הרב שם טוב גפן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב קלמן שם־טוב גפן
Кельмань Гофань
מקום לימודים אוטודידקטיות
השפיע על יוסף צבי רימון

הרב קלמן (קלונימוס) שם־טוב גפן (ברוסית: Кельмань Гофань[א]; כ"ז בניסן ה'תרט"ז – כ"ו בסיוון ה'תרפ"ז, 2 במאי 1856 – 26 ביוני 1927) היה פילוסוף נאו-קאנטיאני, תאורטיקן, מתמטיקאי, מקובל ואיש אשכולות יהודי, יליד אוקראינה.

כתב ספרים ומאמרים רבים, שהחשובים שבהם הם החיבורים "תורת הממדים לאין ספורות" ו"תורת הנבואה הטהורה"[2], בשני חיבורים אלו, ובמאמר מעשה בראשית והאדמתנות, הוא שילב את הגותם הפילוסופית של הרמב"ם ועמנואל קאנט עם תורת הקבלה. עסק רבות בתורת ההכרה, בפרט בתורת האידיאליזם הטרנסצנדנטלי ו"הדבר כשהוא לעצמו", אותו זיהה עם אלקים[3]. הוא חלק באופן שיטתי על תפיסתו של ברוך שפינוזה, לעג לו, וכינה אותו "בן־הקוץ" (תרגום חופשי של "שפינוזה").

בנוסף לחיבוריו הפילוסופיים, כתב ספרי מתמטיקה, פירושים על ספר איוב, ספר ישעיהו וספר יצירה, ומאמרים תורניים ומדעיים בנושאים רבים, ביניהם אמונה, הלכה, בלשנות, היסטוריה, כימיה, ופילולוגיה.

תמך בציונות הדתית באופן מובהק, והיה ממקורביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהעריך מאוד אותו ואת הגותו. הוא סייע לו בהקמת ישיבת אוצר חיים ביפו, והתכתב איתו רבות בנושאים שונים.

ביוגרפיה

שמו ושם משפחתו

לא ידוע במדויק כיצד נקרא כשנולד. ייתכן שנולד בשם קלונימוס קלמן, ובשלב כלשהו של חייו החליט לשנות את שמו לשם־טוב, שכן באיגרותיו מלפני שנת תרס"ח, חתם בשם "קלונימוס קלמן", ובאיגרות שלאחר מכן חתם "שם־טוב גפן". דב גפן סבר ששני השמות ניתנו לו בברית המילה, וסברה זו מתחזקת לאור העובדה שעל מצבתו חרותים שני השמות יחד[4].

שם משפחתו בעברית נכתב "גפן", ונהגה "גֶפֶן" או "גוֹפֶן"[א]. במשך כמה דורות שם המשפחה היה "בארסקי", על שם מוצאה בעיר באר, אך סבו, ר' חיים לוי יצחק, שינה את שם משפחתו ל"גפן" כדי לחמוק מצו הגיוס לצבא הצאר[5].

ראשית חייו

גפן נולד בכפר בריביס שבפלך קייב של האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), לרב מרדכי גפן. גדל בעיירה קליגורקה, בבית סבו, הרב חיים לוי יצחק, ששימש כרב העיירה[6]. אביו לימד במשך כמה שנים בני עשירים מהערים הסמוכות, ובשנת ה'תרכ"ג הקים בבית הסב ישיבה ללימוד גמרא והלכה[6]. למד אצל מלמדים רק שנים מועטות. בערך בגיל 8, חלה ושכב בבית, ופעם אחת שמע את אביו מנסה להסביר לתלמידים גמרא כלשהי, ללא הצלחה. לתימהון אביו, הוא התחיל לבאר את הגמרא לפרטיה ממיטתו, וכשראה אביו את כישרונו וחכמתו, החליט לא למוסרו למלמדים, והחל ללמדו בעצמו גמרא, הלכה, ואף את ארבע פעולות החשבון[7].

