בריאות הציבור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הסרת קישורים חיצוניים רבים בגוף הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הסרת קישורים חיצוניים רבים בגוף הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
כותרות העיתונים ברחבי העולם בנושא בדיקת חיסון הפוליו (13 באפריל 1955)

בריאות הציבור הוא תחום ברפואה המוגדר כמדע והאומנות של מניעת מחלות וקידום בריאות בבני אדם באמצעות מאמץ מאורגן ובחירה מושכלת של חברה, ארגונים, קהילות ציבוריות ופרטיות ופרטים בודדים.[1] בחינתה של בריאות האוכלוסייה והאיומים עליה מהווים את הבסיס לבריאות הציבור.[2] כ"ציבור" בהקשר בריאות הציבור מגדירים: קבוצת אנשים, כפר שלם, או אזור, או מדינה, או יבשת או מספר יבשות, כשמדובר במגפה (פנדמיה). במונח "בריאות" מתכוונים לבריאות גופנית, בריאות נפשית וכן רווחה חברתית.

לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי,[3] לא מדובר בהיעדר מחלה או במצב בריאותי לא תקין, אלא מדובר במושג בין תחומי (אינטרדיסציפלינרי) נרחב. בריאות הציבור כוללת למשל נושאים באפידמיולוגיה, ביוסטטיסטיקה, שירותי בריאות, בריאות הסביבה, שירותי בריאות קהילתיים, בריאות התנהגותית, כלכלת בריאות, מדיניות בריאות, בריאות הנפש, בטיחות וגיהות תעסוקתית, נושאים של מגדר בבריאות, פוריות, וכו'.

בריאות הציבור מכוונת לשיפור איכות החיים באמצעות מניעה וטיפול במחלות, לרבות מחלות נפש. השגת מטרות אלה נעשית באמצעות מעקב וניטור של מקרים וסממני (אינדיקטורים) בריאות, ודרך קידום התנהגויות בריאות נאותות. יוזמות בריאות ציבור מקובלות כוללות בין השאר, מתן חיסונים, מניעת התאבדויות, מניעת הפצת מחלות ובקרתם.

שירותי בריאות ציבור מודרניים מחייבים העסקת צוותי עובדים מקצועיים רב תחומיים בבריאות הציבור. הצוותים עשויים לכלול אפידמיולוגים, ביוסטטיטקנים, אחיות בריאות הציבור, מסייעי רפואה, מיילדות, אחיות טיפת חלב, עובדי מעבדות לבריאות הציבור, עובדי מעבדה רפואית, מיקרוביולוגים רפואיים ויוכימאים רפואיים. כמו כן נדרשים לצוות (בהתאם לצורך) מפקחי בריאות הסביבה, מפקחי בריאות הציבור, ביואתיקנים, וטרינרים ומומחים בתחום בריאות הפוריות.[4]

הגישות השונות ליוזמות בבריאות ובריאות הציבור במדינות מתפתחות, עלולות להוות אתגרים מורכבים וקשים. תשתיות בריאות הציבור במדינות אלה עדיין מצויות בשלבי התהוות ראשוניים.

רקע

המוקד בהתערבות בריאות הציבור היא מניעת מחלות, מניעת פציעות, ומניעת בעיות בריאות אחרות באמצעות מעקב אחר מקרים, קידום וניהול התנהגויות בריאות נאותות, בקהילה ובסביבה. מחלות רבות ניתנות למניעה בדרכים פשוטות ולאו דווקא בשיטות רפואיות. לדוגמה, מחקרים הראו כי פעולת גיהות פשוטה כמו שטיפת ידיים עם סבון עשויה למנוע התפשטות של מחלות מידבקות רבות. במקרים אחרים, הטיפול במחלה או הבקרה על הפתוגן חיונית למניעת התפשטות המחלה לבני אדם אחרים באוכלוסייה. הדבר נכון גם במהלך התפרצותן של מחלות זיהומיות דרך זיהום של מקורות אספקת מזון או מים. תוכניות תקשורת בבריאות הציבור ותוכניות חיסון לאומיות הן דוגמאות נפוצות לצעדי מניעה בבריאות הציבור. צעדים כגון אלה תרמו באופן משמעותי לבריאותן של אוכלוסיות ולעליית תוחלת החיים שלהן.

בריאות הציבור ממלאת תפקיד חשוב במאמצי מניעת מחלות הן במדינות המתפתחות והן במדינות המפותחות, באמצעות מערכות הבריאות המקומיות וכן באמצעות מערכות בריאות של ארגונים חוץ-ממשלתיים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) היא הסוכנות הבינלאומית שמרכזת ופועלת למען בריאות הציבור הכלל עולמית. לרוב המדינות בעולם יש סוכנויות בריאות ציבור ממשלתיות, שלעיתים הן מכונות משרדי בריאות, על מנת להגיב על בעיות בריאות במסגרת המדינה.

בישראל קיים משרד בריאות שהוא משרד ממשלתי הנהנה מתקציב השלישי בגודלו במדינה, שירותי בריאות הציבור בישראל כפופים למשרד הבריאות של מדינת ישראל.

בארצות הברית, החזית הקדמית של יוזמות בריאות הציבור מורכבת מפעילות מקומיות במסגרת משרדי בריאות של כל מדינה בנפרד. ברמה הפדרלית קיים בארצות הברית משרד בריאות כללי הכולל את שירותי בריאות הציבור הפדרליים (PHS) בראשותו של ראש שירותי בריאות הציבור הכללי של ארצות הברית, וכן קיים המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) שהמטה שלו נמצא באטלנטה, במדינת ג'ורג'יה. הללו מעורבים בפעילויות בריאות בינלאומיות, בנוסף לתפקידיהן הלאומיים.

סוכנות בריאות הציבור של קנדה היא הסוכנות הלאומית האחראית על בריאות הציבור, מוכנות לשעת חירום ותגובה, על מחלות זיהומיות, ועל מחלות כרוניות ומניעתן.

מערכת הבריאות הציבורית בהודו מנוהלת על ידי משרד הבריאות ורווחת המשפחה של ממשלת הודו עם מתקני בריאות בבעלות המדינה.

בריאות הציבור בהווה

תוכניות בריאות הציבור

לורה אנדרקו, פרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון ומנהלת המרכז לבריאות ילדים ולסביבה, בהעירה על פרקטיקות בבריאות הציבור, אומרת בהרצאתה בתגובה להצעה לאסור על חומר ההדברה כלורפיריפוס[5] כלהלן:

"כידוע לכם, קיים מאבק מתמיד בין החלופות הזולות לצורכי תעשייה לבין הדאגה לבריאות הציבור ... אנו מביטים תמיד בדיעבד על מה שהנתונים מצביעים ... למרבה הצער, אם ניקח למשל את נושא הטבק: זה לקח 50 עד 60 שנה של מחקר לפני שהמדיניות יישמה את מה שהמדע ידע מזמן."

מרבית הממשלות מכירות בחשיבותן של תוכניות בריאות הציבור להפחתת שכיחותן של מחלות, נכות, השפעות הזדקנות ועוד מצבי בריאות פיזית ונפשית שונים. ברם, שירותי בריאות הציבור מתוקצבים בדרך כלל באופן בנחיתות משמעותית ביחס לשאר התקציבים הממשלתיים וביחס לתקצוב הכולל של הרפואה.[6] בתוכניות בריאות הציבור נעשו צעדים משמעותיים לקידום בריאות בתחום מתן חיסונים, לרבות מיגור מחלת האבעבועות שחורות, מחלה אשר הטרידה את האנושות מזה אלפי שנים.

שלושה בכירים לשעבר מהתוכנית הגלובלית להכחדת אבעבועות שחורות, קוראים את החדשות על הכחדה (ביעור) כלל עולמית של אבעבועות שחורות, 1980

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מזהה תפקודי ליבה של בריאות הציבור ובריאות כללית שכוללות[7]:

  • לספק מנהיגות מובילה בנושאים קריטיים בבריאות ועוסקות בקידום שיתופי פעולה היכן שקיים צורך בכך;
  • הגדרת תוכניות מחקר, תוך ייזום, כתיבה, הפקה, תרגום והפצה של ידע בעל ערך;
  • קביעת נורמות וסטנדרטים וקידום המעקב אחר יישומם;
  • קידום אפשרויות למדיניות אתית, המבוססת על ראיות;
  • מעקב אחר המצב הבריאות והערכת מגמות בבריאות.

מעקב אחר תוכניות בריאות הציבור עשויות לתמוך באופן מיוחד ב[8][9]:

  • לשמש כמקור למערכת ההתראה המוקדמת על מצבי חירום עתידיים בתחום בריאות הציבור;
  • לתעד את השפעותיה של התערבות, או לעקוב אחר התקדמות לקראת יעדים ייחודיים שהוגדרו;
  • לנטר ולהבהיר את האפידמיולוגיה של בעיות בריאות, על מנת לאפשר קביעת סדרי עדיפויות, ולפרסם מדיניות ואסטרטגיות בריאות.
  • לאבחן, לחקור ולנטר בעיות בריאות, וסיכוני בריאות בקהילה.

מעקבים שנערכו בבריאות הציבור הובילו לזיהוי ותעדוף נושאי בריאות ציבור רבים, בסוגיות הניצבות בפני העולם כיום, לרבות נושאי HIV/איידס, סוכרת, מחלות שמקורן מזיהומי מים, זיהומי מזון, מחלות זואונטיות, עמידות לאנטיביוטיקה, שהובילו להופעה מחדש של מחלות זיהומיות כגון שחפת. עמידות לאנטיביוטיקה, הידועה גם כעמידות לתרופות. עמידות לתרופות היוותה נושא מרכזי לדיונים ביום הבריאות העולמי בשנת 2011. לורי גארט טוען, שעל אף חשיבותו של תעדוף בנושאי בריאות הנובעים מלחץ ציבורי, יש לכך השלכות לא רצויות[10]: כאשר סיוע חוץ מתועל לתוכניות לטובת מחלות ספציפיות, מתעלמים באופן כללי מחשיבותה של בריאות הציבור. בעיית זו בבריאות ציבור, היא בעיית ניתוב המידע ונחשבת כבעיה הגורמת למחסור תקציבי לצורכי המימון של לחימה במחלות אחרות הקיימות במדינה כלשהי.

לדוגמה, ארגון הבריאות העולמי (WHO), מדווח כי לפחות 220 מיליון בני אדם ברחבי העולם סובלים מסוכרת. רמת התחלואה במחלה זו צומחת בשיעורים מפחידים, ומשערים שצפוי שמספר מקרי מוות מסוכרת יוכפל עד שנת 2030.[11] בחודש יוני 2010 ציינו עורכים בכתב העת הרפואי The Lancet, ש "העובדה כי סוכרת סוג 2, שהיא מחלה הניתנת במידה רבה למניעה, הגיעה לממדי מגפה, מהווה אות קלון לבריאות הציבור".[12] הסיכון של סוכרת מסוג 2 קשור קשר הדוק עם תופעת העלייה בממדי השמנת היתר. ההערכות העדכניות ביותר של WHO מאז יוני 2016 מציינות כי ברחבי העולם מצויים כ־1.9 מיליארד מבוגרים שסבלו בשנת 2014 מעודף משקל, ו־41 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש, היו בעלי משקל עודף ב־2014.[13] ארצות הברית היא המדינה המובילה עם 30.6% מאוכלוסייתה במשקל יתר. מקסיקו עוקבת אחריה עם 24.2%, בריטניה עם 23%.

