דואר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דאר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיבה לאיסוף דואר, בריטניה

הדואר הוא רשת תקשורת והובלה בינלאומית להעברת חפצים ובכלל זה חפצים ונשאי מידע (גלויות, מכתבים, קלטות, תקליטורים, ספרים וכיוצא בזה) וחפצים המשמשים כאמצעי תשלום (מזומן, המחאות וכיוצא בזה).

הדרך הפשוטה והמקובלת ביותר להשתמש בשירותי הדואר היא לשלשל גלויה או מעטפה מבוילת, עם ציון שם הנמען וכתובתו, אל תיבת דואר. כתובת הנמען יכולה להיות ציון מיקום ביתו, מקום עבודתו או תא שהנמען שכר לצורך קבלת דברי דואר. את מרבית שירותי הדואר המורכבים יותר ניתן לקבל בסניף הדואר או בסוכנות הדואר והדבר עשוי לדרוש גם את הגעת הנמען אל סניף או סוכנות הדואר. שירותי דואר מורכבים יותר כוללים שליחת חבילות, שליחת דואר רשום (מכתב המאפשר מעקב אחר מסלול שליחתו ואחריות למקרה אובדן), בלדרות מהירה (דואר שליחים) וכיוצא בזה. סניף דואר (ולפעמים גם סוכנות הדואר) עשוי להגיש גם שירותים שאינם שירותי דואר קלאסיים, כגון שליחת מברקים ופקסים או הגשת שירותי בנקאות.

רשת הדואר מבוססת על סדרה של מרכזי מיון ואמצעי תובלה קרקעיים, אוויריים וימיים (הימיים כבר כמעט שלא בשימוש בשנות האלפיים). עיקר רשת הדואר נשען על רשויות וחברות ממשלתיות. אולם, חלקים ממנה מופרטים. בישראל סוכנויות הדואר מופרטות (בניגוד לסניפים) והן מקיימות קשר עם כלל רשת הדואר דרך מרכזי המיון הממלכתיים. כמו כן קיימת בישראל חלוקת דואר מופרטת מעטה של חברת FedEx האמריקנית, עבור דברי דואר שנשלחו לישראל דרך חברה זו בארצות הברית. רשת הדואר של חברת FedEx הפרטית משיקה לרשת הכללית רק בתיבות קבלת הדואר של הנמענים.

אטימולוגיה

המילה "דואר" מקורה ככל הנראה בשפה הארמית, והיא משקפת את המונח "דוּר" שמשמעותו "סיבוב"[1]. מונח זה מאפיין את צורת פעילותם של עובדי שירות הדואר, אשר להבדיל מן השליח הנושא את המכתב כל הדרך מן השולח אל המכותב, פועלים בסבבים בהם כל אחד מן המעורבים אחראי לטיפול במכתב במקטע אחד של הדרך עד למסירתו לפקיד הבא בתהליך.

המילה "דואר" מופיעה בתלמוד הבבלי: "אין משלחין... הא דקביע בי דואר במתא והא דלא קביע בי דואר במתא"[2]. פירוש רבינו חננאל מסביר את המונח בי דואר במילים "איש ידוע, שכל כתב אליו יובל, והוא המשכיר ומשלח כל איגרת למי שנשלחה לו". רש"י מסביר את המונח במילים "שלטון העיר ולו רגילין לשלוח איגרות".

מערכת הדואר המודרנית

תאי דואר באוניברסיטת ג'יימס מדיסון

הדואר המודרני מנוהל על ידי ארגונים לאומיים ופרטיים כאחד, המקושרים זה לזה באמצעות תקנות והסכמים בינלאומיים. בעוד שהמכתבים, שהיו פופולריים בעבר, הוחלפו ברובם על ידי אמצעי תקשורת אלקטרוניים, נעשה שימוש במערכת הדואר גם להעברת מכתבים רגילים.

ארגון

בחלק מהמדינות קיימים שירותי דואר כתאגידים בערבון מוגבל, וחסרי מונופול ממשלתי. מערכת הדואר העולמית, המכילה את שירותי הדואר הלאומיים השונים, מנוהלת על ידי איגוד הדואר העולמי, אשר מגדיר (בין השאר) את תעריפי המשלוחים הבינלאומיים, סטנדרטים להנפקת בולים, והפעלת מערכת שוברי התשובה הבינלאומיים.