כשהיה בן 11 נסע אביו ללמד בני עשירים בעיירה ריואוצקי והשאירו לבדו, אך מחמת שהוא לא רצה ללמוד אצל מלמדים, החל ללמוד בעצמו ולקרוא ספרים שהתגלגלו לידיו בדרכים שונות. הוא החל בלימוד תנ"ך, סדר הדורות וספר יוסיפון[8]. בהמשך למד ספרי קבלה ומחשבה רבים שמצא בארון הספרים בבית סבו, ביניהם פרדס רימונים, עץ חיים, ספר יצירה, ספר הכוזרי, חובות הלבבות, ו"אילים" ו"סוד היסוד" לרבי יוסף שלמה דלמדיגו[9]. כמו כן, למד ספרי דקדוק שקיבל מאביו, וקרא מעט בספר "מורה נבוכי הזמן", וספר רזיאל המלאך.

בשנת ה'תרל"א (1871), בגיל 15, נשא לאישה את יוכבד קרסונסקי, ועבר לגור בבית חמיו, ישראל קרסונסקי, שם נולדו לזוג שני בנים ובת. באותה תקופה, היה נוהג ללמוד בשעות יום גמרא והלכה בבית המדרש, כשאר האברכים, ובלילה היה מעיין בספרי מחשבה, קבלה ומדעים[10]. הוא מעיד שבאותה תקופה למד את הספרים מורה נבוכים מילות הגיון, רוח חן, האמונות והדעות, מפעלות אלוקים לאברבנאל, והם השפיעו רבות על צורת חשיבתו. הוא למד גם מספר ספרי חשבון, שעוררו בו את הרצון ללמוד מדעים מדויקים[11]. באותה תקופה הוא תכנן בסתר לעזוב את עירו וליסוע ללמוד מדעים, בסביבת אנשים כמוהו ומתוך ספרים שהיו חסרים לו בעיר מגוריו, אך חותנו התנגד, וגפן נאלץ לוותר על הנסיעה[12].

בשנת ה'תרמ"ד (או קצת לפני כן), נפטר סבו, רבה של העיירה קליגורקה, והוצע לו לשמש כרב העיירה, אך הוא סירב, על אף פרנסתו המצומצמת. לפי דוד תדהר היה זה מכיוון שחשש שהרבנות "תעכב אותו מהשתלמות בחכמה כחפצו"[13]. בשנת ה'תר"ן, עבר לגור בעיירה שפולה. נולדו לו שני בנים נוספים ובת, והוא עסק בפיתוח "תורת הממדים לאין ספורות".

פיתוח תורת הממדים לאין ספורות

על פי זכרונותיו[9], גרעין הרעיון של "תורת הממדים לאין ספורות" החל לגדול במוחו כבר בגיל 11, בעת שלמד את המשנה בספר יצירה, המתארת את עשר הספירות כ"מדות עשר שאין להם סוף", ומפרטת את עשרת ה"עומקים" שלהן[14]: ”עומק ראשי"ת ועומק אחרי"ת, עומק טו"ב ועומק ר"ע, עומק רו"ם ועומק תח"ת, עומק מזר"ח ועומק מער"ב, עומק צפו"ן ועומק דרו"ם”. לפי פירושו, כוונת המשפט היא שמלבד שלשת הממדים הרגילים המתפשטים לשישה כיוונים, קיימים עוד שני ממדים נוספים. הוא מציין שלפי פירושו ספר היצירה כלל את "עומק ראשית ועומק אחרית" - ממד הזמן, יחד עם ממדי המרחב, ובכך הקדים באלפי שנים, את מודל המרחב-זמן של הרמן מינקובסקי ואלברט איינשטיין[9]. הפיסקה מסיימת במילים "ועד עדי עד", וגפן מפרש מילים אלו כמורות על כך שמצד האמת קיימים אינסוף ממדים, עד עדי עד[15]

