ג'ון טיילר מורגן
| לידה | את'נס, טנסי, ארצות הברית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ג'ון טיילר מורגן (באנגלית: John Tyler Morgan; 20 ביוני 1824 – 11 ביוני 1907) היה פוליטיקאי אמריקאי, בריגדיר גנרל בצבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים, ומאוחר יותר נבחר לשישה כהונות רצופות כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אלבמה (1877–1907). לפני המלחמה היה בעל עבדים בולט, והפך למנהיג השני של הקו קלוקס קלאן באלבמה בתקופת השיקום. הוא ואדמונד פטוס היו ממובילי העליונות הלבנה באלבמה ועשו יותר מכל אדם אחר במדינה כדי להיאבק במאמצי השיקום לאחר מלחמת האזרחים. כאשר הנשיא יוליסס ס. גרנט שלח את התובע הכללי של ארצות הברית, איימוס טפן אקרמן, לתבוע את הקלאן לפי חוקי האכיפה, נעצר מורגן ונכלא.
עקב מוניטין זה באלבמה בהתנגדות למהלכי השיקום, נבחר מורגן כסנאטור ב־1876. במהלך כהונותיו, היה תומך נלהב בהדרה של שחורים מזכויותיהם הפוליטיות, בהפרדה גזעית, ואף בלינצ'ים. היסטוריונים מציינים כי הוא שיחק תפקיד מרכזי בעיצוב האידאולוגיה של העליונות הלבנה ששלטה בהפרדה הגזעית בארצות הברית במהלך השנים 1890–1960. מורגן נחשב לאחד האידאולוגים הגזעניים הידועים ביותר של זמנו, ולעיתים מיוחס לו תפקיד בהנחת היסודות של תקופת ג'ים קרואו.
ביוגרפיה
ילדותו ותחילת קריירה
מורגן נולד ב-20 ביוני 1824 בבקתה ליד את'נס שבטנסי. משפחתו טענה למוצא ולשי, מצאצאי ג'יימס ב. מורגן (1607–1704) שהתיישב במושבת קונטיקט. מורגן קיבל חינוך ראשוני מאמו, ובסתיו 1830, בהיותו בן שש, הלך רגלית רבע מייל מדי יום לבית הספר Old Forest Hill Academy.
ב־1833 עברה משפחתו למחוז קלהון שבאלבמה, שם למד בבית ספר והמשיך ללמוד משפטים אצל השופט ויליאם פריש צ'ילטון, גיסו. לאחר שהוסמך לעסוק בעריכת דין, פתח משרד בטלאדגה. עשר שנים מאוחר יותר עבר למחוז דאלס והמשיך לעסוק בעריכת דין בסלמה וקאהבה. עד 1857 התעשר והחזיק יותר מחצי תריסר עבדים, כולל משפחה שלמה ששירתה בביתו.
פעילות פוליטית מוקדמת
מורגן הצטרף לפוליטיקאים הקיצוניים שתמכו בעבדות (“Fire-Eaters”), בראשותו של ויליאם לואנדס ינסי (אנ'). הוא תמך בתנועת הפרישה של הדרום מהאיחוד, והיה אלקטור לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית בדרום ב־1860. מורגן היה נציג מחוז דאלס בוועידה החוקתית של אלבמה ב־1861 ומילא תפקיד מפתח באישור החלטת הפרישה מהאיחוד.
בנאומיו ב־1861, טען כי הפרישה מתבססת על זכותם של הדרומיים להחזיק בעבדים מהגזע האפריקאי. הוא אף דמיין עתיד שבו שטחי הדרום ישתרעו על פני המפרץ הקריבי ואיי הקריביים, כששטחים אלו מחזיקים בעבדים.
מלחמת האזרחים האמריקאית
לאחר פרישת אלבמה מהאיחוד ותחילת המלחמה, התגייס מורגן כטוראי ליחידת Cahaba Rifles, שהצטרפה לצבא הקונפדרציה. הוא השתתף בקרבות מוקדמים לפני קרב מנאסס הראשון בקיץ 1861.
עם התקדמות המלחמה, התגלה כקצין מוכשר, הועלה לדרגת מייג'ור ואז ללוטננט קולונל, ושירת תחת קולונל רוברט רודס, שהיה עתיד להיות גנרל קונפדרציה. ב־1862 התפטר והקים מחדש את רגימנט סיירי הפרטיזנים של אלבמה ה-51, שבו מונה לקולונל. הוא הוביל את הרגימנט בקרב מרפרסבורו ובשיתוף עם יחידות הפרשים של נייתן בדפורד פורסט.
בהמשך, סירב להוביל את הבריגדה הישנה של רודס ונשאר בזירה המערבית, שם פיקד על כוחות בקרב צ'יקמוגה. ב־16 בנובמבר 1863 מונה לבריגדיר גנרל ומפקד חטיבת פרשים והשתתף במערכת נוקסוויל. חטיבתו כללו את רגימנטי הפרשים ה־1, 3, 4, 9 ו־51 של אלבמה.