במרבית המדינות, מערכת מיקוד (Postal Codes) הוקמה לאיפשור אוטומטיזציה של תהליכי הדואר.

שירותי הדואר שופרו במאה ה-20, עם תחילת הפעלתו של דואר אוויר, אשר איפשר משלוחי דואר מהירים יותר.

שירות נוסף שהוצע על ידי הדואר, הוא מנגנון אישור קבלת חבילות, אשר סיפק הוכחה לשולח לכך שהנמען אכן קיבל את המכתב. עם זאת, מנגנון זה עדיין אינו מופעל בכל סוגי המשלוחים, ובחלק מהמדינות (כדוגמת ישראל) דורש תוספת תשלום.

תשלום

הדרך המקובלת בעולם לתשלום על משלוח, הוא קניית בולי דואר, המודבקים על גבי החבילה, ומוכיחים תשלום על המשלוח. אפשרות נוספת, הנפוצה פחות, הוא שימוש במעטפות ייעודיות, אשר כוללות במחירן גם את מחיר המשלוח. שיטה זו משמשת לרוב ארגונים גדולים, אשר שולחים כמויות גדולות של דואר, וחותמים חוזים ייעודיים עם תאגיד הדואר.

פרטיות

מקובל כי שירותי הדואר אינם פותחים את דברי הדואר המועברים על ידיהם, ובארצות הברית, למשל, קיים חוק פדרלי האוסר על עיון במכתבים על ידי אדם שאינו השולח, או נמען דבר הדואר (יוצא דופן לעניין זה הם סוכנים ממשלתיים, אשר מורשים בתנאים מסוימים לעשות זאת).

פרטיות ההתקשרות מובטחת על ידי החוקה במדינות מסוימות (כדוגמת ברזיל ומקסיקו), וקיימת התייחסות לכך הן באמנה האירופית לזכויות אדם, והן בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.

כמו כן, במרבית המדינות מורשים סוכני מכס לעיין בתוכנם של מכתבים וחבילות הנכנסים ויוצאים מהמדינה, ולעיתים אף למנוע הכנסה או הוצאה של דברי דואר אלה מהמדינה.

יוצא דופן לעניין זה הוא הדואר הצבאי, בו נהוגה צנזורה צבאית, לה קיימת סמכות לעיין במרבית סוגי הדואר העוברים בדואר הצבאי, בעיקר מטעמי שמירת סודות צבאיים, אך גם מטעמים אחרים.

מנגנוני התקשורת האלקטרוניים, אשר החליפו ברובם את הדואר הכתוב, מאפשרים אמצעים המונעים פגיעה שכזו בפרטיות, ומאפשרים שירותי דואר סודיים, אנונימיים, ואמינים יותר ממנגנוני הדואר האנושיים.

התעצמות התקשורת האלקטרונית

במאה ה-20 הומצאו מנגנונים רבים, ראשית כאלה המסתמכים על רשת הטלפון, ובהמשך על רשת האינטרנט, המאפשרים העברת מידע בין אנשים באופן כמעט מיידי, וללא מעורבות אנושית. מנגנונים אלה העלו את החשש לדעיכת מערכות הדואר הקיימות, אך בשנות ה-2000, עם התעצמות אתרי המכירות המקוונים, עבר מיקוד שירותי הדואר של המדינות המתועשות למשלוח חבילות (על פני מכתבים), והם נותרו רלוונטיים.

