הסכם ניוקומב-פולה

הסכם נְיוּקוֹמב-פּוֹלֶה (באנגלית Newcombe-Paulet Agreement), הידוע גם כהסכם הגבול הפרנקו-בריטי (Franco-British Boundary Agreement), נערך בין ממשלות צרפת ובריטניה בין השנים 1920–1923 ועסק בסימון הגבול שבין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין שטחי המנדט הצרפתי בסוריה ולבנון. עוד התייחס ההסכם לתיקוני גבול בין שתי המעצמות בצפון עיראק.

ב-3 בפברואר 1922 חתמו ניוקומב ופולה על המפות עליהן סומן קו הגבול. המלצות ועדת ניוקומב-פולה אומצו אגב מספר שינויים, וההסכם שנחתם בעקבות כך בפריז ב-7 במרץ 1923 זכה לשם הרשמי "חילופי דברים המהווים הסכם בעניין קו הגבול בין סוריה וארץ ישראל, מהים התיכון עד אל-חמה"^[1].

ההסכם יושם במלואו באפריל 1924 עם הצבתם בשטח של סימוני הגבול האחרונים והעברתם של 192 קמ"ר ו-20 כפרים מידי הצרפתים לבריטים.

הסכם שכנות טובה בגבולות המנדט הבריטי והצרפתי (1926) קבע את הכללים להתנהלות האזרחית והביטחונית לאורך הגבול.

חבר הלאומים אישר את ההסכם ב-1934 ומאז נחשב לקו הגבול הבינלאומי בין המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון ולימים הגבול הבינלאומי בין ישראל לסוריה ובין ישראל ללבנון.

'הקו הכחול' שונה בכמה מקומות מקו הגבול הבינלאומי ואינו אלא קו שנקבע בהסכם בין ישראל לאו"ם עם נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000, הסכם שלבנון אינה שותפה לו ויש לה השגות לגביו.^[2]

רקע

הגבול עם המנדט הצרפתי בסוריה: הגבול לפי ההסכם האנגלו-צרפתי מ-1920 וקו הגבול הסופי שנוסח בידי ועדת ניוקומב-פולה

עד לימי המנדט הבריטי היו ארץ ישראל, סוריה ולבנון חלק מן האימפריה העות'מאנית. עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה פעלו המעצמות לחלוקת השטח ביניהן: בריטניה ראתה בארץ ישראל, החוף המערבי של המפרץ הפרסי והשטח שלימים נודע כעיראק שטח השפעה בריטי עתידי, ואילו צרפת תבעה דריסת רגל בסוריה, לבנון, אסיה הקטנה ותראקיה.

על פי הסכם סייקס–פיקו בין הבריטים לצרפתים משנת 1916, נועדה ארץ ישראל להתחלק בין אזורים שבשליטה בריטית ישירה - עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת חיפה שתוקם באזור שבין מפרץ עכו למפרץ חיפה שתאפשר נמל בריטי לחופי הים התיכון ליצוא הנפט העתיד לזרום בצינור מכירכוכ, אזור בשליטה צרפתית - הגליל העליון וחלקו הגדול של הגליל התחתון, לבין ליבת הארץ שתהיה תחת חסות משותפת של מעצמות ההסכמה. גבולו הצפוני של השטח בארץ ישראל המערבית, שנועד להיות תחת חסות משותפת - השטח שלימים נודע כליבתה של פלשתינה-א"י, נקבע מעט צפונית לעכו באזור אכזיב וירד דרומה עד לכנרת, באזור טבחה ואילו גבולו הדרומי נמתח בין עזה לחברון.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה לאור העובדה שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה ותרומת הצרפתים למאמץ הזה הייתה שולית לא ראתה עצמה בריטניה מחויבת לאמור בהסכמי סייקס-פיקו ככתבם וכלשונם. מדיניותה הרשמית, על פי הצהרת בלפור, צידדה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בשטחי ארץ ישראל ולא עוד חסות משותפת. התנועה הציונית הפקידה את דרישותיו הטריטוריאליות של העם היהודי בידי ועידת השלום בפריז (1919) שבצפון כללו את השטח עד הנהר ליטני, שבו ראתה מקור מים חיוני לבית הלאומי העתידי, וכן את מקורות נהר הירדן, בצפון מזרח כללו את החרמון ורמת הגולן עד פאתי דמשק ובמזרח השיקו למסילת הברזל החיג'אזית בעבר הירדן המזרחי עד מפרץ עקבה. בדרום נמתח קו הגבול הציוני באלכסון מאל עריש שלחופו הצפוני של חצי האי סיני ועד לטאבה לחופו המערבי של ים סוף.

