גליפולי (פוליה)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 פוליה |
| נפה | לצ'ה |
גליפולי (באיטלקית: Gallipoli; ביוונית עתיקה: Καλλίπολις, קליפוליס, שמשמעותו "עיר יפה") היא עיירה וקומונה בדרום איטליה, בנפת לצ'ה שבמחוז פוליה. בשנת 2014 מנתה אוכלוסייתה 31,862 נפשות, והיא אחת הערים שבהן מדברים בניב היווני גריקו (אנ').
גאוגרפיה
העיר שוכנת לחוף הים היוני, בחוף המערבי של חצי האי סלנטו. העיר גליפולי מחולקת לשני חלקים: העיר החדשה והעיר העתיקה. העיר החדשה כוללת את כל המבנים החדשים ביותר, ובכללם גורד שחקים. העיר העתיקה שוכנת על אי גירני, המחובר ליבשה באמצעות גשר שנבנה במאה ה-16. העירייה גובלת בקומונות אלציו, גלטונה, מאטינו, סניקולה וטביאנו.
היסטוריה
לפי אגדה, העיר נוסדה בימי קדם בידי אידומנאוס (אנ') מכרתים. פליניוס הזקן מייחס את ייסודה לגאלים משבט הסנונים (אנ'), אך סביר יותר שמדובר היה בהתיישבות של המספים. מבחינה היסטורית, ידוע שגליפולי הייתה עיר ביוון הגדולה, ששלטה בשטח נרחב, הכולל את פורטו צ'זאראו (אנ') של ימינו. העיר הצטרפה לצד פירוס וטאראנטו למלחמת פירוס נגד הרפובליקה הרומית, ולאחר התבוסה שגרמה להפיכתה לקולוניה רומית (לימים קיבלה מעמד של מוניקיפיום).
בתחילת ימי הביניים, כנראה שהוונדלים והגותים בזזו אותה. לאחר שהביזנטים שיקמו אותה, חוותה גליפולי תקופה של פריחה כלכלית וחברתית הודות למיקומה הגאוגרפי. מאוחר יותר, היא הייתה בבעלות האפיפיורים הרומאים, והייתה מרכז של מאבק נגד המסדרים הנזירים היוונים.
במאה ה-11 נכבשה גליפולי בידי הנורמנים, וב־1268 צר עליה שארל הראשון מאנז'ו, דבר שגרם לתושבים רבים להימלט לאלציו הסמוכה. העיר אוכלסה מחדש סביב שנת 1300, תחת שלטון פאודלי של נסיכות טאראנטו. ב־1484 ניסו הוונציאנים לכבוש אותה, אך ללא הצלחה. פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות, החל בבניית הנמל המקומי, שהפך במאה ה-18 לשוק שמן הזית הגדול ביותר בים התיכון.
אחרי איחוד איטליה (1861), גאליפולי הייתה בירת תת-נפה (אנ'), יחידה מנהלית שבוטלה ברחבי איטליה במהלך המאה ה-20.
ערים תאומות
גליפולי תאומה עם:
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של גליפולי
גליפולי (פוליה)41561446Q52143