פוליטיקה של איראן
הפוליטיקה של איראן היא מערכת מורכבת המנסה לשלב בין עקרונות דמוקרטיים מסוימים לבין עקרון "שלטון איש הדת" של ח'ומייני הבאים לידי ביטוי ברפובליקה אסלאמית. חוקת איראן ששונתה לאחר המהפכה האסלאמית של 1979, ושינוי נוסף של החוקה ב-1989, לאחר מות המנהיג העליון הראשון ח'ומייני, הן המגדירות את הסדר הפוליטי, הכלכלי והחברתי ברפובליקה. החוקה מכריזה כי האסלאם השיעי התרייסרי היא הדת הרשמית של המדינה. מהאסכולה הג'עפרית השיעית נובעים חוקיה הדתיים של איראן.
רקע פוליטי
קשייה של איראן לאחר המהפכה כללו מלחמה לאורך שמונה שנים עם עיראק, מאבקים פוליטיים פנימיים, טרור מבית של המוג'אהדין ח'לק וקשיים כלכליים. ראשי השלטון פועלים מאז המהפכה לחיזוק וביצור מעמדם תוך הפרות חמורות של זכויות האדם, בכלל זאת הוצאות המוניות להורג של "מתנגדים למהפכה". מייד לאחר המהפכה הותקפה השגרירות האמריקנית ועובדיה נלקחו כבני ערובה בטהראן.
עד אמצע 1982, מאבקי כוח פנימיים הובילו לחיסול האגף המתון והליברלי (השמאלי) בפוליטיקה האיראנית, תוך הותרת חכמי הדת ותומכיהם השמרנים בשלטון.
מפלגת הרפובליקה האסלאמית (حزب جمهوری اسلامی) הייתה המפלגה החזקה באיראן עד פירוקה ב-1987 ובאיראן לא פעלו מפלגות פוליטיות מאורגנות והמחוקקים התמודדו כעצמאים, עד הקמת מפלגת תומכי הבנייה (حزب کارگزاران سازندگی) ב-1994. המפלגה התמודדה בבחירות הפרלמנטריות החמישית באותה שנה. מרבית מועמדי המפלגה באו מהרשות המבצעת באיראן, והיו מקורביו של הנשיא דאז, אכבר האשמי רפסנג'אני. לאחר בחירתו של מוחמד ח'תאמי הליברלי יותר ב-1997, החלו מפלגות נוספות לפעול באיראן. מרביתן היו רפורמיסטיות והתנגדו לאחיזתם של השמרנים ברשויות השלטון השונות.
ב-1999 נערכו לראשונה, מאז המהפכה, בחירות מקומיות באיראן, בהן זכו הרפורמיסטים להישגים משמעותיים. בפברואר 2003 נערכו בחירות נוספות, בהן הצליחו השמרנים לזכות בחזרה במושבים במועצות המקומיות בערים המרכזיות. תהפוכה זו ארעה על רקע אחוזי הצבעה נמוכים ביותר (במחוז טהראן למשל הצביעו רק 12 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה), בשל קריאות של הרפורמיסטים להחרים את הבחירות, לאחר פסילת מועמדותם של רבים מהם.
בבחירות לפרלמנט בפברואר 2004, מועצת שומרי החוקה אסרה על אלפי מועמדים להתמודד, מרביתם רפורמיסטים, ובכלל זאת את כל המועמדים ממפלגתו של מוחמד חתאמי. פסילה זו הובילה לניצחון של השמרנים בכ-70 אחוזים מהמושבים במג'לס.
בחירות שנערכו בשנת 2009 עוררו גל הפגנות ומחאות ברחבי המדינה בטענה לזיוף התוצאות. ההפגנות דוכאו בכוח רב על ידי השלטון תוך הריגת מפגינים רבים.