הסכם דוביל

לפי הסכם חדש מספטמבר 1919, הסכם דוביל, שערכו ביניהם לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה וז'ורז' קלמנסו ראש ממשלת צרפת פינו הבריטים את האזורים שכבשו מצפון לקו שנמתח בין ראש הנקרה לבין בואזיה בעמק החולה (מעט צפונה מאיילת השחר של ימינו). אולם השטח מקו זה וצפונה עד צור, הפך הלכה למעשה לשטח הפקר, שכן הצרפתים לא ביססו את ריבונותם בו עד הקביעה הסופית של קו הגבול. היה זה שלב ההקצאה בפועל, לאחר הסכם סייקס פיקו שהיה שלב ההקצאה התיאורטית של אזורי השפעה. בהמשך יגיעו שלב התיחום והסימון של הגבול.

אינטרסים צולבים בשטח ההפקר

אל שטח ההפקר התנקזו שלל אינטרסים מנוגדים שהתסיסו את האזור: האינטרס היהודי - ההתיישבות היהודית המתחדשת בצפון הגליל העליון שראשיתה בסוף המאה ה-19, התעבתה בזמן מלחמת העולם הראשונה ונודעה בשם אצבע הגליל, האינטרס הבריטי לקבלת המנדט על ארץ ישראל, האינטרס של הלאומנים הסוריים אליהם חברו ערביי ארץ ישראל למימוש האוטופיה של סוריה הגדולה שארץ ישראל היא מחוזה הדרומי, אינטרס שהבשיל במרץ 1920 להכרזה של הקונגרס הלאומי הסורי על המלכתו של פייסל הראשון למלך הממלכה הערבית של סוריה ששרדה ארבעה חודשים עד כניעתה לצבא הצרפתי וכינון המנדט הצרפתי בשטחי סוריה ולבנון, האינטרס של שבטים בדואים מקומיים בעידוד חלקי של הבריטים לשמר את כוחם האזורי, תוך התנכלות לכפרי הנוצרים באזור להם נתנה צרפת את חסותה ושיאו מנקודת המבט היהודית ההתקפה במרץ 1920 על תל חי.

במקביל, התנהלו דיונים בין בריטניה לצרפת על תיחום קו הגבול.

"האמנה הפרנקו-בריטית בעניין מספר עניינים הקשורים למנדטים על סוריה ולבנון, ארץ ישראל ומסופוטמיה"

ב-23 בדצמבר 1920 חתמו בריטניה וצרפת על "האמנה הפרנקו-בריטית בעניין מספר עניינים הקשורים למנדטים על סוריה ולבנון, ארץ ישראל ומסופוטמיה"^[3]. האמנה הייתה מתוצריה של ועידת סן רמו, אפריל 1920, בה קיבלו מעצמות ההסכמה החלטה עקרונית להטיל על בריטניה את המנדט על ארץ ישראל ואת המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, היא נחתמה בסן רמו ב-23.12.1920 - שלב ההקצאה המדינית העקרונית של גבולות הצפון והמזרח של המנדט הבריטי על ארץ ישראל אל מול גבול המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון לימים הגבול הבינלאומי בין ישראל לסוריה - הסכם ניוקומב-פולה ובין ישראל ללבנון.

