פסולת
פסולת, אשפה או זבל הם חומרים ומוצרים בלתי רצויים או בלתי שימושיים. המונח סובייקטיבי מכיוון שפסולת עבור האחד אינה בהכרח פסולת עבור האחר. נהוג למיין את הפסולת על פי מצב צבירתה לפסולת נוזלית, פסולת גזית ופסולת מוצקה. על פי רוב המונח "פסולת" מתייחס לפסולת מוצקה.
פסולת מוצקה - הגדרה
כלל השאריות המוצקות הנוצרות כתוצאה מפעילות האדם במקומות חיותו ופעילותו.
הגדרות סוגי פסולת
להלן רשימת הגדרות של סוגי פסולת, כפי שהם מופיעים בלשונם בחוק שמירת הניקיון תשמ"ד, 1984:
- פסולת מעורבת - פסולת מוצקה מכל מקור שהוא, לרבות ממשק בית, מבית עסק, מתעשייה או מחקלאות, המכילה מרכיבים אורגניים ואנאורגניים מעורבים כגון שאריות מזון, אריזות פלסטיק או גזם, ואשר אינה מכילה חומר מסוכן.
- פסולת יבשה - פסולת מוצקה, מכל מקור שהוא, שאינה מכילה מרכיבים אורגניים רקבוביים, כגון גרוטאות, צמיגים או עץ מעובד, ואשר אינה מכילה פסולת בניין או חומר מסוכן.
- שארית מיון פסולת - פסולת הנוצרת בתהליך מיון והפרדה של פסולת מעורבת ואשר חומר אורגני רקבובי מהווה עד חמישה אחוזים ממשקלה.
- בוצה - חומר שהוא תוצר לוואי של תהליך טיפול בשפכים במפעל טיפול בשפכים, למעט חומר כאמור המתקבל בתהליך המקומי של טיפול בשפכים שמבוצעים בו סינון גז והפרדת חול ושמנים, ואשר אינו מכיל חומר מסוכן.
- בוצה תעשייתית - בוצה הנוצרת בתהליך טיפול בשפכי תעשייה ואשר מכילה חומר מסוכן.
מקורות הפסולת המוצקה
.jpg)
- עירוני-ביתי: שיירי מזון, אריזות מזון ומוצרים, מוצרים פגומים או מוצרים שתם השימוש בהם, פסולת גינון.
- משרדים ובתי עסק: גזם, פסולת מסחרית, פסולת בניין, גרוטאות מתכת.
- תעשייה: שאריות חומרי גלם, אריזות חומרי גלם ומוצרים, אפר
- חקלאות: שאריות דשנים, שאריות חומרי הדברה, שאריות מזון של משק החי, גזם, אריזות, יריעות פלסטיק, הפרשות בעלי חיים.
- רפואה: פסולת מבתי חולים, מרפאות ומעבדות רפואיות.
- מכוני טיהור שפכים: בוצה
הרכב הפסולת המוצקה
פסולת מתקשרת באופן ישיר לפיתוח האנושי מבחינה טכנולוגית וחברתית כאחד. הרכב הפסולת משתנה בהתאם למקום ולזמן ומושפע מרמת החיים, מהרגלי הצריכה ומהתרבות של כל חברה. פיתוח תעשייתי והמצאת חידושים מתקשרים באופן ישיר לסוגי פסולת שונים הנוצרים או מושפעים מכך. קיימים הבדלים ניכרים בין מדינות מפותחות לבין מדינות מתפתחות מבחינת הרכב הפסולת, וכך גם בין אזורים עירוניים לבין אזורים כפריים.
תכונות הפסולת הביתית
- רטיבות – גוף הצמחים ובעלי החיים מורכב מאחוז גבוה של מים (כ- 70%). לכן החומרים האורגניים בפסולת שמקורם בשיירי פירות וירקות ומזונות אחרים מכילים כמות גבוהה של מים. בישראל הפסולת רטובה במיוחד בגלל הכמות הגבוהה של החומרים האורגניים. הם נקראים חומרים רקבוביים. באריזות שהכילו נוזלים, נותרו שאריות מהנוזלים והם מרטיבים את הפסולת המוצקה. בעת איסוף הפסולת ודחיסתה, עובר חלק מן הרטיבות גם למרכיבים של פסולת שלא הכילו מים במקור, ובעיקר למרכיבים הסופגים מים כמו מוצרי נייר וטקסטיל. בישראל הפסולת רטובה במיוחד בגלל הכמות הגבוהה של החומרים האורגניים המצויים בפסולת ובגלל האקלים הלח באזורים רבים בארץ. הפסולת הביתית מכילה כ-60% נוזלים.