המנהיג העליון
ערך מורחב – המנהיג העליון באיראן
מקור תפקידו של המנהיג העליון (رهبر انقلاب - מנהיג המהפכה או مقام رهبری - הסמכות השלטונית) באיראן, בדוקטרינה הפוליטית שגיבש ח'ומייני, "שלטון איש הדת" (ولایت فقیه ולאית-י פקיה). הדוקטרינה, המבוססת על העיקרון השיעי שלפיו חכם הדת (הפקיה) אחראי למסכנים בקהילה, פותחה על ידי ח'ומייני לכך שחכם הדת הוא השליט המוחלט של המדינה. הדוקטרינה קובעת כי רק איש דת ראוי להיות השליט המוחלט, בדומה לאימאמים השיעים האדוקים ולנביא מוחמד. על כן, המנהיג העליון באיראן הוא קובע מדיניות החוץ והפנים, מפקד הכוחות המזוינים, ובכלל זאת מנגנוני המודיעין וביטחון הפנים; רק לו הסמכות להכריז מלחמה. המנהיג העליון הוא הממנה את מפקדי צבא איראן, משמרות המהפכה,[1] כוח קודס[2] ואת ראשי הרשות השופטת, רשתות הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות[3]. המנהיג גם ממנה את האימאמים של תפילות יום השישי, המשמשים כנציגים אזוריים שלו,[4] ושישה מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה. מועצת המומחים היא הבוחרת את המנהיג העליון לכל החיים, בהתאם לתכונותיו ולמדנותו הדתית, אולם ביכולתה להדיחו. מועצת המומחים גם אחראית על פיקוח פעולותיו ותפקודו של המנהיג העליון. החל מ-1989 משמש בתפקיד זה סייד עלי ח'אמנאי.
מועצת המומחים
- ערך מורחב – מועצת המומחים האיראנית
מועצת המומחים (مجلس خبرگان رهبری) נפגשת לפחות ליומיים פעמיים בשנה, תפקידה לבחור את המנהיג העליון, לפקח על פעילותו ובמקרה הצורך להדיחו. במועצה חברים 86 חכמי דת "הגונים ומלומדים" המסוגלים להוציא פסיקות דתיות (אִג'תִהאד), הנבחרים על ידי המצביעים האיראנים לכהונה של שמונה שנים. כל ישיבות המועצה מתבצעות בדלתיים סגורות, ופרוטוקולי הישיבות מסווגים. בכמעט 30 שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית, המועצה מעולם לא חלקה על החלטה כלשהי של המנהיג העליון. הפעם היחידה שהמועצה מינתה מנהיג עליון חדש הייתה לאחר פטירתו של ח'ומייני ב-1989.
הרשות המבצעת
- ערך מורחב – נשיא איראן
החוקה האיראנית מגדירה את הנשיא כבעל התפקיד הבכיר ביותר, לאחר המנהיג העליון. הנשיא נבחר על ידי בעלי זכות ההצבעה האיראנים (מעל גיל 18) לכהונה של ארבע שנים. המעוניינים להתמודד בבחירות לנשיאות צריכים לזכות באישור מועצת שומרי החוקה טרם התמודדותם. הנשיא ממנה ומפקח על פעילות מועצת השרים (הממשלה) האיראנית, מתאם את מדיניות הממשלה ומחליט בנוגע להצעות חוק שיוצגו לפרלמנט. כיום, מכהנים תחת נשיא איראן 10 סגני-נשיא (המכהנים בדרך כלל כראשי ארגונים ממשלתיים שונים), ו-21 חברי הממשלה, שכולם מאושרים על ידי הפרלמנט. בניגוד למדינות רבות אחרות, הרשות המבצעת אינה שולטת בכוחות המזוינים במדינה. עם זאת, הנשיא הוא הממנה את שר המודיעין ושר ההגנה, אולם נהוג כי הנשיא יזכה לאישור לשני מינויים אלו מהמנהיג העליון, טרם הצגתם לפרלמנט להצבעת אמון.
