הירש לייב גוטליב

הירש לייב גוטליב

צילום מ-1929
צילום מ-1929
לידה	1829 סיגט
פטירה	10 ביולי 1930 (בגיל 101 בערך) סיגט
כינוי	הירש לייב סיגטר
עיסוק	עיתונאי, עורך, מתרגם, סופר, בדחן

הגיליון הראשון של השבועון היידי החרסה, קולומיאה/סטניסלוב, 1888

הירש לייב גוטליב (ביידיש: הירש ליב גאטטליעב; כונה גם: הירש לייב סיגטר; 1829 – 10 ביולי 1930) היה עיתונאי, עורך, סופר, מתרגם, משורר ובדחן הונגרי. מראשוני העיתונאים העבריים והיידיים באוסטרו-הונגריה, ומן הראשונים שקידמו את רעיונות הציונות באמצעות העיתונות. נודע בכינויו "הירש לייב סיגטר", על שם העיר סיגט בה חי ופעל.

קורות חיים

נולד בשנת 1829 בסיגט. אביו, יחיאל מיכל גוטליב, היה בדחן נודע, וסבו שמלקה, היה מחסידי החוזה מלובלין. כשהיה בן 11 עזב את בית הוריו ונשלח ללמוד בישיבות. בגיל 16 התקבל לישיבתו של הרב אברהם שמואל בנימין סופר (הכתב סופר) בפרשבורג – אחת מגדולות הישיבות באירופה באותם ימים. וגם למד בישיבתו של הרב חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעירו. לאחר מות אביו עזב את הישיבה ושב לביתו כדי לפרנס את משפחתו. באותה תקופה החל לחבר שירים בעברית וביידיש, ותרגם לעברית שירים מהספרות הגרמנית הקלאסית, ובהם "הפעמון" (Die Glocke) מאת פרידריך שילר, "ארבעה היסודות" (Die vier Elemente) מאת יוהאן וולפגנג פון גתה, ו"ייאוש" (Die Verzweiflung) מאת אוגוסט פון קוצבּוּ. ובשל כישרונו הטבעי להומור ולחריזה ובעקבות אביו הפך לבדחן מקצועי.

התגורר רוב חייו בסיגט. נודע כבדחן בחתונות, בעל כישרון מאלתר, מחבר חרוזים והומור שנון. הציג מדי שנה מחזות פורים סאטיריים ביידיש בהשתתפות נערים מקומיים. ההצגות, למרות התנגדותם של חלק מהרבנים, זכו לפופולריות רבה.

בתור בדחן הופיע גוטליב בחתונות של אנשי ציבור, רבנים וגבירים בכל רחבי הונגריה, גליציה, רומניה ובוקובינה. הוא נחשב לאמן אלתור, וחיבר חרוזים על אתר לפי מדרשים שהוזכרו על ידי הקהל. הופעותיו התקיימו לעיתים בפני רבנים מרכזיים, ביניהם אדמו"רי שושלת סיגט שישבו בראש שולחן החתונה. כמעט כל הבדחנים השתמשו בחרוזיו, שהיו מוכרים כמעט בכל חבל מרמרוש.

סקרנותו הטבעית הביאה אותו להרחיב את אופקיו התרבותיים: הוא לימד את עצמו גרמנית, והחל לקרוא פרוזה, שירה ופילוסופיה מערבית מודרנית.

פועלו העיתונאי

על אף הצלחתו כבדחן, סבר גוטליב כי המקצוע אינו מכובד דיו, ולכן פנה לעסוק בעיתונות. משנת 1878 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) היה מעורב בכתיבה, עריכה, הדפסה והפצה של כעשרה עיתונים שונים. בעיתוניו קידם רעיונות מודרניים כגון לאומיות יהודית, זכויות נשים, הרחבת תוכנית הלימודים המסורתית, הכרה בספרות מודרנית וקריאה לביקורת פנימית נגד השחיתות בקרב רבנים ועסקנים קהילתיים.

בשנת 1874 כבר פורסם בעיתון "התור" בסיגט של אברהם גינצלר. בשנת 1878 ייסד את השבועון העברי השמש– הראשון מסוגו בהונגריה. למרות אופיו השמרני יחסית של העיתון, עורר התנגדות רבה מצד רבה של סיגט - רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, דבר שהוביל לסגירת העיתון בסיגט. בשנת 1878 נאלץ גוטליב להעביר את הדפסת העיתון לקולומיאה שבגליציה, וביחד עם ראובן אשר ברודס, דוד ישעיהו זילברבוש, גרשם באדר, המשיך לפרסמו תחת שמות שונים – "השמש" ו"החרסה" – כדי להימנע ממס עיתונות שהטיל השלטון האוסטרי.

לאחר מספר שנים שב לסיגט, והמשיך בהצלחה בפעילותו העיתונאית ובשנים 1890–1913 הוציא לאור בקולומיאה את השבועון היידי יידישע פאָלקסצייטונג (עיתון העם היהודי), ובשנת 1896 את הירחון העברי "די ווארהייט" (האמת).