הרעיון עצמו עלה בראשו לראשונה בשנת ה'תרל"ג. בעת שלמד גאומטריה מהספר כליל החשבון לדוד פריזנהויזן, שאל את עצמו, מדוע לחשוב שהיקום מוגבל לעצמים בעלי שלשה ממדים בלבד, ולא יותר? אמנם, עדיין עמדה בראשו השאלה, לאן יכולים להתפשט ממדים אלו, אך לבסוף הוא הבין שהממדים הם בעצמם המקום שאליו הם מתפשטים[16]. בכ"ט בתשרי ה'תרל"ה התרחש ליקוי חמה, והוא הסתכל בו זמן רב עד שכהו עיניו. בזכרונותיו הוא מתאר, כיצד באותו ערב כששכב במיטתו, הוא ראה בחוש את אינסוף הממדים[16]:

לעת ערב כששכבתי על יצועי ומוחי מלא רעיונות שונים הופיע פתאום כמו אור גדול עיני הכואבות (מרוב ההבטה בהליקוי), וממדים לאין ספורות התייצבו לנגד עיני רוחי. כשעיני בשר שלי היו סגורות, והיה נדמה לי כמו שחשתי את הממדים הרבים בחושי ממש, פעם ולא יסף, והתהלכתי בתוכם. אופן ההרגשה היה מוזר, שאי אפשר לתארו באומר ודברים, אבל נדמו לי כמציאות ממשית וכדבר פשוט מאוד על שלא יכולתי לציירם לי עד כה

מאז ש"ראה" את הממדים לאין ספורות בעיניו, נעלמו כל ספקותיו, והחל לפנות את עמלו ומרצו לפיתוח "תורת הממדים לאין ספורות"[17]. הוא פרסם אותה לראשונה בשנת ה'תרנ"ז (1886), בקובץ התורני "הכרם" שיצא לאור על ידו ועל ידי שני אחיו.

הציונות והעלייה לארץ ישראל

שער הספר תורת יסודות המדידה, יפו ה'תרע"ב
שער הספר תורת הנבואה הטהורה, קהיר ה'תרפ"ג

בשפולה היה דורש מדי פעם ברבים לאהבת ארץ ישראל, אך לא הרבה באו לשמוע את דרשותיו. לפי דוד כהן, דרשותיו היו כבדות ועמוקות כדרך מחשבתו, ולא משכו אליהן רבים[18]. הוא אף הקים שם סניף של חובבי ציון, שחמיו היה מהעומדים בראשו.

בשנת ה'תרס"ב (1902) נקרא לעיר יליזבטגרד לשמש כמורה. הוא הקים שם בית ספר לעברית, והיה מראשוני המורים שלימדו בעברית[19]. כשהוקמה התנועה הציונית, הוא היה בין הראשונים שהצטרפו אליה[20], והכריז שהיא אתחלתא דגאולה. בעת הפולמוס על תוכנית אוגנדה שלח להרצל מכתב גדוש ברעיונות תורניים המבארים את הקשר הנצחי של עם ישראל לארץ ישראל, וקיבל ממנו תשובה מלאת הערצה.

בשנת ה'תרס"ד (1904) עבר לאודסה ובמשך שנתיים לימד בישיבתו של הרב חיים טשרנוביץ, תלמוד, מדעי הטבע, פילוסופיה ומתמטיקה[19].

בשנת ה'תרס"ו (1906) עלה לארץ באוניה "רגינה", והתגורר ביפו בשכונת נווה צדק, סמוך לביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והיה מבאי ביתו[20]. בשנים תרס"ז - תרס"ח שימש כמנהל תלמוד התורה במושבה פתח תקווה, ולאחר מכן בשנים תרס"ח - תרס"ט שימש כמנהל בית הספר תחכמוני ביפו[19]. כששהה בפתח תקווה התכתב רבות עם הרב קוק אודות הקמת ישיבת אוצר חיים ביפו, ועיצוב תוכנית הלימודים בה[21]. הוא בנה תוכנית לימודים מפורטת ל-5 שנים, לגילאי 14–19[22], שחלקה נכנס בסופו של דבר לתוכנית הלימודים של הישיבה. בין השנים ה'תר"ע - ה'תרע"ב שימש בישיבה כמורה למתמטיקה, ובשנת תר"ע אף נסע לערי רוסיה לגייס כספים עבורה.

