ויליאם סקוט וייר

ויליאם סקוט וייר
לידה	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית (עד 1934) ; המפלגה הדמוקרטית (1934)
	24 במאי 1912 – 2 בינואר 1923; (10 שנים)
	→ הנרי בינגהאם (אנ') הוא בעצמו ←
	4 במרץ 1923 – 3 במרץ 1927; (4 שנים)
	→ הוא בעצמו ג'יימס האזלט (אנ') ←
	7 בנובמבר 1922 – 30 בנובמבר 1923; (שנה)
	7 בנובמבר 1922 – 30 בנובמבר 1923; (שנה)
	4 במרץ 1927 – 6 בדצמבר 1929 ; לא הושבע בפועל לתפקיד
	→ ג'ורג' פפר ג'וזף גראנדי ←

ויליאם סקוט וייר (באנגלית: William Scott Vare‏; 24 בדצמבר 1867 – 7 באוגוסט 1934) היה פוליטיקאי אמריקאי מפנסילבניה שכיהן כחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של פנסילבניה בין השנים 1912–1927. כמו כן, הוא כיהן כחבר הסנאט של פנסילבניה במחוז הסנאט הראשון בין 1922 ל-1923. ב-1926 נבחר לסנאט של ארצות הברית מטעם פנסילבניה, אך לא התקבל לסנאט והודח מהתפקיד ב-1929 עקב האשמות בשחיתות והונאת בחירות.

וייר היה "בוס פוליטי" מפורסם במכונת הרפובליקנים של פילדלפיה בתחילת המאה ה-20. הוא ואחיו, אדווין וג'ורג', היו ידועים בכינוי "דוכסי דרום פילדלפיה" ושלטו במשך עשרות שנים במנהיגות השכונות ובמשרות המינויים הפוליטיים בדרום העיר. עסק הבנייה שבבעלותם היה מעורב בפרויקטים ידועים בפילדלפיה, כמו האצטדיון העירוני, הרכבת התחתית ברחוב ברוד והמוזיאון לאמנות של פילדלפיה.

ביוגרפיה

ראשית חייו

וייר נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, להוגסטוס ואביגייל וייר. הוא היה הצעיר משלושה אחים, כולם קבלנים ופוליטיקאים. ג'ורג' (1859–1908), אדווין (1862–1922) וויליאם היו ידועים כ-"דוכסי דרום פילדלפיה" ושלטו במשרות ציבוריות ומינויים במשך עשרות שנים. הוא גדל בחוות חזירים וירקות בפילדלפיה.

ג'ון וונמייקר, איש העסקים העשיר והמוביל בתחום חנויות הכלבו, לקח את ביל תחת חסותו ושילם עבור לימודיו בתיכון סנטרל בפילדלפיה. לאחר מכן עבד וייר כצעיר בחנותו של וונמייקר. בגיל 15 נכנס וייר לעסקי המסחר והפך לקבלן כללי ב-1893.

קריירה

הקריירה הפוליטית שלו החלה ב-1884, כשהבין כי מצעד ה-Mummers^[1] ביום ראש השנה יכול לשמש בקמפיינים פוליטיים. האחים וייר הקימו עסק משפחתי להובלת אפר ואשפה בדרום פילדלפיה. ב-1890 התחיל לעבוד כקבלן בנייה עם שני אחיו הבוגרים. חברת "Vare Brothers" עבדה על חפירות, אספלט ומכרזים עירוניים בסך 7 מיליון דולר בין 1909 ל-1912, כולל סלילת מסילות חשמלית, ניקוזים, בניית האצטדיון העירוני, הרכבת התחתית ברחוב ברוד וחפירת האתר למוזיאון לאמנות של פילדלפיה.

וייר נבחר למועצת העיר פילדלפיה ב-1898 ושירת שם עד 1901. לאחר מכן כיהן כרשם המקרקעין העירוני בין 1902 ל-1912. ב-1911 התמודד לראשות העיר כמתון רפובליקני. המועמד המנצח בבחירות המקדימות היה ג'ורג' אירל, אך הפילוג בארגון הרפובליקני בעיר הביאו לניצחון המועמד העצמאי רודולף בלנקנבורג.

ב-1912 נבחר כחבר הסנאט של פנסילבניה ובמקביל לבית הנבחרים של ארצות הברית בעקבות מות הנציג הקודם, הנרי בינגהאם (אנ'). בנובמבר 1922 נבחר לסנאט של פנסילבניה בבחירות מיוחדות למילוי מושב שהתפנה בעקבות מותו של אחיו אדווין. וייר התפטר שנה לאחר מכן, ואחייניתו, פלורה, נבחרה במקומו והפכה לאישה הראשונה לשבת בסנאט של פנסילבניה.

