הבחירות למנהיג העליון של איראן (1989)
| |||||||||||
| הבחירות למנהיג העליון של איראן | |||||||||||
| 4 ביוני ו-6 באוגוסט 1989 | |||||||||||
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | מוחמד־רזא גולפייגני | עלי ח'אמנאי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מספר הקולות | 14 מתוך 86 | סבב ראשון, 4 ביוני 1989: 60 מתוך 86
סבב שני, 6 באוגוסט 1989: 60 מתוך 64 | |||||||||
| המנהיג העליון של איראן: עלי ח'אמנאי | |||||||||||
הבחירות למנהיג העליון של איראן היו בחירות שנערכו ב-4 ביוני וב-6 באוגוסט 1989 לאחר מותו של המנהיג העליון הראשון, רוחאללה ח'ומייני. בסופם, מונה המנהיג העליון השני של איראן, עלי ח'אמנאי.
רקע
 |
ראו גם – חוקת איראן |
בנובמבר 1985, חוסיין עלי מונתזרי, מבכירי המהפכה, נבחר כיורשו של המנהיג העליון המכהן רוחאללה ח'ומייני, שבאותה העת היה בן 83. מונתזרי היה לסגנו עוד לפני כן, ותמונתו התנוססה לצד תמונת ח'ומייני במשרדים ממשלתיים וברחבי המדינה. עם זאת, בחלוף השנים התבהר כי דגל בגישות שונות מאלו של ח'ומייני: מונתזרי מחה על הפרות זכויות האדם תחת המשטר החדש,[1][2] על הוצאה להורג של מתנגדים פוליטיים, וקרא לריבוי מפלגות, חופש ביטוי, והפסקה של הכשרת כוחות גרילה זרים. חילוקי דעות אלו עוררו את ח'ומייני לחפש יורש אחר. בשל כך, ח'ומייני דרש לשנות את פסקה 109 בחוקת איראן, לפיה המנהיג העליון (בחוקה התואר הרשמי הוא "המנהיג" בלבד) חייב להיות מרג'ע, הדרגה השנייה החשובה ביותר באסלאם שיעי אחרי הנביא מוחמד והאימאמים השיעים. הסרת הדרישה הזו מהחוקה איפשרה לאייתולות לבחון יורשים אחרים שיהיו יותר נאמנים לעקרונותיו של ח'ומייני. ב-26 במרץ 1989, מונתזרי הודח, ולפיכך נותר ח'ומייני ללא יורש ברור.
הליך הבחירות
ב-3 ביוני 1989 אחר הצהריים, בנו של חו'מייני, אחמד, הודיע לבכיר המשטר אכבר האשמי רפסנג'אני שאביו על ערש דווי, וחברי מועצה המומחים האיראנים נקראו לטהרן בדחיפות. ח'ומייני מת עוד באותו היום, וההודעה על מותו פורסמה לאחר שכל חברי המועצה הגיעו לישיבה. למחרת, נשיא איראן, עלי ח'אמנאי, הקריא את צוואת ח'ומייני, הקראה שארכה כשעתיים.
תחילה דנו אם יש למנות מנהיג עליון, או שמא מועצה עליונה. ח'אמנאי ורפסנג'אני נמנו על המצדדים במועצה עליונה במקום מנהיג עליון. עם זאת, המצדדים במינוי מנהיג יחיד ניצחו ברוב קולות של 45, בעוד 23 הצביעו נגד. מוחמד־רזא גולפייגני, שהיה מרג'ע ואף הוצע כיורש אפשרי טרם מותו של ח'ומייני, הוצע כמנהיג עליון, אולם רק 14 הצביעו בעד. נטען נגדו כי הוא אנונימי למדי בקרב הציבור האיראני, וכי למרות ניסיונו הדתי, ניסיונו הפוליטי מועט מאוד. לאחר זאת, ח'אמנאי הוצע בשל תפקידו במהפכה האסלאמית ובמלחמת איראן־עיראק, וכן כי היה הנשיא המכהן. בנוסף, רפסנג'אני טען כי בפגישה עם ח'ומייני במרץ 1989 הוא אמר לו שלדעתו רק ח'אמנאי מתאים לרשת אותו לאחר הדחת מונתזרי. עם זאת, לא עמד בכל התנאים, שכן לא היה פוסק דת בכיר. 60 הצביעו בעדו, ו-14 נגד. ח'אמנאי נבחר להיות ממלא מקום המנהיג העליון עד אשר החוקה תתוקן רשמית וניתן יהיה למנותו באופן קבוע ורשמי.
ב-28 ביולי 1989 נערך משאל עם חוקתי באיראן על מנת לאשר שינויים בחוקה. שינויים אלו כללו את הגדרת זהותו של המנהיג העליון והסרת הדרישה לפיה על המנהיג להיות מרג'ע, וכן כללו שינויים בהרכב מועצת המומחים. על כן הדרך נסללה למינויו הרשמי של ח'אמנאי למנהיג העליון: ב-6 באוגוסט נבחר עם 60 קולות חברי המועצה בעד. ח'אמנאי כיהן כמנהיג העליון של איראן במשך 36 שנה, עד התנקשותו בידי ישראל. בעקבות מינויו ופינוי כיסא הנשיא, נערכו בחירות לנשיאות איראן, בהן ניצח רפסנג'אני.
תיעודי הדיונים
ב-2008 רשות השידור האיראנית שחררה לציבור סרטון של הדיונים הסודיים שנערכו סביב מינוי ח'אמנאי. ב-2019, שוחררו סרטונים נוספים. בסרטונים ח'אמנאי טוען כי הוא לא ראוי למינוי, ויכהן באופן זמני מטעמים טכניים בלבד.[3]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Moin, Baqer (2000). Khomeini: Life of the Ayatollah. New York: Thomas Dunne Books. p. 279. ISBN 0312264909
- ↑ Robert Mackey, Iranians Say Prison Rape Is Not New, The Lede, 2009-08-28
- ↑ Shocking Video Clip From 1989 Shows Khamenei Elected Only For One Year As A Caretaker, Radio Free Europe / Radio Liberty, 2018-01-09
הבחירות למנהיג העליון של איראן (1989)42843617Q16052990