וכך תוחם הגבול:

תחילתו בראש הנקרה קילומטרים אחדים מצפון לאכזיב היא נקודת המוצא של הגבול גם לפי הסכם סייקס-פיקו. ממשיך מזרחה עד לסעסע ועולה צפונה לאורך קו פרשת המים - בין עמק החולה לנקיק הקאסימיה (קטע נהר הליטאני הזורם מ'ברך הליטאני' מערבה לים התיכון), רכס רמים של היום, מקיף את המושבה מטולה ואת מקור הירדן דן (אך לא את מקור הירדן בניאס, שהשימוש במימיו צריך היה להיות חפשי בהתאם לסיכומים עתידיים בין הצרפתים האנגלים והציונים כאשר ממשלת צרפת הבטיחה ‘להתנהג בצורה ליברלית ביותר וברוח נדיבה’), עולה את הרי הבשן (השם המקראי לרכס המוכר בימינו כהרי הגולן) שממזרח לעמק החולה, מקיף את איזור הישוב התורכמני והצ'רקסי על הדרך המחברת את הכפר בניאס עם קוניטרה, פוגע בה בנקודה הנקראת סוקיק (חירבת סכיך של היום), יורד אל ים כנרת דרך מקורות ואדי ג'רבה הוא נחל עורבים, חמישה ק"מ מדרום מערב לקוניטרה ונחל מסעודיה הוא נחל משושים עד שפכו לכנרת, חוצה את הימה לשניים, ממשיך בדרומה לאפיק הירדן ועולה לאורך הירמוך (מימיו יחולקו בין המנדטים) אל עבר הירדן הצפוני עד מדרום להר הדרוזים^[4]^[5].

במועד אישור המנדט הבריטי על ארץ ישראל על ידי חבר הלאומים ב-24 ביולי 1922 הייתה בתוקף 'האמנה הפרנקו-בריטית' מדצמבר 1920, הנסמכת על ועידת סן רמו, ועל פיה רובו של השטח עליו הוחל חוק הגולן 1981, 1175 קמ"ר מתוך 1300 קמ"ר ששוחררו במלחמת ששת הימים, היה בתחום המנדט הבריטי^[6]. כלומר, הגולן היה אמור להיכלל בתחומי הבית הלאומי. ומשום כך יש הטוענים לזכויות משפטיות המעוגנות במשפט הבינלאומי, לצד זכויות היסטוריות, היישוב היהודי בגולן ובחורן בימי הבית השני, בתקופת המשנה והתלמוד והתקופה הביזנטית, של מדינת ישראל, בשטח רמת הגולן^[7]^[8]. הסכם ניוקומב-פולה (1923), שאושר בחבר הלאומים בשנת 1934 ולימים נודע כגבול הבינלאומי בין ישראל לסוריה, גרע את רמת הגולן מתחום המנדט הבריטי.

הסכם ה־23 בדצמבר 1920 סיים את ‘שלב התיחום’, שלב ביניים בין 'שלב ההקצאה' ל'שלב הסימון', שהוא על־פי־רוב השלב הארוך והמסובך בשלבי יצירת קו גבול חדש. מכיוון ששלב התיחום נסמך על אטלסים היסטוריים ומפות שלא היו מפורטות ומדוייקות דיין התעוררו מחלוקות כאשר היה צורך לסמן את קו הגבול בשטח. אפשר לסכם את השלב הזה כמאבק בריטי־ציוני על המים לתוכניות ההשקיה של ארץ־ישראל מול מאבק על יוקרה צרפתית ביחס לאחיזה בשטחים תוך־כדי נסיגה מהסכם סייקס־פיקו^[9]. צרפת ויתרה על מקצת משטחי הגליל, אצבע הגליל שכללה את ההתיישבות היהודית בגליל העליון, והותירה בידיה את נהר הליטני, את מקורות הירדן, את מרבית רמת הגולן וכן את החרמון.

עם זאת ההסכמות לא סומנו בשטח, ונקבע כי שלב סימון תוואי הגבול הסופי ינוסח בהתאם למדידות מפורטות שתערכנה בידי ועדה בראשות הצרפתי פולה (N. Paulet) והבריטי סטיוארט פרנסיס ניוקומב.

ניסוח הסכם ניוקומב-פולה

ועדת ניוקומב-פולה פעלה בין מרץ 1921 לפברואר 1922 לפי שני עקרונות עיקריים: אין לפנות כפריים מאדמתם, ואין לנתק כפר ממקורות המים שלו, מדרך ראשית העוברת סמוך לו או מעיירת המחוז שלו. ניוקומב ערך סיור הכנה עוד לפני הקמת הוועדה, והציע לשנות את תוואי הגבול ברמת הגולן, שכן זה חצה את אדמות האמיר מחמוד פעור, ולמסרן למנדט הצרפתי בסוריה. בתמורה הציע שתוואי נהר הירדן והכנרת כולה ימסרו למנדט הבריטי על ארץ ישראל.

