התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית

התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית הוא התיקון אשר מבטל את התיקון ה-18, הידוע בשם "חוק היובש".

עם כניסת התיקון לתוקף ב־5 בדצמבר 1933 תמה תקופת היובש, שהחלה ב־1920.

התיקון

סעיף 1

התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית מבוטל בזה.

סעיף 2

העברה, ייבוא או צריכה של משקאות משכרים בשטח כל מדינה, טריטוריה או כל שטח אחר בבעלות ארצות הברית נאסרת אם היא עומדת בסתירה לחוקי המקום.

סעיף 3

תיקון זה לא ייחשב כאילו נתקבל אלא אם כן יאושר כתיקון לחוקה על ידי ועידות במדינות השונות כמתואר בחוקה תוך שבע שנים מיום הגשתו למדינות הברית על ידי הקונגרס.

המקור באנגלית

Section 1
The eighteenth article of amendment to the Constitution of the United States is hereby repealed.
Section 2
The transportation or importation into any State, Territory, or possession of the United States for delivery or use therein of intoxicating liquors, in violation of the laws thereof, is hereby prohibited.
Section 3
This article shall be inoperative unless it shall have been ratified as an amendment to the Constitution by conventions in the several States, as provided in the Constitution, within seven years from the date of the submission hereof to the States by the Congress.

מהות

התיקון ה-21 ביטל את חוק היובש ברמה הפדרלית, אך שמר על זכותן של המדינות השונות לחוקק חוקי יובש משלהן. מדינות רבות שמרו בהתחלה על זכות זו, אך בהדרגה חדלו מכך (מיסיסיפי הייתה האחרונה לבטל את חוק היובש שלה, בשנת 1966). כיום, רוב המדינות מעבירות את הסמכות לחוקק חוקי יובש לערים ולמחוזות בשטחן.

אישרור

התיקון ה-21 התקבל על ידי הסנאט של ארצות הברית ב־16 בפברואר 1933 ועל ידי בית הנבחרים של ארצות הברית ב-20 בפברואר 1933.^[1]

תיקון זה הוא התיקון היחיד בחוקת ארצות הברית אשר אושר על ידי ועידות במדינות השונות, ולא על ידי בתי המחוקקים שלהן. במהלך 1933 אישרו 43 מדינות (כלל מדינות האיחוד פרט לג'ורג'יה, דקוטה הצפונית, לואיזיאנה, מיסיסיפי וקנזס) לקביעת ועדות לשם אישור התיקון.^[2]

האישרור על ידי המדינות

מישיגן (10 באפריל 1933)
ויסקונסין (25 באפריל 1933)
רוד איילנד (10 במאי 1933)
ויומינג (25 במאי 1933)
ניו ג'רזי (1 ביוני 1933)
דלאוור (24 ביוני 1933)
אינדיאנה (26 ביוני 1933)
מסצ'וסטס (26 ביוני 1933)
ניו יורק (27 ביוני 1933)
אילינוי (10 ביולי 1933)
איווה (10 ביולי 1933)
קונטיקט (11 ביולי 1933)
ניו המפשייר (11 ביולי 1933)
קליפורניה (24 ביולי 1933)
וירג'יניה המערבית (25 ביולי 1933)
ארקנסו (1 באוגוסט 1933)
אורגון (7 באוגוסט 1933)
אלבמה (8 באוגוסט 1933)
טנסי (11 באוגוסט 1933)
מיזורי (29 באוגוסט 1933)
אריזונה (5 בספטמבר 1933)
נבאדה (5 בספטמבר 1933)
ורמונט (23 בספטמבר 1933)
קולורדו (26 בספטמבר 1933)
וושינגטון (3 באוקטובר 1933)
מינסוטה (10 באוקטובר 1933)
איידהו (17 באוקטובר 1933)
מרילנד (18 באוקטובר 1933)
וירג'יניה (25 באוקטובר 1933)
ניו מקסיקו (2 בנובמבר 1933)
פלורידה (14 בנובמבר 1933)
טקסס (24 בנובמבר 1933)
קנטקי (27 בנובמבר 1933)
אוהיו (5 בדצמבר 1933)
פנסילבניה (5 בדצמבר 1933)
יוטה (5 בדצמבר 1933)

מדינות שאישרו את התיקון לאחר כניסתו לתוקף

מיין (6 בדצמבר 1933)
מונטנה (6 באוגוסט 1934)

ב־4 בצמבר 1933 דחתה אספה בקרוליינה הדרומית את התיקון, ובוחרי קרוליינה הצפונית הצביעו נגד קיום ועדה לבחינת התיקון במהלך בחירות ב־7 בנובמבר 1933.^[1] במונטנה, נברסקה, אוקלהומה דקוטה הדרומית נקבעו בחירות לוועדות לבחינת התיקון ב־1934.^[2]

ב־5 בדצמבר 1933 אישרו שלושה רבעים ממדינות הברית (36 מתוך 48 מדינות האיחוד) אישרו אותו. באותו יום הכריז ממלא מקום מזכיר המדינה של ארצות הברית ויליאם פיליפיס (אנ') על כניסת התיקון לתוקף.^[1]