סוכרת והשמנה בישראל

בישראל כמו במדינות מתועשות אחרות, הסוכרת היא מחלה כרונית שכיחה המהווה נטל כבד על מערכת הבריאות, על החולה ועל משפחתו. היארעות הסוכרת בישראל, כמו גם בעולם נמצאת במגמת עלייה עקבית. בשנת 2011 היוותה סוכרת את סיבת המוות הרביעית בישראל, ו-5.4% מכלל הפטירות (2,196 פטירות) יוחסו למחלה. לגבי סוכרת מסוג 2, מספר החולים המאובחנים עם סוכרת בישראל נאמד בכ-400 אלף. חולי סוכרת מסוג 2 נתונים בסיכון יתר לפתח מגוון רחב של סיבוכים ומחלות כרוניות הכרוכות במוגבלות.[14][15][14]

בסקר הבריאות הלאומי, שנערך בישראל בשנים 2007–2010, נמצא כי בקרב האוכלוסייה הבוגרת, שלושים אחוז מהנשים וארבעים ואחד אחוז מהגברים סובלים מעודף משקל וכי חמישה עשר אחוז מהגברים ומהנשים סובלים מהשמנת יתר. עוד נמצא בסקר כי כמעט בכל קבוצות הגיל שיעורי השמנת היתר ועודף המשקל היו גבוהים יותר בקרב האוכלוסייה הערבית מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית. לפי הסקרים האחרונים ולפי ההערכות של ארגון ה- OECD, נראה כי שיעור עודף המשקל בקרב ילדים בני חמש עד שבע גבוה מעשרים וחמישה אחוז בישראל וכי שיעור השמנת היתר בילדים בני שבע עד שתים עשרה עומד על 4–9 אחוז.[16]

לאחרונה פורסם דוח של WHO על מגפת ההשמנה. הדו"ח החדש של ארגון הבריאות העולמי חושף כי בישראל ישנם למעלה מחצי מיליון ילדים שסובלים מהשמנה ומעודף משקל. ישראל ניצבת במקום הראשון והמפוקפק באירופה בדירוג ההשמנה, ובמקום השני באירופה והשלישי בעולם במדד הכולל גם ילדים הסובלים מעודף משקל, כלומר חריגה מעל המשקל התקין אך על סף השמנה מסוכנת.[17]

תוכנית בריאות בעולם

בעבר נחשבה הבעיה, לבעייתן של מדינות בעלות הכנסה גבוהה, אולם כיום ישנה עלייה בשיעורי ההשמנה במדינות בעלות הכנסה נמוכה, במיוחד בסביבה העירונית. תוכניות בריאות ציבור רבות מקדישות יותר ויותר תשומת לב ומשאבים לנושא של השמנת יתר, תוך הגדרת יעדים לטפול בגורמים הבסיסיים להשמנה, כולל תזונה בריאה ופעילות גופנית.

חלק מתוכניות ומדיניות הקשורות לבריאות הציבור וקידום בריאות ומניעה עשויות להיות שנויות במחלוקת. דוגמה אחת כזו היא תוכניות בהתמקדות על מניעת העברת HIV, מסעי פרסום לשימוש במחטים חד פעמיות. עוד תוכנית כזו היא תוכנית המאבק בעישון. שינוי בהתנהוגיות העישון דורש הפעלת אסטרטגיות ארוכות טווח, שלא כמו המאבק נגד מחלות מידבקות, אשר בדרך כלל לוקח פרק זמן קצר יותר להבחין בהשפעותיהן. מדינות רבות יישמו יוזמות לצמצום רמת העישון, כגון העלאת המיסוי על מוצרי טבק וכן האיסור על עישון במבנים או במקומות ציבוריים. התומכים מציגים ראיות כי עישון הוא אחד גורמי המוות העיקריים, ולכן על הממשלות חלה החובה להפחית את שיעורי התמותה, הן באמצעות הגבלת העישון הפסיבי (על ידי צד שני) והן על ידי צמצום ההזדמנויות של מעשנים לעשן. כנגד זאת טוענים המתנגדים כי הדבר פוגע בחופש הפרט ובאחריותו האישית, ושהמדינה בסופו של דבר עלולה להגביל יותר ויותר את חופש הבחירה של הפרט, בשם שיקולים כלליים של בריאות טובה יותר לציבור.

בה בעת שמבחינה היסטורית, מחלות מידבקות ככבו בראש סולם העדיפויות בבריאות הגלובלית, היו מחלות לא מדבקות (כמו: מחלות לב, מחלות אוטואימוניות, שבץ מוחי, סרטנים למיניהם, סוכרת, מחלות כליה כרוניות, אוסטאופורוזיס, אלצהיימר, וכו') וגורמי סיכון התנהגותיים המונחים בבסיסם של מחלות אלה נמצאו בתחתית סולם העדיפויות. עניין זה מצוי כיום במגמת שינוי, עם זאת, כפי שמודגם על ידי עצרת האו"ם שקיימה את האירוח הראשון שלה בעצרת הכללית פגישת פסגה מיוחדת בנושא של מחלות לא מדבקות בספטמבר שנת 2011.[18]

בעיות בריאות רבות נובעות מהרגלים גרועים והתנהגויות אישיות לא בריאות. מנקודת ראות של פסיכולוגיה אבולוציונית, צריכת יתר של חומרים מלאכותיים המזיקים לבריאות, עקב הפעלת מערכת תגמול עבור חומרים כמו תרופות, סמים, טבק, אלכוהול, מלח מעודן, שומנים ופחמימות. כמו כן טכנולוגיות חדשות כגון תחבורה מודרנית מהווים גם כן גורם להפחתה בפעילות הגופנית. מחקרים גילו כי ניתן לשנות התנהגויות בצורה יעילה יותר על ידי התחשבות בהתפתחות המניעים במקום הצגת מידע על השפעות בריאותיות שליליות בלבד. לפיכך, הגברת השימוש בסבון בשטיפת ידיים יעילה הרבה יותר במניעת שלשולים, מאשר לעורר תחושת הגועל בלבד. תחושת הגועל היא בעצם מערכת מתפתחת להימנעות ממגע עם חומרים גורמי התפשטות למחלות זיהומיות. דוגמאות עשויות לכלול סרטים שמתארים כיצד חומר צואתי יכול לגרום לזיהום מזון. תעשיית השיווק יודעת מזה זמן רב את חשיבות הקישור של מוצרים עם סטטוס חברתי גבוה וגורם המשיכה שלהם לאנשים אחרים. לעומת זאת, נטען כבר כי הדגשת הנזק, על התופעות הבלתי רצויות בעישון טבק על אנשים אחרים (לא מעשנים) והטלת איסורי עישון במקומות ציבוריים היו יעילים במיוחד בהפחתת עישון טבק.[19]

יישומים בתחום הבריאות

מלבד שיפור בריאות אוכלוסייה באמצעות יישומן של התערבויות ספציפיות לאוכלוסייה, בריאות הציבור תורמת גם לטיפול הרפואי על ידי זיהוי והערכה של צורכי האוכלוסייה לשירותי בריאות, לרבות:[20][21][22][23]

  • הערכת השירותים הנוכחיים ובחינת מידת עמידתן במטרות הטיפוליות של מערכות הבריאות
  • בירור עמידה בדרישות כפי שבאה לידי ביטוי על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות, על ידי הציבור ועל ידי בעלי עניין אחרים
  • זיהוי ההתערבויות המתאימות ביותר
  • התחשבות בהשפעת המשאבים הנדרשים להתערבויות והערכת העלות-תועלת שלהם
  • תמיכה בקבלת החלטות בתחום בריאות ותכנון שירותי בריאות לרבות יישום השינויים הנדרשים
  • ליידע, לחנך ולהעצים את האוכלוסייה בנושאי בריאות

יישום יעיל של אסטרטגיות שיפור

אסטרטגיה חשובה לשיפור בריאות הציבור, היא קידום הרפואה המודרנית תוך הנהגת נייטרליות מדעית ומדיניות מסע הפרסום בבריאות הציבור, כפי שהומלצה על ידי ארמנדה סולורזנה (Armanda Solorzana), דרך חקר מאבק הפרסום של "קרן רוקפלר" בנושא תולעי קרס (אנ') במקסיקו בשנת 1920. סולורזנה טוען כי מדיניות בריאות הציבור, לא צריכה לעסוק אך ורק בשיקולים פוליטיים או כלכליים. שיקולים פוליטיים עלולים לגרום לפקידות הממשלתית להסתיר מעיני הציבור את המספרים האמתיים של אנשים המושפעים על ידי מחלה מסוימת באזורי הבחירה שלהם, למשל בזמן בחירות קרבות. לכן, נייטרליות מדעית בביצוע מדיניות בריאות הציבור היא קריטית; היא עשויה להבטיח מענה לצרכים הטיפוליים בלי קשר לתנאים הפוליטיים והכלכליים.[24]

ההיסטוריה של בריאות הציבור מדגימה בבירור קיומו של מאמץ עולמי לשיפור הבריאות לכל. עם זאת, ברפואה המודרנית, לא נצפה בבירור שנוי מדיד אמיתי, והמבקרים טוענים כי חוסר זה בשיפור הוא בשל היעדר ביישום שיטות יעילות. כפי שנטען על ידי פול אי. פרמר, התערבויות סטרוקטורליות עשויות להיות בעלות השפעה גדולה, אך עדיין קיימות בעיות רבות שמונעות שילובה של אסטרטגיה זו במערכת הבריאות. אחת הסיבות העיקריות לכך, כמוצע על ידו, שאולי הרופאים לא מאומנים כראוי כדי לבצע התערבויות סטרוקטורליות, כלומר, ברמה הבסיסית, אנשי מקצוע בתחום הבריאות אינם מסוגלים ליישם שיפורים כאלה. בעוד שהתערבויות סטרוקטורליות אינן יכולות להיות התחום היחיד בו נחוץ שיפור, חוסר תיאום בין גורמים סוציו-אקונומיים לשירותי בריאות לעניים עלולים להיות חסרי תועלת, ובסופו של דבר לגרום להגברת חוסר השוויון בין שירותי בריאות שניתנים לעשירים ביחס לשירותים שניתנים לעניים. כל עוד שירותי בריאות לא יחדלו מלהיות מטופלים כאל מצרך, בריאות הציבור גלובלית בסופו של דבר לא תושג. מאחר שזה המקרה, לדעת אחדים, ללא שינוי באופן הגשת הטיפול הרפואי והנגשת שירותי בריאות לאותם שנגישותם לשירותים אלה נמוכה או אינה קיימת, לא ניתן יהיה להשיג את המטרה האוניברסלית של שירותי בריאות הציבור.[25]

סיבה נוספת לכך שלא ניתן לחוש בשינויים מדידים בבריאות הציבור, יכולה להיות כיוון ששירותי הבריאות עצמם לא מודדים את יעילות התוכניות של עצמם. פרו ושות'[26] ניתחו למעלה מ-4,000 מטרות בריאות מהקהילה בתוכניות שיפור של 280 סוכנויות בריאות מוסמכות ולא מוסמכות בבריאות הציבור בארצות הברית, נמצא כי הרוב המכריע של המטרות – כשני שלישים – היו ממוקדים על השגת תפוקות של הסוכנות (למשל, פיתוח תוכניות תקשורת, התקנת מדרכות, הפצת מידע בקהילה). רק כשליש התמקדו על חיפוש שינויים מדידים לאוכלוסיות שאותם הם משרתים (כלומר, שינוי בידע של בני אדם, עמדות, התנהגויות). מחקר זה מלמד, שאם הסוכנויות יתמקדו על ביצוע משימות בלבד (כלומר, תפוקות) ולא יושם דגש על מדידה של שינויים שהם תוצאת הפעילות שהם מבצעים בפועל באוכלוסיות שלהם, אין להתפלא כאשר לא קיימים דיווחים על מדידת שינויים. פרו ושות'[26] מעודדים את סוכנויות בריאות הציבור לעבוד במשותף עם מומחים מתחום תקשורת הבריאות ולעצב במשותף יעדי תפוקות מדידות, על מנת לסייע לסוכנויות בפיתוח שיטות וכלים שיאפשרו ביצוע מעקבים אחר שינויים שקשורים יותר באוכלוסיית היעד (למשל, ידע ושינויי גישה) שעשויים להיות מושפעים מעצם ביצוען של הפעילויות על ידי הסוכנויות.

