דאמאליסק הסהר

דאמאליסק הסהר
נקבה של דאמאליסק הסהר
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	בובאלים
סוג:	דאמאליסק
מין:	דאמאליסק הסהר
שם מדעי
Damaliscus lunatus
תחום תפוצה
ג'ימלאה   טיאנג   קוריגום   טופי   סופרסט   צסאסאבה

דאמאליסק הסהר (שם מדעי: Damaliscus lunatus) הוא מין של אנטילופה גדולה בסוג דאמאליסק החי ביבשת אפריקה. מין זה תואר לראשונה בשנת 1824 על ידי חוקר הטבע האנגלי ויליאם ג'ון בורצ'ל. יש לו שישה תת-מינים, ובינו לבין המין השני בסוג - דאמאליסק הצבי יש דמיון בעיקר בצורת הקרניים והססגוניות של הפרווה. מין זה הוא הגדול בסוג דאמאליסק, והוא קטן במקצת מהמינים שבסוג בובאל. בחלק מהטקסונומיות, תת-המינים הצפוניים והדרומיים שלו מחולקים לשני מינים נפרדים – ההבדל ביניהם הוא בעיקר במבנה הקרניים. דאמאליסק הסהר דומה מאוד לקרובו בובאל הכף, ותפוצתם חופפת באזורים מסוימים.

השם המדעי נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: "Damalis" = שור צעיר או עגל, וכונה כך משום שהזכיר במקצת לחוקרים האירופאים את הבקר. "luna" = ירח, "atus" = יחד, ומתייחס ככל הנראה לכך שלמבנה של שתי הקרניים ביחד יש צורה של סהר. דאמאליסק הסהר מוכר גם בכינוי האפריקני "טופי" (= אנטילופה), למרות שבדרך כלל זהו כינוי של תת-מין שלו. עד שנת 1900 דאמאליסק הסהר היה בין אנטילופות הסוואנה הנפוצות ביותר באפריקה, אך מאז ועד היום אוכלוסייתו פוחתת בהדרגה.

אנטומיה

קרניים

לדאמאליסק הסהר יש זוג קרניים בינוניות עד גדולות, ולהם שני מבנים עיקריים: 1) צורת סהר - הקרן צומחת לכיוון הצדדים ומעלה, ומתעגלת בחדות כלפי פנימה; מאפיין את תת-המינים "צסאסאבה" ו"סופרסט". 2) צורת נבל - הקרן צומחת ישר לכיוון מעלה עם זווית קטנה, מתעקמת לאחורה, ולעיתים מתעגלת שוב למעלה כקרני ה-"S" של הצבי; מאפיין את תת-המינים "ג'ימלאה", "טופי", "טיאנג" ו"קוריגום". קרני הדאמאליסק עבות למדי לכל אורכם בהשוואה לצבאים, ובסוף הם עלולים להסתיים בחוד מעוגל ועבה, או בחוד דק וחד שנפוץ בייחוד אצל תת-המין "צסאסאבה" ו"סופרסט".

הקרניים צומחות בצידי המצח ובמרחק ניכר מהעיניים והאוזניים. בבסיס הן די צמודות אחת לשנייה, ובעוד שאצל רוב תת-המינים אין מרחק גדול כל כך ביניהן לאורך הקרן, אצל "צסאסאבה" ו"סופרסט" המרחק בסוף הקרן מגיע לפי-5 מהבסיס. הקרניים מחורצות בכבדות ב-14-10 טבעות גדולות ובולטות, ולתת-המינים "צסאסאבה" ו"סופרסט" יש פחות טבעות מהאחרים. לרוב תת-המינים הטבעות מכסות כמעט את כל הקרן מלבד החוד שנשאר חלק, בעוד שאצל "צסאסאבה" ו"סופרסט" לפחות שליש מהקרן עשוי להיות חלק לחלוטין. כאשר הקרן מתחילה לצמוח לעגלים, היא מזכירה קרני עיזים - חוד חד עם זווית מעוגלת. צבע הקרניים הוא אפור בהיר\כהה\כסוף, חלודה או שחור כחלחל; לחוד צבע זהה לשאר הקרן. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, ואין ביניהם הבדל ניכר.