כיצד פועל הדואר

  1. הכנה למשלוח על ידי השולח
    1. אריזה במעטפה או בקופסת קרטון.
    2. הדבקת בולי דואר (ניתן לקנות אותם, למשל, בסניף או סוכנות הדואר) או סידור אמצעי אחר לתשלום עבור המשלוח (חותמת מנוי).
    3. ציון שם, כתובת ומיקוד הנמען ומומלץ גם שם, כתובת ומיקוד השולח.
    4. מילוי טפסים נלווים במקרה של חבילה או דבר דואר רשום.
  2. הגשה לרשת הדואר - שלשול לתיבה או הבאה אל הסניף/סוכנות. בסניף ובסוכנות מוחתמים הבולים בחותמת כך שלא יעשה בהם שימוש חוזר.
  3. איסוף שק דברי הדואר מהתיבה/סניף/סוכנות והובלה אל מרכז המיון העירוני.
  4. דברי דואר עם מיקוד ממוינים בידי מכונה וחסרי מיקוד ממוינים ידנית. במהלך המיון מוחתמים הבולים שטרם הוחתמו - אלה שהגיעו מתיבות דואר.
  5. דברי הדואר המיועדים לעיר בה הם מצויים ממוינים אל שולחנו של הדוור שצריך לחלק אותם
    1. הדוור ממיין אותם שנית לפי תת-האזורים באזור החלוקה שלו ומסדר אותם מראש על פי הסדר בו הוא יחלק אותם.
    2. במהלך הסידור, הדוור מחזיר אל הליך המיון הכללי דברי דואר שהגיעו אליו בשל טעות מיון כמו גם דברי דואר שהנמען שילם עבור הפנייתם לכתובת אחרת. במקרים כאלה, הדוור מציין על דבר הדואר את כתובתו החדשה.
    3. דוור שאמור לחלק את הדואר בהליכה ברגל, שם את החבילות הכבדות והשבירות שקיבל בשק שיובל אל סניף או סוכנות הדואר הקרובים ביותר אל יעדן. פקידי הסניף או הסוכנות כותבים לנמען גלויה המבקשת ממנו לבוא ולקחת את החבילה. הגלויה עוברת אל מרכז המיון העירוני ומשם אל הדוור ואל הנמען.
    4. לאחר סידור דברי הדואר, הדוור יוצא לחלוקת דברי הדואר.
  6. דברי הדואר המיועדים לעיר או ארץ אחרת ממוינים לשקים על פי עיר או ארץ היעד שלהם ומובלים למקומות אלה. שם השקים ייפתחו מחדש במרכזי מיון עירוניים.

דואר רשום

דואר רשום הוא סוג של שירות דואר מיוחד, יקר יותר, המאפשר הוכחה על משלוח פריט דואר, כמו גם הוכחת מסירה. דואר רשום גם מספק לשולח עותק של חתימת הנמען (אם מבקשים מראש, בתוספת תשלום), אשר מתקבל במועד המסירה, על ידי שירות הדואר. כל פריט דואר רשום מקבל מספר מעקב ייחודי, וניתן לבדוק את מצב המשלוח באינטרנט.

שירות זה משמש בעיקר עבור פריטים יקרי-ערך, או בעלי משמעות משפטית כמו מכתבים של משרדי עורכי-דין.

דואר נע

חלק מקרון דואר ברכבת אמריקנית מתקופת המערב הפרוע
התקן איסוף שקי הדואר מהרציף בזמן נסיעה מורכב על דלת הקרון

שירות הדואר הנע נועד עבור יישובים קטנים שאינם יכולים להחזיק סניף דואר קבוע או מרכז מיון קבוע. בישראל, שירות כזה ניתן בעזרת כלי רכב גדולים, בהם לבד מהנהג נמצא גם דוור. בזמן הנסיעה מיישוב ליישוב, הדוור ממיין על שולחנו שברכב, את דברי הדואר המיועדים ליישוב הבא אותו השירות יפקוד. בהגיע הרכב אל היישוב, מעביר הדוור את דברי הדואר הממויינים אל תאי הדואר של הנמענים. תאים אלה מצויים כולם בחזיתו של מבנה ציבור אחד, באותו יישוב. הדוור מרוקן גם את תיבת הדואר שביישוב ומגיש שירותי דואר מתקדמים לאנשים שהמתינו לו. ביציאה מהיישוב, ברכב, הדוור ממיין את הדואר שרוקן מהתיבה אל שקי יישובי היעד של דברי הדואר וממיין את דברי הדואר שהיו בשק המיועד ליישוב הבא אותו הוא יפקוד.