בא' בניסן ה'תר"ע (1910) ביקר לראשונה בירושלים, ביקור שהותיר עליו רושם רב. הוא תיאר אותו בזכרונותיו כביקור מרגש מחד, ומלא כאב וצער על חורבן המקדש, מאידך:

זכיתי לראות את עירנו, עיר הקדושה ירושלים, תבנה ותתכונן במהרה בימינו. מה נחמדה היא ומה נעימה! מרחוק נדמתה לי ככלה לובשת לבנים צחים ומזהירים, מוכנת להכנס לחפה עם בחירה, רצתה נפשה, אבל אהה ליום, ובחירה עוד רחוק ממנה [...] קרעתי את בגדי ולבבי נקרא בי לקרעים מאתים על העיר, ועל המקדש כי נחרב וזרים ילכו בו [...] ומה יכסף הלב מה תכלה הנפש לראות את בית חיינו בהדרו...

— ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 156–157

.

בשנת ה'תרע"ב הוציא לאור את ספר המתמטיקה "תורת יסודות המדידה", בו טבע שמות עבריים חדשים למושגים מתמטיים רבים[23]. הספר קיבל המלצה מהרב קוק[24]. חודש לאחר הדפסתו עבר לגור יחד עם בנו במושבה בית-גן[25], ובשנים ה'תרע"ג - ה'תרע"ז לימד את ילדי המושבה הסמוכה יבנאל, עברית, תנ"ך, תלמוד, ומתמטיקה. פרנסתו הייתה מועטת, והוא חי בדוחק ועוני. לאחר כמה שנים של דוחק בבית-גן, עבר לגור בתל אביב, ובשנת ה'תרפ"א, לאחר שגם שם לא מצא פרנסה, החליט לרדת למצרים. הוא התפרנס מהוראה, ובמשך שנתיים חסך כסף להדפסת "תורת הנבואה הטהורה". הספר יצא לאור בקהיר בשנת ה'תרפ"ג, אך מחוסר אמצעים הודפסו רק שני החלקים הראשונים שלו. השניים האחרים נותרו בכתב יד, וגפן הצטער על כך שלא עלה בידו להדפיסם[26].

לאחר הדפסת ספרו, חזר לביתו בשכונת נווה שאנן בתל אביב, ומכיוון שלא היה לו מקור פרנסה קבוע, היה סמוך על שולחן בניו, דבר שגרם לו צער רב.

בשנת ה'תרפ"ז חלה בסרטן ואושפז בירושלים, שם נפטר בכ"ו בסיוון של אותה שנה, ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

הגותו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

תורת ההכרה

שיטתו הפילוסופית של גפן הייתה מבוססת על שיטתו הפילוסופית של עמנואל קאנט. הוא שילב אותה יחד עם תורתו הפילוסופית של הרמב"ם במורה נבוכים, טען שדברים רבים מתורתו של קאנט נאמרו כבר על ידי הרמב"ם, ושהרמב"ם לא חלק באופן מהותי על תורת הקבלה. בנוסף, הוא השתמש ב"פילוסופיה מתמטית", כלומר הוכחת והמחשת טענות פילוסופיות באמצעות כלים מתמטיים.

קאנט חילק בין "עולם התופעות" - העולם כפי שהוא נתפס בהכרתנו, לבין "הדבר-בעצמו". בעוד את עולם התופעות אנו יכולים להכיר ולחקור, לדבר בעצמו אין לנו גישה, ואי אפשר לתאר אותו בשום צורה ולייחס אותו לקטגוריה מסוימת. גפן השווה את הניסיון להגדיר את הדבר בעצמו לניסיון להוציא שורש למספר שלילי, פעולה חסרת פתרון במספרים ממשיים.

