ג'וזף בריסטו

ג'וזף בריסטו

לידה	22 ביולי 1861 הייזל גרין, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	14 ביולי 1944 (בגיל 82) אנאנדייל, וירג'יניה, ארצות הברית
מקום קבורה	Gypsum Hill Cemetery
מדינה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
חתימה
סנאטור מטעם קנזס 4 במרץ 1909 – 3 במרץ 1915 (6 שנים) → צ'סטר לונג צ'ארלס קרטיס ←

ג'וזף ליטל בריסטו (באנגלית: Joseph Little Bristow‏; 22 ביולי 1861 – 14 ביולי 1944) היה פוליטיקאי חבר המפלגה הרפובליקנית ממדינת קנזס. הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית ב־1908, ושירת כהונה אחת בלבד, במהלכה התפרסם כתומך ברפורמות של תקופת העידן הפרוגרסיבי. לאחר פרישתו מהחיים הציבוריים היה חקלאי באנאנדייל, וירג'יניה.

בריסטו זכור כאחד המשתתפים באירוע פוליטי שהפך לאגדה אמריקאית: במהלך נאום ארוך שלו בסנאט על "מה שהמדינה זקוקה לו", סגן הנשיא תומאס מרשל, שהיה היושב ראש באותה עת ונראה משועמם, לחש בציניות: "מה שהמדינה הזאת באמת צריכה הוא סיגר טוב בחמישה סנט."

ביוגרפיה

ראשית חייו

בריסטו נולד ליד העיירה הייזל גרין שבקנטקי, ב־22 ביולי 1861, והיה בנם של ויליאם בריסטו וסוואנה (ליטל) בריסטו. אביו היה מורה, מטיף מתודיסטי, ולחם בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית. לאחר מות אמו ב־1868, גדל בביתו של סבו מצד האם, שהיה דתי אדוק.

ב־1876 עבר אביו לקנזס, ובריסטו הצטרף אליו מאוחר יותר. תחילה עבד בחקלאות, אך עד מהרה החליט לפנות לקריירה דתית מתודיסטית, וב־1882 עבר עם אשתו לעיר בולדווין בקנזס, כדי ללמוד באוניברסיטת בייקר.

ראשית הקריירה

בריסטו ויתר על רעיון ההסמכה לכמורה, ופנה לפוליטיקה עוד בהיותו סטודנט. הוא ייסד מועדון סטודנטים לתמיכה במועמדי המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של 1884.

ב־1886 השלים תואר ראשון בהצטיינות מאוניברסיטת בייקר, וב־1889 קיבל תואר שני. ב־1912 העניקה לו האוניברסיטה תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים. בתקופת לימודיו פיתח ידידות קרובה עם ויליאם אלפרד קווייל, שלימים היה לבישוף בכנסייה המתודיסטית.

לאחר לימודיו כיהן פעמיים כפקיד בית המשפט המחוזי של מחוז דאגלס, קנזס. במקביל היה נשיא מועדון הצעירים הרפובליקנים של לורנס. בהמשך ערך והוציא לאור עיתונים מקומיים שונים בקנזס, בהם Baldwin Ledger‏, Ottawa Herald ו־Daily Republican, אותם הוציא בעיר סלינה.

בבחירות 1888 תמך במועמדות בנג'מין הריסון לנשיאות, ובאותה שנה נבחר למזכיר הוועדה הרפובליקנית של קנזס. בשנות ה-90 של המאה ה-19 היה מזכירו האישי של מושל קנזס אדמונד נידהאם מוריל , ולקח חלק בהקמת איגוד ההשקיה הבין מדינתי, שעסק בפיתוח חקלאי ושימור סביבתי.

סגן מנהל הדואר הכללי

בריסטו ניהל קמפיין בעד ויליאם מקינלי בבחירות לנשיאות של 1896. לאחר ניצחונו מינה אותו מקינלי לסגן רביעי של מנהל הדואר הכללי. בתפקידו היה אחראי על מחלקות שונות, בהן חלוקת דואר כפרית, טיפול במכתבים אבודים והיבטים טכניים. בתקופת כהונתו הוקמו יישובים במיזורי ובאוקלהומה שנקראו על שמו – "בריסטו".

לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד נשלח להוואנה כדי לחקור שחיתות בשירותי הדואר תחת הממשל הצבאי האמריקאי בקובה. בהמשך ניהל חקירות שחיתות נוספות במחלקת הדואר, עד שחברי קונגרס רפובליקנים שהתערבו הצליחו להביא להדחתו. ב־1905 מינה אותו הנשיא תאודור רוזוולט לנציב מיוחד לבדוק את פעילות רכבת פנמה ואת קשריה העתידיים עם תעלת פנמה שבנייתה הייתה בעיצומה.

כהונה בסנאט של בארצות הברית

ב־1908 נבחר בריסטו לחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קנזס, לאחר שיזם בחירות מקדימות פנימיות למשרה זו. הוא תמך בבחירה ישירה של סנאטורים על ידי הצבעה כלל מדינתית, והיה בין מחברי התיקון ה־17 לחוקה (1912) שעיגן זאת בחוק.

בסנאט עמד בראש ועדת ההוצאות במחלקת הדואר, וכן בוועדה לענייני קובה. הוא התנגד לחוק מאן–אלקינס בגרסתו הראשונית (שביקשה להקים בית משפט מסחרי פדרלי חדש), אך תמך לאחר שתוקן והועבר לסמכות ועדת הסחר הבין־מדינתית. הוא גם התנגד לחוק המכסים פיין–אלדריץ', בטענה כי היטלים גבוהים על מוצרי יבוא יפגעו בצרכנים לטובת רווחי התעשיינים.

ב־1911 בחן את מועמדותו של צעיר בשם דווייט אייזנהאואר לאקדמיה הצבאית וסט פוינט, ואישר את המלצתו – מה שהוביל בהמשך לקבלת אייזנהאואר למחזור 1915.

ב־1912 תמך בתאודור רוזוולט לנשיאות, אך סירב להצטרף למפלגה הפרוגרסיבית החדשה שהקים. הוא הפסיד בבחירות לסנאט ב־1914.

"מה שהמדינה צריכה..."

ב־1914 נשא בריסטו נאום ארוך בסנאט על "מה שהמדינה זקוקה לו". סגן הנשיא תומאס מרשל, שהיה היושב ראש ונראה משועמם, אמר בציניות: "מה שהמדינה הזאת באמת צריכה הוא סיגר טוב בחמישה סנט." הביטוי הפך לפסוק אגדי בפולקלור הפוליטי האמריקאי.

בערוב ימיו

ב־1915 מונה כחבר (ולאחר מכן יו"ר) בוועדת השירותים הציבוריים של קנזס. ב־1918 ניסה להתמודד שוב לסנאט אך הפסיד, והמשך דרכו הפוליטית נקטע.

בריסטו פרש לאחוזה "Ossian Hall" בווירג'יניה, שם חי כחקלאי. הוא נפטר ב־14 ביולי 1944 ונקבר בבית העלמין Gypsum Hill בסלינה, קנזס.

משפחתו

ב־1879 נישא למרגרט הנדריקס מקנטקי. לשניים נולדו חמישה ילדים, מתוכם שניים מתו בינקותם. לאחר מותו של בנו אדווין ב־1935, גידל בריסטו את שבעת נכדיו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וזף בריסטו בוויקישיתוף

• ג'וזף בריסטו באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'וזף בריסטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'וזף בריסטו42085866Q1707449