המביא בתרא
| מסכת | גיטין |
|---|---|
| סדר | נשים |
| נושא עיקרי | בפני נכתב ובפני נחתם, זמן, כתיבת הגט, שליחות הגט. |
| מספר הפרק במסכת | 2 |
| מספר משניות | 7 |
| דפים בתלמוד בבלי | דף ט"ו עמוד א' - דף כ"ד עמוד א' |
| מספר דפים בתלמוד בבלי | 9 |
| מספר ההלכות בתלמוד ירושלמי | 7 |
המביא בתרא או המביא גט הוא הפרק השני במסכת גיטין, העוסק בעיקר בדיני שליחות בגט, באמירת בפני נכתב ובפני נחתם, ובדיני כתיבת הגט. בפרק שבע משניות, ובתלמוד בבלי הוא כולל 9 דפים, וממוקם בין הדפים ט"ו עמוד א' - כ"ד עמוד א'.
נושאי הפרק
בפני נכתב ובפני נחתם
ערך מורחב – בפני נכתב ובפני נחתם
כהמשך לפרק הקודם, המשנה ממשיכה לעסוק בדין אמירת "בפני נכתב ובפני נחתם" במקרים שונים, כגון במקרה שהשליח העיד רק שחלק מן הגט נכתב ונחתם בפניו, או במקרה שעדים החתומים על הגט הם השליחים, או באופנים שונים בהם רק חלק מהשליחים אמרו "בפני נכתב" או "בפני נחתם".
כתיבת תאריך כתיבת הגט
על פי תקנת חכמים יש לכתוב בגט את תאריך כתיבתו. בטעם התקנה נחלקו האמוראים: לדעת רבי יוחנן חששו חכמים שמא האשה תזנה קודם הגירושין, וכדי להצילה ממיתה הבעל ינסה להציג גט ללא זמן תוך שיטען כי בעת הזנות היא הייתה כבר גרושה; ולדעת ריש לקיש, חז"ל חששו שמא לאחר הגירושין ימכור הבעל את פירות האשה שהיו שייכים לו בעת נישואיהם, ויטען שמכרם לפני הגירושין, כאשר הפירות היו שייכים לו[1].
במשנה נחלקו התנאים בדינו של גט שנחתם למחרת כתיבתו, כך שהתאריך הכתוב בו הוא תאריך המאוחר לתאריך הכתיבה. לדעת תנא קמא הגט כשר, ולדעת רבי שמעון הגט פסול.
דיני כתיבת הגט
בהמשך הפרק, מונה המשנה סוגי דיו הכשרים לכתיבת הגט[2], כגון עופרת, דיו, וסוגים נוספים שבהם הכתב מתקיים[3], וסוגי דיו הפסולים לכתיבת גט, כגון מי פירות.
כמו כן דנה המשנה בחומרים הכשרים לכתוב עליהם את הגט[4], וכן על שימוש ב איסורי הנאה. כמו כן, דנה המשנה והגמרא על צורת הכתיבה הכשרה בגט.
הכשרים לכתוב את הגט
כל יהודי יכול לכתוב את הגט כולל חרש שוטה וקטן. לגבי גוי ישנה מחלוקת אמוראים אם כתיבתו כשרה, והגמרא תולה את המחלוקת בנידון האם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי[5].
הכשרים להביא את הגט
כל אדם יכול להיות שליח להבאת הגט ליד האשה, חוץ מחרש שוטה קטן סומא[6] ועובד כוכבים, קטן שקיבל את הגט לפני גיל שלוש עשרה, והפך לבר מצווה תוך כדי השליחות[7] אינו יכול לתת הגט. גם עבד כנעני אינו יכול להביא גט לאישה כיוון שאינו שיך לדין גיטין וקידושין [8].
נשים בהבאת הגט
ישנן חמש נשים שאינן נאמנות להתיר עגונה, צרתה, חמותה, בת בעלה מנישואים קודמים, בת חמותה, ובת צרתה; אף על פי כן גם נשים אלו נאמנות להביא את הגט ממדינה למדינה בחוץ לארץ, ולהעיד בפני נכתב ובפני נחתם. הסיבה לכך היא שאין חשש שחמותה רוצה להוציא אותה מבעלה השני, כיוון שגם אם יבוא הבעל לא יוכל לערער כיוון שאמרה בפני נכתב.[9] אולם, בארץ ישראל אינן יכולות להביא גט, כיוון שהבעל יכול לערער על הגט ולומר שלא גרשה, ותצטרך לצאת מבעלה השני.
סוגיות נוספות
- נטילת ידים על יד אחת ואחרי זמן גם על היד השנייה.
- ממתי סופרים ג' חדשי הבחנה האם משעת כתיבת הגט[10], או משעת נתינתו.
- ממתי חוב הכתובה משמט בשמיטה.
- אדם שאמר לעשרה אנשים לחתום על הגט, האם הוא התכוון שכולם עדים, או ששנים עדים והשאר זה תנאי.
- שטר שנכתב בערכאות האם אפשר לגבותו ממשועבדים.
בתלמוד הירושלמי
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ז עמוד א'
- ↑ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קכ"ה, סעיף א'
- ↑ הראשונים נחלקו בביאור דברי המשנה, לדעת הרמב"ם (הלכות גירושין, פרק ד', הלכה א') צריך שרישומו יהיה עומד, ולדעת הטור (אבן העזר, סימן קכ"ה) צריך שיהיה רישמו ניכר.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ט עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ג עמוד א'
- ↑ כיוון שאינו יכול לראות האם הגט נעשה לשמה, ועל כן לא יכול להעיד בפני נכתב ובפני נחתם
- ↑ וכן שוטה שחזר לצלילותו תוך כדי הבאת הגט
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ג עמוד ב'
- ↑ מה שאין כן בעגונה, ששם אם בא הבעל תצא הן מהבעל הראשון והן מהבעל השני.
- ↑ כיוון שמזמן כתיבת הגט אסור לבעל להתייחד עם האישה.