הבחירות לסנאט של ארצות הברית (2014)

	הבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-2014
	4 בנובמבר 2014
	; תוצאות הבחירות:; מושב שנותר בידי הדמוקרטים; מושב שעבר לרפובליקנים מושב שנותר בידי הרפובליקנים; לא נערכו בחירות
	הזוכה: המפלגה הרפובליקנית

הבחירות לסנאט של ארצות הברית בשנת 2014 נערכו ב־4 בנובמבר 2014. בבחירות התמודדו על 36 מושבים מתוך 100 מושבי הסנאט. מתוכם, 33 מושבים מקבוצה 2 עמדו לבחירה לתקופת כהונה רגילה של שש שנים, שתימשך מ־3 בינואר 2015 עד 3 בינואר 2021, ושלושה מושבים מקבוצה 3 עמדו לבחירה בבחירות מיוחדות בעקבות התפנות מושבים בסנאט. הבחירות ציינו 100 שנים לבחירה ישירה של סנאטורים בארצות הברית. ערב הבחירות הוחזקו 21 מהמושבים שבמחלוקת בידי המפלגה הדמוקרטית ו־15 בידי המפלגה הרפובליקנית.

הרפובליקנים השיבו לעצמם את הרוב בסנאט בקונגרס ה־114, שהחל בינואר 2015; הרפובליקנים לא שלטו בסנאט מאז ינואר 2007. כדי להשיג רוב נדרשו להם לפחות שישה מושבים נוספים נטו, וסקרים רבים חזו כי ישיגו זאת. בליל הבחירות שמרו הרפובליקנים על כל מושביהם וזכו בתשעה מושבים שהוחזקו קודם לכן בידי הדמוקרטים. הרפובליקנים הביסו חמישה סנאטורים דמוקרטים מכהנים: מארק בגיץ' מאלסקה הפסיד לדן סאליבן, מארק פריור מארקנסו הפסיד לטום קוטון, מארק יודול מקולורדו הפסיד לקורי גרדנר, מרי לנדרו מלואיזיאנה הפסידה לביל קסידי, וקיי הייגן מקרוליינה הצפונית הפסידה לתום טיליס. בנוסף, הרפובליקנים זכו בארבעה מושבים פתוחים נוספים באיווה, מונטנה, דקוטה הדרומית ווירג'יניה המערבית, שהוחזקו קודם לכן בידי דמוקרטים. הדמוקרטים לא הצליחו לזכות באף מושב שהוחזק בידי רפובליקנים, אך שמרו על מושב פתוח במישיגן.

זו הייתה הפעם האחרונה עד כה שבה מפלגה כלשהי איבדה את השליטה בסנאט בבחירות אמצע כהונה. עם רווח נטו של תשעה מושבים, השיגו הרפובליקנים את העלייה הגדולה ביותר במספר מושבי הסנאט של מפלגה כלשהי מאז 1980. זו גם הייתה מערכת הבחירות הראשונה מאז 1980 שבה יותר משני סנאטורים דמוקרטים מכהנים הפסידו למועמדים רפובליקנים. ימים ספורים לאחר הבחירות העריך פרויקט הבחירות של ארצות הברית כי 36.4% מבעלי זכות הבחירה הצביעו — שיעור נמוך בכ־4% מהבחירות של 2010 ואולי שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר מאז הבחירות של 1942.

בחירות אלו הן גם הפעם האחרונה עד כה שבה רפובליקני ניצח בבחירות לסנאט בקולורדו, שבה מפלגתו של הנשיא ספגה הפסד נטו של מושבים בסנאט בבחירות אמצע כהונה, ושבה סנאטור מכהן נבחר מחדש ללא מתמודדים מולו.

הרכב מפלגתי

כדי להשיג רוב נזקקו הרפובליקנים לפחות ל־51 מושבים. הדמוקרטים היו יכולים לשמור על הרוב עם 48 מושבים (בהנחה ששני הסנאטורים העצמאיים ימשיכו להצביע עמם), משום שסגן הנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן היה משמש כקול מכריע במקרה של תיקו. בין השנים 1915–2013 התהפכה השליטה בסנאט ב־10 מתוך 50 מחזורי בחירות, כלומר בכ־20% מהמקרים.

הרפובליקנים איבדו כוח בבחירות 2012, דבר שהוביל למאבק פנימי בהנהגת המפלגה על האסטרטגיות הטובות ביותר לבחירות לסנאט בשנת 2014. עד דצמבר 2013 שמונה מתוך שנים עשר הסנאטורים הרפובליקנים שהתמודדו לבחירה מחדש ניצבו בפני אתגרים בפריימריז מצד מועמדי תנועת "מסיבת התה". למרות זאת, כל הסנאטורים הרפובליקנים המכהנים ניצחו בבחירות המקדימות.

