וורפסוודה

תבנית עיר ריקה ווֹרְפְּסְוֵדֶה (בגרמנית: Worpswede) היא עיירה בצפון-מערב גרמניה. היא שוכנת במחוז אוסטרהולץ בסקסוניה התחתונה, על גדות נהר ההמה, צפון-מזרחית לעיר ברמן, בלב אזור הביצות טויפלסמור (ביצת השטן). היישוב שוכן על גבעת הוֵיֶרברג (Weyerberg), המתנשאת לגובה 54.4 מטרים מעל השפלה השטוחה שמאפיינת את האזור.

העיירה מפורסמת בזכות מושבת אומנים שנוסדה בסוף המאה ה-19, שבה פעלו ציירים ופסלים חשובים, ומשמשת עד היום כבית למוסדות תרבות רבים.

היסטוריה

העדות הראשונה של התיישבות במקום היא מתקופת הברונזה, אך היישוב מוזכר בכתובים רק במאה ה-12. היישוב היה שייך לארכיבישופות ברמן עד למלחמת שלושים השנים, ובשנת 1630 תפסה שוודיה את השלטון הצבאי באזור. בשנת 1648 נמסרה וורפסוודה לפרידריך מהסן-אשווגה (Friedrich von Hessen-Eschwege).

בהזמנתו של הנסיך הבוחר של הנובר, החל יורגן כריסטיאן פינדורף (Jürgen Christian Findorff), בסביבות שנת 1750, לברא את השטח מרובה הביצות.

באופן מסורתי התפרנסו תושבי המקום מכריית כבול, כרייה שנמשכה באופן אינטנסיבי עד אמצע המאה ה-20.

ספרו של אנינג למנסייק "יהודים בוורפסוודה" עוסק בתושבים היהודים שחיו בעיירה.

מושבת האומנים וורפסוודה (Künstlerkolonie Worpswede)

בשנת 1884 פגשה בתו של בעל חנות בוורפסוודה את פריץ מקנזן, סטודנט צעיר לאומנות, בעת שהתארחה בדיסלדורף. מכיוון שהיה חסר כול, היא הזמינה אותו לוורפסוודה לבלות את חופשתו עם משפחתה. בשנת 1889 השתקע מקנזן בוורפסוודה, בלוויית ציירים נוספים ובראשם אוטו מודרזון ופאולה מודרזון-בקר (אוטו ופאולה נישאו בשנת 1901), ואחריהם הגיעו גם היינריך פוגלר, האנס הם-אנדה (Hans am Ende, 1864-1918) פריץ אוברבק (Fritz Overbeck, 1869-1909) וקרל פינן (Carl Vinnen, 1863-1922). בשנת 1900 הצטרף ריינר מריה רילקה למושבה, הכיר בה את הפסלת קלרה וסטהוף (Clara Westhoff, 1878-1954), והשניים נישאו.^[1]^[2]

בשנת 1914 הצטרף גם ברנהרד הטגר למושבת האומנים וורפסוודה.

מבין האומנים המאוחרים שחיו ופעלו בוורפסוודה ראוי לציין את הפסל ולדמר אוטו (2020-1929, Waldemar Otto)

פריץ מקנזן, פאולה מודרזון-בקר והאנס הם-אנדה קבורים בבית הקברות של וורפסוודה.

תרבות ואתרי תיירות

משנת 1976 וורפסוודה היא אתר נופש שקיבל הכרה רשמית מהמדינה.

בניינים

ברינייסהוף (Brünjeshof), שימש כסטודיו זמני של פאולה מודרסון-בקר, לאחר מכן קלרה וסטהוף ולבסוף של קרל אמיל אופהוף (Carl Emil Uphoff)
בתים שנבנו על ידי האדריכל היינריך פוגלר: בניין מגורים ב-Bergstraße 18, משנת 1905; בניין מגורים ב-Bahnhofstraße 13 משנת 1909; בית מגורים ב-Bergstraße 9, שנבנה ב-1910 עבור הצייר וילהלם בארטש (Wilhelm Bartsch) ; תחנת הרכבת משנת 1910, משמשת היום גם כמסעדה.
בתים שנבנו על ידי האדריכל ברנהרד הוטגר (Bernhard Hoetger): בית הוטגר משנת 1922; בית ההארחה וורפסוודה משנת 1926; בית פילין פוגלר, גלריה משנת 1928.