בית הנבחרים של ארצות הברית

ב-1912 נבחר וייר לראשונה מתוך שבע קדנציות בבית הנבחרים. במהלך כהונתו נטה יותר לשמאל בנושאים חברתיים: תמך בביטול עבודת ילדים, במס הכנסה פדרלי, בזכויות איגודים לפעול בקולקטיב, בזכות הצבעה לנשים ובסיום ההפרדה ברכבות נוסעים.

ב-1921 מת יריבו הפוליטי, הסנאטור בויס פנרוז, ושנה לאחר מכן מת אחיו אד. בכך הפך וייר למנהיג הפוליטי הבולט בפילדלפיה עם השפעה נרחבת על אזור התעשייה והכלכלה של החוף המזרחי.

ההצבעות של וייר בבית הנבחרים היו טיפוסיים לרפובליקנים מפנסילבניה: יותר ליברליים בנושאים חברתיים ושמרניים יותר בנושאים עסקיים. הוא ניסה לבטל את חוק היובש והוכיח סטטיסטית שהפשע הקשור לאלכוהול עלה פי שלושה בפילדלפיה בתחילת ימי תקופת היובש.

אויביו כינו אותו ה"בוס וייר". הארגון הרפובליקני בפילדלפיה קיבל הצעות רבות לעסקים מווקסי גורדון ולאקי לוצ'יאנו, אך וייר דרש כי תהיה לו זכות וטו על כל פעילות פלילית בעיר. וייר השתמש בכוחו הפוליטי כדי להעביר את תערוכת Sesquicentennial ממרכז העיר לדרום פילדלפיה ולהבטיח תשתיות ומשרות עבור תושבי השכונה.

הבחירות לסנאט וסיום הקריירה

ב-1926 התמודד וייר לסנאט של ארצות הברית. הוא ניצח את המושל גיפורד פינצ'ו בפריימריז ואת המועמד הדמוקרטי ויליאם בואושופ וילסון בבחירות הכלליות. הבחירות לוותה בשערוריות, כולל זיופים והונאות הצבעה.

ב-1927, סירב פינצ'ו לאשר את התוצאות בשל אלפי פתקי הצבעה בלתי חוקיים, והסנאט ב-1929 דחה את השבעתו של וייר ב-58–22. מושל פנסילבניה, ג'ון סטצ'ל פישר (אנ'), מינה במקומו את ג'וזף גראנדי.

וייר נותר כוח פוליטי משמעותי ותמך במועמדים שונים נגד פינצ'ו בהמשך הקריירה, אך לאחר מכן הודח מתפקידו בארגון הרפובליקני.

ב-1932 ניסה לחזור לפוליטיקה במסגרת המפלגה הדמוקרטית, אך תסמיני השבץ מ-1928 החמירו. וייר מת ב-7 באוגוסט 1934 באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי, ונקבר בבית הקברות West Laurel Hill בבאלה סיינוויד, פנסילבניה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם סקוט וייר בוויקישיתוף

ויליאם סקוט וייר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ויליאם סקוט וייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

↑ אירוע פסטיבל שנתי שמתקיים בפילדלפיה, פנסילבניה, ביום השנה החדשה (1 בינואר).

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ויליאם סקוט וייר42725519Q6222555

[1] אירוע פסטיבל שנתי שמתקיים בפילדלפיה, פנסילבניה, ביום השנה החדשה (1 בינואר).

[1]

חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם פנסילבניה פנסילבניה
קבוצה 1	ויליאם מקליי • אלברט גלטין • ג'יימס רוס • סמואל מקליי • מייקל ליב • ג'ונתן רוברטס • ויליאם פינדלי • אייזק ברנרד • ג'ורג' דאלאס • סמואל מקין • דניאל סטרג'ן • ריצ'רד ברודהד • סיימון קמרון • דייוויד וילמוט • צ'ארלס באקלו • ג'ון סקוט • ויליאם א. וולאס • ג'ון מיטשל • מתיו קווי • פילאנדר נוקס • ג'ורג' אוליבר • פילאנדר נוקס • ויליאם קרואו • דייוויד ריד • ג'וזף גאפי • אדוארד מרטין • יו סקוט • ג'ון היינץ • האריס וופורד • ריק סנטורום • בוב קייסי • דייב מקורמיק
קבוצה 2	רוברט מוריס • ויליאם בינגהאם • פיטר מולנברג • ג'ורג' לוגן • אנדרו גרג • אבנר לייקוק • וולטר לאורי • ויליאם מארקס • ויליאם וילקינס • ג'יימס ביוקנן • סיימון קמרון • ג'יימס קופר • ויליאם ביגלר • אדגר קוואן • סיימון קמרון • ג'. דונלד קמרון • בויס פנרוז • ג'ורג' פפר • ויליאם סקוט וייר^* • ג'וזף גראנדי • ג'יימס ג' דייוויס • פרנסיס מאיירס • ג'יימס דאף • ג'וזף קלארק • ריצ'רד שוויקר • ארלן ספקטר • פט טומי • ג'ון פטרמן
הערות	^* מעולם לא התקבל רשמית