למרות שלדמוקרטים היו הזדמנויות מסוימות לזכייה במושבים נוספים, שילוב של פרישות דמוקרטיות ומספר רב של מושבים דמוקרטיים שעמדו לבחירה במדינות מתנדנדות ובמדינות שמרניות העניק לרפובליקנים תקווה להשיג שליטה בסנאט. שבע מתוך 21 המדינות שבהן עמדו מושבים דמוקרטיים לבחירה ב־2014 הצביעו למועמד הרפובליקני מיט רומני בבחירות לנשיאות בשנת 2012, בעוד שרק מדינה אחת שבה כיהן סנאטור רפובליקני הצביעה לברק אובמה. הדמוקרטים התמודדו גם עם שיעור השתתפות נמוך יותר של מצביעים, תופעה אופיינית לבחירות אמצע כהונה.

אתר ניתוח הסקרים FiveThirtyEight העניק לרפובליקנים סיכוי של 60% להשתלט על הסנאט נכון ל־28 בספטמבר. אתר נוסף לאיסוף סקרים, RealClearPolitics, חזה רווח נטו של שבעה מושבים לרפובליקנים. בשל הקרבה במספר מרוצים, סברו תחילה כי ייתכן שהשליטה בסנאט לא תוכרע בליל הבחירות. בלואיזיאנה ובג'ורג'יה נחשבו המרוצים לצמודים במיוחד, ובשתי המדינות נדרש סיבוב שני אם אף מועמד לא היה משיג רוב.

שני מועמדים עצמאיים (בקנזס ובדקוטה הדרומית) סירבו להתחייב כי יצטרפו לסיעה של אחת משתי המפלגות. בחודשים האחרונים של המרוץ הראו הסקרים כי יש להם סיכוי ממשי לניצחון, דבר שהוביל חלק מהפרשנים לשער על אפשרות להקמת "סיעה עצמאית" שתכלול גם את הסנאטור העצמאי ממיין אנגוס קינג ואולי גם את הסנאטור מוורמונט ברני סנדרס. בסופו של דבר אף מועמד עצמאי לא ניצח בבחירות לסנאט בשנת 2014, וקינג וסנדרס המשיכו לפעול עם הסיעה הדמוקרטית גם לאחר הבחירות.

עד חצות לפי שעון החוף המזרחי, רוב רשתות התקשורת הגדולות העריכו כי הרפובליקנים ישיגו שליטה בסנאט. המפלגה שמרה על שלושת המושבים התחרותיים שבידיה (קנטקי, קנזס וג'ורג'יה) והביסה סנאטורים דמוקרטים מכהנים בקרוליינה הצפונית, בקולורדו ובארקנסו. יחד עם הזכייה במושבים פתוחים באיווה, מונטנה, דקוטה הדרומית ווירג'יניה המערבית, השיגו הרפובליקנים רווח נטו של שבעה מושבים כבר בליל הבחירות. הרפובליקנים הביסו שלושה סנאטורים דמוקרטים מכהנים — הישג שלא השיגו מאז הבחירות של 1980. חמישה מתוך שבעת המושבים שנוספו היו במדינות שהצביעו למיט רומני ב־2012, אך שניים מהמושבים שנכבשו בידי הרפובליקנים היו במדינות שהצביעו לברק אובמה (קולורדו ואיווה).

מבין שלושת המרוצים שלא הוכרעו בליל הבחירות, אלסקה ווירג'יניה היו צמודים מכדי להכריע, בעוד שלואיזיאנה קיימה סיבוב שני ב־6 בדצמבר. ב־7 בנובמבר הוכרז כי הסנאטור הדמוקרטי המכהן מארק וורנר ניצח בווירג'יניה בהפרש קטן על פני הרפובליקני אד גילספי. ב־12 בנובמבר הוכרז כי דן סאליבן ניצח באלסקה את הסנאטור הדמוקרטי המכהן מארק בגיץ'. בלואיזיאנה ניצח הרפובליקני ביל קסידי את הסנאטורית הדמוקרטית המכהנת מרי לנדרו בסיבוב השני ב־6 בדצמבר.

הוצאות הבחירות

בסך הכול הוצאו לפחות 3.67 מיליארד דולר על ידי מועמדים, מפלגות, ועדות וקבוצות חיצוניות במחזור הבחירות של 2014. ההוצאות של קבוצות חיצוניות בבחירות לסנאט יותר מהוכפלו לעומת 2010. בעשרה המרוצים התחרותיים שלגביהם היו נתונים זמינים, קבוצות חיצוניות היו אחראיות ל־47% מההוצאות, המועמדים עצמם ל־41%, והמפלגות ל־12%. המרוץ לסנאט שבו הושקע הסכום הגדול ביותר מצד קבוצות חיצוניות היה בקרוליינה הצפונית — כ־80 מיליון דולר, שיא חדש.

הגורמים החיצוניים שהוציאו את הסכומים הגדולים ביותר ב־11 המרוצים התחרותיים ביותר היו:

בצד הרפובליקני: הוועדה הרפובליקנית הלאומית לבחירות לסנאט, Crossroads GPS, לשכת המסחר של ארצות הברית, Ending Spending Action Fund, Freedom Partners Action Fund, American Crossroads ו־NRA Political Victory Fund.

