המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/כל הגט
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
|
השולח ← | |
|---|---|
| מסכת | גיטין |
| סדר | נשים |
| מספר הפרק במסכת | 3 |
| מספר משניות | 9 |
| דפים בתלמוד בבלי | דף כ"ד עמוד א' - דף ל"ב עמוד א' |
| מספר דפים בתלמוד בבלי | 7.5 |
כל הגט הוא הפרק השלישי במסכת גיטין, העוסק בעיקר בדיני כתיבת הגט לשמה, ובנידונים האם יש ברירה, איבוד שטרות, וחזקה קמייתא. בפרק תשע משניות, ובתלמוד בבלי הוא כולל 7.5 דפים והוא ממוקם בין הדפים כ"ד עמוד א' - ל"ב עמוד א'.
נושאי הפרק
כתיבת הגט לשמה
אחד מדיני הגט הוא כתיבתו לשמה, הלכה זו נדרשת מהפסוק ”וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה”[1], כתיבת הגט לשמה כוללת את כתיבתו לשם גירושין לשם הבעל המגרש ולשם האישה המתגרשת.
נחלקו האמוראים במקרה שהסופר לא כתב את הגט לשמה והבעל נתן את זה לאשתו, האם האישה נפסלת מן הכהונה, משום דין ריח הגט, לרב אם הגט נכתב שלא לשם גירושין כלל, אפילו ריח הגט אין, אך בשני המקרים האחרים אסורה להנשא לכהן, אך שמואל סובר שבכל שלושת המקרים היא פסולה לכהונה[2].
דיני ברירה
בדיני ברירה ישנם שני מקרים, א. אדם שעשה מעשה שיחול רק אם הוא ירצה או יעשה בעתיד, ב. אדם שעשה מעשה שיחול רק אם ירצו או יעשו אנשים בעתיד.
כגון: אדם שאמר לסופר כתוב לי גט לשם האישה שארצה לגרשנה[א] שם מדובר במקרה של תולה בדעת עצמו, שכן זה תלוי בו למי ירצה לתת את הגט. אך ישנו מקרה נוסף באדם שאמר לסופר שיכוון שכותב את הגט לשם האישה הראשונה תצא מפתח ביתי, ושם מדובר בתולה בדעת אחרים שכן זה תלוי בנשים עצמם מי תצאנה ראשונה.
אביי סובר שבמקרה שהברירה תלויה בדעת עצמו אזי אין ברירה שכן מעשה הלשמה כלפי האיש המגרש אינו מושלם שהרי אינו יודע עדיין למי ייתן, וכל מחשבת הלשמה היא על החלטתו בעתיד למי לתת את הגט, אך במקרה שתולה בדעת אחרים לא נחשב ברירה שכן כלפיו מנוי וגמור לתת לאחת מבין השתים, ואין זה תלוי בבחירתו העתידית, אלא במעשה הנשים העתידית שאינה קשורה לבחירה שלו[3].
אך רבא סובר שאין כל חילוק בין שני המקרים, ואם יש ברירה אז יש תמיד, ואם אין ברירה אין תמיד. ומביא לכך ראיות רבות[4]
עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי
ערך מורחב – עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי
נחלקו רבי מאיר ורבי אלעזר האם העדים שעל חתימת הגט הם אלו הגורמים לגירושין (בלשון הגמרא "כרתי"), או העדים שרואים את מסירת הגט בין הבעל לאישה הם הגורמים לגירושין[5]
אחד מהנידונים שמסתעפים ממחלוקת זו הינה האם צריך לכתוב את התורף[ב] לשם האישה המתגרשת, לשיטת רבי מאיר שעידי חתימה כרתי לא צריך לכתוב את התורף לשם האישה המתגרשת כיוון שהעדים הם אלו היוצרים את הלשמה בגט, אך רבי אליעזר שסובר שעדי המסירה הם אלו שיוצרים את מעשה הגירושין אוסר לכתוב את כל הגט שלא לשמה, תורף משום שצריך לכותבו לשמה, וכיוון שיוכלו האנשים לבוא ולהתיר את התורף מפני הדימוי של טופס המותר לתורף האסור, אסר אף את הטופס[6].
חזקה קמייתא
אדם ששלח שליח לתת גט לאשתו לא צריך השליח לחשוש שמא מת הבעל אפילו אם בזמן שנתן לו הבעל את הגט הוא זקן או חולה, לא חוששים שמת המשלח כיוון שיש חזקה קמייתא שלא השתנה כלום ממה שאנו יודעים כל עוד לא היה ערעור על הידע הקיים.
דין זה גם קיים באשה שהלך בעלה הכהן למדינת הים יכולה להמשיך לאכול תרומה אפילו שאין מידע אם בעלה עדיין חי, כיוון שהחזקה אומרת לי שמסתבר שלא היו שינויים והוא עדיין חי. [7]
אך במקרה שאדם (כהן) נותן גט לאשתו שיחול שעה קודם שמת לא יכולה להמשיך לאכול בתרומה, כיוון שכלפי העתיד אני לא יודע מה יהיה, אי אפשר להסתמך על חזקה שבוודאי תשתנה[ג] גם על העתיד ולכך אינה יכולה לאכול בתרומה[8]
נתינת מתנות כהונה מראש
מותר לתת מראש סכום כסף לכהן לוי או עני על מנת שמתי שיצטרך להפריש תרומות ומעשרות ימכור את התרומה או המעשר ויקח הכסף לעצמו על חשבון מה שנתן להם[9]. הנותן לא צריך לחשוש שמא מתן הכהן או הלוי או שהעשיר העני, אך במקרה שידוע לו שמתו צריך לשאול את היורשים האם מסכימים להמשיך בהסדר זה, אך אם הלווה בעל הבית לכהן או ללוי בפני בית דין אינו צריך לשאול רשות את היורשים כיוון שיש כוח לבית דין מדין הפקר בית דין הפקר להטיל את החוב על כלל שבט הכהונה או הלוויה[10].
מקרה דומה לכך הוא באדם שהניח פירות במחסן על מנת שיפריש עליהם תרומה ומעשר משאר פירותיו, או המניח מעות כדי לחלל עליהם מעשר שני לא צריך לחשוש שמא אבדו או נטמאו, אך אם מצא שנטמאו צריך להפריש שוב מכל הפירות שתרם או חילל מעת לעת, בביאור הדין מעת לעת נחלקו בגמרא האם זה מיום לאחר שהניח את המעות או הפירות, או עשרים וארבע שעות קודם למתי שמצא שנאבדו[11].
סוגיות נוספות
- איבוד שטרות
- שליח נעשה שליח
- העדאה על אדם שמת להתיר עגונתו
- מציאת גט שאבד
בתלמוד הירושלמי
ביאורים והרחבות
הערות שוליים
- ↑ ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ד עמוד ב'
- ↑ רש"י, מסכת גיטין, דף כ"ה עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ה עמוד ב'
- ↑ מחלוקת זו אינה כתובה במפורש אלא מתפרסת על פני מסכת גיטין כולה, כגון בדף כ"ו עמוד א', ובדף ד' עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ו עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ח עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ח עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל' עמוד א'
- ↑ רש"י, מסכת גיטין, דף ל' עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"א עמוד א' ודף ל"א עמוד ב'