המנהיג העליון של איראן

המנהיג העליון באיראן
איוש נוכחי	מוג'תבא ח'אמנאי
תחום שיפוט	איראן
מעון	משרד המנהיג העליון של איראן
ייסוד המשרה	3 בדצמבר 1979
איוש ראשון	רוחאללה ח'ומייני

המנהיג העליון (בפרסית: رهبر انقلاب, תעתיק: רַהְבַרֶ אֶנְעֶ'לאב, שפירושו: מנהיג המהפכה^[1] או مقام رهبری, תעתיק מדויק: מַעְ'אַםֶ רַהְבַרי, שפירושו: סמכות ההנהגה^[2]) הוא ראש המדינה וסמכות הדת האסלאמית השיעית העליונה באיראן. מאז הקמת הרפובליקה אסלאמית ב-1979, כיהנו בתפקיד זה שלושה אנשים: רוחאללה ח'ומייני, עלי ח'אמנאי ומוג'תבא ח'אמנאי.

רקע

התואר "מנהיג עליון" آیت الله (رهبر معظم, רַהְבַרֶ מֻעַטַ'ם) הוענק כתואר כבוד ואינו מופיע בחוקת איראן (שם הוא נקרא רַהְבָּר – "המנהיג"). באמצעי תקשורת במדינות המערב מכונה לעיתים המנהיג העליון המכהן "אייתוללה" (התואר האסלאמי שבו צריך להחזיק מי שנבחר למנהיג העליון).

התפקיד נוצר על ידי רוחאללה ח'ומייני בעקבות המהפכה האסלאמית שהוביל ב-1979, בהתאם לדוקטרינה הפוליטית והאסלאמית שהשליט במדינה: "שלטון חכם ההלכה" (ولایت فقیه ולאית-י פקיה).^[3] הדוקטרינה מבוססת על העיקרון השיעי שלפיו חכם ההלכה (הפקיה) אחראי למסכנים בקהילה, והיא פותחה על ידי ח'ומייני, עד לקביעה שחכם ההלכה הוא השליט המוחלט של המדינה. הדוקטרינה קובעת כי רק איש דת ראוי להיות השליט המוחלט, בדומה לאימאמים השיעים האדוקים ולנביא מוחמד. פרשנות זו הביאה לקביעה שהמנהיג העליון הוא נציגו של האל עלי אדמות, ובדומה לנביא מוחמד, לעולם אינו טועה.^[4]

מנדט ומעמד

המנהיג העליון נחשב לראש המערכת הפוליטית באיראן, ולמחזיק הכוח המשמעותי. בהתאם לחוקה, המנהיג הוא הקובע את מדיניות החוץ והפנים, שולט בצבא איראן ובכלל זאת במשמרות המהפכה האסלאמית, ושולט באמצעי התקשורת במדינה.

נשיא איראן, הנבחר ישירות על ידי ציבור הבוחרים, הוא העומד בראש הרשות המבצעת ובראשות הממשלה. ב־1989 תפקיד ראש הממשלה אוחד עם תפקיד הנשיא, שהיה רשמי עד אז. עם זאת, רבות מהסמכויות שמוענקות לנשיא במדינות השונות, בהן השליטה בכוחות המזוינים והזכות להכריז מלחמה או לחתום הסכמי שלום, שמורות למנהיג העליון.

המנהיג העליון נבחר על-ידי מועצת המומחים, שבה חברים 86 מולות. מועצת המומחים נבחרת על ידי הבוחרים אחת לשמונה שנים. המועצה היא המפקחת על פעילות המנהיג, ובסמכותה אף להדיחו.^[5] את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג'לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו.

המועצה בוחרת את המנהיג במקרה שהוא אינו מסוגל למלא עוד את תפקידיו על פי החוקה או במקרה שהוא נפטר. על פי המפורט בפרקים 5 ו־109 של החוקה האיראנית, על המנהיג העליון להיות אדוק, בעל יכולת לפסוק פסיקות מוסלמיות, ישר, מודע למתרחש סביבו, בעל ראייה פוליטית וחברתית נכונה, אמיץ, בעל תושייה, בעל יכולת ניהול אם כי זהיר ומסויג למען נתיניו האיראניים. אם קיימים מספר מועמדים שעונים על קריטריונים אלו, תבחר המועצה את המועמד שמגלה את יכולות הניהול והשליטה על המונים לצד יכולתו לשקוד על ידע רב הקשור בדת האסלאם, ברמה הטובה ביותר - ובמקביל.^[6]

סמכויות ותפקידים

סמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעים בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקים לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה), הרשות המבצעת (הנשיא, שאותו הוא יכול לפטר, ואת המועמדים בבחירות לתפקיד הוא יכול לסנן בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה) והרשות המחוקקת (בעקיפין דרך מועצת שומרי החוקה). פרק 110 גם מציין כי המנהיג יכול להאציל חלק מסמכויותיו לאנשים אחרים.