תורת הממדים לאין ספורות

התאוריה פיזיקלית-פילוסופית שגפן פיתח, "תורת הממדים לאין ספורות", גורסת שקיימים במרחב היקום אינסוף ממדים, אך חושי האדם המוגבלים מונעים ממנו לקלוט אותם, ואפילו מוחו לא יכול לתפוס מציאות כזו. גפן התבסס על ספרו של ג'ורג' ברקלי "התורה החדשה של הראות"[27], שבו מוכיח ברקלי בין השאר, שמוח האדם משיג את תפיסת העומק התלת-ממדית של המרחב (היכולת לדעת את המרחק בין העצמים שבו), רק על ידי הניסיון של חושים אחרים כגון חוש המישוש והשרירים (חוש הגוף במרחב), או על ידי רמזי עומק, בעוד התמונה הראשונית שנקלטת בחוש הראייה היא תמונה בעלת שני ממדים בלבד. גפן טוען, שבדומה שלתמונה הדו-ממדית שקולט חוש הראייה היא מוטעית, גם התמונה התלת־ממדית שמייצר המוח היא מוטעית ואינה מציגה את המרחב כפי שהוא באמת. הוא טוען שלמעשה המרחב כולל אינסוף ממדים, אך חושיו של האדם הוגבלו כך שיקלטו אותו בצורה תלת־ממדית, על מנת לתת סדר וצורה תלת־ממדית לעצמים במרחב[28].

בטרם הוא מוכיח את התאוריה שלו, גפן טוען על דרך השלילה, שלפי תורתו של ברקלי אין שום סיבה לטעון שהמרחב הוא בן מספר ממדים מוגבל, ואדרבה, היקום כ"כ גדול ומשוכלל, שיש להתפלא מדוע בתחום המרחב הוא מצומצם רק לשלשה ממדים? לכן הוא טוען, שהרבה יותר הגיוני לומר שישנם אינסוף ממדים[15].

תורת הנבואה הטהורה

על ספר זה כתב הוגו ברגמן כי "חבור זה הוא בניין נועז של שיטה פילוסופית מקפת שתסביר בבת אחת ומתוך מחשבה יסודית אחת את העולם ואת האדם ואת חזיונות הטבע, הדומם והחי".

מילים חדשות בעברית

הרב שם טוב גפן ניסה לטבוע מונחים עבריים לשלל מושגים לועזיים, אך הרוב המוחלט שלהם לא נקלט בעברית המדוברת. את הפיזיקה הוא כינה "טבענות", את הגאולוגיה "אדמתנות", את הפסיכולוגיה "נפשנות", את הפיזיולוגיה "היותנות", ואת המטאפיזיקה "מדע משאחר". את הדיפרנציאל כינה "פשיון", את התא "צלעה", את העצב "ניב", ועוד. מונחים לא מוכרים אלו, שנפוצים בכתביו, הם בין הדברים שגרמו לקושי בקריאתם, ולמיעוט הלומדים בהם[29].

השפעה והערכה

מעטים הכירו אותו ואת כתביו, שכן דרכו החדשניות והנועזת, ושפתו הארכאית, לא משכו אליו קוראים ותלמידים, ואף דוחקו הרב מנע ממנו להוציא לאור רבים מספריו, אך המעטים שהכירו אותו ואת כתביו, שבחו אותו והתפעלו מדרך חשיבתו המקורית[29].

יוסף צבי רימון, מיחידי תלמידיו, כתב עליו כך[30]:

אם יש לפעמים אדם בדורו, אשר כל מחמדי החכמה אתו, ואין הדור ראוי להכירו הרי בודאי היה זה בדורנו החכם שם טוב גפן... ראיתי בו את המורה הגדול, אשר אתו כל חמודות החכמה, ואשר קסם לאדמה, אשר עליה תדרכנה צעדי רגליו. נאלמה נפשי בקרבי לשמע מותו. עיני זולגות דמעות בלי הרף...