3 מתוך 5 תת-המינים של דאמאליסק הסהר

ג'ימלאה

קוריגום

צסאסאבה

כסות ומראה חיצוני

הפרווה של דאמאליסק הסהר חלקה ומבריקה ביותר, ומורכבת משערות דלילות וקצרות. צבע הפרווה ססגוני למדי ונע בין חום אדמדם בהיר או כהה, לסגלגל אפרפר או חום חולי. באזור הגב, המותניים והעורף הצבע עלול להיות כהה מהרגיל - ערמוני, ובאזור העכוז לחום חולי או צהבהב. מלבד הצבע האדמדם כהה שמנוגד לצבע הבהיר של רוב האנטילופות, ניתן לזהות את דאמאליסק הסהר בקלות בשל הכתמים הכהים שיש לו על הירכיים ועל החלק העליון של הרגליים הקדמיות; בירכיים הכתמים גדולים ורחבים, בעוד שרגליים הקדמיות הם דקים וארוכים יחסית ומגיעים עד לכתפיים. הם גם מתפרשים לפעמים מעבר לברך. הכתם שחור באזורים התחתונים, והופך לדהוי ביותר עד אפור שחרחר ככל שהוא מתקרב לאזור הגב. הגחון והשוקיים משתנים בין צהבהב אצל "צסאסאבה" וכתום בולט אצל ה"קוריגום", לחום בהיר אצל ה"גימלאה" וכנראה גם לשאר תת-המינים. למרות שהכתמים השחורים מקיפים את מרבית החלק העליון של הרגליים, מרכז הצדדים הפנימיים של הרגל זהה לצבע הגחון והשוקיים. צווארו של הדאמאליסק מתכהה בהדרגה ככל שהוא סמוך לראש, ובדומה לגנו כחול גם לו יש פסים שיורדים מהעורף וכפלי העור גורמים להם לבלוט. עם זאת, בעוד שלגנו הכחול הם גדולים, ארוכים ובצבע שחור, לדאמאליסק זה הם קצרים בדרך כלל ובצבע אדמדם או חום כהה, ואין זה נדיר שהם נעדרים. מהעורף ועד לזנב יש לעיתים פס אדמאדאם דהוי, וברוב המקרים הוא נעדר. הזנב חלק בחלק העליון ובצבע חום בהיר, והוא מסתיים בציצת שיער ארוכה ומברשתנית בצבע שחור.

צבע הפנים של הדאמאליסק הוא אדמדם או ערמוני - הכהה משאר הגוף, ובדומה לגנו הכחול יש לו במרכז הפנים כתם כהה גדול דמוי מסכה. הכתם מתחיל במרכז המצח, מתרחב סמוך לעיניים ומגיע עד לאף; מתחת לכל עין, נמשך מהכתם פס כהה דהוי המקיף את העין ומגיע עד לאוזן. גם סמוך לאף נמשכים שני פסים המגיעים עד ללוע. הן הראשונים והן האחרונים נעדרים אצל תת-המינים "צסאסאבה" ו"סופרסט". צבע המסכה שחור כהה או דהוי - בהתאם לצבע הכתמים שברגליים, והוא מהווה ניגוד מוחלט לכתם הלבן שנמצא אצל קרובו דאמאליסק הצבי. השפתיים בצבע אדמדם או חום בהיר, ואצל תת-המין "קוריגום" בצבע כתמתם בולט שמקיף בדרך כלל גם את האף. צבע האוזניים מתחלק לשלושה: לבן בחלק הפנימי, כתמתם\צהבהב\חום בהיר בחלק החיצוני התחתון ושחרחר בחלק החיצוני העליון.

