דבורה קטלנית
 דבורה קטלנית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | דבוראים |
| משפחה: | דבוריים |
| סוג: | דבורת-הדבש |
| מין: | דבורת הדבש ודבורת דבש אפריקאית |
דבורה קטלנית (באנגלית: Africanized honey bee, ומכונה בפשטות: killer bee) הוא תת-מין מוכלא של דבורת הדבש, שנוצר מהכלאה בין דבורת הדבש האפריקאית (Apis mellifera scutellata) ומספר זנים של דבורי דבש שמקורם באירופה. הזן הוכלא בשנות החמישים של המאה העשרים במסגרת ניסוי שנערך בברזיל. במהלך הניסוי שוחררו חלק מהדבורים בטעות, ועם הזמן החלו להתפשט, והגיעו עד מרכז וצפון אמריקה.
היסטוריה
הביולוג ווריק קר (Warwick E. Kerr) עסק בגידול של דבורים דרום-אפריקניות ודבורים אירופיות, וניסה לעיתים להכליא בין השתיים. מטרתו הייתה לגדל זן של דבורים שיהיו עמידות יותר באקלים הטרופי שבדרום אמריקה מאשר הדבורים האירופיות שגודלו בין היתר בצפון אמריקה, תוך תקווה כי עמידותן של הדבורים תלווה גם בעלייה בתפוקת הדבש שלהן. קֶר שם לב כי הדבורים הללו היו תוקפניות במיוחד.
המלכות של זן הכלאיים החדש הוחזקו בתוך הכוורות במתקנים מסורגים עם חורים קטנים, כדי למנוע מהמלכות ומהזכרים, הגדולים יותר מהפועלות, לברוח ולהזדווג עם האוכלוסייה המקומית של דבורים אירופיות.
לפי דבריו של קֶר, בשנת 1957, דבוראי שהיה תורן מחליף בבית הגידול הבחין שהמתקנים המסורגים מפריעים לתנועת הפועלות, והסיר אותם, וכך בטעות שוחררו 26 נחילי דבורים מזן הכלאיים החדש. הדבורים שוחררו ליד העיר ריו קלארו, שבמדינת סאו פאולו שבדרום ברזיל.
התפשטות גאוגרפית
נכון לשנת 2002, הספיקו הדבורים הקטלניות להתפשט מברזיל דרומה, אל צפון ארגנטינה, וגם צפונה, למדינות מרכז אמריקה, מקסיקו, ומדינות דרום ארצות הברית: טקסס, אריזונה, ניו מקסיקו, פלורידה ודרום קליפורניה. ההתפשטות נעצרה לזמן מה במזרח טקסס, כנראה עקב המספר הרב של מגדלי הדבורים האירופיות באזור. אולם, העובדה שהתגלו דבורים קטלניות בלואיזיאנה מצביעה על כך שהדבורים הקטלניות הצליחו לעבור את המכשול הזה, או שהגיעו בנחיל על גבי ספינה. ביוני 2005, התגלה כי הדבורים חצו את הגבול של טקסס והתפשטו לדרום-מערב ארקנסו. בספטמבר 2007, פורסם כי הדבורים התיישבו גם באזור ניו אורלינס.
באזורים רבים הדבורים הקטלניות הוכרזו כמין פולש.
גבולות ההתפשטות
על אף הקושי של הדבורים לחיות במדינות קרות, נצפו דבורים קטלניות במקומות צפוניים יותר בארצות הברית כדוגמת מיזורי וסיירה נבדה. דבר זה מעיד על הסתגלות מהירה של הדבורים למקומות קרים.
קצב התקדמות הדבורים צפונה מוערך בכשני קילומטרים (קצת יותר ממייל אחד) ביום. כאשר הן מכלות את רוב הדבורים האירופיות באזורים אליהם הן מגיעות.
תכונות
הדבורה הקטלנית נבדלת מדבורים אחרות במספר תכונות. התכונה העיקרית שהביאה לפרסומן של דבורים אלו היא תוקפנותן הקיצונית: בניגוד לדבורי-דבש אירופיות, שמגלות תוקפנות בעיקר כשתוקפים את הכוורת, הדבורים הקטלניות מתרגזות אפילו מתזוזה סתמית בקרבת הכוורת. דבורים קטלניות יוצאות להתקפה במספרים גדולים יותר, ועשויות לרדוף אחרי אדם למרחק של עד כ-400 מטרים, ולעקוץ אותו. הארס של הדבורה הקטלנית זהה לזה של הדבורה האירופית, אבל מספר העקיצות הגדול בהרבה גורם למספר גדול יותר של מקרי מוות.
הדבורים הקטלניות נבדלות מהדבורים האירופיות במספר תכונות:
- נוטות להתפצל לנחילי-משנה לעיתים תכופות יותר, וכך ליצור כוורות חדשות בקצב מהיר יותר.
- נוטות יותר לנדידה עונתית, בתגובה להבדלים עונתיים בזמינות המזון.
- נוטות לנטוש את הכוורת בקלות יחסית, ולעבור כולן להתיישב במקום אחר, בתגובה לקשיים.
- תוקפניות יותר כשהן נמצאות במצב של "נחיל במנוחה", בהשוואה לדבורים אירופיות.
- נוטות יותר לגור בתוך סדקים וחללים באדמה, בהשוואה לדבורים אירופיות.
- שומרות על הכוורת באופן אגרסיבי יותר, עם "טווח אזהרה" גדול יותר סביב הכוורת.
- בעלות מספר גדול יותר של "דבורים שומרות", ביחס לגודל הכוורת.
- יוצאות להתקפה במספרים גדולים יותר, ורודפות למרחק גדול יותר, אחרי מה שנראה להן כאיום.
- לא מסוגלות לשרוד תקופה ארוכה בלי מזון זמין לליקוט, דבר שמונע מהן לשגשג במקומות עם חורף קשה או עם קיץ יבש בצורה קיצונית.
קישורים חיצוניים
28225758דבורה קטלנית