ב-21 ביוני 1921 סימנה המשלחת הבריטית-צרפתית בראשות ניוקומב ופולה את קו הגבול ב-71 גלי אבנים בהתאם להצעותיו של ניוקומב, וב-3 בפברואר 1922 חתמו ניוקומב ופולה על המפות שבהן שורטט קו הגבול עליו הסכימו. השינויים העיקריים עליהם המליצה הוועדה היו הכללת כל הכנרת וימת החולה וכן נהר הירדן לכל אורכו, אך ללא יובליו הצפוניים, בתחום המנדט הבריטי^[10], וכך גם באשר לחמת גדר והשטח שבין דרום חופה המזרחי של הכנרת ומורדות רמת הגולן. מאידך, שטחי רמת הגולן שממזרח לירדן ואזור בניאס נמסרו למנדט הצרפתי על סוריה. עוד נערכו מספר שינויים לאורך הגבול שבין ארץ ישראל ולבנון, ואשר הבטיחו את קיום העקרונות לפיהם פעלה הוועדה. בתמורה להסכמות אלה, קבלו הבריטים מהצרפתים את מוסול שבכורדיסטן העיראקית שבה התגלה נפט.

כל עוד נמשכו המדידות היה קו הגבול המדויק בלתי ברור. כך, למשל, נערך בלבנון מפקד אוכלוסין על ידי השלטונות הצרפתיים, ונכללו בו (וכתוצאה מכך גם קיבלו אזרחות צרפתית) גם תושבי הכפרים המתואלים בגליל, שנותרו לאחר מכן בשטח ארץ ישראל, כמו גם תושבי מטולה וכפר גלעדי^[11]. חקלאי מטולה המשיכו לעבד חלקות חקלאיות בעמק עיון הרשומות על שמם במרשם המקרקעין של צידון מצידו הלבנוני של קו הגבול הבינלאומי^[12] עד שהסכם שביתת הנשק עם לבנון ב-1949 הותיר אותן מצידו הלבנוני של הקו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסכם ניוקומב-פולה בוויקישיתוף

הערות שוליים

↑ "Exchange of Notes constituting an Agreement respecting the boundary line between Syria and Palestine from the Mediterranean to El Hammé"
↑ פרופ' גדעון ביגר, 100 שנה, לך תזכור. הרקע למחלוקת על גבול לבנון, באתר ynet, 3 ביולי 2023
↑ Franco-British Convention on Certain Points Connected with the Mandates for Syria and the Lebanon, Palestine and Mesopotamia
↑ יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ, כרך ה' 'בין תבור , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך, ע"מ 283
↑ תהליך קביעת הגבול וזכויות המים של ארץ ישראל וסוריה
↑ גיא בכור, לשבור את הזכוכית. הגולן פרק שני. הוא אינו שייך כלל לסוריה, 19.2.2012
↑ צבי האוזר, איציק צרפתי, הערות לאסטרטגיה לאומית ברמת הגולן, אתר פורום קהלת, שבט התשע"ח, ינואר 2018, ע"מ 16
↑ מחלוקת הגבול באתר היחדה למען הגולן
↑ גדעון ביגר, ארץ רבת גבולות: מאה השנים הראשונות של תיחום גבולותיה של ארץ ישראל 1840–1947, פרויקט בן יהודה
↑ יהודה ואלך, "אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה", הוצאת כרטא, 1974, עמ' 40.
↑ יואב שטרן, "מבחינת נסראללה, חוות שבעא אינן התירוץ היחיד", הארץ, 30 ביולי 2005
↑ קרקעות בבעלות יהודית מעבר לקו הגבול הבינלאומי. צילום אוויר של חיל האוויר הבריטי 1945, דף האינסטגרם של גיא בכור

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הסכם ניוקומב-פולה36714209Q15977823

[1] "Exchange of Notes constituting an Agreement respecting the boundary line between Syria and Palestine from the Mediterranean to El Hammé"

[2] פרופ' גדעון ביגר, 100 שנה, לך תזכור. הרקע למחלוקת על גבול לבנון, באתר ynet, 3 ביולי 2023

[3] Franco-British Convention on Certain Points Connected with the Mandates for Syria and the Lebanon, Palestine and Mesopotamia