מבנה ומידות גוף

גופו של דאמאליסק הסהר ארוך ורחב, ויש לו גבנון קטן בכתפיים הגורם לפלג גופו הקדמי להיות גבוה יותר מפלג גופו האחורי. צווארו קצר ורחב, וראשו גדול ומוארך. זנבו וחרטומו ארוכים וצרים, ויש לו לוע עגול עם זיפים לבנים. הרגליים ארוכות ודקות, ומסתיימות בפרסות גדולות וחדות בצבע אפרפר. האוזניים דקות וארוכות כפי שאופייני לבובאלים, והעיניים בינוניות ובולטות בצבע כתמתם או זהבהב. בתחתית העיניים סמוך ל"מסכה" ישנם בלוטות ריח גדולות ובולטות בצבע שחור, ולעיתים הן גדולות עד כדי כך שהן נראות כזוג עיניים נוספות כשל ההירולה. אפו מחורץ ומעוגל באמצעו - וצבעו שחור. לסוג דאמאליסק אין כמעט הבדל ניכר בין הזכרים לנקבות, כשהראשונים עלולים להיות גדולים וכהים יותר - אך לא בצורה בולטת.
מידות הגוף של דאמאליסק הסהר:
גובה הכתפיים: 130-100 ס"מ.
אורך ראש וגוף הזכר: 210-150 ס"מ.
אורך הקרניים: 72-40 ס"מ.
אורך הזנב: 60-40 ס"מ.
משקל הזכר: 160-75 ק"ג.

תת-מינים

דאמאליסק בריצה.

לדאמאליסק הסהר שישה תת-מינים כדלהלן:

• ג'ימלאה (D. l. gimela), מאכלס את החלקים המזרחיים של מרכז אפריקה.
• קוריגום (D. l. korrigum), מאכלס את מערב אפריקה.
• טיאנג (D. l. tiang), מאכלס את מזרח וצפון מרכז אפריקה.
• טופי (D. l. topi), מאכלס את האזור הדרומי של קרן אפריקה.
• צסאסאבה (D. l. lunatus), נחשב לעיתים כמין נפרד ומאכלס את האזורים הדרומיים של אפריקה.
• סופרסט (D. l. superstes), תת-המין עם התפוצה הקטנה ביותר; מאכלס את דרום מרכז אפריקה.

תפוצה

דאמאליסק הסהר נפוץ בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, אך גם צפונה יותר. בעבר תפוצתו הייתה רציפה לאורך דרום, מרכז ומערב אפריקה, אך כיום תפוצתו מצטמצמת בהדרגה ותת-המינים למשל מבודדים אחד מהשני. הוא מצוי במדינות: אתיופיה, סודאן, דרום סודאן, צ'אד, הרפובליקה המרכז אפריקאית, קמרון, ניגריה, ניז'ר, בורקינה פאסו, גאנה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אוגנדה, קניה, סומליה, רואנדה, טנזניה, זמביה, אנגולה, נמיביה, בוצוואנה, זימבבואה ודרום אפריקה (פרובינציות לימפופו ומפומלנגה). הדאמאליסק נכחד ממאלי, מאוריטניה, גמביה, סנגל, מוזמביק ובורונדי. הוא כנראה אף נכחד בטוגו, ובסווזילנד נכחד והוחזר מחדש.
התפוצה מחולקת בין תת-המינים כדלהלן:
קוריגום מאכלס את דרום מערב צ'אד, צפון קמרון וניגריה, דרום ניז'ר ובורקינה פאסו, ודרום בנין וגאנה.
טיאנג מאכלס את דרום מרכז צ'אד, צפון הרפובליקה המרכז אפריקנית, דרום מזרח סודאן, מזרח דרום סודאן, צפון, דרום, ומערב אתיופיה, וצפון קניה.
טופי מאכלס את דרום סומליה ודרום מזרח קניה.
ג'ימלאה מאכלס את מזרח ודרום אוגנדה, מזרח רואנדה, דרום מערב קניה, צפון ומרכז טנזניה, עם גלישה קטנה למזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
סופרסט מאכלס את צפון מזרח זמביה, וכנראה גולש מעט לדרום מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
צסאסאבה מאכלס את דרום מערב הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מחצית משטחה המזרחי של אנגולה, צפון מזרח נמיביה (רצועת קפריבי), מערב זמביה, צפון בוצוואנה, מערב, מרכז ודרום זימבבואה, וצפון מערב דרום אפריקה.
התפוצה הגאוגרפית משתרעת לאורך הסוואנות האפריקניות, ונעצרת במדבר סהרה מצפון, האזורים הצחיחים של קרן אפריקה במזרח, יערות הגשם במרכז, ומדבר נמיב, מדבר קאלהארי והאזורים ההררים בדרום.