תנועת "בריאות הציבור 2.0"

בריאות הציבור 2.0 הוא תנועה בתוך בריאות הציבור שמטרתה להפוך את התחום לנגיש יותר לציבור הרחב וידידותי יותר למשתמש. המונח משמש בשלושה מובנים. במובן הראשון, "בריאות הציבור 2.0" זהה ל "בריאות 2.0" (מונח שהוגדר באמצע שנות האלפיים לשקף שימוש במדיה בתחומי הבריאות), ומתאר את האופן שבו מרפאות ומכוני בריאות הציבור מסורתיים פועלים כלפי חוץ (או יכולות להושטת פעילות כלפי הקהילה) לציבור באמצעות מדיה חברתית, ובלוגים של בריאות.[27][28]

המובן השני "בריאות הציבור 2.0" מתאר את מחקר בריאות הציבור, ועושה שימוש בנתונים שנאספו מאתרי רשתות חברתיות, מנועי חיפוש לשאילתות, טלפונים סלולריים, או טכנולוגיות אחרות.[29] דוגמה מהעת האחרונה היא ההצעה למסגרת סטטיסטית המנצלת תוכן שנוצר על ידי משתמשים באינטרנט (מתוך מדיה חברתית או מנועי חיפוש לשאילתות), על מנת להעריך את ההשפעה של מסע הפרסום בנושא חיסון נגד שפעת שנערך בבריטניה.[30]

במובן השלישי, "בריאות הציבור 2.0" משמש על מנת לתאר פעילויות בבריאות הציבור שהן לגמרי מונחות משתמש.[31] דוגמה לכך היא האיסוף ושיתוף של מידע על רמות הקרינה הסביבתית לאחר הצונאמי של מרץ 2011 ביפן.[32] בכל המקרים, בריאות הציבור 2.0 נשענת על רעיונות של Web 2.0, כגון מיקור המונים, שיתופי מידע, עיצוב מכוון משתמש.[33] בעוד שספקי שירותי בריאות רבים התחילו לתרום תרומה משלהם ל"בריאות הציבור 2.0" דרך בלוגים אישיים, פרופילים חברתיים ואתרי אינטרנט, לארגונים אחרים, גדולים יותר, כגון איגוד הלב האמריקני (AHA), חינוך רפואי מאוחד (UME), יש צוותי עובדים גדולים יותר, המתמקדים סביב בריאות באינטרנט, מניעה בבריאות, חינוך לבריאות, מחקר והדרכה. ארגונים פרטיים אלה זיהו את הצורך בגישה חופשית וקלה לחומרים בבריאות ולעיתים קרובות הם בונים ספריות עם תכנים ומאמרים חינוכיים.

בריאות הציבור בישראל

שירותי בריאות הציבור

שירותי בריאות הציבור[34] מהווים מינהל במסגרת חטיבת הבריאות של משרד הבריאות. בראש שירותי בריאות הציבור עומד ראש שירותי בריאות הציבור. כפופות לו יחידות מטה שונות שמפורטות להלן וכן לשכות הבריאות המחוזיות והנפתיות.

שירותי בריאות הציבור בישראל עוסקים באדם הבריא בתחומי הרפואה המונעת האישית, הקהילתית והסביבתית תוך הטמעת נושא קידום בריאות. שירותי בריאות הציבור פועלים לקידום הבריאות ומניעת המחלות של תושבי מדינת ישראל, החל מהתחנות לבריאות המשפחה, שירות בריאות לתלמידי בתי-הספר, לשכות הבריאות המחוזיות והנפתיות ועד למטה המנהלי המקצועי.

כתובת המשרד הראשי: רחוב ירמיהו 39, ירושלים מיקוד: 9101002, ת"ד: 1176

לשכות הבריאות

לשכת הבריאות[35] בארץ, כפופות מקצועית ותקציבית לשירותי בריאות הציבור, על אף עצמאות מנהלית. מטרת הלשכות היא ליישם את המדיניות של בריאות הציבור בשטח מול האוכלוסייה בתחומים: בריאות הסביבה (כגון פיקוח תברואה על מסעדות, בריכות שחייה, חופי רחצה ומוסדות חינוך), פיקוח על מזון (המיובא ממדינות העולם או המיוצר בישראל), אפידמיולוגיה (כגון חקירה וטיפול בהתפרצויות של מחלות ברמה המקומית והארצית), אם וילד, קידום בריאות ועוד.

כמו כן, לשכת הבריאות מהווה "משרד בריאות קטן" ולפיכך היא כוללת מחלקות מתחומים שאינם שייכים לשירותי בריאות הציבור כגון: רוקחות, רפואת שיניים, גריאטריה, פסיכיאטריה ומכשירי שיקום וניידות. מחלקות אלו מטרתן לפקח ולבקר את המוסדות השונים בתחומם וכן לתת שירות לאזרח על פי המדיניות הנקבעת במטה המשרד.

השירותים הנכללים לציבור במסגרת מרבית לשכות הבריאות כוללים

אימות חתימת רופא ישראלי לצורכי מסמכים מחוץ לישראל, אשפוז קשישים במוסדות סיעודיים, השלמת חיסונים לתלמידים, ועדות רפואיות לעובדי מדינה, חיסון נגד כלבת לעובדי וטרינריה, מכשירי שיקום וניידות, סיוע בהתאמת תנאי דיור לאנשים המוגבלים בניידות, פניות ותלונות במזון, שחזור פנקס חיסונים, תביעה לפיצוי נפגעי גזזת, אישור למעבר בין קופות חולים ללא נוכחות המועמד למעבר, פניות ותלונות בנושא מזון, הוצאת צו לאשפוז כפוי וטיפול כפוי בפסיכיאטריה – בוגרים, ועדה רפואית לניידות, פניה ללשכת הבריאות לאחר פגיעה מבעל חיים (כלבת), חיסונים לסטודנטים למקצועות הרפואה והבריאות, מתן תעודת זכאות להירשם בקופת חולים עבור קטין בלתי מבוטח הנמצא בישראל, סיוע ברכישת ציוד ראשוני למגורים לאוכלוסיית נפגעי נפש, תהליך הוצאת הודעת פטירה וקבלת רישיון קבורה, תהליך קבלת סל שיקום.

כמו כן ניתנים שירותים שונים לעסקים ברשויות הכפופות ללשכת הבריאות כגון: היתרים להשקיה בקולחין, חוות דעת לשם הוצאת היתר בנייה, הנפקת רישיונות או היתרים ליבוא/יצוא סמים, תרופות וחומרי מוצא, חוות דעת מקדמית על פי חוק רישוי עסקים.

לשכות הבריאות ברחבי הארץ

כל לשכת בריאות פועלת מול רשימה של יישובים מקבלי השירות באותה לשכה. לשכות הבריאות הנפתיות כפופות ללשכות בריאות מחוזיות. לא לכל מחוז יש גם נפות. בראש כל לשכת בריאות עומד רופא מחוזי או רופא נפתי בהתאמה.

לשכות בריאות מחוזיות לשכות בריאות נפתיות
מחוז אשקלון
מחוז דרום – באר שבע נפת אילת
מחוז חיפה נפת חיפה, נפת חדרה
מחוז ירושלים
מחוז מרכז – רמלה נפת רמלה, נפת רחובות, נפת השרון (נתניה), נפת פתח תקווה
מחוז צפון – נצרת עילית נפת נצרת, נפת יזרעאל (עפולה) נפת עכו, נפת צפת
מחוז תל אביב

יחידות כפופות לשירותי בריאות הציבור

שם היחידה מהות ותפקידי היחידה[36]
האגף לאפידמיולוגיה האגף לאפידמיולוגיה אחראי על צמצום התחלואה במחלות זיהומיות בקרב תושבי מדינת ישראל על ידי ניטור מחלות זיהומיות ואחריות על תוכנית החיסונים.
המחלקה למעבדות פיקוח על מעבדות רפואיות ציבוריות ופרטיות, הכרה ופיקוח על מעבדות לבריאות הסביבה, ייזום מחקר, הדרכה ופיתוח בתחומי עיסוקן של המעבדות, ייזום ארגון וייעוץ בכתיבת תקנים, קידום נושאי בטיחות במעבדות, קביעת קריטריונים ובחינה מקצועית לעובדי מעבדות רפואיות בארץ, ריכוז מידע וייעוץ בענייני מעבדות, הפעלת חמש מעבדות בריאות הציבור.
מעבדות לבריאות הציבור 1. המעבדה הארצית לבריאות הציבור – תל אביב: ביצוע בדיקות מים ומזון בכימיה ומיקרוביולוגיה ברמה הארצית וכן ביצוע בדיקות של מרכזים ארציים לבדיקות מעבדתיות כמעבדות ייחוס מיקובקטריה, עגבת, גונוריאה, כלמידיה, טוקסופלסמוזיס.

2. המעבדות המרכזיות ירושלים : ביצוע בדיקות מים ומזון במיקרוביולוגיה, למחוז ירושלים, מרכזים ארציים לבדיקות מעבדתיות כמעבדות ייחוס לאפידמיולוגיה מולקולרית, אנטומולוגיה רפואית, סלמונלה,שיגלה, קמפילובקטר, כולרה וויבריו וולניפיקוס, מחלת הנסן, פרזיטולוגיה, סטרפטוקוקים, לגיונלה, קולי פתוגני

3. המעבדה המרכזית לנגיפים – תל השומר: מעבדה ארצית לבדיקות נגיפים כמרכזים ארציים ולאומיים הפועלים כמעבדות ייחוס לאדמת, חזרת, שפעת ונגיפי דרכי נשימה, נגיפים זואונוטיים, נגיפים בסביבה, שלבקת, איידס, הפטיטיס, נגיפי פוליו ונגיפים גורמי שלשולים,

4. המעבדה המחוזית לבריאות הציבור חיפה: ביצוע בדיקות מים ומזון בכימיה ומיקרוביולוגיה, למחוזות חיפה והצפון.

