילנסקי (ז"ס; כ"ו באלול תרל"ג, ספטמבר 1873, סמילה, פלך קייב, רוסיה (אוקראינה) – ט"ו בטבת תש"ד, ינואר 1944, רחובות, ארץ ישראל) היה סופר עברי, פובליציסט, מורה, חלוץ, עיתונאי, עורך (מעורכי "הפועל הצעיר"), חקלאי וסטטיסטיקן (מנהל המחלקה לסטטיסטיקה של עיריית תל אביב). מסופרי משפחת סמילנסקי, אביו של הסופר ס. יזהר.
קורות חיים
זאב סמילנסקי נולד בעיירה סְמילה שבפלך קייב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אמו הייתה ממשפחת אדמו"רי צ'רנוביל. דודיו (אחי אביו) היו מאיר-סיקו סמילנסקי ומשה סמילנסקי. אחיו הצעיר, דוד סמילנסקי, היה לימים סופר, פובליציסט ופעיל ציוני, ממייסדי תל אביב וחבר הוועד הראשון של העיר.
סמילנסקי גדל ולמד בעיירות אוקראינה, על פי נדודי המשפחה. בנעוריו נתפס לרעיון הסוציאליזם, והצטרף לתנועה הציונית. עלה לארץ ישראל כשהיה איש צעיר כבן שמונה עשרה, בשנת 1891. עסק בנפחות ועבודות מתכת במושבות ראשון לציון וחדרה. בשל מחלת הקדחת נאלץ לשוב לאוקראינה, והיה מורה לעברית ותנ"ך בעיירות שונות, בפלך חרסון.
בראשית המאה ה-20 עלה בשנית לארץ ישראל, והתיישב במושבה רחובות, שם נאחזו אחדים מבני המשפחה. ברחובות שימש כמורה, ואחר כך עשה ניסיונות להיות איכר עצמאי. היה בין המתיישבים הראשונים בחולדה, בניסיון ההתיישבות הראשון שם שנכשל. את רוב שנותיו עשה במשק החקלאי הקטן שלו ברחובות, אבל היה מקושר עם כל העילית התרבותית של העלייה השנייה.
סמילנסקי נשא לאישה את מרים וַיְץ, אחותו של יוסף ויץ.
זאב סמילנסקי החל בעבודתו העיתונאית והפובליציסטית כבר בעת עלייתו הראשונה לארץ. הוא כתב לעיתונים העבריים בארץ ובגולה, ועסק בעיקר בנושאי ההתיישבות החקלאית, בנושאי כלכלה ובנושאים הלקוחים מסדר היום של התנועה הציונית. כתבי העת העיקריים שבהם השתתף היו "הפועל הצעיר", "המליץ", "העולם", "השילוח", "העומר", ו"בוסתנאי".
זאב סמילנסקי כתב מאמרים רבים מאוד שלא כונסו עד היום. בכתיבתו השתמש בשמות עט שונים, שהידועים בהם הם ז"ס, בן-ישראל, בוסתנאי ועוד. בנו, הסופר ס. יזהר, הנציח אותו ביצירותיו. גם בראשונות, כמו הסיפור "בוקרו של חלוץ זקן", אבל במיוחד באחרונות, כמו בספר "מקדמות". זאב סמילנסקי נזכר רבות גם בכתבי דודו, משה סמילנסקי ואחיו דוד סמילנסקי.
בנו הבכור של סמילנסקי, ישראל, עסק בחקלאות מיום שסיים את לימודיו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. בפברואר 1942 נהרג בתאונת דרכים בעת שנסע לנגב בשליחות הקרן הקיימת.[1]
מותו השפיע באופן ניכר על סמילנסקי, ומצבו הבריאותי הלך והידרדר, עד שנפטר בינואר 1944 ברחובות משבץ לב, בגיל 70. נקבר ברחובות לצד בנו ישראל.
הותיר אלמנה, בן, נכד ונכדה.
נכדו זאב, בן הזקונים של ס.יזהר שנולד ב-1954 קרוי על שמו.
ספריו
- אור מתעה, אודסה, תרס"ד-תרס"ה-1905.
- פועלים עבריים או ערביים?: מכתב מא"י, אודסה: אחיאסף, תרס"ח-1908.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "זאב סמילנסקי (ז"ס)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 250
- זאב סמילנסקי, דבר, 12 בינואר 1944 (עם פטירתו)
הערות שוליים
- ^ דוד סמילנסקי, עם בני ארצי ועירי: פרשות אישים ופרקי זכרונות, תל אביב: הוועד הצבורי להוצאת כתביו של דוד סמילנסקי והוצאת מסדה, תשי"ח, עמ' 163.
27976722זאב סמילנסקי