ג'ורג' האנט
 | |||||||
| ג'ורג' האנט | |||||||
| לידה | הנאטסוויל, מיזורי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | פיניקס, אריזונה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ורג' וילי פול האנט | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | פארק פפגו, פיניקס, אריזונה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ורג' וילי פול האנט (באנגלית: George Wylie Paul Hunt; ) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מאריזונה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אריזונה הראשון, בארבע תקופות כהונה בלתי רצופות, שבהן הוא נבחר שבע פעמים בבחירות, בשנים 1912–1933. הוא גם היה נשיא ועידת החוקה של אריזונה, כיהן בשני הבתים של בית המחוקקים של טריטוריית אריזונה, וכשגריר ארצות הברית בסיאם, תפקיד אליו הוא מונה על ידי הנשיא וודרו וילסון.
כמי שכינה את עצמו "הניבתן הזקן" (Old Walrus), התנשא האנט לגובה של 5 רגל ו-9 אינץ' (1.75 מטרים), משקלו הגיע ל-300 ליברות (140 ק"ג), ראשו היה קרח, ואת פניו עיטר שפם כידון. בהשקפותיו הפוליטיות הוא שאב היבטים מהמפלגה הפופוליסטית, ומאוחר יותר מהפרוגרסיביזם, תנועות שתמכו ברפורמות כמו מתן זכות בחירה לנשים, הצבעה חשאית, גביית מס הכנסה, הנפקה חופשית של מטבעות כסף וחינוך חובה. האנט גם התנגד לעונש מוות ותמך בעבודה מאורגנת.
ראשית חייו
ג'ורג' האנט נולד בהנאטסוויל, מיזורי, כבנם של ג'ורג' וושינגטון ושרה אליזבת (לבית ייטס) האנט. מלכתחילה הייתה משפחתו משפחה אמידה, ועיר הולדתו נקראה על שם סבו, אך היא איבדה את הונה כתוצאה ממלחמת האזרחים האמריקאית. לאחר שהתחנך בשילוב של חינוך ציבורי ובתי ספר פרטיים, ברח הנאט מביתו במרץ 1878. במשך שלוש שנים האמינו בני משפחתו שהוא נהרג על ידי אינדיאנים כאשר ערך מסע דרך קנזס וקולורדו ושט ברפסודה במורד ריו גראנדה.
האנט הגיע לעיר גלוב (Globe) שבטריטוריית אריזונה, שהייתה לביתו עד יומו האחרון, עם שני חמורים ועם צורך בעבודה. עבודתו הראשונה הייתה כמלצר בבית קפה. לאחר מכן הוא עבד במגוון עבודות, כולל כעובד ניקיון במכרה וכעובד בחוות בקר, לפני שהיה לפקיד בחנות כלבו. ניסינו המוקדם בעבודה במחלקת המכולת של החנות, הובילה אותו לבצע את רוב הקניות למשק ביתו. החנות נרכשה על ידי תאגיד גדול, והאנט התקדם לתפקיד נשיא החברה. לפני השבעתו כמושל, הוא מכר את חלקו בחברה והגביל את השקעותיו לאיגרות חוב ממשלתיות.
ב-1904 נשא האנט לאישה את הלן דואט אליסון. לזוג נולדה בת יחידה בשם וירג'יניה. תחומי העניין האישיים של הנאט כללו טיפוח של שיחים ועצים נדירים ואיסוף אומנות של האינדיאנים בדרום-מערב ארצות הברית. הוא היה חבר הבונים החופשיים.
פעילות פוליטית בטריטוריית אריזונה
כניסתו הראשונה של האנט לפוליטיקה הייתה כאשר הוא נבחר ב-1890 כפקיד של מחוז חילה. לאחר מכן הוא נבחר פעמיים לבית הנבחרים של הטריטוריה ב-1892 וב-1894. במהלך תקופת כהונתו הראשונה כחבר בית הנבחרים, הוא קידם חקיקה שהקציבה פרס על לכידתו של אפאצ'י קיד (Apache Kid).[1]
לאחר שתי תקופות כהונה בבית התחתון, התמודד האנט בהצלחה ב-1896 בבחירות על מושב בבית העליון, מועצת הטריטוריה. במהלך מושב בית המחוקקים של 1897, הוא קידם חקיקה שחייבה ילדים מגיל 8 ועד גיל 14 ללמוד בבית ספר במשך 12 שבועות בשנה לכל הפחות.[2] ב-1898 נבחר האנט לתקופת כהונה נוספת במועצה וכיהן בה עד שפרש מרצונו מהפוליטיקה עד 1904. עם שובו לפוליטיקה, הוא נבחר שוב למועצה ב-1904, 1906 וב-1908. במהלך מושב בית המחוקקים של 1905, שימש האנט כנשיא המועצה, אך לא עלה בידו להבטיח את העברתה של הצעת חוק שדרשה קיום בחירות מקדימות לבחירת מועמדי המפלגות הפוליטיות. במהלך מושב בית המחוקקים של 1907 עלה בידו להעביר חוק שהוציא מחוץ לחוק הימורים בתחומי הטריטוריה.[3] במושב האחרון של בית המחוקקים של הטריטוריה, שימש האנט שוב כנשיא המועצה והפעם הוא הצליח להעביר את חוק הבחירות המקדימות.