5. המעבדה המחוזית לבריאות הציבור באר שבע: בדיקות מים ומזון בכימיה ומיקרוביולוגיה, סרולוגיה של נשים בהריון למחוזות הנגב הדרום ואשקלון.

מחלקה לאם ולילד ריכוז מידע והפצתו בנושאי: לפני הריון, מהלך הריון, הלידה והתינוק, ייעוץ לסיכונים בהריון, הנקה, בריאות התלמיד, ילדים עם עיכוב התפתחותי, עקומות גדילה, תזונה לילדים ומתבגרים, חיסונים מומלצים לילדים, סביבה בטוחה לילדים והתנהגות בריאה, בריאות השיניים, פיזיותרפיה לילדים, התמודדות עם נושאי לחץ וחרדה בילדים, בריאות מתבגרים, טיפות חלב,
מחלקה לבריאות הסביבה עוסקת בהיבטים של בריאות האדם (לרבות איכות החיים) המושפעים מגורמים תברואתיים וסביבתיים, פיזיים, כימיים, ביולוגיים, חברתיים ופסיכו-סוציאליים. מעריכה את הגורמים התברואתיים והסביבתיים העלולים לגרום למפגע פוטנציאלי ולנזק בריאותי של הדור הנוכחי ושל הדורות הבאים, ופועלת לתיקונם ולמניעתם. קובעת את המדיניות של המשרד בנושאי בריאות הסביבה, יוזמת תקנות, שותפה בהליכי תכנון אזוריים ועוסקת בפיקוח תברואתי שוטף ובבקרה של גורמים שונים (מי שתייה, מי קולחין, שפכים וביוב, מתקני טיפול בשפכים, מתן אישורים וחוות דעת, חופי רחצה, תברואה במוסדות חינוך, רווחה, עסקים, הסעדה, קייטנות נוער. אישורי שיטות טיפול בשפכים ומים.
יחידה לשיקום השכונות פעילות היחידה לשיקום שכונות פרוסה במאה וחמישה עשר אזורי שיקום בארץ. היחידה מטפלת בנושאים הבאים: הגיל הרך, התפתחות הילד, ילדים עם צרכים מיוחדים, סמים, קשישים, בריאות הנפש, בריאות השן, גרייה מוקדמת, תוכנית לחינוך בריאות ובריאות מונעת, תזונה,
מחלקה לגנטיקה קהילתית מפעילה תוכנית הארצית למניעת מומים מולדים, הכוללת בדיקות סקר לילודים לאחר הלידה (פנילקטנוריה, תת-תריסיות ומחלות נוספות) לשם אבחון וטיפול מוקדם של ילודים חולים. בנוסף התוכנית כוללת בדיקות סקר לאיתור נשאי מחלות תורשתיות לשם גילוי זוגות בסיכון ללדת ילדים חולים במחלות חמורות ובדיקות טרום לידתיות לנשים בסיכון גבוה. בנוסף לכך המחלקה פועלת להרחבת השירותים הגנטיים בסל הבריאות, להעלאת המודעות והשתלבות הגנטיקה בבריאות הציבור.
מחלקה לחינוך וקידום בריאות פועלת לחינוך בקידום בריאות באוכלסייה למניעת השמנה, עידוד אורח חיים בריא, פעילות גופנית, תזונה נבונה, מניעת עישון, מניעת מחלות זיהומיות, עידוד הנקה, קידום בטיחות, בריאות האישה, ברעיאות התלמיד
מחלקה לשחפת ואיידס מניעה וטיפול במחלות השחפת והאיידס על ידי: הדרכה, פרסום וגיבוש מדיניות, מתן ייעוץ, הכנת נהלים ועדכונם בנושאי מניעה, איתור, טיפול ומעקב אחר החולים, והערכת יישום הנהלים, הכנה וביצוע של תוכניות ארציות ואזוריות למניעה ולטיפול, פיקוח מקצועי ומנהלי על ביצוען ואבטחת איכות.
מחלקה לתזונה מתמקדת בתחומים הקשורים הן בתזונת האוכלוסייה הבריאה והן בהבטחת תזונה לאוכלוסיות מיוחדות: לאפשר הזנה ברוח ההנחיות לקבוצות באוכלוסייה שאינן מסוגלות לבצע בחירה מודעת של תזונה, בטיחות מזון: להגן על בריאות האזרחים על ידי הבטחת אמינות העוסקים בשרשרת המזון בשלבי הייצור, השינוע, השיווק, הצריכה והייבוא. איכות מזון: להגן על האותנטיות והסטנדרטים המחייבים מזון ושירותי הזנה, הבטחת מזון: להגן על מצבם התזונתי של האזרחים תוך הבטחת נגישותם למזון ברמה נאותה בכל עת, כולל בשעת חירום. ידע איתור ומניעה תזונתיים: לאסוף מידע על הרכב המזון הישראלי ועל המצב התזונתי של האוכלוסייה בארץ ולאתר אוכלוסיות בסיכון ואוכלוסיות עם צרכים ייחודיים.
מכון לאומי לחקר השלכות הטיפול בגזזת חקר ההשלכות הבריאותיות של הטיפול בקרינה מייננת, אשר ניתן בישראל ומחוצה לה מטעם מוסדות המדינה והעלייה, לחלק מהאוכלוסייה שחלתה במחלת הגזזת בשנים 1946–1960: איתור, רישום ותיעוד של מי שחלו בגזזת וקיבלו טיפול בקרינה מייננת, מעקב אחר המטופלים וריכוז המידע על השלכות הטיפול בהקרנה שקיבלו, הקמת מערך לאבחון מוקדם של מחלות שהמטופלים חשופים להן, פיתוח שיטות לשיקום המטופלים ולטיפול בהם
מרכז לאומי לפיצוי נפגעי גזזת פיצוי נפגעי גזזת לפי חוק על ידי: קיום ועדות לסוגיהן על פי החוק, יישום סעיף 7 א' לחוק – "איתור, רישום ותיעוד כל מי שחלו בגזזת וקיבלו טיפול בהקרנה", מענה לפניות הציבור, ריכוז וסיוע בהתמודדות בבתי הדין לעבודה, ריכוז וסיוע בהתמודדות בערכאות המשפטיות האזרחיות, יישום פסקי הדין בערכאות השונות., עריכת מחקרים היסטוריים ומשפטיים בנושא הגזזת בישראל ומחוצה לה, סיוע למחקר הרפואי בנושא הגזזת.
סיעוד בבריאות הציבור מתווה את מדיניות הסיעוד בבריאות הציבור, פועלת על ידי: פיתוח הנחיות מקצועיות, פיקוח ובקרה על עבודת הסיעוד בשירות המונע בלשכות, הבריאות המחוזיות/ עיריות/ קופות חולים ובבתי הספר, פיתוח ובניית כלי בקרה ופיקוח על הסיעוד בשירות המונע, איסוף ועיבוד נתונים ברמה ארצית, היערכות לשעת חירום, ייעוץ לראש שירותי בריאות הציבור בנושאים רלוונטיים, ניטור תחלואה שגרתית וחריגה, איסוף נתונים על מצבי בריאות נבחרים ואורחות חיים, פיתוח נושאים ותפקידים חדשים בסיעוד בבריאות הציבור..
שירות המזון הארצי מופקד על הפקוח על המזון בארץ בכל היבטיו. האחריות מתחילה מהקטיף, השחיטה, קבלת החלב במחלבה, ביצים לאחר מיון, דגים לאחר הדייג ומזון מיובא והאחריות מסתיימת בצריכתו על ידי: קביעת מדיניות הפקוח, הכנת תקנות, צווים, תקנים, הנחיות, הוראות נוהל לביצוע על ידי שלוחות המזון בלשכות, נפות ומעברי גבול. קביעת ויישום שיטות פיקוח כגון GMP, HACCP בייצור ושווק מזון' הנפקת אשור מוקדם לייבוא מזון, אבטחת מזון בטיחותי, איכותי ואותנטי לצרכנים, פקוח על הובלת מזון מהחי, פקוח בשיתוף השלוחות על מפעלי מזון ועסקי מזון, ביצוע סקרים ומחקרים, הדרכת עובדים, מקור מיידע מקצועי, יחסי גומלין עם גופים שונים בישראל ומחוצה לה.
מחלקה לבריאות העובד שימור ושיפור בריאות ותפקוד העובדים על ידי: מניעה בראשיתית: קידום סביבת עבודה בטוחה ובריאה, מניעה ראשונית, מיון בריאותי נתמך-ראיות ובר-יישום, קידום התנהגות בריאותית, בטיחותית וגהותית במקום העבודה, מניעה שניונית, איתור מפגעים וסיכונים בריאותיים/ווידוא קיום אמצעי מיגון מתאימים, אימוץ בדיקות תקופתיות נתמכות-ראיות, מניעה שלישונית, מניעת החמרה של תחלואה קיימת ושיקום מקצועי מהיר ויעיל של עובדים חולים.

המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם) – Israel Center for Disease Control ICDC

המרכז הלאומי לבקרת מחלות (המלב"ם),[37] הוקם בשנת 1994. המרכז הוא גוף מחקר של משרד הבריאות, ממוקם בתל-השומר בשטח של בית החולים ע"ש שיבא ותפקידו לספק תמונה עדכנית של מצב בריאות האוכלוסייה בישראל. הנתונים שאותם אוסף ומציג המלב"ם הם בסיס למדיניות, שירותים ומחקר.

תפקידיו העיקריים של המלב"ם

  • ביצוע סקרי בריאות לאומיים
  • הקמה, ניהול ואחזקה של רישומים לאומיים למחלות כרוניות
  • ניהול הרישום הלאומי לסרטן
  • כתיבת פרסומים העוסקים במצב בריאות האוכלוסייה
  • ניטור תחלואה זיהומית וחריגה
  • חקר התנהגויות ואורחות חיים הקשורים לבריאות
  • הכשרת סטודנטים ורופאים בבריאות הציבור
  • מענה לפניות הציבור ומתן מידע בנושאי בריאות שונים
  • קיום השתלמויות וימי עיון

חקיקה

[38]מאז קום המדינה הוסדרה מערכת הבריאות בחקיקה ראשית ובחקיקה משנית, וכן בהנחיות מינהליות שמפרסם משרד הבריאות. הפקודות המנדטוריות, העוסקות בעיקרן ברגולציה של נושאים שונים שיש להם השלכה על בריאות הציבור, כגון רישוי בתי-חולים (פקודת בריאות העם) ורישוי בעלי מקצוע (פקודת הרופאים [נוסח חדש]; פקודת המיילדות; פקודת הרוקחים [נוסח חדש]), מהוות עדיין הבסיס לחקיקה בתחום הבריאות, אולם עם השנים הוכנסו בהן תיקונים כדי להתאימן למציאות המשתנה. נוסף על כך, הותקנו תקנות חדשות, כגון רישוי מוסדות רפואיים ועוסקים בסיעוד בבתי-חולים (תקנות מתוקף פקודת בריאות העם) ונחקקו חוקים שונים, כגון חוק מגן-דוד-אדום, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים וחוק הפסיכולוגים.