.

הוגו ברגמן כתב עליו: "הוגה דעות אמיץ ונועז, שלא היה מוכן להיכנע לדעות שהיו רווחות בזמנו ומקובלות על כל אדם" – ולפיכך "גורלו של איש כזה המעז ללכת בשביל הצר והתלול שלו עצמו... יהי בהכרח גורל טרגי" (מבוא לספרו "הממדים הנבואה האדמתנות").

הראי"ה קוק העריך אותו מאוד, וכתב לספריו הסכמות נלהבות. בהסכמתו לספר "תורת הנבואה הטהורה", התבטא: ”הנני מקווה שסוף כל סוף ימָצאו יחידי סגולה בעלי נפש עדינה... שיבאו לידי הכרה, שהכרת רוחו של כת"ר (=כבוד תורתו. הכוונה היא לרש"ט גפן) והוצאת ספריו לאור עולם היא עובדא חיונית בדורנו”[31]. במספר איגרות מתועדת השתדלותו לגרום לאנשים לתמוך בו ולפרנסו. באיגרת למנחם אוסישקין כתב ”ליבי כואב שחכם גדול כזה שאולי היה ראוי להיות יושב בקתדרא באחת האוניברסיטות ודורש בפילוסופיא, הוא מעונה בחיי צער ועוני”[32]. באיגרת אחרת כתב: ”כתבי ידיו החשובים הראויים להופיע אור גדול בעולם היהדות, הינם ספונים ומונחים בתעלומה באין נהנה מזיום”[33]. כינה אותו "הראב"ע ז"ל בדורנו"[34]

גם הרב צבי יהודה קוק העריך אותו מאוד, הזכיר אותו בכמה שיחותיו[35], פעל למען הוצאת ספריו לאור[36], ובעקבות אביו, כינה אותו גם "רבי אברהם בן-עזרא של דורנו"[37]. חלק מתלמידיו ממשיכים ללמד את תורתו של הרב שם טוב גפן, בעיקר הרב שלמה אבינר, שמזכיר אותו בספריו פעמים רבות, ועוסק בתורותיו[38][36].

הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) הביע את הערכתו אליו[39], וגם הרב אלי בזק[40] ומשה רבפוגל[41] התייחסו להגותו בספריהם.

בשנת תשע"ז, ובמהדורה שנייה בשנת ה'תשע"ח, יצא לאור הספר "רבי שם טוב גפן - פרקי חיים, איגרות ומאמרים"[42], הכולל את תולדות חייו, מאמרים על דמותו ומשנתו, מאמרים פרי עטו במגוון נושאים, וכן התכתבות ענפה בינו לבין הרב אברהם יצחק הכהן קוק, גרשם שלום, ואישים נוספים. מהדורה זו של הספר לא הגיעה מעולם לחנויות, ועל פי פרסומים שונים, הסיבה לכך היא טענתו של הרב צבי ישראל טאו, שאחד המאמרים בספר "ספרי התורה סדרם ושמותיהם", בו טוען המחבר שהפרק הראשון של ספר בראשית נכתב בידי אדם, כולל דברי כפירה, ולא ייתכן שנכתב על ידי רבי שם טוב גפן[43]. לעומת זאת, הרב אורי שרקי חלק על דברים אלו, ואמר שהדעה המוצגת במאמר היא דעה אפשרית ואינה נחשבת לכפירה בעיקרי היהדות[44] באדר ה'תשע"ח יצאה מהדורה מתוקנת של הספר, בה הושמט המאמר השנוי במחלוקת. העורך, ידידיה ונגרובר, הסביר שהמאמר הושמט מהספר "כדי למנוע חילול השם"[45].

משפחתו

היה נשוי ליוכבד קרסונסקי, ביתו של הרב ישראל קרסונסקי, ונולדו להם מספר ילדים. יהונתן גפן היה אחד מניניו[46].