לאחר העברת החוק לקבלתה של אריזונה כמדינה בארצות הברית, התקיימו בחירות לבחירת נציגים לוועידת החוקה המדינתית. האנט ניצח בבחירות, והיה אחד מחמשת נציגי מחוז חילה.[4] ביום הראשון לוועידה, נבחר האנט כנשיאה.[5] אחרון צירי הוועידה שנותר בחיים, ג'ייקוב ויינברגר, נזכר לימים שהאנט היה "המניפולטור שמאחורי הקלעים, שניהל את הוועידה באורח עדין וסטואי של בודהה - אם אפשר לדמיין בודהה עם שפם כידון מרשים".[6] בין מאפייניה של החוקה החדשה היו היכולת של הציבור להשפיע על הממשלה, וקיומם של בחירות חוזרות ושל משאלי עם.
בספטמבר 1911 הכריז האנט על מועמדותו למשרת מושל המדינה החדשה. לאחר ניצחון בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, הוא ניצח בהפרש קטן את מועמד המפלגה הרפובליקנית אדמונד ו. ולס, ונבחר כמושל אריזונה הראשון.
תקופות כהונה ראשונות כמושל אריזונה
האנט הושבע כמושל אריזונה הראשון ב-14 בפברואר 1912. כאשר התכנס בית המחוקקים החדש של המדינה במרץ אותה שנה, קידם האנט צעדי חקיקה שיגבילו העסקת ילדים, שדלנות ואיסור ריבית בדת. צעדי חקיקה שזכו לתמיכתו של האנט היו כללו דרישה מהעיתונים לחשוף את בעליהם, הקמת מערכת פיצויים לעובדים, והנהגת תשלום גמלאות לקשישים.[7]
עקב פסיקת בית המשפט העליון של אריזונה שלא יתקיימו בחירות לתפקידי הממשל ב-1912, התמודדותו של האנט לבחירה לכהונה שנייה התקיימה רק ב-1914. לאחר שניצח את ראלף ה. קמרון, תקופת כהונתו השנייה של האנט עמדה בסימן של אירועים שהתרחשו לאורך גבול ארצות הברית–מקסיקו. אירועי המהפכה המקסיקנית השפיעו על האינטרסים האמריקאים כבר באפריל 1914. בעקבות אלו אירעה ההתקפה על נאקו שבגבול אריזונה-מקסיקו ב-11 באוקטובר אותה שנה. האנט שקל להורות על שליחת המשמר הלאומי של אריזונה כדי להגן על חיי האזרחים, אך שוכנע על ידי מזכיר המלחמה של ארצות הברית לינדלי גאריסון לאפשר לכוחות צבא ארצות הברית לטפל בעימות. מקרים של ירי חוצה גבול נמשכו כאשר כוחות הצבא לא יכולו למנוע אותם מבלי לחצות את הגבול.
הבחירות של 1916 הסתיימו בעימות על התוצאות. התוצאות הראשוניות הראו שיריבו של האנט, תומאס אדוארד קמפבל, ניצח בבחירות בהפרש של 30 קולות, אך האנט ערער על התוצאות בטענה שבכמה מקומות אירעו מקרים של הונאת בחירות. בתחילה סירב האנט לסיים את כהונתו, אך ב-17 בינואר 1917, בפסיקת בית המשפט העליון של אריזונה שקבע שקמפבל הוא המושל הנבחר דה פקטו, הוא נאלץ לסיים את כהונתו. הוא עדיין המשיך את מאבקיו בבית המשפט, וב-22 בדצמבר 1917 הוא הוכרז כמנצח בבחירות של 1916 בהפרש של 43 קולות. ב-25 בדצמבר שב האנט ללשכת המושל והחל את תקופת כהונתו השלישית.[8]
עם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, פעל הנאט למען רווחת החיילים בחזית והביע את רצונו לשרת עם כוחות חיל הנחתים. עם זאת, קשריו של האנט עם ארגון פועלי התעשייה של העולם, גרמו לנאמנותו לעמוד בספק. לאחר שאדם מפלגסטף קרא תיגר על נאמנותו, הגיש האנט נגדו תביעת לשון הרע וקיבל פיצוי סמלי של סנט אחד.
שגריר בסיאם
ב-1918 החליט האנט שלא להתמודד לכהונה נוספת כמושל, ובינואר 1919 הסתיימה כהונתו. עד מהרה הוא החליט לחפש אתגרים חדשים. אחד האתגרים שהוא לקח על עצמו הייתה ניסיונו ללמוד נהיגה. לאחר שסטה לתעלה מספר פעמים, הוא תיאר את ההתנסות כ: "יציאה בבוקר בשמחה וגרירה הבייתה בערב בבושה".