החקיקה בתחומי בריאות הציבור עוסקת בתחומים הבאים: איכות תברואתית של מי שתייה, מי שפכים וקולחים, מי נופש (חופי ים, בריכות שחייה, מרחצאות, מקוואות וכו'), איכות תברואתית של מזון מיובא ומיוצר מקומית, מחלות מידבקות, ועוד.

לימודי בריאות הציבור בישראל

תואר ראשון בבריאות הציבור

[39]בלימודי תואר ראשון בבריאות הציבור מכשירים אנשי מקצוע שיעסקו בקידומם בריאות האוכלוסייה ובמניעת תחלואה ותמותה, בקרב הציבור הכללי ואוכלוסיות ייחודיות. הלימודים מיועדים הן לחסרי השכלה קודמת – המעוניינים להשתלב בתחום, והן לאנשי מקצוע מנוסים ממגוון תחומים – סיעוד, עבודה סוציאלית וכו'.

הלימודים בתוכנית לתואר ראשון בבריאות הציבור משלבים בין תכנים עיוניים ותאורטיים מקיפים ומעמיקים לבין התנסויות מעשיות מפתחות – לרבות עבודה מעשית מונחית במוסדות בריאות שונים ברחבי הארץ (בחלק מהמכללות ומוסדות הלימוד בתחום).

בין נושאי הלימוד לתואר ראשון: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, תזונה, מערכות הבריאות בישראל, ביוסטטיסטיקה, שיטות מחקר, אנטומיה ופיזיולוגיה, מיומנויות מחשב, ביולוגיה, ביוכימיה וביולוגיה מולקולרית, כלכלת בריאות, אפידימולוגיה, בריאות תעסוקתית, עקרונות בקידום בריאות, ניהול ארגוני בריאות, ניהול פרויקטים בבריאות, בריאות הנפש, הערכת טכנולוגיות בבריאות, שוויון ואי שוויון במערכת הבריאות ועוד.

תעודת בוגר: בוגרי הלימודים, אשר יעמדו בהצלחה בכל דרישות התואר, יקבלו תעודת בוגר תואר ראשון – B.A בבריאות הציבור, מטעם המכללה/אוניברסיטה בה סיימו את לימודיהם.

מוסדות הלימוד: לימודי תואר ראשון בבריאות הציבור נלמדים במכללות שונות כמו: המכללה האקדמית אשקלון,

תואר שני בבריאות הציבור

[40]תוכנית הלימודים לקראת תואר שני בבריאות הציבור נועדה לרופאים ואנשי מקצוע נוספים הפועלים במסגרות בריאות שונות. במהלך הלימודים הסטודנטים רוכשים הבנה מעמיקה במצב בריאות החברה הישראלית בהשוואה למדינות אחרות בעולם, תוך הקנייה של מיומנויות מקצועיות וידע לתכנון וניהול של שירותי בריאות ותוכניות בריאותיות לקהילה.

תוכנית הלימודים מקנה כלים לאפיון של גורמים תעסוקתיים, סביבתיים, וחברתיים הקשורים לבריאות הציבור ובנוסף, מקנה הכרה מעמיקה עם התעשייה והמחקר הפועלים במסגרת תחום זה כגון: מחלות זיהומיות, קידום בריאות בתעסוקה, רפואה ראשונית ומונעת ועוד.

נושאי לימוד: היבטים משפטיים ואתיים במנהל הרפואי ובבריאות הציבור, שיטות סטטיסטיות בבריאות הציבור, חוק ומשפט במערכת שירותי הבריאות, מבוא לקידום בריאות והתנהגות בריאותית, מדיניות בריאות הציבור בישראל, ניתוח עלות תועלת למערכות בריאות, איכות וניהול סיכונים בשירותי הבריאות, חשבונאות ניהולית ותמחיר במערכות הבריאות בישראל ובעולם.

מוסדות הלימוד: אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית.

בריאות הציבור במדינות מתפתחות

קיים פער משמעותי בגישה הבריאות ובריאות הציבור יוזמות בין מדינות מפותחות לבין מדינות מתפתחות. בעולם המתפתח, בריאות הציבור, התשתיות עדיין ביצירה. ייתכן שלא יהיו מספיק עובדי בריאות מיומנים, משאבים כספיים או, במקרים מסוימים, ידע מספיק כדי לספק טיפול רפואי ומניעת מחלות, אפילו ברמה הבסיסית.[41][42] כתוצאה מכך, מרבית מקרי תחלואה ותמותה בעולם נובעים מעוני קיצוני. לדוגמה, ממשלות רבות באפריקה משקיעים פחות מ $10 לכל אדם לשנה על בריאות, להשוואה בארצות הברית, השקיע הממשל הפדרלי בשנת 2000 כ-US$4,500 לנפש. עם זאת, לא צריך לבלבל בין הוצאות על בריאות לבין הוצאות על בריאות הציבור. מימון לבריאות הציבור עשויים בדרך כלל לא להיחשב כ"טיפול רפואי" במובן המוחלט. לדוגמה, החובה בשימוש בחגורות בטיחות במכוניות יכול להציל אינספור חיים ולתרום בכך לבריאות האוכלוסייה, אולם בדרך כלל הכסף שהוצא לאכיפת חוק זה לא נחשב כהוצאה כספית על הבריאות.

חלקים גדולים של העולם המתפתח נותר מוטרד במידה רבה ממחלות מידבקות הניתנות למניעה. עם זאת, בהרבה מדינות מתפתחות חווים גם שם שינוי מגמה אפידמיולוגי וקיטוב, כאשר האוכלוסיות חוות עתה יותר ויותר את השפעות המחלות הכרוניות עם עליית תוחלת החיים במדינות אלה, קהילות עניות עלול להיות מושפע במידה רבה גם על ידי מחלות כרוניות וגם מחלות זיהומיות.[42] בעיה מרכזית נוספת בבריאות הציבור בעולם המתפתח והעני הוא בריאות האם והילד, עקב תת-תזונה ועוני. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מדווח כי חוסר הנקה מתאימה במשך ששת החודשים הראשונים לחיי הוולד תורמת לתמותה של מעל מיליון ילדים בשנה.[43] טיפול מניעתי מכוון לטיפול ומניעת מלריה בקרב נשים בהריון וילדים צעירים הוא אחד מהאמצעים בבריאות הציבור במדינות אנדמיות.

כל יום מביא עמו כותרות חדשות בעמוד השער של עיתונים על בריאות הציבור: מחלות זיהומיות מגיחות כגון סארס, מגיעות במהירות, עושות את דרכן מסין (ראה בריאות הציבור בסין) קנדה, ארצות הברית ועוד מדינות אחרות הרחוקות גאוגרפית; הפחתת עיוותים בגישה למערכת הבריאות באמצעות מימון ציבורי במסגרת תוכניות ביטוח בריאות; מגפת ה-HIV/איידס התפשטה במהירות ממספר קבוצות בסיכון גבוה לכלל האוכלוסייה. במדינות רבות, כגון דרום אפריקה; העלייה של בהשמנת יתר בקרב ילדים ועלייה במקביל בסוכרת סוג II בקרב ילדים; ההשפעות הסוציו-אקונומיות והבריאות המלוות תופעות של היריון בגיל נעורים, בפני בריאות הציבור מוצבים אתגרים קשים הקשורים עם אסונות טבע כגון רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004), הוריקן קתרינה בארצות הברית ורעידת האדמה בהאיטי (2010).

מאז שנות השמונים במאה הקודמת, עם התפתחות הענף של בריאות הציבור התרחב העיסוק של בריאות הציבור מהתנהגויות הפרט להתנהגויות וגורמי סיכון ברמת האוכלוסיות כמו, בעיית אי-שוויון, עוני וחינוך. בריאות הציבור בזמננו, עוסקת לעיתים קרובות בטיפול בגורמים חוצי אוכלוסייה המשפיעים על בריאות הציבור. קיימת ההכרה בכך שבריאותנו מושפעת מגורמים רבים, הכוללים את מקום המגורים שלנו, התורשה שלנו, ההכנסה שלנו, מצב ההשכלה שלנו, והקשרים החברתיים שלנו. גורמים אלה ידועים כ"גורמי הבריאות החברתיים". הגורמים המקשים כוללים למשל גורמי איכות סביבה, חינוך, תעסוקה, הכנסה, ביטחון תזונתי, דיור, מסגרות חברתיות, ועוד גורמים אחרים רבים המשפיעים על התפלגות הבריאות בין ובתוך האוכלוסיות ולעיתים קרובות נקבעים בצורה פוליטית.[44] קיים אי שיויון חברתי בבריאות, החוצה את החברה. העניים בדרך כלל סובלים מהבריאות הגרועה ביותר, אולם גם במעמד שכבת ביניים תמצאנה מצב הבריאות גרוע בהשוואה לבריאות השכבות העליונות.[45] תומכי בריאות הציבור החדשה פועלים למען מדיניות מבוססת-אוכלוסייה לשיפור בריאות הציבור באופן שוויוני.

סיוע בבריאות למדינות מתפתחות

סיוע בבריאות למדינות מתפתחות הוא מקור חשוב של בריאות הציבור מימון עבור מדינות מתפתחות רבות.[46] נצפתה עליה משמעותית בסיוע בריאות למדינות מתפתחות לאחר מלחמת העולם השנייה, כחלק מן החששות מפני התפשטות מחלות כתוצאה מן הגלובליזציה המוגברת ועם התפשטות מגפת ה-HIV/איידס באפריקה במדינות שמדרום לסהרה.[47][48] משנת 1990 עד 2010, גדל סה"כ הסיוע בבריאות ממדינות מפותחות מ-5.5 מיליארד ל 26.87 מיליארד דולר, כאשר מדינות עשירות תורמות ברציפות מיליארדי דולרים כל שנה במטרה לשפר את בריאות האוכלוסייה. עם זאת, נעשו מאמצים, לקבל נתח תקציבי משמעותי גדול יותר באופן בחלוקת התקציבים, למשל בנושא HIV, אשר קיבל עלייה במימון בשיעור של יותר מ-6 מיליארד דולר בין השנים 2000 ו-2010, אשר היה יותר מכפול ביחס לכל תחום בריאות אחר באותן שנים. הסיוע בבריאות זכה להרחבה בערוצים מרובים, לרבות נדבנות פרטית, ארגונים לא ממשלתיים, קרנות פרטיות כגון קרן ביל ומלינדה גייטס, קרנות דו-צדדיות, ותורמים רב צדדיים כגון הבנק העולמי או קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (ארגון UNICEF). בשנת 2009 הסיוע לבריאות באמצעות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (ה־OECD) הסתכם בכ 12.47 מיליארד דולר, אשר הגיע לשיעור של בכ-11.4% מכלל תקציב הסיוע הדו-צדדי שלו.[49] ב-2009, תורמים רב-צדדיים הוציאו כ־15.3% מסה"כ הסיוע לשיפור בריאות הציבור. הנתונים האחרונים, לעומת זאת, מראים כי סיוע הבריאות הבינלאומי התחיל ליישר קו, ואף מראה מגמת צמצום.