כתביו

ספרים ומאמרים שיצאו לאור בחייו

  • תורת הממדים לאין ספורות, בתוך "הכרם", ברדיטשוב ה'תרנ"ז
  • מעשה בראשית והאדמתנות, בתוך "הניר", ירושלים ה'תרס"ט
  • תורת יסודות המדידה: על פי ספר המדידה לממדי אין ספרות, ניסיון של הנדסה נקיה, יפו ה'תרע"ב
  • הגבול הצפוני של ארץ ישראל, בתוך "הדביר" טבת-אדר ה'תר"פ
  • מקום מקדשנו, בתוך "הדביר" ה'תרפ"א
  • תורת הנבואה הטהורה, או הפילוסופיה מתמטית של האין סוף – מסה מתמטית המבססת את חזיונות המכלל על סגולות המתמטיות של האין סוף, קהיר ה'תרפ"ג.
  • על הדקדוק העברי, בתוך מאסף "הגן"

מאמרים שיצאו לאור לאחר מותו

בקובץ "מבחר כתבי ר' שם טוב גפן" שיצא לאור בתל אביב ה'תשכ"ה, התפרסמו המאמרים הבאים, שחלקם התפרסמו בקבצים נוספים שיצאו לאור לאחר מותו:

  • לשאלת קדמותו של ספר יצירה
  • העולמות
  • תולעת תכלת
  • אחדות הנביא ישעיהו וחזונותיו
  • שם המיוחד וקדמותו
  • ספרי התורה סדרם ושמותיהם
  • עיון בהלכות החום שבתלמוד
  • יסודות הטבע הראשונים
  • גבול עולם לפי המדידה והנפשנות

בנוסף לספרים והמאמרים שיצאו לאור, קיימים עוד ספרים ומאמרים רבים שנשארו בכתב יד, ומקומם אינו ידוע[47].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


ביאורים

  1. ^ 1.0 1.1 כך איית את שמו באיגרת משנת ה'תרע"א. נכון לשנת ה'תשע"ח, בכללי הדקדוק הנהוגים ברוסית, יש לאיית את שמו כך: Кельман Гофан[1]