בצד הדמוקרטי: הוועדה הדמוקרטית לבחירות לסנאט, Senate Majority PAC ו־NextGen Climate Action Committee.

סיכום התוצאות

המפלגה הרפובליקנית השיגה רווח נטו של תשעה מושבים בסנאט של ארצות הברית בבחירות 2014.

ערב הבחירות היו בסנאט 53 דמוקרטים, 45 רפובליקנים ושני סנאטורים עצמאיים (שניהם פעלו עם הסיעה הדמוקרטית). בסך הכול נערכו 36 בחירות: 33 סנאטורים מקבוצה 2 עמדו לבחירה רגילה באותה שנה, ושלושה נוספים התמודדו בבחירות מיוחדות (כולם מקבוצה 3). מתוך כל המושבים הללו, 21 הוחזקו בידי דמוקרטים ו־15 בידי רפובליקנים.

↓
44	2	54

דמוקרטים

עצמאים

רפובליקנים

מפלגות		דמוקרטים	רפובליקנים	עצמאים	ליברטריאנים	הירוקים	אחרים	סך הכול
מפלגות								סך הכול
לפני הבחירות הנוכחיות		53	45	2	—	—	—	100
לא עמדו לבחירה		32	30	2	—	—	—	64
	קבוצה 1 (2012 ← 2018)	23	8	2	—	—	—	33
	קבוצה 3 (2010 ← 2016)	9	22	—	—	—	—	31
עמדו לבחירה		21	15	—	—	—	—	36
	בחירות כלליות: קבוצה 2	20	13	—	—	—	—	33
	בחירות מיוחדות: קבוצה 3	1	2	—	—	—	—	3

סנאטור מכהן פרש		4	3^[א]	—	—	—	—	7
	נשמר בידי אותה מפלגה	1	3	—	—	—	—	4
	הוחלף בידי מפלגה אחרת	3 דמוקרטים הוחלפו על ידי 3 רפובליקנים		—	—	—	—	3
	תוצאה	1	6	—	—	—	—	7
סנאטור מכהן התמודד		17^[ב]^[ג]	12^[ב]	—	—	—	—	29
	נבחר מחדש	11^[ד]	12^[ד]	—	—	—	—	23
	הפסיד	5 דמוקרטים הוחלפו על ידי 5 רפובליקנים		—	—	—	—	5
	הפסיד את המועמדות מחדש אך הוחזק על ידי אותה מפלגה	—	—	—	—	—	—	0
	הפסיד את המועמדות מחדש והמפלגה הפסידה	1 דמוקרטי הוחלף על ידי 1 רפובליקני		—	—	—	—	1
	תוצאה	11	18	—	—	—	—	29

סך כל הנבחרים		12	24	0	—	—	—	36
רווח/הפסד נקי		9	9	—	—	—	—	9

סך הקולות הארצי		19,786,883	23,253,636	698,161	879,722	152,703	394,075	45,165,180
	אחוזים	43.81%	51.49%	1.55%	1.95%	0.34%	0.87%	100%

תוצאה סופית		44	54	2	—	—	—	100

שינויים בהרכב הסנאט

לפני הבחירות

D₁	D₂	D₃	D₄	D₅	D₆	D₇	D₈	D₉	D₁₀
D₂₀	D₁₉	D₁₈	D₁₇	D₁₆	D₁₅	D₁₄	D₁₃	D₁₂	D₁₁
D₂₁	D₂₂	D₂₃	D₂₄	D₂₅	D₂₆	D₂₇	D₂₈	D₂₉	D₃₀
D₄₀ מסצ'וסטס התמודד	D₃₉ לואיזיאנה התמודד	D₃₈ אילינוי התמודד	D₃₇ הוואי (מיוחדות) התמודד	D₃₆ דלאוור התמודד	D₃₅ קולורדו התמודד	D₃₄ ארקנסו התמודד	D₃₃ אלסקה התמודד	D₃₂	D₃₁
D₄₁ מינסוטה התמודד	D₄₂ ניו המפשייר התמודד	D₄₃ ניו ג'רזי התמודד	D₄₄ ניו מקסיקו התמודד	D₄₅ קרוליינה הצפונית התמודד	D₄₆ אורגון התמודד	D₄₇ רוד איילנד התמודד	D₄₈ וירג'יניה התמודד	D₄₉ איווה פרש	D₅₀ מישיגן פרש
← רוב									D₅₁ דקוטה הדרומית פרש
R₄₁ טקסס התמודד	R₄₂ ויומינג התמודד	R₄₃ אוקלהומה (מיוחדות) התפטר	R₄₄ ג'ורג'יה פרש	R₄₅ נברסקה פרש	I₁	I₂	D₅₃ מונטנה פרש מהמירוץ	D₅₂ וירג'יניה המערבית פרש	D₅₁ דקוטה הדרומית פרש
R₄₀ טנסי התמודד	R₃₉ קרוליינה הדרומית (מיוחדות) התמודד	R₃₈ קרוליינה הדרומית (רגילות) התמודד	R₃₇ אוקלהומה (רגילות) התמודד	R₃₆ מיסיסיפי התמודד	R₃₅ מיין התמודד	R₃₄ קנטקי התמודד	R₃₃ קנזס התמודד	R₃₂ איידהו התמודד	R₃₁ אלבמה התמודד
R₂₁	R₂₂	R₂₃	R₂₄	R₂₅	R₂₆	R₂₇	R₂₈	R₂₉	R₃₀
R₂₀	R₁₉	R₁₈	R₁₇	R₁₆	R₁₅	R₁₄	R₁₃	R₁₂	R₁₁
R₁	R₂	R₃	R₄	R₅	R₆	R₇	R₈	R₉	R₁₀