דיונים בנושאי סיוע בינלאומי בתחומי הבריאות

נערכים דיונים בשאלת היעילות של הסיוע הבינלאומי לבריאות. חסידי הסיוע טוענים כי הסיוע בתחום הבריאות של מדינות עשירות הכרחי על מנת שמדינות מתפתחות יצאו ממעגל העוני. המתנגדים לסיוע בבריאות טוענים כי הסיוע הבינלאומי לבריאות משבש למעשה את מהלך ההתפתחות הטבעית במדינות אלה וגורם לתלות שלהם המוחלטת שלהם בסיוע. במקרים רבים נכשל הסיוע בהשגת היעדים.[50] כך למשל, לאחרונה, נותב הסיוע בבריאות לכיוון יוזמות כגון מימון טכנולוגיות חדשות כמו תרופות אנטירטרווירליות, רשתות הדברה מטופלות בחומרי הדברה נגד יתושים, וחיסונים חדשים. השפעות חיוביות של יוזמות אלה ניתן לראות במיגור אבעבועות שחורות ופוליו; עם זאת, טוענים המבקרים כי שימוש לרעה או ניתוב לא נכון של המימון עשוי לגרום לכך שמאמצים רבים אלה לא יבוא לכלל הגשמה.

מודלים כלכליים המבוססים על "המכון למדידה והערכה של בריאות" וארגון הבריאות העולמי הראו קשר בין סיוע בריאות בינלאומי סיוע במדינות מתפתחות לבין צמצום שיעורי התמותה במבוגרים. אולם במחקר שנערך בין השנים 2014–2016 עלה כי קיים פוטנציאל משתנה המטה את התוצאה מאחר שקיימת האפשרות שהסיוע היה מכוון למדינות ברגע שהם כבר עלו על המסלול לשיפור. עם זאת, באותו מחקר, גם נטען כי בסיוע בריאות בהיקף של מיליארד דולר היה קשור להפחתה של כ־364,000 מקרי תמותה בין הגילאים 0 ו-5 בשנת 2011.

מטרות פיתוח בר קיימא

על מנת להתמודד עם אתגרים נוכחיים ועתידיים בבעיות בריאות בעולם, פיתח האו"ם את מטרות פיתוח בר קיימא לבניית יעדי הפיתוח של המילניום של שנת 2000 שאמורה להיות מושלמת עד שנת 2030.[51] מטרות אלה אמורות בכללותם להקיף את כל הספקטרום ההתפתחות חוצי מדינות, עם זאת יעדים 1–6 מכוונים ישירות לפערי בריאות, במדינות מתפתחות בעיקר.[52] ששת היעדים הללו מכוונים לנושאי מפתח בבריאות הציבור העולמית: עוני, רעב, ביטחון תזונתי, בריאות, חינוך, שוויון בין מגדרי, העצמת נשים, העצמה, מים, תברואה.[52] עובדי בריאות הציבור יכולים להשתמש במטרות אלה כדי להגדיר את סדר היום והתוכניות של עצמם בהיקפים מצומצמים ביוזמות עבור הארגונים שלהם. מקווה שמטרות אלה יפחיתו את נטל התחלואה ואי השוויון העומד בפני מדינות מתפתחות על מנת ולהוביל לעתיד בריא יותר.

הקשרים בין מטרות פיתוח בר קיימא ובריאות הציבור הם רבים, ומוכרים היטב:

  • לחיות מתחת לקו העוני גורמת תוצאות בריאות דלות, ועלול להיות אף גרוע יותר עבור בני אדם החיים במדינות מתפתחות, שם עוני קיצוני הוא נפוץ יותר.[53] ילד שנולד לתוך עוני סיכוייו כפולים למות לפני גיל חמש בהשוואה לילד ממשפחה עשירה.[54]
  • ההשפעות מזיקות של רעב, תת-תזונה יכולים לנבוע מאתגרים מערכתיים עם ביטחון תזונתי הם עצומים. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי 12.9% מהאוכלוסייה במדינות מתפתחות סובל מתת תזונה.[55]
  • אתגרי בריאות בעולם המתפתח הם עצומים, כאשר "רק מחציתן של הנשים בארצות מתפתחות זוכות לקבל האת המידה המומלצת של שירותי בריאות שהן זקוקות לה.
  • השכלה שוויונית עדיין לא הושגה בעולם. מאמצים בבריאות הציבור מעוכבים משום כך, שכן, חסר בהשכלה יכול להוביל לתוצאות בריאותיות דלות יותר. דבר זה מודגם בעובדה שילדהן של אמהות חסרות השכלה שיעור ההישרדות נמוך בהשוואה לילדים שנולדו לאמהות עם ראשי או רמות גבוהות של השכלה. הבדלים תרבותיים בתפקוד של נשים משתנה בהתאם למדינה, אי-שוויון מגדרי קיים הרבה במדינות מתפתחות. המאבק לצמצום אי השוויון זה הוביל לתוצאות בריאות הציבור טובות יותר.
  • במחקרים שנעשן על ידי הבנק העולמי על אוכלוסיות במדינות מתפתחות, נמצא כי כאשר לנשים יש יותר שליטה על משאבי משק הבית, מוקנית לילדים גישה טובה יותר למזון, בריאות, וחינוך.[56]
  • משאבים בסיסיים בתברואה וגישה מקורות מים נקיים יותר הם זכות אנושית בסיסית. עם זאת, 1.8 מיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים במקור מי שתייה מזוהמים בשפכים, ול-2.4 מיליארד בני אדם אין גישה למתקני תברואה בסיסיים כמו שירותים משתנות או מחראות.[57] חוסר במשאבים אלה, גורם לכ-1000 מקרי תמותת ילדים ביום ממחלות שלשלול שניתן היה למנוע באמצעות תשתיות טובות יותר של מי שתייה נקיים ותברואה.

היסטוריה

ההיסטוריה המוקדמת

לבריאות הציבור יש שורשים מוקדמים עוד מימי קדם. משחר התרבות האנושית, הכירו בכך כי מים מזוהמים מים והיעדר לסילוק נאות של פסולת גורמת להתפשטות מחלות מידבקות (התאוריה של מיאזמה). דתות עתיקות ניסו להסדיר התנהגות מיוחדת הקשורה לבריאות, החל מסוגי המזון הנאכלים, דרך ויסות התנהגויות תאוה מסוימות, כגון שתיית אלכוהול. המנהיגים היו אחראים על בריאות נתיניהם כדי להבטיח יציבות חברתית, שגשוג, ושמירת הסדר הציבורי.

כבר בתקופה הרומאית הבינו שמן הראוי לסלק פסולת אנושית לצורכי בריאות הציבור באזורים עירוניים. הרופאים בסין העתיקה פיתחו סוג של חיסון כנגד אבעבועות שחורות בעקבות מגפה שפרצה בסביבות 1000 לפנה"ס. אדם שהיה ללא המחלה יכול להשיג מידה מסוימת של חסינות נגד אבעבועות שחורות על ידי שאיפת הקרום היבש שנוצר סביב נגעים של אנשים נגועים. כמו כן, היו מחסנים ילדים על ידי הרכבת חומר מוגלתי מתוך פצע על אמות ידיהם שלהם.

בשנת 1485 הוקם ברפובליקה של ונציה בית משפט קבוע של מפקחי בריאות עם תשומת לב מיוחדת למניעת התפשטות מגיפות מחוץ לרפובליקה. בתחילה מונו שלושה מפקחים על ידי הסנאט הוונציאני. בשנת 1537 נטלה על עצמה המועצה הגדולה את התפקיד, ובשנת 1556 הוסיפה עוד שני שופטים, עם המשימה של פיקוח, מטעם הרפובליקה, על מאמצי המפקחים.

עם זאת, על פי מישל פוקו, מודל השלטוניות (governmentality) הופרך מאוחר יותר על ידי מודל הכולרה. התפרצות מגפת כולרה החריבה את אירופה בין השנים 1829 ל-1851, כאשר נלחמו בה בתחילה על ידי השימוש של מה שפוקו כינה "רפואה חברתית", אשר התמקדה בזרימה, זרימת אוויר, מיקומם של בתי קברות, וכו'. כל אותם חששות, שנולדו מתוך תיאורית מחלות המיאזמה, ביחד עם שיקולים אורבניים הנוגעים לניהול אוכלוסיות, אשר פוקו הגדיר במושג "biopower" (מושג המתייחס לרגולציה שלטונית של בעיות אזרחיות שונות, לרבות בריאות הציבור). הגרמנים הגדירו זאת בתפיסתם המכונה "Polizeiwissenschaft" ("מדעי המשטרה").

בריאות הציבור בימינו

במאה ה-18 הייתה צמיחה מהירה של בתי חולים התנדבותיים באנגליה.[58] החלק האחרון של המאה הביא להקמתה של התבנית הבסיסית של שיפורים בבריאות הציבור במהלך שתי מאות הבאות: זוהתה עוולה חברתית, ונדבנים פרטיים הביאו זאת לתשומת לב הציבור, והשינוי בדעת הקהל הוביל לפעולה ממשלתית.[59]

הפרקטיקה של חיסון הפכה לנפוצה בשנות ה-1800, בעקבות עבודתו החלוצית של אדוארד ג'נר בטיפול באבעבועות שחורות. תגליתו של ג'יימס לינד (רופא הצי המלכותי הבריטי שערך ניסויים קליניים חלוציים, חי בין 1716-1794) של הגורמים של מחלת הצפדינה ומיתונה בקרב מלחים באמצעות הכנסתם של פירות לאוניות שהיו בהפלגות ארוכות, פורסמה ב-1754, והובילה את אימוצו של רעיון זה על ידי הצי המלכותי.[60] נעשו גם מאמצים להביא נושאי בריאות חשובים לידיעת הקהל הרחב; בשנת 1752 פרסם הרופא הבריטי סר ג'ון פרינגל מאמר לאור "תצפיות על מחלות בקרב אנשי צבא במחנות ועמדות צבאיות", שבו הוא הדגיש את החשיבות של אוורור נאות בתוך בסיסי הצבא ואת הספקת בתי שימוש לחיילים.[61]

עם תחילתה של המהפכה התעשייתית, התחילה רמת החיים בקרב אוכלוסיית העובדים להחמיר עם צפיפות ותנאי היגיינה עירוניים גרועים. בארבעת העשור הראשונים של המאה ה-19 לבד, הוכפלה אוכלוסיית לונדון, שיעורי צמיחה אפילו גדולים יותר נרשמו בעיירות של אזורי התעשייה החדשים, כגון לידס ו מנצ'סטר. דבר זה דרבן תחלואה והתפשטות מחלות בפרברים שנבנו סביב בתי החרושת והמפעלים. התיישבויות אלה היו צפופות ופרימיטיביות עם תברואה לא מאורגנת. מחלות היו בלתי נמנעות ודגירתן במחוזות אלה נגרמו בשל אורח החיים העני של התושבים. חוסר בדיור זמין הגבירו את ההתפתחות המהירה של שכונות העוני ואת שיעורי התמותה המהירה לנפש שעלו באופן משמעותי, וכמעט והוכפל ברמינגהאם וליברפול. תומאס מלתוס הזהיר מפני סכנות של התפוצצות אוכלוסין בשנת-1798. הרעיונות שלו, כמו גם אלה של ג'רמי בנת'ם, הפכו למשפיעים מאוד בקרב חוגי שלטון בשנים המוקדמות של המאה ה-19.[59]

חקיקה בבריאות הציבור

סר אדווין צ'דוויק שהייתה לו השפעה חלוצית על המאבק המוקדם לטובת בריאות הציבור.