אבן סקסוניה התחתונה

אנדרטה בגובה 18 מטרים הממוקמת על ההר ויירברג, ובצורה הדומה לעיט. הפסל האדריכלי מנציח את הנופלים במלחמת העולם הראשונה. הוא הוקם בשנת 1922 על פי תכנונו של האדריכל ברנהרד הטגר. זהו פסל אקספרסיוניסטי בעל חשיבות יוצאת דופן בתולדות האומנות.

ברקנהוף

נרכש על ידי האומן היינריך פוגלר בשנת 1895 והוסב תוך כמה שנים לבניין אר-נובו מרשים. עד מהרה הוא הפך למרכז תנועת האומנים הוורפסוודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך בשנת 1919 לקומונה ולבית הספר לעבודה של ברקנהוף.

בית הקפה וורפסוודה

בניין אקספרסיוניסטי, חלק ממבנה לבנים הכולל גם מוזיאון אשר שימש כבית קפה ומסעדה מאז 1925. עד שנות ה-70, היה צמוד לבית הקפה מלון. הוא ידוע גם בשם העממי "קפה משוגע" משום שהאדריכל והאומן ברנהרד הוטגר החל לבנות אותו ללא זוויות ישרות. כאשר תושבי וורפסוודה ראו זאת, הם אמרו "הבחור משוגע" והכינוי דבק בו מאז. הוטגר הציג במקום את יצירותיו. בית הקפה סגור מתחילת 2019.

המוזיאון בבית מודרסון

המוזיאון בבית מודרסון מציג את ביתם לשעבר של הציירים אוטו מודרזון ופאולה מודרזון-בקר. מוצגים בו ציורים ורהיטים מקוריים. ההרחבה המודרנית מכילה גם עבודות של אומנים אחרים מהדור הראשון של וורפסוודה.

האדון המכובד של ההומור

פסל בודהה צוחק הניצב ליד מגרש החניה של "קפה וורפסוודה". אנדרטת האבן, כמו בית הקפה ואבן סקסוניה התחתונה, עוצבה על ידי ברנהרד הטגר בשנת 1914.

כיפת הגבינה

מבנה בצורת כיפה על הר ויירברג שנבנה בשנת 1926 על ידי הסופר אדווין קנמן, ומשמש כיום כמוזיאון.

כנסיית ציון ובית הקברות של הכנסייה

כנסיית ציון על הר ויירברג נבנתה בעיצומה של מלחמת שבע השנים בין השנים 1757 ל-1759. תמיכה כספית הגיעה מהנסיך הבוחר של הנובר ומלך אנגליה, ג'ורג'. II. מזבח הדוכן עם עיטורי הרוקוקו שלו בולט מהריהוט הפשוט של כנסיית האולם. ראויים לציון מלאכי הפוטי מתחת לתקרת הגלריה וקישוטי הפרחים בעמודי הגלריה. עבודות אלו נוצרו בתור עונש לסטודנטיות האומנות דאז, קלרה רילקה-וסטהוף ופאולה מודרזון-בקר, אשר צלצלו בפעמוני הכנסייה בשנת 1900, מה שפורש בטעות כאזעקת אש. מגדל הכנסייה נוסף רק בשנת 1798. כמו הכנסייה כולה, הוא שימש כמוטיב עבור ציירי מושבת האומנים וורפסוודה.

תחנת הרכבת והרכבת

תחנת וורפסוודה ממוקמת על קו הרכבת ברמרוורדה–אוסטרהולץ-שארמבק. רכבת ה־Moorexpress פועלת רק ממאי עד אוקטובר בימי שבת, ראשון וחגים כרכבת מורשת דרך וורפסוודה לתחנה המרכזית של ברמן.