הערות שוליים

  1. ^ ידידיה ונגרובר (עורך), ר' שם טוב גפן: פרקי חיים איגרות ומאמרים, מטולה: נזר דוד, מהדורה שנייה, ה'תשע"ח, עמ' 158, הערה 525, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  2. ^ הרב אהרן שאר ישוב, "השילוב בין הרמב"ם, הקבלה וקאנט בהגותו של רבי שם טוב גפן", דב שוורץ ואברהם אלקיים (עורכים), הרמב"ם בנבכי הסוד, (דעת 64-66), עמ' 345, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, התשס"ט (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  3. ^ תורת הנבואה הטהורה, מאמר ראשון, סעיף י"ב
  4. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 42 הערה 106
  5. ^ רבי שם טוב גפן, הממדים. הנבואה. האדמתנות, ירושלים: מוסד הרב קוק, ה'תשל"ה, עמ' ט"ו, באתר אוצר החכמה
  6. ^ 6.0 6.1 הממדים, עמ' ט"ז
  7. ^ הממדים, עמ' י"ח
  8. ^ הממדים, עמ' י"ט
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 הממדים, עמ' כ'
  10. ^ הממדים, עמ' כ"ה
  11. ^ הממדים, עמ' כ"ו
  12. ^ בנימין זאב גפן, "זיכרונות ורשימות", בתוך: ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 59
  13. ^ דוד תדהר, "הרב קלמן שם-טוב גפן", אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (כרך ג' עמ' 1662), תל אביב
  14. ^ ספר יצירה, פרק א', משנה ה'
  15. ^ 15.0 15.1 תורת הממדים לאין ספורות, מבוא
  16. ^ 16.0 16.1 הממדים, עמ' כ"ז
  17. ^ הממדים, עמ' כ"ח
  18. ^ דוד כהן (עורך), שפולה - מסכת חיי יהודים בעיירה, חיפה: ארגון יוצאי שפולה (אוקראינה) בישראל, ה'תשכ"ה, עמ' 192, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 אליהו אהרון כהנא, פרשה מקורות הישוב, תשי"ח, באתר אוצר החכמה
  20. ^ 20.0 20.1 הרב נריה גוטל, גפן, הרב שם טוב (קלונימוס), מכותבי ראי"ה, עמוד ק"ה, ירושלים: מכון הרצי"ה, ה'תש"ס, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  21. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 27
  22. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 117–118
  23. ^ יצחק יעקב ילין (עורך), ביקורת על הספר תורת יסודות המדידה, מוריה, 29 בדצמבר 1911
  24. ^ רבי שם טוב גפן, תורת יסודות המדידה, יפו: תרע"ב, באתר הספרייה הלאומית
  25. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמוד 160
  26. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 97
  27. ^ ג'ורג' ברקלי, An Essay Towards a New Theory of Vision,‏ 1709
  28. ^ תורת הנבואה הטהורה, הקדמה, סעיף ה'
  29. ^ 29.0 29.1 הממדים, עמ' י"ד
  30. ^ יוסף צבי רימון, עצי חיים, ירושלים: מוסד הרב קוק, ה'תש"ו, עמ' 93, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  31. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראיה ד, ה'תשע"ו, איגרת א'קנ"ז, באתר היברובוקס
  32. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראיה ד, ירושלים: מכון הרצי"ה, ה'תשע"ח, עמוד ש', איגרת ר"מ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  33. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראיה ד, ירושלים: מכון הרצי"ה, ה'תשע"ח, עמ' ש"ו, איגרת רמ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  34. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 167
  35. ^ הרב שלמה אבינר (עורך), שיחות הרב צבי יהודה - בראשית, ירושלים: ספריית בית אל, ה'תשנ"ג, עמ' 67, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  36. ^ 36.0 36.1 הרב שלמה אבינר, פירוש לספר הכוזרי - ב, ירושלים: ספריית בית אל, עמ' 280, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  37. ^ הרב שלמה אבינר (עורך), שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל, ירושלים: ספריית בית אל, ה'תשע"א, עמ' 349, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  38. ^ הרב שלמה אבינר, פירוש לספר הכוזרי - ב, ירושלים: ספריית בית אל, עמ' 148, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  39. ^ חיים רוטנברג (עורך), סוד מדרש התולדות - ד, מכון מניטו, התשע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  40. ^ הרב אלי בזק, עלי שיח, חוסן ישועות, ה'תשע"ב, עמוד כ"א, באתר אוצר החכמה
  41. ^ משה מאיר רבפוגל, חסידות וקוממיות, עמ' 22, ובמקומות נוספים בספר, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  42. ^ ידידיה ונגרובר (עורך), ר' שם טוב גפן: פרקי חיים איגרות ומאמרים, מטולה: נזר דוד, מהדורה שנייה, ה'תשע"ח, באתר אוצר החכמה
  43. ^ ר' שם טוב גפן - הספר שהוחרם, 11 באפריל 2018, באתר אור האורות
  44. ^ הרב אורי שרקי, רבי שם טוב גפן ודעתו על איך נכתב ספר בראשית, הקלטת וידאו מתוך שיעור בספר "לנבוכי הדור" לראי"ה קוק, ג' בשבט תש"פ
  45. ^ רבי שם טוב גפן, באתר תורה שלמה
  46. ^ קשר השתיקה – סרטו של אביב גפן לציון 20 שנה לרצח רבין, רשת, ערוץ 2, דקה 33:50
  47. ^ ונגרובר, ר' שם טוב גפן, עמ' 23
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36602999שם טוב גפן

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_שם_טוב_גפן&oldid=2524081"