הניסיונות הראשונים לרפורמה סניטרית והקמת מוסדות בריאות הציבור נעשו בשנות הארבעים של המאה ה-19. תומאס סאותווד סמית, רופא בבית החולים " London Fever Hospital", החל לכתוב מאמרים על חשיבותה של בריאות הציבור, והיה אחד הרופאים הראשונים שהובאו כדי למסור עדות בפני "ועדת חוק העניים" בשנות השלושים, יחד עם ניל ארנוט וג'יימס פיליפס קיי.[62] סמית יעץ לממשלה בעניין חשיבות ההסגר ושיפור התברואה להגבלת התפשטותן של מחלות זיהומיות כגון כולרה וקדחת צהובה.[63][64]

נציבות חוק העוני (Poor Law Commission), דיווחה בשנת 1838 כי "ההוצאות החיוניות לאימוץ ותחזוקה של אמצעי מניעת מחלות מסתכמות בסופו של דבר בסכומים פחותים מאשר יצרו עלותה של המחלה הנוכחית". הם המליצו ליישום מיזמים ממשלתיים מתוכננים בקנה מידה גדול, כדי למנוע את התנאים שאפשרו את התפשטות המחלה (כולרה). עמותת "איגוד בריאות הערים" הוקמה ב אקסטר ב-11 בדצמבר 1844, ונאבקה במרץ למען פיתוחה של בריאות הציבור בממלכה המאוחדת.[65] בעקבות הקמתה הוקמה בשנת 1843 "נציבות בריאות הערים", בראשות סר אדווין צ'דוויק (ראה תמונה לעיל), אשר הפיק סדרה של דיווחים על תנאי תברואה גרועים בערים בריטיות.

התנועות הלאומיות והמקומיות הובילו לחקיקה של "חוק בריאות הציבור" שעבר סוף סוף בשנת 1848. הוא נועד לשפר את תנאי התברואה בערים ובמקומות מאוכלסים בצפיפות באנגליה ובוויילס, על ידי הצבת ארגוני אספקת המים, תחזוקת ביוב, ניקוז וניקיון הרחובות תחת גוף מרכזי אחד, בניהול רשות בריאות בתור גורם מרכזי. החוק הועבר על ידי ממשלתו הליברלית של לורד ג'ון ראסל, בתגובה על הצעתו של אדווין צ'דוויק. הדוח רב ההשפעה של צ'דוויק על מצב התברואה של אוכלוסיית הפועלים פורסם בשנת 1842[66] ושנה לאחר מכן פורסם דוח מעקב משלים.[67]

החיסון עבור מחלות שונות הפך לחובה בממלכה המאוחדת בשנת-1851, ובשנת 1871 החקיקה דרשה קיומה של מערכת רישום מקיפה המנוהלת על ידי פקידי חיסון ממונים.[68]

התערבויות נספות הוטמעו באמצעות סדרה של חוקי בריאות הציבור, בעיקר החוק של שנת 1875. הרפורמות כללו הקמת בתי שמוש, בניית מערכת ביוב, הנהגת איסוף זבל ופסולת בשגרה, שנשרפה לאחר מכן או סולקה לתוך מזבלות, אספקת מים נקיים, וכן ניקוז מים עומדים כדי למנוע רביית יתושים.

חוק המחלות זיהומיות (הודעה) משנת 1889 חייבה את הדיווח על מחלות זיהומיות לרשויות הבריאות והתברואה המקומיות, ואשר יכלו לאחר מכן לנקוט באמצעים שונים כגון העברה של החולה לבית החולים וכן החיטוי של בתים ונכסים.[69]

בארצות הברית, ארגון בריאות הציבור הראשון, המבוסס על משרד הבריאות של המדינה ומשרדי בריאות מקומיים, נוסד בניו-יורק בשנת 1866.[70]

אפידמיולוגיה

מפת הנקודות של ג'ון סנואו, המראה את צבירי מקרי כולרה בלונדון במגפה של 1854.

מדע האפידמיולוגיה נוסדה על ידי ג'ון סנואו שזיהה מים באר מים ציבורית מזוהמת כמקור להתפרצו הכולרה של 1854 בלונדון. ד"ר סנואו האמין בתאוריית החיידקים כגורמי מחלות בניגוד לדעה שרווחה בזמנו, תיאורית המיאזמה. הוא פרסם בראשונה את התאוריה שלו, בחיבור על, "אופן העברת הכולרה", בשנת 1849, ולאחריו פרסום מפורט יותר בשנת 1855 ששילבו את תוצאות המחקר שלו בתפקיד שמילאה אספקת המים באזור סוהו במגפה של 1854.[71]

באמצעות שיחות עם תושבים מקומיים (בסיוע של הכומר הנרי וייטהד), הוא זיהה את מקור ההתפרצות, במשאבת מים ציבורית ברחוב Broad (עכשיו רחוב Broadwick). על אף שהבדיקות הימיות והמיקרוסקופיות של דגימת מים ממשאבת רחוב ברוד לא הוכיחו בוודאות את הסכנה שבהם, מחקריו ותצפיותו על דפוס המחלה היו משכנעים מספיק כדי לשכנע את המועצה המקומית לבטל את השאיבה מן הבאר על ידי הסרת הידית שלה.[72]

סנואו השתמש מאוחר יותר במפה עם נקודות כדי להמחיש את אשכול מקרי הכולרה סביב למשאבת המים. הוא הראה על ידי שימוש בנתונים סטטיסטיים את הקשר בין איכות המים במקור ומקרי הכולרה. הוא הראה כי חברת Southwark and Vauxhall Waterworks לקחה מים מקטעים מזוהמים במי שפכים בנהר התמזה והעבירה את אספקת המים לבתים, תוך שהובילה בכך בהגברת שכיחות הכולרה. המחקר של סנואו היה אירוע מרכזי בהיסטוריה של בריאות הציבור, וגאוגרפיה. הוא נחשב לאירוע של ייסוד מדע האפידמיולוגיה.[73]

בקרת מחלות

פול-לואיס סימון מזריק חיסון נגד המגפה בקראצ'י, 1898.

עבודתם החלוצית של הכימאי הצרפתי לואי פסטר בבקטריולוגיה והמדען גרמני רוברט קוך, פותחו שיטות לבידוד חיידקים מחוללי מחלות, וחיסונים כתרופות בתחילת המאה ה-20. הרופא הבריטי רונלד רוס זיהה את היתושים כנשאים של מלריה והניח בכך את היסודות למאבק במחלה.[74] ג'וזף ליסטר גרם למהפכה בתחום הניתוח על ידי הכנסתו של החיטוי בניתוח למניעת זיהומים. האפידמיולוג הצרפתי מגפות פול-לואיס סימונד הוכיח כי הדבר נישא על ידי פרעושים על גבן של חולדות,[75] ומדען קובני קרלוס ג 'יי פינלי והאמריקאים וולטר ריד וג'יימס קארול הוכיחו כי יתושים נושאים את הנגיף האחראי לקדחת צהובה.[76][77] המדען הברזילאי קרלוס צ'אגס זיהה את מחלות טרופיות ואת הנשאים שלהם.[78]