בית גידול

בית הגידול של דאמאליסק הסהר מגוון למדי, וכולל בעיקר סוגים שונים של סוואנות-מישור המיוערות בדלילות: סוואנת הסרנגטי, סוואנת צחיחה, סוואנה גשומה, סוואנה קצרת-עשבים, סוואנת שיחים-דוקרנית, "הסוואנות הסודאניות" ו"סוואנות גינאה"; כמו כן הוא מצוי גם בשולי מדבר סהרה, ומדבר קלהארי, יערות גשם, ביצות, חורשים דלילים, בתי הגידול של אקלים סובטרופי, ובשפת ואגני הניקוז של נהרות: לימפופו, זמבזי, הנילוס הלבן, הנילוס הכחול, נהר הקונגו, נהר ניז'ר, וולטה, קובנגו, אובנג'י, ולה, ג'ובה, ועוד. הוא מצוי במידה מועטת בכרי דשא הררים בגובה של עד 1,500 מעל פני הים, ונפוץ בעיקר באזורים נמוכים - אפילו על שפת החופים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו נעות בין 20 לכמעט 40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת נעה בין פחות מ-100 ל-2,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

דאמאליסקי הסהר במסאי מארה.

התנהגות ופעילות

דאמאליסק הסהר פעיל בכל שעות היממה בחיפוש אחר מזון, עם שיא פעילות בשעות הבוקר והערב ומנוחה בשעות החמות של היום. אחד מהמאפיינים המפורסמים של הדאמאליסקים הוא הנטייה שלהם לעמוד על תילי טרמיטים הפזורים בסוואנה במשך שעות, ובדרך כלל הפרטים שעומדים עליהם משמשים כזקיפים ומתריעים מפני סכנה מתקרבת, או מפגינים דומיננטיות. תילי הטרמיטים הם גם אזור מנוחה אהוב על אנטילופות אלה, והם עשויים לנמנם עליהם בשכיבה. כאשר הדאמאליסק נבהל הוא עשוי לפתוח בסדרת קפיצות וריצה לטווח קצר על מנת להתרחק מהאיום; במקרה הצורך הוא פותח בריצת-נדנדה מהירה שעולה על 70 ק"מ לשעה. תוך כדי הריצה יש לדאמאליסק הרגל מוזר לטלטל את ראשו לצד, ומשערים כי זה משמש כאיתות לפרטים האחרים שבסביבה לברוח מהאזור. למרות זאת יש להם התנהגות מטופשת למדי, שכאשר חברם נרדף או ניצוד על ידי טורפים הם צופים באדישות במתרחש אפילו ממרחק קצר.

הטורפים הטבעיים של דאמאליסק סהר בוגר הם בעיקר צבועים מנוקדים, וכן אריות, ברדלסים, נמרים וזאבים טלואים. העגלים נטרפים גם על ידי תנים וטורפים קטנים אחרים. עם זאת, גם במקומות בהם הדאמאליסק נפוץ מאודשיעורי הטריפה שלו נמוכים יחסית בהשוואה לפרסתנים אחרים.

תזונה ונדידה

התזונה של דאמאליסקי הסהר מורכבת בעיקר מסוגים שונים של עשב ירוק קצר עד בינוני ולעיתים רחוקות גם עלים. ההעדפה הגדולה שלהם לצמחייה ירוקה גורמת לצפיפות גבוהה סמוך לצמחיית ביצות ונהרות בעונה היבשה. הם משתמשים בחרטומם הארוך ובשפתיהם הגמישות כדי לאכול את הצמחים הטריים ביותר בנגיסות קטנות ומהירות. בעונת הגשמים כאשר יש שפע בצמחייה לחה הדאמאליסק אינו זקוק כלל למים, ושותה לעיתים תכופות כאשר תזונתו מבוססת על עשבים יבשים. כאשר הצמחייה מתדלדלת או יבשה מדי הדאמאליסקים נודדים לשדות מרעה חדשים. הנדידה הגדולה ביותר שלהם מתרחשת במעבר בין סוואנות הפארק הלאומי סרנגטי לערבות מסאי מארה ובחזרה, שבה נודדים למעלה מאלף פרטים לצד גנואים כחולים, זברות מצויות, צבאי תומסון, איילנדים מצויים, אימפלות, בובאלי קוקה ופרסתנים נוספים.