לאחר הבחירות

D₁	D₂	D₃	D₄	D₅	D₆	D₇	D₈	D₉	D₁₀
D₂₀	D₁₉	D₁₈	D₁₇	D₁₆	D₁₅	D₁₄	D₁₃	D₁₂	D₁₁
D₂₁	D₂₂	D₂₃	D₂₄	D₂₅	D₂₆	D₂₇	D₂₈	D₂₉	D₃₀
D₄₀ ניו ג'רזי נבחר מחדש	D₃₉ ניו המפשייר נבחר מחדש	D₃₈ מינסוטה נבחר מחדש	D₃₇ מישיגן שמירה	D₃₆ מסצ'וסטס נבחר מחדש	D₃₅ אילינוי נבחר מחדש	D₃₄ הוואי (מיוחדות) נבחר^[ה]	D₃₃ דלאוור נבחר מחדש	D₃₂	D₃₁
D₄₁ ניו מקסיקו נבחר מחדש	D₄₂ אורגון נבחר מחדש	D₄₃ רוד איילנד נבחר מחדש	D₄₄ וירג'יניה נבחר מחדש	I₁	I₂	R₅₄ וירג'יניה המערבית רווח	R₅₃ דקוטה הדרומית רווח	R₅₂ קרוליינה הצפונית רווח	R₅₁ מונטנה רווח
← רוב									R₅₁ מונטנה רווח
R₄₁ קרוליינה הדרומית (רגילות) נבחר מחדש	R₄₂ קרוליינה הדרומית (מיוחדות) נבחר^[ה]	R₄₃ טנסי נבחר מחדש	R₄₄ טקסס נבחר מחדש	R₄₅ ויומינג נבחר מחדש	R₄₆ אלסקה רווח	R₄₇ ארקנסו רווח	R₄₈ קולורדו רווח	R₄₉ איווה רווח	R₅₀ לואיזיאנה רווח
R₄₀ אוקלהומה (מיוחדות) שמירה	R₃₉ אוקלהומה (רגילות) נבחר מחדש	R₃₈ נברסקה שמירה	R₃₇ מיסיסיפי נבחר מחדש	R₃₆ מיין נבחר מחדש	R₃₅ קנטקי נבחר מחדש	R₃₄ קנזס נבחר מחדש	R₃₃ איידהו נבחר מחדש	R₃₂ ג'ורג'יה שמירה	R₃₁ אלבמה נבחר מחדש
R₂₁	R₂₂	R₂₃	R₂₄	R₂₅	R₂₆	R₂₇	R₂₈	R₂₉	R₃₀
R₂₀	R₁₉	R₁₈	R₁₇	R₁₆	R₁₅	R₁₄	R₁₃	R₁₂	R₁₁
R₁	R₂	R₃	R₄	R₅	R₆	R₇	R₈	R₉	R₁₀

מקרא

D_#	דמוקרטים
R_#	רפובליקנים
I_#	עצמאים, חוברים אל הדמוקרטים

ניצחונות והפסדים

פרישות

ארבעה דמוקרטים ושני רפובליקנים פרשו במקום להתמודד לבחירה מחדש. מקס בוקוס ממונטנה הודיע על כוונתו לפרוש בסוף כהונתו, אך התפטר ב-6 בפברואר 2014, לאחר שמונה לשגריר ארצות הברית בסין. ג'ון וולש, שמונה על ידי מושל מונטנה סטיב בולוק להשלים את כהונתו של בוקוס, פרש מאוחר יותר כדי להתמודד על קדנציה מלאה (ראה סעיף המועמדות בוטלה להלן).

מדינה	סנאטור	גיל בסיום הכהונה	החל לכהן בשנת	הוחלף על ידי
ג'ורג'יה	סאקסבי צ'אמבליס	71	2003	דייוויד פרדו
איווה	טום הרקין	75	1985	ג'וני ארנסט
מישיגן	קארל לוין	76	1979	גרי פיטרס
נברסקה	מייק ג'והנס	64	2009	בן סאס
דקוטה הדרומית	טים ג'ונסון	68	1997	מייק ראונדס
וירג'יניה המערבית	ג'יי רוקפלר	77	1985	שלי מור קפיטו

התפטרויות

רפובליקני אחד התפטר לאחר ארבע שנים של כהונתו.