עם תחילתה של המעבר אפידמיולוגי, כאשר שכיחותן של מחלות זיהומיות ירד דרך המאה ה-20, החלו רשויות בריאות הציבור, לשים יותר דגש על מחלות כרוניות כגון סרטן וכן מחלות לב. המאמצים הקודמים בהרבה מדינות מפותחות כבר הוביל להפחתה דרמטית בשיעור תמותת התינוקות באמצעות שיטות מניעה. בבריטניה, שיעור תמותת התינוקות ירד ממעל 15% בשנת 1870 ל-7% ב-1930.[79]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בריאות הציבור בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Winslow, Charles-Edward Amory (1920). "The Untilled Field of Public Health". Modern Medicine. 2: 183–191.
  2. ^ "What is Public Health". Centers for Disease Control Foundation. Atlanta, GA: Centers for Disease Control. נבדק ב-27 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Frequently asked questions from the "Preamble to the Constitution of the World Health Organization" as adopted by the International Health Conference, 1946
  4. ^ Joint Task Group on Public Health Human Resources; Advisory Committee on Health Delivery & Human Resources; Advisory Committee on Population Health & Health Security (2005). Building the public health workforce for the 21st century. Ottawa: Public Health Agency of Canada. OCLC 144167975.
  5. ^ "EPA won't ban pesticide chlorpyrifos; is it safe?". CNN. 30 March 2017.
  6. ^ World Health Organization. "Public health principles and neurological disorders. In: Neurological Disorders: Public Health Challenges. Geneva; 2006 - http://www.who.int/mental_health/neurology/neurodiso/en/index.html
  7. ^ World Health Organization. The role of WHO in public health, accessed 19 April 2011.
  8. ^ World Health Movement. Public health Actions, accessed 10 March 2018.(הקישור אינו פעיל, 21.5.2020)
  9. ^ World Health Organization. Public health surveillance, accessed 19 April 2011.
  10. ^ Garrett Laurie (2007). "The Challenge of Global Health". Foreign Affairs. 86 (1): 14–38.
  11. ^ World Health Organization. Diabetes Fact Sheet N°312, January 2011. Accessed 19 April 2011.
  12. ^ The Lancet (2010). "Type 2 diabetes—time to change our approach". The Lancet. 375 (9733): 2193. doi:10.1016/S0140-6736(10)61011-2. PMID 20609952.
  13. ^ World Health Organization. Obesity and overweight Fact sheet N°311, Updated June 2016. Accessed 19 April 2011. http://www.who.int/en/news-room/fact-sheets/detail/obesity-and-overweight
  14. ^ 14.0 14.1 סוכרת, באתר www.health.gov.il
  15. ^ ויקירפואה, סוכרת בישראל – תמונת מצב – Epidimiologic picture of diabetes in Israel, ‏2012
  16. ^ מימדי תופעת השמנת היתר בישראל, באתר https://www.obesity.org.il/השמנת-יתר-ישראל/
  17. ^ אליזרע, רותם (2018-05-16). "לראשונה בישראל: השמנה הוכרזה כמחלה". Ynet. נבדק ב-2018-07-09.
  18. ^ United Nations. Press Conference on General Assembly Decision to Convene Summit in September 2011 on Non-Communicable Diseases. New York, 13 May 2010.
  19. ^ Valerie Curtis and Robert Aunger. "Motivational mismatch: evolved motives as the source of—and solution to—global public health problems". In Roberts, S. C. (2011). Roberts, S. Craig (ed.). "Applied Evolutionary Psychology". Oxford University Press. doi:10.1093/acprof:oso/9780199586073.001.0001. ISBN 9780199586073.
  20. ^ Gillam Stephen; Yates, Jan; Badrinath, Padmanabhan (2007). Essential Public Health : theory and practice. Cambridge University Press. OCLC 144228591.
  21. ^ Pencheon, David; Guest, Charles; Melzer, David; Gray, JA Muir (2006). Pencheon, David (ed.). Oxford Handbook of Public Health Practice. Oxford University Press. OCLC 663666786.
  22. ^ Smith, Sarah; Sinclair, Don; Raine, Rosalind; Reeves, Barnarby (2005). Health Care Evaluation. Understanding Public Health. Open University Press. OCLC 228171855.
  23. ^ Sanderson, Colin J.; Gruen, Reinhold (2006). Analytical Models for Decision Making. Understanding Public Health. Open University Press. OCLC 182531015.
  24. ^ Birn, A. E.; Solórzano, A. (1999). "Public health policy paradoxes: Science and politics in the Rockefeller Foundation's hookworm campaign in Mexico in the 1920s". Social Science & Medicine. 49 (9): 1197–1213. doi:10.1016/S0277-9536(99)00160-4. PMID 10501641.
  25. ^ Farmer, P. E.; Nizeye, B.; Stulac, S.; Keshavjee, S. (2006). "Structural Violence and Clinical Medicine". PLoS Medicine. 3 (10): e449. doi:10.1371/journal.pmed.0030449. PMC 1621099. PMID 17076568.
  26. ^ 26.0 26.1 Perrault, Evan K.; Inderstrodt-Stephens, Jill; Hintz, Elizabeth A. (7 בדצמבר 2017). "Tracking Success: Outputs Versus Outcomes—A Comparison of Accredited and Non-Accredited Public Health Agencies' Community Health Improvement Plan objectives". Journal of Community Health (באנגלית). pp. 1–8. doi:10.1007/s10900-017-0454-0. ISSN 0094-5145. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Wilson, Kumanan; Keelan, Jennifer (במאי 2009). "Coping with public health 2.0". Canadian Medical Association Journal. 180 (10): 1080. doi:10.1503/cmaj.090696. PMC 2679846. PMID 19433834. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ Vance, K.; Howe, W.; Dellavalle, R.P. (באפריל 2009). "Social internet sites as a source of public health information". Dermatologic Clinics. 27 (2): 133–136. doi:10.1016/j.det.2008.11.010. PMID 19254656. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ "Public Health 2.0: Spreading like a virus" (PDF). 24 באפריל 2007. נבדק ב-13 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Lampos, Vasileios; Yom-Tov, Elad; Pebody, Richard; Cox, Ingemar J. (2 ביולי 2015). "Assessing the impact of a health intervention via user-generated Internet content". Data Mining and Knowledge Discovery. 29: 1434–1457. doi:10.1007/s10618-015-0427-9. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ DLSPH Conference Planning Committee. "Public Health 2.0 FAQs". Public Health 2.0 Conference. אורכב מ-המקור ב-2012-02-05. נבדק ב-13 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ D. Parvaz (26 באפריל 2011). "Crowdsourcing Japan's radiation levels". Al Jazeera. נבדק ב-13 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Hardey, Michael (ביולי 2008). "Public health and Web 2.0". Perspectives in Public Health. 128 (4): 181–189. doi:10.1177/1466424008092228. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/PH/Pages/default.aspx
  35. ^ לשכות הבריאות ברחבי הארץ https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/PH/Pages/default.aspx
  36. ^ יחידות כפופות לשירותי בריאות הציבור: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/PH/Pages/default.aspx
  37. ^ המרכז הלאומי לבקרת מחלות – Israel Center for Disease Control ICDC https://www.health.gov.il/UnitsOffice/ICDC/Pages/default_new.aspx
  38. ^ משרד הבריאות, החקיקה בבריאות
  39. ^ לימודי תואר ראשון בבריאות הציבורhttps://www.michlalot.co.il/limudim/publichealth.php
  40. ^ [www.universities-colleges.org.il לימודי תואר שני בבריאות הציבור]
  41. ^ Lincoln C Chen; David Evans; Tim Evans; Ritu Sadana; Barbara Stilwell; Phylida Travis; Wim Van Lerberghe; Pascal Zurn (2006). World Health Report 2006: working together for health. Geneva: WHO. OCLC 71199185.
  42. ^ 42.0 42.1 Jamison, D T; Mosley, W H (בינואר 1991). "Disease control priorities in developing countries: health policy responses to epidemiological change". American Journal of Public Health (באנגלית). pp. 15–22. doi:10.2105/ajph.81.1.15. ISSN 0090-0036. PMC 1404931. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "10 facts on breastfeeding". World Health Organization. נבדק ב-20 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Organization, World Health (2010). Equity, Social Determinants and Public Health Programmes (באנגלית). World Health Organization. ISBN 9789241563970.
  45. ^ Richard G. Wilkinson; Michael G. Marmot, eds. (2003). The Solid Facts: Social Determinants of Health. WHO. OCLC 54966941.
  46. ^ Bendavid, Eran; Bhattacharya, Jay (ביוני 2014). "The Relationship of Health Aid to Population Health Improvements". JAMA internal medicine. 174 (6): 881–887. doi:10.1001/jamainternmed.2014.292. PMC 4777302. PMID 24756557. {{cite journal}}: (עזרה)
  47. ^ Twumasi, Patrick (1 באפריל 1981). "Colonialism and international health: A study in social change in Ghana". Social Science & Medicine. Part B: Medical Anthropology (באנגלית). pp. 147–151. doi:10.1016/0160-7987(81)90037-5. ISSN 0160-7987. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Impact of health aid in developing countries: The public vs. the private channels". Economic Modelling (באנגלית). 1 במרץ 2013. pp. 759–765. doi:10.1016/j.econmod.2013.01.009. ISSN 0264-9993. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Shwank, Oliver. "Global Health Initiatives and Aid Effectiveness in the Health Sector" (PDF).
  50. ^ Bendavid, Eran; Bhattacharya, Jay (2014). "The Relationship of Health Aid to Population Health Improvements". JAMA internal medicine. 174 (6): 881–887. doi:10.1001/jamainternmed.2014.292. PMC 4777302 . PMID 24756557.
  51. ^ "2015 – United Nations sustainable development agenda". United Nations Sustainable Development (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ 52.0 52.1 "Sustainable development goals – United Nations". United Nations Sustainable Development (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "NCCP | Child Poverty". www.nccp.org. אורכב מ-המקור ב-2018-06-24. נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Health – United Nations Sustainable Development". United Nations Sustainable Development (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ "Hunger and food security – United Nations Sustainable Development". United Nations Sustainable Development (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "World Development Report". openknowledge.worldbank.org. נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Water and Sanitation – United Nations Sustainable Development". United Nations Sustainable Development (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ Carruthers, G. Barry Carruthers, Lesley A., A history of Britain's hospitals, Book Guild Publishing, 2005, מסת"ב 978-1-85776-905-0
  59. ^ 59.0 59.1 "public health". Encyclopædia Britannica.
  60. ^ Vale, Brian. "The Conquest of Scurvy in the Royal Navy 1793–1800: A Challenge to Current Orthodoxy". The Mariners' Mirror, volume 94, number 2, May 2008, pp. 160–175.
  61. ^ Sydney Selwyn, Sir John Pringle: hospital reformer, moral philosopher and pioneer of antiseptics, Medical History, 3 10, 1966, עמ' 266–74 doi: 10.1017/s0025727300011133, PMID 5330009
  62. ^ Amanda J. Thomas (2010). The Lambeth cholera outbreak of 1848-1849: the setting, causes, course and aftermath of an epidemic in London. McFarland. pp. 55–6. מסת"ב 978-0-7864-3989-8. Retrieved 5 April 2012.
  63. ^ Margaret Stacey (1 June 2004). The Sociology of Health and Healing. Taylor and Francis. p. 69. מסת"ב 978-0-203-38004-8. Retrieved 5 April 2012.
  64. ^ Samuel Edward Finer (1952). The Life and Times of Sir Edwin Chadwick. Methuen. pp. 424–5. מסת"ב 978-0-416-17350-5.
  65. ^ Ashton, John; Ubido, Janet (1991). "The Healthy City and the Ecological Idea" (PDF). Journal of the Society for the Social History of Medicine. pp. 173–181. doi:10.1093/shm/4.1.173. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 בדצמבר 2013. נבדק ב-8 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Chadwick, Edwin (1842). "Chadwick's Report on Sanitary Conditions". excerpt from Report...from the Poor Law Commissioners on an Inquiry into the Sanitary Conditions of the Labouring Population of Great Britain (pp.369-372) (online source). added by Laura Del Col: to The Victorian Web. נבדק ב-8 בנובמבר 2009. {{cite book}}: (עזרה)
  67. ^ Chadwick, Edwin (1843). Report on the Sanitary Condition of the Labouring Population of Great Britain. A Supplementary Report on the results of a Special Inquiry into The Practice of Interment in Towns. London: Printed by R. Clowes & Sons, for Her Majesty's Stationery Office. נבדק ב-8 בנובמבר 2009. {{cite book}}: (עזרה) Full text at Internet Archive (archive.org)
  68. ^ "Decline of Infant Mortality in England and Wales, 1871-1948 : a Medical Conundrum". נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ Mooney, Graham (2015). Intrusive Interventions: Public Health, Domestic Space, and Infectious Disease Surveillance in England, 1840-1914. Rochester, NY: University of Rochester Press. ISBN 9781580465274.
  70. ^ United States Public Health Service, Municipal Health Department Practice for the Year 1923 (Public Health Bulletin # 164, July 1926), pp. 348, 357, 364
  71. ^ Concepts and practice of humanitarian medicine (2008) Par S. William Gunn, M. Masellis מסת"ב 0-387-72263-7 Une Histoire Des Vaccinations, John Libbey Eurotext. (בצרפתית)
  72. ^ Vinten-Johansen, Peter, et al. (2003). Cholera, Chloroform, and the Science of Medicine: A Life of John Snow. Oxford University Press. מסת"ב 0-19-513544-X
  73. ^ Johnson, Steven (2006). The Ghost Map: The Story of London's Most Terrifying Epidemic – and How it Changed Science, Cities and the Modern World. Riverhead Books. מסת"ב 1-59448-925-4
  74. ^ ":: Laboc Hospital – A Noble Prize Winner's Workplace". easternpanorama.in. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2013. נבדק ב-11 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ Edward Marriott (1966) in "Plague. A Story of Science, Rivalry and the Scourge That Won't Go Away" מסת"ב 978-1-4223-5652-4
  76. ^ Ronn F. Pineo, "Public Health" in Encyclopedia of Latin American History and Culture, vol. 4, p. 481. New York: Charles Scribner's Sons 1996.
  77. ^ Pierce J.R., J, Writer. 2005. Yellow Jack: How Yellow Fever Ravaged America and Walter Reed Discovered its Deadly Secrets. John Wiley and Sons. מסת"ב 0-471-47261-1
  78. ^ Pineo, "Public Health", p. 481.
  79. ^ "The declines in infant mortality and fertility: Evidence from British cities in demographic transition". נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33632213בריאות הציבור

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בריאות_הציבור&oldid=2111231#בריאות_הציבור_בישראל"