במערב הפרוע, בארצות הברית, היו סניפי דואר ביישובים מרוחקים וקטנים והדואר הנע שימש רק כמרכז מיון עבורם. הדואר הנע תפס קרון רכבת ופקיד המיון היה נותן ומקבל שקי דואר ברציפי הרכבת. שירות זה ניתן גם ליישובים שהרכבת חלפה על פניהם מבלי לעצור בהם. השקים אותם אסף שירות הדואר הנע הועלו לקרון בעזרת מתקן מיוחד שאוסף שקי דואר מהרציף תוך כדי נסיעה והשקים אותם היה צריך להוריד מהקרון הושלכו ממנו אל הרציף[3].

ישנם מקומות בעולם, כגון שווייץ, שבהם הדואר הנע מופקד גם על הסעת נוסעים למקומות מבודדים שלא מגיע אליהם שירות אוטובוסים בין עירוני. לעיתים נוסעים אלה מוסעים בכלי הרכב המיועדים להובלת הדואר עצמו ולעיתים רשות הדואר שוכרת אוטובוסים[4] ומוניות עבורם.

דואר שמור

דואר שמור (ידוע במונח הצרפתי Poste restante) הוא סוג של שירות דואר מיוחד המאפשר שמירת דברי דואר עבור הנמען בבית הדואר, עד למועד שבו הנמען אוספם. שירות זה נמצא בשימוש במיוחד עבור נמענים המבקרים באתרים המרוחקים מכתובתם הקבועה ואין להם צורך, או דרך, לקבל דברי דואר הנשלחים לכתובם הקבועה בעת הביקור. דואר ישראל מספק שירות דואר שמור לנוסעים ולתיירים בלבד ואלה נשמרים ביחידת הדואר המרכזית של עיר היעד עד חודש ימים. לאחר שנמען מזהה עצמו בפני פקיד הדואר, נמסר לו הדואר השמור עבורו.

דואר פנימי וצבאי

בארגונים גדולים יש חלופת מעטפות פנים ארגונית עם פקידים מטעם הארגון שאמונים על מלאכה זאת. רשת הדואר הכללית עשויה גם היא להביא את דברי הדואר אל מערכת הדואר הפנימית של הארגון במקום לחלק אותם בעצמה בין הגורמים שבארגון. דואר פנימי מסוג זה מקובל, למשל, בתוך קמפוסים של אוניברסיטאות. מערכת דואר פנימית שומרת על פרטיות המתחם הפנימי של הארגון. היא גם חוסכת מהארגון את התשלומים לדואר הכללי עבור תכתובות פנימיות ובלדרות פנימית. במקרים קיצוניים, כמו זה של חברת החשמל הישראלית, מנגנון זה מכיל גם דוורים המשוטטים בכל המדינה ומחלקים מעטפות עם חשבונות חשמל לכל האזרחים בלא צורך בשירות רשות הדואר.

המנגנונים הגדולים ביותר של דואר פנימי הם מנגנוני הדואר הצבאי. מנגנונים אלה נבדלים ממנגנוני דואר פנימי אחרים גם ביכולתם להטיל צנזורה על תוכנם של מכתבים ובפטור שיש להם מתשלום דמי דואר כשהם מעבירים את דברי הדואר אל מערכת הדואר הכללית. גם בצה"ל, שירותי הדואר הצבאי ניתנים לצורך העברת דברי דואר בין חיילים לבין חיילים, בין חיילים לבין אזרחים ובין יחידות צה"ל לאזרחים באמצעות דואר ישראל.[5] אחד מסוגי המכתבים המפורסמים בישראל, צו מילואים, נשלח תמיד בדואר זה.

וימייל הייתה שיטה יוצאת דופן להעברת דואר מהחיילים האמריקנים בחזית אל העורף במהלך מלחמת העולם השנייה. שיטת ההתכתבות בווימייל כללה צילום כמויות גדולות של דואר מצונזר, הקטנת כל התמונות לגודל מזערי ואז הכנסתן לתוך סלילים של מיקרופילם, אשר משקלו היה זניח לעומת משקלו המקורי של הדואר.