הרשות המחוקקת
המג'לס
- ערך מורחב – מג'לס
הפרלמנט האיראני, המכונה "מג'לס שורא-י אסלאמי" (مجلس شورای اسلامی, "המועצה המייעצת האסאלמית"), מורכב מ-290 מחוקקים, הנבחרים על ידי הציבור האיראני לכהונה של ארבע שנים. המג'לס אחראי לחקיקת חוקים, אישור אמנות בינלאומיות, אישור התקציב ושרי הממשלה. כל מועמדי המג'לס והחקיקה המופקת בו צריכים לזכות באישור מועצת שומרי החוקה.
מועצת שומרי החוקה
- ערך מורחב – מועצת שומרי החוקה
מועצת שומרי החוקה (شورای نگهبان قانون اساسی) מורכבת מ-12 משפטנים, שישה מהם שופטים דתיים הממונים על ידי המנהיג העליון, ושישה מהם משפטנים לא-דתיים, הנבחרים על ידי המג'לס מתוך רשימת מועמדים של משפטנים מוסלמיים, שמגיש ראש הרשות השופטת (הממונה הוא בעצמו על ידי המנהיג העליון) לפרלמנט. המועצה מפרשת את החוקה, ויכולה לדחות חוקים שהתקבלו בפרלמנט, בטענה כי הם סותרים את החוקה או את חוקי הדת (השריעה) ולהפנות את החוק בחזרה לתיקונים בפרלמנט. בפרשנות שנויה במחלוקת של חוקת איראן, המועצה החלה לפסול מועמדים לבחירות בפרלמנט החל משנות ה-90.
המועצה לאבטחת אינטרס המשטר
- ערך מורחב – המועצה לאבטחת אינטרס המשטר
המועצה לאבטחת אינטרס המשטר (مجمع تشخیص مصلحت نظام) ממונה על ידי המנהיג העליון, ומייעצת לו. היא הוקמה לאחר השינויים שבוצעו בחוקה ב-1988. תפקידה של המועצה לפתור מחלוקות בין המג'לס (הרפורמיסטי בדרך כלל) לבין מועצת שומרי החוקה (המפקחת על החוקים ונחשבת למעוז השמרנים).
הרשות השופטת
המנהיג העליון הוא הממנה את ראש הרשות השופטת באיראן, והוא בתורו ממנה את יושב ראש בית המשפט העליון ואת התובע הראשי. כל השופטים באיראן עוברים הסמכה בחוק אסלאמי, ומרביתם חברים באליטה הדתית השלטת. בניגוד למדינות אחרות בעולם, לרשות השופטת באיראן אין סמכות לעסוק בעניינים חוקתיים, וזהו תפקידה של מועצת שומרי החוקה. באיראן קיימים בתי דין מהפכניים, השופטים אנשים בעבירות הפוגעות בביטחונה הלאומי של איראן. באיראן קיים עונש מוות, בשנת 2004 למשל, בוצעו 104 עונשים כאלו. עונש מוות מובטח למורשעים ברציחה והתעללות בילדים. פגיעה באסלאם והעלבת בכירים במשטר הן עברות על פי החוק האיראני.
מחוזות איראן
- ערך מורחב – מחוזות איראן
איראן מורכבת מ-30 מחוזות, בראש כל אחד מהם עומד מושל. המחוזות עצמם מחולקים לחבלים, אזורים וכפרים.
מועצות מקומיות נבחרות על ידי הציבור לכהונה של ארבע שנים. בהתאם לפרק 7, סעיף 1 של החוקה האיראנית, המועצות המקומיות, בדומה לפרלמנט הם "הגופים המקבלים את ההחלטות והמנהלים את המדינה". סעיף זה של החוקה לא יושם, כאמור, עד הבחירות המקומיות הראשונות ב-1999 ברחבי המדינה. המועצות המקומיות הן הבוחרות ראשי ערים, המפקחות על פעילות המועצה המקומית או העירייה. המועצות הן האחראיות לתכנון ותיאום השתתפות אזור הבחירה שלהם בתוכניות כלל לאומיות של רווחה, חינוך, תרבות וכלכלה.