מדינה	סנאטור	גיל בסיום הכהונה	החל לכהן בשנת	הוחלף על ידי
אוקלהומה (מיוחדות)	טום קובורן	66	2005	ג'יימס לנקפורד

המועמדות בוטלה

דמוקרטי אחד היה אמור במקור להתמודד בבחירות לקדנציה מלאה של 6 שנים בתפקיד, אך פרש.

מדינה	סנאטור	החל לכהן בשנת	הוחלף על ידי
מונטנה	ג'ון וולש	2014^[ו]	סטיב דיינס

הפסדים

חמישה דמוקרטים התמודדו לבחירה מחדש אך הפסידו בבחירות הכלליות.

מדינה	סנאטור	החל לכהן בשנת	הוחלף על ידי
אלסקה	מארק בגיץ'	2009	דן סאליבן
ארקנסו	מארק פריור	2003	טום קוטון
קולורדו	מארק יודול	2009	קורי גרדנר
לואיזיאנה	מרי לנדרו	1997	ביל קסידי
קרוליינה הצפונית	קיי הייגן	2009	תום טיליס

סיכום ההתמודדויות

בחירות מיוחדות במהלך הקונגרס הקודם

בבחירות המיוחדות הללו, הזוכים נבחרו במהלך 2014 ומונו לפני 3 בינואר 2015 - למעט אחד שמונה ב-3 בינואר 2015, תאריך התפטרותו של קודמו בתפקיד.

הבחירות מסודרות לפי תאריך ולאחר מכן לפי מדינה.

מדינה	סנאטור מכהן			תוצאה	מועמדים
מדינה	סנאטור	מפלגה	היסטוריית בחירות	תוצאה	מועמדים
הוואי (קבוצה 3)	בריאן שץ	דמוקרטי	2012 (מינוי)	המינוי הזמני נבחר.	✔ בריאן שץ (דמוקרטי) 69.8% קמפבל קוואסו (אנ') (רפובליקני) 27.7% מייקל א. קוקוסקי (ליברטריאני) 2.5%
אוקלהומה (קבוצה 3)	טום קובורן	רפובליקני	2004 2010	הסנאטור המכהן פרש, בתוקף מ-3 בינואר 2015. נותר בשליטה רפובליקנית.	✔ ג'יימס לנקפורד (רפובליקני) 67.9% קונסטנס נ. ג'ונסון (אנ') (דמוקרטית) 29.0% מארק ט. בירד (עצמאי) 3.2%
קרוליינה הדרומית (קבוצה 3)	טים סקוט	רפובליקני	2013 (מינוי)	המינוי הזמני נבחר.	✔ טים סקוט (רפובליקני) 61.1% ג'ויס דיקרסון (אנ') (דמוקרטית) 37.1% ג'יל בוסי (American) 1.8%

בחירות לקראת הקונגרס הבא

בבחירות הכלליות הללו, הזוכים נבחרו לכהונה המתחילה ב־3 בינואר 2015.