[4] יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ, כרך ה' 'בין תבור , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך, ע"מ 283

[5] תהליך קביעת הגבול וזכויות המים של ארץ ישראל וסוריה

[6] גיא בכור, לשבור את הזכוכית. הגולן פרק שני. הוא אינו שייך כלל לסוריה, 19.2.2012

[7] צבי האוזר, איציק צרפתי, הערות לאסטרטגיה לאומית ברמת הגולן, אתר פורום קהלת, שבט התשע"ח, ינואר 2018, ע"מ 16

[8] מחלוקת הגבול באתר היחדה למען הגולן

[9] גדעון ביגר, ארץ רבת גבולות: מאה השנים הראשונות של תיחום גבולותיה של ארץ ישראל 1840–1947, פרויקט בן יהודה

[10] יהודה ואלך, "אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה", הוצאת כרטא, 1974, עמ' 40.

[11] יואב שטרן, "מבחינת נסראללה, חוות שבעא אינן התירוץ היחיד", הארץ, 30 ביולי 2005

[12] קרקעות בבעלות יהודית מעבר לקו הגבול הבינלאומי. צילום אוויר של חיל האוויר הבריטי 1945, דף האינסטגרם של גיא בכור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון
הסכמים	הסכם סייקס–פיקו (1916) • ועידת סן רמו (1920) • הסכם אנקרה (1921) • הסכם ניוקומב-פולה (1923) • חוזה העצמאות הצרפתי-סורי (1936) • גבול טורקיה–סוריה • יום העצמאות של לבנון (1943)
ישויות פוליטיות	מנהלת שטחי האויב הכבושים • הממלכה הערבית של סוריה (1920) • יצירת לבנון הגדולה (1914–1920) • לבנון הגדולה (1920–1943) • מדינת דמשק (1920–1925) • מדינת חלב (1920–1925) • מדינת העלווים (1920–1936) • מדינת ג'בל א-דרוז (1921–1936) • סנג'ק אלכסנדרטה (1921–1938) • הפדרציה הסורית (1922–1925) • מדינת סוריה (1925–1930) • הרפובליקה הסורית הראשונה (1930–1946)
עימותים צבאיים	המרד העלווי של 1919 (אנ') • מלחמת הממלכה הערבית של סוריה–צרפת (1920) • קרב מייסלון (24 ביולי 1920) • כיבוש דמשק (24 ביולי 1920) • מאורעות תל חי (1920) • מרד הנאנו (אנ') (1920–1921) • מלחמת טורקיה–צרפת (1920–1921) • המרד הסורי הגדול (1925–1927) • השביתה הכללית הסורית 1936 (אנ') • הפלנגות הנוצריות • צבא הלבאנט • המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה (1941) • משבר הלבנט (אנ') (1945)
נציבים עליונים	אנרי גורו (1920–1922) • רובר דה קה (צר') (1923–1922) • מקסים וגאן (1923–1924) • מוריס סראי (1924–1925) • אנרי דה-ז'ובנל (אנ') (1925–1926) • אנרי פונסו (אנ') (1926–1933) • דמיאן דה מרטל (אנ') (1933–1939) • גבריאל פואו (1939–1940) • ז'אן שיאפ (אנ') (1940) • אנרי פרנאן דנץ (1940–1941) • ז'ורז' קאטרו (1941–1943) • ז'אן הלו (צר') (1943) • איב שטאיינו (אנ') (1943–1944) • אטיין פול באינט (Étienne Paul Beynet, 1944–1946)
הנהגה מקומית	האמיר פייסל בן חוסיין • הקונגרס הלאומי הסורי (1919–1920) • יוסוף אל-עזמה • סאלח אל-עלי • אדהם ח'נג'ר • אבראהים הנאנו (אנ') • אליאס חויכ (אנ') • אמיל אדה • בשארה אל-ח'ורי • סולטאן אל-אטרש • עבד אל-רחמן שהבנדר (אנ') • חסן אל-חראט (אנ') • עיאש אל-חאג' (אנ') • אנטון סעאדה • שוכרי אל-קוותלי • האשם אל-אתאסי • הגוש הלאומי • זכי אל-ארסוזי • ריאד א-סולח
פורטל צרפת צרפת