ביקורת על המערכת הפוליטית באיראן
בהתאם לחוק הבחירות הנוכחי, מועצת שומרי החוקה מפקחת ומאשר את המועמדים לכמעט כל בחירות כלל-ארציות באיראן. מאחר שמחצית מתריסר חברי המועצה ממונים על ידי המנהיג העליון, והשאר נבחרים על ידי המג'לס מתוך רשימת מועמדים שמגיש ראש הרשות השופטת, הממונה על ידי המנהיג העליון גם הוא, נוצר מצב בו לציבור האיראני מוענקת הזכות לבחור אך ורק מועמדים שהמנהיג העליון חפץ בהם. הגוף שבוחר את המנהיג העליון ומפקח על פעילותו- מועצת המומחים, נבחר אמנם על ידי הציבור האיראני, אולם שוב, מועצת שומרי החוקה מאפשרת לבחור רק מועמדים המתאימים למנהיג העליון. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון, נבחרים אך ורק עושי דברו. כתוצאה מכך אחוזי ההצבעה באיראן יורדים מדי בחירות, הבחירות למג'לס ב-2004 משכו רק 50 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה לקלפיות, בבחירות הנשיאותיות ב-2005 אחוז ההצבעה עמד על כ-60 אחוזים בשני הסבבים, ובבחירות למועצת המומחים ב-2006 הצביעו גם כן רק כ-60 אחוזים.
הרפורמיסטים באיראן טוענים כי המערכת הפוליטית באיראן יוצרת מעגל סגור של כוח ומהווה המחסום העיקרי בפני התנועות הרפורמיסטיות באיראן.
ראו גם
לקריאה נוספת
- עוזי רבי (עורך), זמן איראן, בני-ברק: הקיבוץ המאוחד, 2008.
קישורים חיצוניים
- דת ופוליטיקה באיראן, סקירה של ה-Council On Foreign Relations (באנגלית)
- תוצאות הבחירות למועצת המומחים ולרשויות המקומיות באיראן: משמעויות ראשוניות, רז צימט אוניברסיטת תל אביב, 22 בדצמבר 2006.
- כתבה על המאבק הפנימי באיראן 1 באפריל 2007, הגרדיאן, (באנגלית)
- מאבק פנימי באיראן לאחר 2005, כתבה של טיים מגזין. (באנגלית)
- הפוליטיקה האיראנית לאחר הבחירות למג'לס ב-2004 (באנגלית)
- כתבה על עליית השמרנים החדשים באיראן, 25 ביולי 2004 (באנגלית)
- סקירה נוספת של הפוליטיקה באיראן על רקע ניצחון השמרנים ב-04' (באנגלית)
- מחקר אודות בחירות 2001 לנשיאות, כולל השלכות (באנגלית)
- סיכום קצר של ה-BBC לקראת בחירות 2000 (באנגלית)
- סקירת הממשל האמריקני את הפוליטיקה באיראן ב-98'
- מאמר מסכם את הבחירות לנשיאות ב-97' (באנגלית)
- מספר לינקים שימושיים של מפלגות וארגונים פוליטיים באיראן (באנגלית)
- הטקסט המלא של חוקת איראן מוויקיטקסט באנגלית
- בועז ביסמוט, בדרך לאימאם ה־12, באתר ישראל היום, 10 באוגוסט 2012
הערות שוליים
- ^ על פי סעיף 110 של החוקה האיראנית.
- ^ Wilfried Buchta, Who Rules Iran? (Washington: Washington Institute/Konrad Adenauer Stiftung, 2000), p. 69.
- ^ בכלל זאת גורמים האחראים לפיקוח על תוכנם של עיתונים הנחשבים לעצמאים. ראו: Arash Sigarchi, "The Battle for Cyberspace: Blogging and Dissidence in the Middle East," American Enterprise Institute conference, Washington, D.C., Feb. 4, 2008.
- ^
Michael Rubin, "Iran's Revolutionary Guards--A Rogue Outfit?, Middle East Quarterly, Fall 2008.
23614997פוליטיקה של איראן