מדינה	סנאטור מכהן			מועמדים מרכזיים	תוצאה
מדינה	סנאטור	מפלגה	היסטוריית בחירות	מועמדים מרכזיים	תוצאה
אלבמה	ג'ף סשנס	רפובליקני	1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ג'ף סשנס (רפובליקני) 97.25% אחרים 2.75%
אלסקה	מארק בגיץ'	דמוקרטי	2008	הסנאטור המכהן הפסיד בבחירות. ניצחון רפובליקני.	✔ דן סאליבן (רפובליקני) 48.0% מארק בגיץ' (דמוקרטי) 45.8% מארק פיש (ליברטריאני) 3.7% טד ג'יאנוטסטס (עצמאי) 2.0%
ארקנסו	מארק פריור	דמוקרטי	2002 2008	הסנאטור המכהן הפסיד בבחירות. ניצחון רפובליקני.	✔ טום קוטון (רפובליקני) 56.5% מארק פריור (דמוקרטי) 39.4% אחרים נייתן לה-פראנס (ליברטריאני) 2.0% מארק סווני (הירוקים) 2.0%
קולורדו	מארק יודול	דמוקרטי	2008	הסנאטור המכהן הפסיד בבחירות. ניצחון רפובליקני.	✔ קורי גרדנר (רפובליקני) 48.2% מארק יודול (דמוקרטי) 46.3% גיילון קנט (ליברטריאני) 2.6% אחרים סטיבן ה. שוגן (עצמאי) 1.4% ראול אקוסטה (עצמאי) 1.2% ביל המונס (אחדות) 0.3%
דלאוור	כריס קונס	דמוקרטי	2010 (בחירות מיוחדות)	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ כריס קונס (דמוקרטי) 55.8% קווין ל. וייד (רפובליקני) 42.2% אנדרו גרוף (הירוקים) 1.9%
ג'ורג'יה	סאקסבי צ'אמבליס	רפובליקני	2002 2008	הסנאטור המכהן פרש.^[1] נותר בשליטה רפובליקנית.	✔ דייוויד פרדו (רפובליקני) 52.9% מישל נאן (אנ') (דמוקרטית) 45.2% אמנדה סוופורד (ליברטריאנית) 1.9%
איידהו	ג'ים ריש	רפובליקני	2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ג'ים ריש (רפובליקני) 65.3% נלס מיטשל (דמוקרטי) 34.7%
אילינוי	דיק דרבין	דמוקרטי	1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ דיק דרבין (דמוקרטי) 53.5% ג'ים אוברוייס (אנ') (רפובליקני) 42.7% שרון הנסן (ליברטריאני) 3.8%
איווה	טום הרקין	דמוקרטי	1984 1990 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן פרש.^[2] סנאטור חדש נבחר. ניצחון רפובליקני.	✔ ג'וני ארנסט (רפובליקנית) 52.1% ברוס בריילי (אנ') (דמוקרטי) 43.8% אחרים ריק סטיוארט (עצמאי) 2.4% דאג בוטזייר (ליברטריאני) 0.7% בוב קוואסט (עצמאי) 0.5% רות' סמית' (עצמאי) 0.4%
קנזס	פט רוברטס	רפובליקני	1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ פט רוברטס (רפובליקני) 53.1% גרג אורמן (אנ') (עצמאי) 42.5% רנדול בטסון (ליברטריאני) 4.3%
קנטקי	מיץ' מקונל	רפובליקני	1984 1990 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ מיץ' מקונל (רפובליקני) 56.1% אליסון לונדרגן גריימס (אנ') (דמוקרטית) 40.7% דייוויד פטרסון (ליברטריאני) 3.1%
לואיזיאנה	מרי לנדרו	דמוקרטי	1996 2002 2008	הסנאטורית המכהנת הפסידה בבחירות חוזרות. ניצחון רפובליקני.	✔ ביל קסידי (רפובליקני) 55.9% מרי לנדרו (דמוקרטית) 44.1%
מיין	סוזן קולינס	רפובליקנית	1996 2002 2008	הסנאטורית המכהנת נבחרה מחדש.	✔ סוזן קולינס (רפובליקנית) 68.5% שינה בלוז (אנ') (דמוקרטית) 31.5%
מסצ'וסטס	אד מרקי	דמוקרטי	2013 (בחירות מיוחדות)	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ אד מרקי (דמוקרטי) 62.0% בריאן הר (רפובליקני) 38.0%
מישיגן	קארל לוין	דמוקרטי	1978 1984 1990 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן פרש.^[3] נותר בשליטה דמוקרטית.	✔ גרי פיטרס (דמוקרטי) 54.6% טרי לין לנד (אנ') (רפובליקנית) 41.3% אחרים ג'ים פאלנר (ליברטריאני) 2.0% ריצ'רד מטקין (משלמי מס בארצות הברית) 1.2% כריס וומהוף (הירוקים) 0.9%
מינסוטה	אל פרנקן	DFL	2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ אל פרנקן (DFL) 53.2% מייק מקפאדן (רפובליקני) 42.9% אחרים סטיב קרלסון (עצמאי) 2.4% הית'ר ג'ונסון (ליברטריאני) 1.5%
מיסיסיפי	ת'אד קוקרן	רפובליקני	1978 1984 1990 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ת'אד קוקרן (רפובליקני) 59.9%^[4] טרוויס צ'ילדרס (אנ') (דמוקרטי) 37.9% שון או'הרה (הרפורמה) 2.2%