ב־27 בינואר 1864 הובסו חייליו על ידי פרשים פדרליים, והוא הועבר לפיקוד חדש והשתתף במערכת אטלנטה. לאחר מכן פקד על כוחות שהטרידו את צבאות ויליאם שרמן במהלך המרוץ אל הים. בהמשך, הוצב בתפקיד מנהלי עקב שתייה מופרזת, ושובץ במשרדי אדמיניסטרציה בדמופוליס. לקראת סוף המלחמה ניסה, ללא הצלחה רבה, לגייס כוחות שחורים להגנת הבית באלבמה.
תקופת השיקום
לאחר סיום המלחמה, חזר מורגן לעסוק בעריכת דין בסלמה. הוא הפך לנציג המשפטי האמיד של חברות הרכבות, שהיו שנואות בציבור הרחב, וב־1867 החל להיאבק בפוליטיקת השיקום של הרפובליקנים ובזכויות הפוליטיות של השחורים.
מורגן סייר בדרום ארצות הברית ונאם בנאומים מעוררי גזענות, שבהם קרא לדרום לא להתפשר עם השיקום. הוא הצטרף ל"דמוקרטים הבורבונים" והשתמש באסטרטגיות בחירות שלהם כדי לעודד מצביעים לבנים להיאבק בשחורים לשם "הגנה עצמית".
ב־1872 מונה למנהיג השני של הקו קלוקס קלאן באלבמה. הוא ואדמונד פטוס המשיכו להיאבק במהלכי השיקום ולהחזיר את העליונות הלבנה למדינה, ואף נעצרו על ידי ממשל גרנט בעקבות פעולותיו, היה מורגן דמות מוכרת בפוליטיקה הלאומית ונבחר כאלקטור לנשיאות מטעם סמואל טילדן בבחירות 1876.
כהונה כסנאטור
לאחר שנבחר לסנאט ב־1876, נבחר מחדש חמש פעמים נוספות בשנים 1882, 1888, 1894, 1900 ו־1906. במהלך כהונתו שימש כראש ועדת הכללים, ועדת יחסי חוץ, ועדת תעלות בין אוקיינוסים, והוועדה לבריאות הציבור ובידוד לאומי.
מורגן היה הדובר הפוליטי המוביל של אלבמה כמעט חמישים שנה. במהלך כהונתו עבד למען ביטול התיקון ה־15, הפליה פוליטית של שחורים בכל מדינה, ולהחלת גזענות חוקית – כולל תמיכה בלינצ'ים. נאומו מ־1890 כלל את המשפט:
"נאלצנו לשרוף את האסם כדי להיפטר מהעכברים. העכברים הם האוכלוסייה השחורה, והאסם הוא ממשלת מחוז קולומביה."
מורגן התנגד להענקת זכות הצבעה לנשים, בטענה שהדבר יפגע בסמכות הביתית של הגבר ובמשפחות.
מדיניות חוץ והתרחבות אימפריאליסטית
מורגן תמך בהתרחבות אמריקאית, כולל סיוע לסיפוח הוואי, הפיליפינים וקובה, ובניית תעלה בין האוקיינוסים באמריקה המרכזית (בעיקר ניקרגואה). כמו כן, תמך בהקמת תנועה לשיבת שחורים למולדתם, בין היתר להוואי, קובה, הפיליפינים וקונגו. בעשור האחרון של חייו, היה לדובר הבולט ביותר של ארצות הברית בנושא רפורמות בקונגו.
מותו ומשפחתו
מורגן מת מהתקף לב בוושינגטון ב־11 ביוני 1907, ונקבר בסלמה שבאלבמה, בסמוך לקברו של נייתן בדפורד פורסט. את כהונתו בסנאט המשיך ג'ון בנקהד.
קרוביו המשיכו להיות משפיעים בפוליטיקה של אלבמה, ובבעלותם הבית הראשון של הקונפדרציה במונטגומרי. אחיינו, אנתוני דיקינסון סייר, היה נשיא הסנאט של אלבמה ויועץ משפטי מרכזי, והוביל את חוק סייר מ־1893 שהחרים את זכות ההצבעה של שחורים באלבמה למשך כמעט מאה שנה. נכדתו למחצה הייתה זלדה סייר, אשת הסופר פ. סקוט פיצג'רלד.
הנצחה
- 1913 – קשת זיכרון בסלמה עבור מורגן ופטוס.
- 1953 – נבחר להיכל התהילה של אלבמה.
- 1965 – נוסד John T. Morgan Academy, בית ספר פרטי לבנים בלבד בסלמה.
- באוניברסיטת אלבמה נקרא בניין על שמו – Morgan Hall. ב־2015 הוסר דיוקנו, וב־2020 הוחלט להסיר את שמו.
- במלחמת העולם השנייה ספינת ליברטי נקראה על שמו – SS John Morgan.
קישורים חיצוניים
- ג'ון טיילר מורגן באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון טיילר מורגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ון טיילר מורגן41884151Q1701978