דאמאליסק בקפיצה.

מערכת חברתית

האופי של בית הגידול והתנאים הסביבתיים קובעים את המבנה החברתי של הדאמאליסקים. באזורים צחיחים או מדולדלים בצמחייה הדאמאליסקים נמצאים תדיר בנדידה, אך באזורים פוריים כל זכר מקים לעצמו טריטוריה קבועה שגודלה נע בין 3 ל-400 דונם באזורים השונים של אפריקה. במקומות בהם צפיפות אוכלוסייה גבוה מן הרגיל ישנה מערכת טריטוריאלית אחרת כדלקמן. זכרים צעירים מגיל 4-1 שנים מקימים לעצמם עדרי רווקים שמונים עד כ-30 פרטים. במקביל לשטחו של הזכר הטריטוריאלי, מספר נקבות עלולות לכבוש את אותו שטח לתקופה של עד שלוש שנים, וכל טריטוריה כזאת של זכר מכילה כ-20-5 נקבות וצאצאים מתחת לגיל שנה. נקודות תצפית גבוהות כדוגמת סלעים, גבעות, או תילי טרמיטים נמצאים בשימוש על ידי המינים; הזכרים משתמשים בהם להפגנת נוכחות בטריטוריה ולגלות זכרים פולשניים, בעוד שהנקבות משתמשות בהם בעיקר כדי להתריע במקרים של סכנה.

הנקבות הן רכושו הפרטי של הזכר, והוא והנקבות מגינים יחד על הטריטוריה מפני בני מינם, ומגרשים ממנו דאמאליסקים פולשים. באופן כללי העדרים נחשבים לסגורים לפרטים מבחוץ, למעט מספר מקרים בהם מתקבלות נקבות חדשות. כאשר הזכר הטריטוריאלי נעדר, הנקבה בעלת המעמד הגבוה ביותר בקבוצה תופסת את תפקיד המנהיג והמוביל. בשל כך, עדרי רווקים שנודדים לשטח אחר, מעדיפים לעבור באזורים ששורצים באריות ובטורפים אחרים על מנת להימנע ממפגש עם הזכר והנקבות הטריטוריאליים. הזכרים מתנהגים באופן שונה לנקבות בהתאם לארגון החברתי של הקבוצה: בעדר קטן, הם מאוד מגוננים של הנקבות, מוודאים שלא נשקפת להם סכנה, ומגינים עליהם מטורפים. בעדר גדול הזכרים כבר לא מגינים עליהם, ודאגתם היחידה היא למנוע מזכרים אחרים להתקרב אל הנקבות. הזכר מסמן את שטחו על ידי צואה, שתן, חפירה עם הקרניים בקרקע ומריחת ההפרשות מבלוטות הריח על בצמחייה. במפגש בין זכרים יריבים מתקיים תחילה טקס של תנוחות ותנועות של איום, ולאחר מכן הקרב, הכולל זינוק אחד על השני עם הקרניים, ודחיפות בראש ובצוואר בכריעה על הברכיים - מאפיין ייחודי לבובאלים.

עגל לצד אימו.

זוג נקבות משגיחות על "פעוטון".