מונטנה	ג'ון וולש	דמוקרטי	2014 (מינוי)	המינוי הזמני היה מועמד אך פרש. ניצחון רפובליקני.	✔ סטיב דיינס (רפובליקני) 57.8% אמנדה קרטיס (אנ') (דמוקרטית) 40.1% רוג'ר רוטס (ליברטריאני) 2.1
נברסקה	מייק ג'והנס	רפובליקני	2008	הסנאטור המכהן פרש.^[5] נותר בשליטה רפובליקנית.	✔ בן סאס (רפובליקני) 64.4% דייוויד דומינה (אנ') (דמוקרטי) 31.5% ג'ים ג'נקינס (עצמאי) 2.9% טוד ווטסון (עצמאי) 1.2%
ניו המפשייר	ג'ין שאהין	דמוקרטית	2008	הסנאטורית המכהנת נבחרה מחדש.	✔ ג'ין שאהין (דמוקרטית) 51.5% סקוט בראון (רפובליקני) 48.2%
ניו ג'רזי	קורי בוקר	דמוקרטי	2013 (בחירות מיוחדות)	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ קורי בוקר (דמוקרטי) 55.8% ג'ף בל (אנ') (רפובליקני) 42.3% אחרים ג'ו באראטלי (ליברטריאני) 0.9% האנק שרודר (צמיחה כלכלית) 0.3% ג'ף בוס (אנ') (עצמאי) 0.2% יוג'ין מ. לוורני (עצמאי) 0.2% אנטוניו סאבאס (עצמאי) 0.2%
ניו מקסיקו	טום יודול	דמוקרטי	2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ טום יודול (דמוקרטי) 55.6% אלן ווה (אנ') (רפובליקני) 44.4%
קרוליינה הצפונית	קיי הייגן	דמוקרטי	2008	הסנאטורית המכהנת הפסידה בבחירות. ניצחון רפובליקני.	✔ תום טיליס (רפובליקני) 48.8% קיי הייגן (דמוקרטית) 47.3% שון האף (אנ') (ליברטריאני) 3.7%
אוקלהומה	ג'ים אינהוף	רפובליקני	1994 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ג'ים אינהוף (רפובליקני) 68.0% מאט סילברסטיין (דמוקרטי) 28.6% אחרים ג'ואן פאר (עצמאית) 1.3% ריי וודס (אנ') (עצמאי) 1.2% ארון דה-לוזייר (עצמאי) 0.9%
אורגון	ג'ף מרקלי	דמוקרטי	2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ג'ף מרקלי (דמוקרטי) 55.7% מוניקה ובי (אנ') (רפובליקנית) 36.9% מייק מונטצ'לין (ליברטריאני) 3.1% אחרים כריסטיאן ג'ין לוגו (ירוקים פסיפיים) 2.2% ג'יימס א. ליונברגר (החוקה) 1.7%
רוד איילנד	ג'ק ריד	דמוקרטי	1990 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ג'ק ריד (דמוקרטי) 70.6% מארק זאכריה (רפובליקני) 29.2%
קרוליינה הדרומית	לינדזי גרהאם	רפובליקני	2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ לינדזי גרהאם (רפובליקני) 54.3% בראד האטו (אנ') (דמוקרטי) 38.8% תומאס רייבנל (אנ') (עצמאי) 3.8% ויקטור קוצ'ר (ליברטריאני) 2.7%
דקוטה הדרומית	טים ג'ונסון	דמוקרטי	1996 2002 2008	הסנאטור המכהן פרש.^[6] ניצחון רפובליקני.	✔ מייק ראונדס (רפובליקני) 50.4% ריק וילנד (אנ') (דמוקרטי) 29.5% לארי פרסלר (עצמאי) 17.1% גורדון האווי (אנ') (עצמאי) 3.0%
טנסי	למאר אלכסנדר	רפובליקני	2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ למאר אלכסנדר (רפובליקני) 61.9% גורדון בול (דמוקרטי) 31.9% ג'ו ב. וילמות' (החוקה) 2.6% אחרים מרטין פליזנט (הירוקים) 0.9% טום אמרסון הבן (עצמאי) 0.8% דני פייג' (עצמאי) 0.6% ריק טיילר (עצמאי) 0.4% ג'ושוע ג'יימס (עצמאי) 0.4% ברתולומאו ג'. פיליפס (עצמאי) 0.2% אדמונד ל. גותייר (עצמאי) 0.2% אריק שכטר (אנ') (עצמאי) 0.1% צ'ודורי סאלקין (עצמאי) 0.1%
טקסס	ג'ון קורנין	רפובליקני	2002 (מינוי) 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ ג'ון קורנין (רפובליקני) 61.6% דייוויד אלאמיל (דמוקרטי) 34.4% רבקה פדוק (ליברטריאנית) 2.9% אמילי מארי סאנצ'ז (הירוקים) 1.2%
וירג'יניה	מארק וורנר	דמוקרטי	2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ מארק וורנר (דמוקרטי) 49.1% אד גילספי (רפובליקני) 48.3% רוברט סרוויס (אנ') (ליברטריאני) 2.4%^[7]
וירג'יניה המערבית	ג'יי רוקפלר	דמוקרטי	1984 1990 1996 2002 2008	הסנאטור המכהן פרש.^[8] ניצחון רפובליקני.	✔ שלי מור קפיטו (רפובליקנית) 62.1% נטלי טננט (אנ') (דמוקרטית) 34.5% אחרים ג'ון ס. באקלי (ליברטריאני) 1.6% בוב הנרי בייבר (ההרים) 1.2% פיל יודוק (החוקה) 0.6%
ויומינג	מייק אנזי	רפובליקני	1996 2002 2008	הסנאטור המכהן נבחר מחדש.	✔ מייק אנזי (רפובליקני) 71.2% צ'ארלי הארדי (דמוקרטי) 17.4% קורט גוטשול (עצמאי) 7.9% ג'ו פורמבו (ליברטריאני) 2.2%