בראשית 1920 הייתה סברה שהאנט תכנן להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית במקומו של הסנאטור המכהן מארק סמית'. כדי להתמודד מול האפשרות הזאת, הופצה שמועה שסמית', בסיועו של הסנאטור השני מטעם אריזונה, הנרי פ. אשרסט, ביקש מהנשיא וודרו וילסון למנות את האנט למשרה דיפלומטית שתרחיק אותו מאריזונה. הסיפור ממשיך בכך שוילסון הניח את אצבעו על הגלובוס ושאל, "האם זה יהיה רחוק מספיק?". ב-18 במאי 1920 אושר מינויו של האנט כשגריר ארצות הברית בסיאם.
בעת שירותו בסיאם, שמר האנט על קשר עם אריזונה באמצעות שליחת גלויות. בשובו הוא גם הביא עמו מגוון של מזכרות כמתנות לתומכיו. ב-4 באוקטובר 1921 הוחלף האנט בתפקידו על ידי הנשיא וורן הרדינג. בשובו, החל האנט לדבר על מגוון של קבוצות באריזונה על חוויותיו מעבר לים. לאחר זמן קצר, השתנו הנושאים בנאומים אלו לתחום הפוליטי, ובאמצע 1922 כבר היה האנט בעיצמו של מסע הבחירות שלו לכהונתו הרביעית כמושל.
שובו לתפקיד המושל
החל מ-1923 כיהן האנט שוב כמושל אריזונה במשך שש שנים רצופות, לאחר שניצח במערכות לבחירות לתקופות כהונה נוספות בתוצאות צמודות ב-1924 וב-1926. הנושא המרכזי בפוליטיקה של אריזונה באותה תקופה היה אשרור הסכם נהר הקולורדו. האנט התנגד לאשרור ההסכם, שהקצה את זכויות המים של הנהר לשבע מדינות, וטען שההסכם נתן לקליפורניה חלק מזכויותיה של אריזונה באופן בלתי הוגן. הסוגיה הייתה כה חשובה להאנט, עד שתושבי אריזונה התבדחו אז שבעוד שישו הלך על המים, המושל שלהם רץ על מימי הקולורדו.
בנוסף לעמדתו בנוגע להסכם נהר הקולורדו, אורכה של הקריירה הפוליטית של האנט הייתה מקור להערות נוקבות. במהלך תקופת כהונתו החמישית, כינו אותו מתנגדיו בכינוי "ג'ורג' החמישי". לאחר השבעתו לתקופת כהונתו השישית, השתנה כינוי זה ל"ג'ורג' השישי".
בבחירות לתקופת כהונה נוספת למשרת המושל ב-1928 נוצח האנט. ב-1930 עלה בידו שוב להיבחר לתקופת כהונתו השביעית. באפריל 1928 נפטרה רעייתו לאחר 27 שנות נישואים. ב-1932 הוא נוצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית על ידי בנג'מין בייקר מואר. את ניסיונו האחרון והבלתי מוצלח להיבחר כמושל הוא עשה ב-1934.
ג'ורג' האנט נפטר בביתו כתוצאה מאי-ספיקת לב ב-24 בדצמבר 1934. הוא נטמן בקבר בצורת פירמידה לבנה שהוצב בראש גבעה בפארק פפגו שבפיניקס.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 49-50.
- Berman, David R. (2015). George Hunt: Arizona's Crusading Seven-Term Governor. Tucson: University of Arizona Press.
- Goff, John S. (1989). "George W. P. Hunt". In Myers, John L. (ed.). The Arizona governors, 1912–1990. Phoenix: Heritage Publishers. pp. 7–17.
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' האנט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ורג' האנט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ורג' האנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Wagoner, Jay J. (1970). Arizona Territory 1863–1912: A Political history. Tucson: University of Arizona Press, p. 303.
- ^ Wagoner, Jay J. (1970). Arizona Territory 1863–1912: A Political history. Tucson: University of Arizona Press, p. 351.
- ^ Wagoner, Jay J. (1970). Arizona Territory 1863–1912: A Political history. Tucson: University of Arizona Press, p. 441.
- ^ Wagoner, Jay J. (1970). Arizona Territory 1863–1912: A Political history. Tucson: University of Arizona Press, p. 462.
- ^ Wagoner, Jay J. (1970). Arizona Territory 1863–1912: A Political history. Tucson: University of Arizona Press, p. 466.
- ^ Wagoner, Jay J. (1970). Arizona Territory 1863–1912: A Political history. Tucson: University of Arizona Press, p. 468.
- ^ James W. Johnson, Arizona Politicians: The Noble and the Notorious, University of Arizona Press, 2002, p. 71.
- ^ DOUGLAS TOWNE, The 1916 Arizona Governor’s Election Was Undecided for More Than a Year, PHOENIX , November 3, 2022.
36753932ג'ורג' האנט