רבייה

לדאמאליסק הסהר שתי מערכות רבייה שונות, בהתאם לצפיפות של האוכלוסייה: בצפיפויות נמוכות למשל, ישנו זכר דומיננטי המגן על טריטוריה שבה כ-9 נקבות וצאצאיהם כדלעיל. עם זאת, בצפיפות אוכלוסין גבוהה ההגנה על שטח גדול הופכת לבלתי כדאית אצל הזכרים, בגלל המאבקים הבלתי פוסקים והמאמץ הנדרש כדי להוציא עשרות פולשים מהאזור. במצבים כאלה נוצרים שטחי רבייה המכונים "לק", שמלבד הדאמאליסק קיימים גם אצל מספר אנטילופות אחרות. באזורים שבהם הנקבות מתקבצות באופן קבוע, הזכרים מקיימים ביניהם קרבות רבים על מנת לקבוע את זכות הגישה לנקבות. הקרב בין הזכרים החזקים מתרחש על מרכז ה"לק" (בייחוד באזורים עם מקורות מים זמינים), בעוד שזכרים חלשים יותר תופסים את השוליים. כל זכר מסמן את שטחו ב"לק" עם ערימות צואה, והם נעמדים עליהם או על תילי טרמיטים בתנוחה זקופה - מוכנים להילחם בכל זכר שינסה לפלוש. רוב הנקבות מבקרות ב"לק" בזמן הייחום, והן מעדיפות להתרבות עם הזכרים הגדולים והחזקים ביותר. התקופה הפורה של נקבות נמשכת רק יום אחד בלבד, ובשל כך בזמן הזה הנקבות עשויות להיות שתלטניות ואגרסיביות מאוד כלפי נקבות אחרות, וישנה תחרות גדולה על גישה לזכרים כדי לוודא שהן נכנסות להריון. כל נקבה מנסה להתרבות עם מספר זכרים כמה שיותר פעמים, והיא תנסה גם לתקוף את חברותיה כאשר הן יתקרבו לזכרים אחרים. הזכרים מתעייפים מאוד בעונה זו, בשל הקרבות הרבים, תזונה מועטת, והאגרסיביות של הנקבות שמופנית גם כלפי זכרים שמעדיפים להתרבות עם נקבות רבות. לעיתים כאשר נקבה מנסה לשבש רבייה של זכר עם נקבה אחרת, הוא יגרש אותה משטחו ולא יתרבה עמה יותר.

מחזור חיים

ההריון נמשך 8-7.5 חודשים, לאחריהם נולד עגל יחיד המסוגל לעקוב אחרי אימו מיד לאחר הלידה, ושוכב מוסווה בצמחייה בימיו הראשונים. בתקופה הראשונה צבע פרוותו של העגל הוא חום צהבהב בהיר, עם אזורים לבנים בגחון, הרגליים, הסנטר וסביב העיניים, והוא דומה מאוד לעגלי הבובאל. בעוד שבעדרים קטנים אימו עלולה להיפרד מהעדר לתקופה ארוכה ולחיות עמו מספר חודשים (בעיקר כשיש צמחייה סבוכה בשפע), בעדרים גדולים לאחר מספר ימים הוא מצטרף לעדר כשבדרך כלל הוא נמצא במרכז העדר יחד עם בני גילו ומוגן מטורפים. לעיתים גם בעדרים גדולים העגלים נפרדים מהבוגרים בשעות הלילה כדי לחפש מקום מסתור. עונת ההמלטות משתנה בין האוכלוסיות ברחבי אפריקה, ובדרך כלל בין יולי לדצמבר. נקבות הדאמאליסק נפרדות מהעדר זמן קצר לפני הלידה, והן יכולות לעכב את זמן ההמלטה במקרה של סכנה באזור. לעיתים קרובות הנקבות בעדר מקימות מעין "פעוטון" של מספר עגלים בגילאים דומים, כשאחת או שתיים משגיחות עליהם והשאר הולכות לרעות. העגלים נגמלים בגיל ארבעה חודשים, ונשארים עם אימם קרוב לשנה או עד שנולד עגל חדש. הנקבות מגיעות לבגרות לאחר 2-1.5 שנים, והזכרים סביבות 4-3 שנים.

תוחלת החיים של דאמאליסק הסהר 15-12 שנה, ומסתיימת בדרך כלל כאשר השיניים שלו נושרות.