המרוצים הצמודים ביותר

ב-7 מרוצים מרווח הניצחון היה פחות מ-10%:

מדינה	המפלגה המנצחת	מרווח הניצחון
וירג'יניה	דמוקרטי	0.8%
קרוליינה הצפונית	רפובליקני (מהפך)	1.5%
קולורדו	רפובליקני (מהפך)	1.9%
אלסקה	רפובליקני (מהפך)	2.2%
ניו המפשייר	דמוקרטי	3.3%
ג'ורג'יה	רפובליקני	7.7%^[ז]
איווה	רפובליקני (מהפך)	8.3%

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לסנאט של ארצות הברית בוויקישיתוף

ביאורים

↑ התפטרותו באוקלהומה של טום קובורן, הובילה לבחירות מיוחדות.
^ ^2.0 ^2.1 כולל שלושה מינויים זמניים שהתמודדו לבחירות.
↑ ג'ון וולש פרש מהבחירות לייצוג מונטנה והוחלף על ידי אמנדה קרטיס (אנ').
^ ^4.0 ^4.1 כולל שני מינויים זמניים שניצחו בבחירות כדי להשלים את כהונתם.
^ ^5.0 ^5.1 המינוי הזמני נבחר
↑ מונה למילוי מושבו של מקס בוקוס שהתפטר.
↑ ג'ורג'יה הייתה מדינת מפתח.^[9]

הערות שוליים

↑ "Report: Sen. Saxby Chambliss to retire". The Hill. 25 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
↑ Beaumont, Thomas (26 בינואר 2013). "AP newsbreak: Harkin won't seek 6th Senate term". The Big Story. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2013. נבדק ב-26 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
↑ Spangler, Todd (7 במרץ 2013). "Sen. Carl Levin, 78, powerful voice for Michigan, won't run for re-election". Detroit Free Press. {{cite news}}: (עזרה)
↑ "Cochran to Seek Re-Election in Mississippi". Roll Call. 6 בדצמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2013. נבדק ב-6 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
↑ Camia, Catalina; Davis, Susan (18 בפברואר 2013). "Report: Sen. Johanns of Nebraska to retire". USA Today. נבדק ב-18 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
↑ Carnia, Catalina (25 במרץ 2013). "Report: Democratic Sen. Johnson to retire". USA Today. נבדק ב-25 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
↑ Schultheis, Emily (29 בינואר 2014). "Libertarian to run for Senate in Va". politico.com. נבדק ב-30 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
↑ "West Virginia Democratic Sen. Jay Rockefeller won't run in 2014". Politico. 11 בינואר 2013. נבדק ב-11 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
↑ Abrams, Stacey. "Georgia's Tipping Point". powerpacplus.org. נבדק ב-9 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הבחירות לסנאט של ארצות הברית (2014)43177714Q1528150

[1] התפטרותו באוקלהומה של טום קובורן, הובילה לבחירות מיוחדות.

[Appointees-2] 2.0 ^2.1 כולל שלושה מינויים זמניים שהתמודדו לבחירות.

[3] ג'ון וולש פרש מהבחירות לייצוג מונטנה והוחלף על ידי אמנדה קרטיס (אנ').

[Appointees2-4] 4.0 ^4.1 כולל שני מינויים זמניים שניצחו בבחירות כדי להשלים את כהונתם.

[Appointee_elected-5] 5.0 ^5.1 המינוי הזמני נבחר

[6] מונה למילוי מושבו של מקס בוקוס שהתפטר.

[16] ג'ורג'יה הייתה מדינת מפתח.^[9]

[chambliss-7] "Report: Sen. Saxby Chambliss to retire". The Hill. 25 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)

[Harkin_retiring-8] Beaumont, Thomas (26 בינואר 2013). "AP newsbreak: Harkin won't seek 6th Senate term". The Big Story. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2013. נבדק ב-26 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)

[freep1-9] Spangler, Todd (7 במרץ 2013). "Sen. Carl Levin, 78, powerful voice for Michigan, won't run for re-election". Detroit Free Press. {{cite news}}: (עזרה)

[Running-10] "Cochran to Seek Re-Election in Mississippi". Roll Call. 6 בדצמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2013. נבדק ב-6 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)

[Johanns-11] Camia, Catalina; Davis, Susan (18 בפברואר 2013). "Report: Sen. Johanns of Nebraska to retire". USA Today. נבדק ב-18 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)

[Johnson-12] Carnia, Catalina (25 במרץ 2013). "Report: Democratic Sen. Johnson to retire". USA Today. נבדק ב-25 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)

[auto-13] Schultheis, Emily (29 בינואר 2014). "Libertarian to run for Senate in Va". politico.com. נבדק ב-30 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)

[West_Virginia_Democratic_Sen_Jay_Rockefeller_won-14] "West Virginia Democratic Sen. Jay Rockefeller won't run in 2014". Politico. 11 בינואר 2013. נבדק ב-11 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)

[15] Abrams, Stacey. "Georgia's Tipping Point". powerpacplus.org. נבדק ב-9 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[א]

[ב]

[ג]

[ד]

[ה]

[ו]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[ז]

[9]