קביעת המדיניות של הרפובליקה האסלאמית לאחר התייעצות עם המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
פיקוח על ביצוע נכון של המדיניות המותוית.
פרסום צווים למשאלי עם.
פיקוד על הכוחות המזוינים.
הכרזת שלום או הכרזת מלחמה והנעת הכוחות המזוינים.
מינוי, פיטורים או קבלת התפטרות של:
1. חכמי הדת במועצת שומרי החוקה.
2. ראש הרשות השופטת.
3. ראשי רשתות הטלוויזיה והרדיו האיראניות.
4. ראש המטות המשולבים של הצבא.
5. מפקד משמרות המהפכה.
6. המפקדים העליונים בכוחות המזוינים.
פתרון מחלוקות בין שלוש זרועות הכוחות המזוינים ופיקוח על יחסיהם.
פתרון בעיות, שאינן ניתנות לפתרון בדרכים רגילות באמצעות המועצה לאבטחת אינטרס המשטר.
חתימה על הצווים המכריזים על בחירות לנשיא הרפובליקה.
פיטורי נשיא הרפובליקה, תוך שקילת האינטרס של המדינה, לאחר שבית המשפט העליון מוצא אותו אשם בהפרת התחייבויותיו החוקתיות, או לאחר הצבעה של המג'לס, המעידה על אי-כשירותו בהתאם לפרק 89 של החוקה.^[7]
חנינה או קציבת עונשים של פושעים, בהתאם לחוק האסלאמי, בהמלצה של ראש הרשות השופטת.

המחזיקים בתפקיד

	כהונה	שם	תקופת חיים	מקום לידה	הערות
1	3 בדצמבר 1979 - 3 ביוני 1989 (9 שנים ו-182 ימים)	האימאם האייתוללה עט'מא סייד רוחאללה ח'ומייני سیدروح‌الله خمینی	24 בספטמבר 1902 – 3 ביוני 1989 (בגיל 86)	ח'ומיין, מַרְכַּזי	מנהיג המהפכה האיראנית של 1979 מייסד הרפובליקה האסלאמית של איראן
2	4 ביוני 1989 – 28 בפברואר 2026 (36 שנים)	האימאם האייתוללה סייד עלי ח'אמנאי سیدعلی خامنه‌ای	19 באפריל 1939 – 28 בפברואר 2026 (בגיל 86)	משהד, ח'וראסאן רזאווי	נשיא איראן מ-1981 ועד מות ח'ומייני, נהרג בהתנקשות במהלך מכת הפתיחה של מבצע שאגת הארי
3	8 במרץ 2026 – מכהן	האימאם האייתוללה סייד מוג'תבא ח'אמנאי سید مجتبی خامنه‌ای	8 בספטמבר 1969 – (בן 56)	משהד, ח'וראסאן רזאווי	בנו של עלי ח'אמנאי, מונה שמונה ימים לאחר מות אביו בהתנקשות

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המנהיג העליון של איראן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של המנהיג העליון של איראן
האתר הרשמי של המנהיג העליון (באנגלית)
עלי ח'מנאי - בעל הכוח האמיתי באיראן, 1 באפריל 2007 (אנגלית)

הערות שוליים

↑ מופיע בחוקת איראן, פרק 118.
↑ מופיע בפרקים 89–91 בחוקת איראן.
↑ פרק 5 של החוקה האיראנית.
↑ Iran’s Revolutionary Guard and the Rising Cult of Mahdism: Missiles and Militias for the Apocalypse | Middle East Institute, web.archive.org, ‏2022-06-01
↑ פרק 108 של החוקה.
↑ פרק 109 סעיף 2 של החוקה.
↑ התייחסות לסעיף 2, פרק 89 של חוקת איראן הקובע כי במקרה שבו שליש מחברי המג'לס מגישים שאילתה לנשיא, עליו להתייצב לפרלמנט ולענות לשאילתה בתוך חודש. לאחר הסבריו, במקרה ששני שלישים מחברי הפרלמנט יתמכו בהצבעת האי-אמון, הנשיא יודח.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

המנהיג העליון של איראן42866618Q332486

[1] מופיע בחוקת איראן, פרק 118.

[2] מופיע בפרקים 89–91 בחוקת איראן.

[3] פרק 5 של החוקה האיראנית.

[4] Iran’s Revolutionary Guard and the Rising Cult of Mahdism: Missiles and Militias for the Apocalypse | Middle East Institute, web.archive.org, ‏2022-06-01

[5] פרק 108 של החוקה.

[6] פרק 109 סעיף 2 של החוקה.

[7] התייחסות לסעיף 2, פרק 89 של חוקת איראן הקובע כי במקרה שבו שליש מחברי המג'לס מגישים שאילתה לנשיא, עליו להתייצב לפרלמנט ולענות לשאילתה בתוך חודש. לאחר הסבריו, במקרה ששני שלישים מחברי הפרלמנט יתמכו בהצבעת האי-אמון, הנשיא יודח.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]