איומים ושימור

דאמאליסק הסהר מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל מספרים גדולים יחסית ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה. עם זאת, מגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה בשל ציד נרחב לבשר, עור וקרניים, תחרות חמורה עם בקר הבית ואובדן בית גידול, שגרמו להכחדתו ממאוריטניה, מאלי, מוזמביק, בורונדי, גמביה, סנגל, וכנראה גם בטוגו. במספר מדינות אפריקניות באזור המערבי הוא מצוי רק באופן ארעי. תת-המין "קוריגום" נכלל במצב "פגיע" (VU), ותת-המין "טופי" נכלל במצב "קרוב לסיכון" (NT). למרות זאת באופן כללי מצב המין לא ישתנה בעתיד הקרוב לקטגוריות חמורות יותר.

בסביבות 98% מהאוכלוסיות האחרונות של ה"קוריגום" נמצאות סביב אזורים מוגנים, בעיקר בפארק הלאומי W, (בורקינה פאסו, ניז'ר ובנין) וב"פארק הלאומי וואזה" ו"הפארק הלאומי באנווא" בצפון קמרון.

שימור

כרבע מאוכלוסיית ה"טיאנג" מצויה באזורים מוגנים ובהם: "שמורת הציד סאלאמת" ו"הפארק הלאומי זאקומאה" המאכלס את מספר הפרטים הגדול ביותר של תת-מין זה (צ'אד), הפארק הלאומי מנובו-גונדה סנט פלוריס, (הרפובליקה המרכז-אפריקאית), "הפארק הלאומי דינדר" (סודאן), "הפארק הלאומי אומו", ו"הפארק הלאומי מאג'ו" (אתיופיה) ו"הפארק הלאומי סיבילוי" (קניה). ב"פארק הלאומי דינדאר" נותרו כנראה רק עשרות בודדות. "טופי" מתרחש בעיקר מחוץ לאזורים מוגנים בסומליה וקניה, ומצוי במספר שמורות כדוגמת "שמורת הבבונים-דודורי". למעלה מ-90% מאוכלוסיית "ג'ימלאה" מצויה באזורים מוגנים, בפרט בפארק הלאומי וירונגה, (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו), "הפארק הלאומי המלכה אליזבת" (אוגנדה), "הפארק הלאומי אקאגרה" (רואנדה), מסאי מארה (קניה), ופארק הלאומי סרנגטי (טנזניה). עם זאת בפארק הלאומי אקגרה המהווה את המעוז היעיל האחרון לאוכלוסיית הדאמאליסק ברואנדה, המספרים פחתו מ-7,500 בשנת 1990 ל-2,000 עד שנת 1997; בעקבות הירידה בגודל הפארק החל משנת 1997, משערים כי רק 770 פרטים שורדים היום בשטח החדש של הפארק. המספרים גם פוחתים בוירונגה וב"מלכה אליזבת". "סופרסט" מצוי כיום בעיקר בביצת בנגוואולו, ומספריו עולים בהדרגה לאחר הכנסתו לחוות ציד רבות בזמביה. כ-40% מאוכלוסיית ה"צסאסאבה" מצויה באזורים מוגנים, ו-20% נוספים בחוות ציד ומשקים פרטיים. המעוזים העיקריים שלו הם בדלתת האוקבנגו, "הפארק הלאומי מוראמי", "הפארק הלאומי צ'וב" (בוצוואנה) והפארק הלאומי קרוגר (דרום אפריקה); הוא גם הובאה לפרובינציות נוספות במדינה כדוגמת קוואזולו-נטאל, המדינה החופשית, הפרובינציה הצפון-מערבית וחאוטנג.

מספרים

האומדן העולמי של אוכלוסיות דאמאליסק הסהר בסביבות 300,000 פרטים. מתוכם: 100,000 מתת-המין "טופי", 93,000 מתת-המין "ג'ימלאה", 75,000 מתת-המין "טיאנג", 30,000 מתת-המין "צסאסאבה", 3,000 מתת-המין "קוריגום", ו-3,500 מתת-המין "סופרסט".

קישורים חיצוניים

• דאמאליסק הסהר, באתר ITIS (באנגלית)
• דאמאליסק הסהר, באתר NCBI (באנגלית)
• דאמאליסק הסהר, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דאמאליסק הסהר, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• דאמאליסק הסהר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דאמאליסק הסהר, באתר GBIF (באנגלית)
• דאמאליסק הסהר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35717279דאמאליסק הסהר