משנת 1902 הוציא את השבועון הציוני "ציון", ובעקבותיו את הירחון הדו-לשוני (יידיש–הונגרית) "אהבת ציון", בשיתוף עם אליהו בלנק. עיתונים אלו נחשבים לעיתונות הציונית הראשונה בהונגריה, וזכו לתמיכתו של תאודור הרצל.

גם תלמידו, הבדחן אשר זליג וייס (הנקרא 'חצי נזק'), למד אצלו; ווייס היה עורך העיתון "מונקאטשער הומאריסט".

פעילותו הציבורית והציונית

גוטליב היה מראשוני הפועלים להפצת רעיונות הציונות באזור הונגריה וגליציה. הוא הרצה במקומות שונים, ביניהם בנדבורנה בשנים 1899 ו-1901. עיתוניו שימשו כבמה רעיונית להפצת ערכי תנועת חיבת ציון ולדיון בסוגיות יישוב ארץ ישראל. העיתון "אהבת ציון" שימש כביטאון רשמי של הסניפים המקומיים של התנועה הציונית במרמורש.

כתיבתו הספרותית

מלבד עיתונות, פרסם גוטליב מחזות, שירים, שירי חנוכה, פזמונים הומוריסטיים ועוד. חלק מיצירתו התבסס על מסורת פורים שפיל, והוא עצמו העיד שנהג להעלות בכל שנה מחזה חדש לפורים, בו השתתפו נערים מקומיים. חלק מיצירותיו הומחזו על הבימות ביידיש עוד לפני הופעת התיאטרון היידי המקצועי. שיריו וסיפוריו מאופיינים בשנינות ובהומור.

בשנת 1933, שלוש שנים לאחר פטירתו, יצא לאור על ידי בנו, יוסף גאטליב ומשה שאלאמאן, קובץ שיריו "לידער פון מיין לעבן", בעריכת יעקב וידר בעיר סעאיני. לאחר ההקדמה נדפסה אוטוביוגרפיה של המחבר.

מותו והנצחתו

גוטליב נפטר בסיגט ב-10 ביולי 1930 בגיל 101. לאחר פטירתו רכש זלמן רייזן את עיזבונו הספרותי עבור ייווא, אך מאז מעצרו של רייזן בידי השלטון הסובייטי בשנת 1939, נעלם העיזבון ונחשב לאבוד.

פרסומיו הבולטים

• השמש – שבועון עברי, 1875–1900 (לפרקים נקרא גם "החרשה")
• יידישע פאָלקסצייטונג – שבועון ביידיש, 1893–1913
• די ווארהייט – ירחון עברי, 1896 (יצאו שני גיליונות בלבד)
• ציון – שבועון ציוני ביידיש, 1902–1914
• אהבת ציון – ירחון ציוני דו-לשוני (יידיש והונגרית), 1908–1912
• יידישעס בלאט – עיתון יידי בעריכתו עם צבי יהודה לאופולד, 1910–1912

לקריאה נוספת

• אברהם יערי, ספרי בדחנים, בתוך: קרית ספר, כרך לה (תש"כ), עמ' 112-111
• אברהם קורלניק, זלמן רייזען (עורך), לעקסיקאָן פון דער יידישער ליטעראטור פרעסע און פילאלאגיע, וילנה תרפ"ו, עמ' 458–459, באתר היברובוקס (ביידיש)
• זלמן רייזען (עורך), "לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור", ניו יורק 1956, עמ' 15–16 (ביידיש)
• זלמן זילברצווייג, לכסיקון פון יידישן טעאַטער (כרך א, עמ' 141)
• הרמן דיקר, Piety and Perseverance – Jews from the Carpathian Mountains, ניו יורק 1981
• ש.י. דארפזאן, פארווערטס⁩, 25 מאי 1930⁩ (ביידיש) (עם תמונתו, וכתב ידו)
• ש.י. דארפזאן, פרימארגן (ריגה)⁩, 18 יוני 1930⁩ (ביידיש)
• ש.י. דארפזאן, אונזער צייט (קישינב)⁩, 23 יוני 1930 (ביידיש)
• ש.י. דארפזאן, ליטערארישע בלעטער, 30 באוגוסט 1929 (ביידיש)
• יוסף שמעון גולדשטיין, פארווערטס⁩, 24 אוגוסט 1973 (ביידיש) (עם כתב ידו)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הירש לייב גוטליב בוויקישיתוף

• הירש לייב גוטליב, לידער פון מיין לעבן, סאטמר, 1933 (ביידיש)
• על הירש לייב סיגטר באתר Museum of Family History
• הרצאה ציונית של גוטליב בנדבורנה מתוך עיתון "די וועלט" (בגרמנית)
• נפתלי בן מנחם, משהו משל ר' הירש לייב גוטליב, במישור רנא-רנב, ירושלים, תשה

הודעות פטירתו:

• דאס נייע טאגבלאט - דער מארגן⁩, 21 יולי 1930⁩ (ביידיש)
• פארווערטס⁩, 27 יולי 1930⁩ (ביידיש)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הירש לייב גוטליב42399970Q5744415