מערכות הדואר המוקדמות

הדואר בימי קדם

תקשורת באמצעות כתיבת מסמכים המועברים על ידי שליחים קיימת כמעט מאז המצאת הכתיבה. אולם, בימי קדם לא עמדו שירותי הדואר אלא לרשות המדינה בלבד. האזרחים, במידה שמצבם הכלכלי הרשה זאת, השתמשו ברצים פרטיים או מסרו את מכתביהם לסוחרים עוברי אורח. התיעוד הראשון לדואר שליחים מאורגן להפצת מסמכים כתובים הוא במצרים העתיקה כאשר פרעוני מצרים השתמשו בשליחים להפצת פסקי דין בתחומי הממלכה (2400 לפנה"ס). רבים מאמינים שנוהג זה הוא בעל שורשים עתיקים יותר של הודעות בעל פה.

שירות השליחים הראשון ניתן בפרס תחת שלטונו של כורש. כורש פיזר ברחבי הממלכה תחנות דואר קבועות בהן שהו רצים שתפקידם היה לרוץ ולהעביר את ההודעה מתחנה לתחנה. תיעוד למשלוח מכתבים בממלכת פרס ניתן למצוא במגילת אסתר: "ויכתוב ככל אשר צווה מרדכי... מדינה ומדינה ככתבה ועם עם כלשונו ואל היהודים ככתבם וכלשונם. ויכתוב בשם המלך אחשורוש ויחתום בטבעת המלך וישלח ספרים (מכתבים) ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש" וכו' (אסתר, פרק ח').

המכתבים הקדומים ביותר שנכתבו בארץ ישראל ונשתמרו עד היום הם "מכתבי אל עמרנה", אשר נשלחו במאה הארבע-עשרה לפני הספירה בידי רצים מהירים, בסירות, או על גמלים. הם נכתבו באכדית.

שירות הדואר רתם לטובתו בעלי חיים רכובים כמו סוסים, גמלים, חמורים, פרדות. אולם, החיה המזוהה ביותר כאמצעי להעברת דואר היא יונת הדואר המעבירה דברי דואר בלא סיוע צמוד של האדם. הרעיון שעומד מאחורי שליחת יונת דואר מתבסס על כך שהיוֹנָה נוהגת לחזור תמיד לשובך ממנו יצאה. יונת דואר מאומנת מסוגלת לעוף למרחק של יותר מ-750 קילומטר ליום, ובמהירות של 70 קמ”ש. המסרים שהועברו באמצעות היונים נכתבו על נייר דקיק, אותו הניחו בגליל קטן (טוֹטָף) שהוצמד לרגליהן.

השירות הציבורי הראשון

במשך כל תקופת ימי הביניים היה שירות הדואר, כאמור, מיועד לראשי המדינות בלבד. במאה האחת עשרה נתחדש משהו בשירותי הדואר: הוחל בשיגור מכתבים תקין באמצעות יוני־דואר.

בשנת 1516 אורגן לראשונה שירות דואר בין ווינה שבאוסטריה לבין בריסל שבבלגיה, על ידי הנסיך פראנצ'סקו טאסו (טאקסיס). כעבור מאתיים שנה ניהלו בני אותה משפחת טאסו את שירותי הדואר ברחבי אירופה.

במקום הרצים נכנסו בינתיים לשירות רכבי דואר, שנקראו כך על שום שנהגו בכרכרת הדואר; המרחק בין התחנות בהן הוחלפו הסוסים כונה בשם "פוסטה". שלא כבימינו, תעריפי הדואר ודמי המשלוח, הוטלו על הנמען ולא על המוען. לא זו בלבד שדמי הדואר היו שונים בכל מדינה ומדינה, אלא אפילו בין אזור לאזור של אותה מדינה היו הבדלים ניכרים בתעריפים; ואלו היו גבוהים למדי, באופן שרק לבעלי האמצעים ניתנה האפשרות להשתמש בשירות הדואר ללא הגבלות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מילון אבן שושן, הערך דֹּאַר
  2. ^ מסכת שבת יט,עא
  3. ^ הסבר מפורט על פעילות הדואר הנע במערב הפרוע, ניתן לקבל בדגם רכבת הפייוניר זפיר, במוזיאון המדע והתעשייה שבשיקגו
  4. ^ ראו כאן
  5. ^ פקודת מטכ"ל 3.0203, 10 באוקטובר 2001 (בעבר פ"מ 60.0103).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36307511דואר