האנטילים ההולנדיים
ממשל | |||
---|---|---|---|
שפה רשמית | פפיאמנטו, אנגלית, הולנדית | ||
עיר בירה | וילמסטאד | ||
גאוגרפיה | |||
שטח יבשתי | 800 קמ"ר[1] | ||
דמוגרפיה | |||
אוכלוסייה (הערכה ליולי 2010) | 228,693 נפש[1] | ||
צפיפות | 285.87 נפש לקמ"ר | ||
כלכלה | |||
תמ"ג(הערכה לשנת 2004) | 2,800 מיליון $ | ||
תמ"ג לנפש | 12,243$ | ||
מטבע | פלורין האנטילים ההולנדיים | ||
שונות | |||
סיומת אינטרנט | an | ||
קידומת בין־לאומית | +599 | ||
האנטילים ההולנדיים (בהולנדית: Nederlandse Antillen (מידע • עזרה)) הם שישה איים שהיוו חלק מהאנטילים הקטנים של האיים האנטילים אשר שוכנים בים הקריבי. היו מחוז אוטונומי של ממלכת ארצות השפלה. בעבר האיים נקראו האיים ההולנדיים של הודו המערבית או איי הודו המערביים ההולנדיים.
היסטוריה
האוטונומיה של האנטילים ההולנדיים הוקמה בשנת 1954. ב-1 בינואר 1986 פרשה ארובה מיתר איי האנטילים ההולנדיים והפכה למרכיב אוטונומי נפרד בממלכת ארצות השפלה ובכך סללה את הדרך לסדרה של משאלי העם באיים שנותרו באיחוד בנוגע לעתידם במסגרת ממלכת ארצות השפלה אשר בסופם הוחלט כי ב-8 באוקטובר 2010 חדלו האנטילים ההולנדיים להתקיים כישות מדינית אחת.
האיים קוראסאו וסנט מארטן קיבלו כל אחד מעמד עצמאי במסגרת ממלכת ארצות השפלה בדומה לארובה. האיים בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס הפכו לרשויות מוניציפליות מיוחדות השייכות להולנד והמכונות הולנד הקריבית (אנ'). בשנים הקרובות מעמדם של האיים ישאר "מדינות וטריטוריות מעבר לים" לעניין חברותם באיחוד האירופי וזאת מכח חברותה של הולנד באיחוד. לאחר מכן עשוי האיחוד האירופי לשנות את מעמדם המשפטי במסגרת האיחוד.[3]
גאוגרפיה
האנטילים ההולנדיים הם שתי קבוצות איים: איי ליורד (רוקסו ובוניר) השוכנים 100 ק"מ מצפון לחוף ונצואלה, ואיי וינדוורד (סבה, סנט יוסטשיוס ודרום סן מרטן) השוכנים 800 ק"מ צפונה-מזרחה משם, בקצה הצפוני של האנטילים הקטנים. כלל שטחם 800 קמ"ר. האקלים טרופי ימי, טמפרטורות אחידות למדי כל השנה. וילמסטט: פברואר 27.7 מעלות צלזיוס, אוגוסט 29 מעלות צלזיוס, 500 מ"מ גשם בשנה.
האיים
האנטילים ההולנדיים אינם מופרדים כלל למחוזות או מחוזות אוטונומיים כאלה או אחרים, למרות שלכל אי ישנו ממשל עצמאי משלו.
האיים מחולקים לשתי קבוצות:
- הקבוצה הצפונית (אנגלית: Windward Islands, הולנדית: Bovenwindse Eilanden) — חלק מ-איי ליווארד (מזרחית לפוארטו ריקו ואיי הבתולה) אך בשפת המקום הם "ווינדוורד"
- החלק הדרומי של האי סנט מארטן (החלק הצפוני הוא תחת שלטון צרפת)
- סאבא
- סנט אוסטתיוס
- הקבוצה הדרומית (אנגלית: Leeward Islands, הולנדית: Benedenwindse Eilanden) — חלק מ-Leeward Antilles בקרבת חופה של ונצואלה
- ארובה
- בונייר (כולל את האי הקטן קליין בונייר (בונייר הקטנה))
- קוראסאו (כולל את האי הקטן קליין קוראסאו (קוראסאו הקטנה))
אי | עיר מרכזית | שם בשפת המקור | אוכלוסייה נכון לשנת 2004 |
שטח |
בונייר | קרלנדיק | Eilandgebied Bonaire | 14,006 | 294 |
קוראסאו | וילמסטאד | Eilandgebied Curaçao | 140,796 | 444 |
סאבא | הבוטום | Eilandgebied Saba | 1,424 | 13 |
סנט אוסטטיוס | אורניסטאד | Eilandgebied Sint Eustatius | 3100 | 21 |
סנט מארטן | פיליפסבורג | Eilandgebied St. Maarten | 35,000 | 21 |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 לא כולל את ארובה
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ Channel 6 News, Dutch Caribbean islands Curacao and Sint Maarten become independent countries
הקהילייה הקריבית (CARICOM) | ||
---|---|---|
חברות | אנטיגואה וברבודה • בהאמה[1] • בליז • ברבדוס • גרנדה • גיאנה • ג'מייקה • דומיניקה • האיטי • טרינידד וטובגו • מונטסראט • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • סורינאם | |
חברות נילוות | איי הבתולה הבריטיים • איי קיימן • אנגווילה • ברמודה • איי טרקס וקייקוס | |
מדינות משקיפות | ארובה • ונצואלה • הרפובליקה הדומיניקנית • מקסיקו • סנט מארטן • פוארטו ריקו • קולומביה • קוראסאו | |
[1] חברה בקהילייה אך לא בשוק המשותף |