- ערך היסק – בעת שריפת פסולת מוצקה משתחרר חום רב. כמות החום (האנרגיה) שניתן להפיק משריפת ק"ג פסולת מציינת את ערך ההיסק. יחידות ערך ההיסק הן קילו קלוריות לק"ג (ק"קל/ק"ג). מקובל לשרוף את האשפה במשרפות מיוחדות ולנצל את החום הרב שמשתחרר לצורך הפקת אנרגיה חשמלית באמצעות יצירת קיטור והעברתו לטורבינה. לכן חשוב לדעת את ערך ההיסק של הפסולת. ערך זה תלוי בכמות החומרים הדליקים שבפסולת (נייר, קרטון, עץ, חומרים אורגניים) ובכמות המים שבפסולת (אידוי המים צורך אנרגיה).ערך היסק גבוה יתקבל ככל שכמות החומרים הדליקים תהיה גבוהה יותר וכמות המים נמוכה יותר. ערך ההיסק של הפסולת בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות כמו למשל ארצות הברית בשל האחוז הגבוה של חומרים אורגנים בפסולת ובשל תכולת המים הגבוהה שבפסולת.
- אי יציבות וריחות – שיירי המזון מוכרים למפרקים בטבע ולכן הם מפורקים בפירוק אירובי כאשר הם על פני ערימות הפסולת (שם יש חמצן), ובפירוק אנאירובי כאשר הם בתוך ערימת הפסולת (שם אין חמצן).
בפירוק אירובי נוצרים גזים, בעיקר פחמן דו-חמצני (CO2 ) ומים (H2O), שאינם גורמים למטרדים, ותוך מספר שבועות מתקבלים חומרים יציבים יחסית המשמשים כחומרי דשן. לכן, צריך לאוורר ולערבל את ערימות האשפה על מנת לאוורר אותן ולהכניס לתוכן אוויר. לצורך פירוק אירובי צריך לשמור על תנאי רטיבות, טמפרטורה ואוורור מתאימים. בפירוק אנאירובי נוצרים גזים שונים, רעילים ובעלי ריח חריף כמו: אמוניה (NH3), מימן גופרי (H2S), ומתאן ((CH4, העלולים לסכן בני אדם ובעלי חיים. נוסף לכך, גז המתאן הוא גז דליק העלול לגרום להתלקחותן של שריפות בערימות הפסולת. תהליכי הפירוק האנאירובי איטיים יותר ונמשכים שנים רבות בשל זמן הפירוק הארוך ולכן האשפה הופכת למטרד תברואתי וסביבתי. ככל שהפסולת תהיה רטובה יותר יתחיל בה פירוק אנאירובי. לחומרי המזון נמשכים בעלי חיים שונים כמו מכרסמים ועופות העלולים להעביר חיידקים פתוגנים (מחוללי ומעבירי מחלות) מהאשפה היישר לבעלי החיים ולאדם. כמו כן, אם אתר האשפה נמצאת ליד שדה תעופה, הציפורים מהוות מטרד למטוסים. הפסולת הביתית היא פונקציה של אזור המגורים, מספר התושבים באותו האזור ורמת הצריכה. החל משנות ה-80 של המאה הקודמת ניתן לראות עליה בכמות הפסולת השנתית בכל אזורי הארץ.
השפעות והשלכות
אתרי סילוק פסולת עשויים לגרום למטרדים ולנזקים סביבתיים רבים. בין השאר:
- מקור לריחות רעים
- מצע להתפתחות חיידקים פתוגנים (גורמי מחלות)
- פגיעה במקורות המים
- פליטת גזים אשר חלקם גורמים למטרדי ריח וחלקם גזי חממה המגבירים את אפקט החממה
- סכנת שרפות ופיצוצים
- הפצת מחלות באמצעות בעלי חיים
- פגיעה בנוף ובערך הקרקע
- פגיעה בבעלי חיים
- דלדול משאב הקרקע
דרכי התמודדות
ערך מורחב – מדרג הפסולת
עד סוף המאה ה-20 הטמנת פסולת הייתה הגישה הנפוצה לטיפול בפסולת במרבית מדינות העולם. על-פי גישה זו אוספים את כל הפסולת כפי שהיא, ללא טיפול נוסף, ומטמינים אותה בקרקע. הטמנת הפסולת גורמת לדלדול במשאבים ויוצרת מחסור בהם. במטרה לצמצם את כמות הפסולת ולחסוך במשאבי טבע החלו לנקוט בגישות שונות להתמודדות עם בעיית הפסולת. ארבע מהחלופות לטיפול בפסולת מכונות ארבעת ה- R משום שהאות האנגלית הראשונה בשמן היא R:
- הפחתה במקור - Reduce - הפחתת כמות הפסולת הנוצרת או מניעת היווצרותה באמצעות נקיטת פעולות מקדימות כגון: צריכה מתוכננת מראש, הפחתה בכמות החומרים במוצר ובאריזה, חיי מדף ארוכים של מוצרים.
- שימוש חוזר - Reuse- שימוש בכלים ובמוצרים מספר רב של פעמים לצורך אותה מטרה שלשמה נוצרו.
- מיחזור - Recycle - ניצול חומרי פסולת להפקת חומרי גלם שישמשו ליצירת מוצרים חדשים.
- התמרה - Recovery - הפקת אנרגיה מפסולת
- הטמנה סניטרית - העברת הפסולת לאתרי פסולת מוסדרים וקבירתה.
- טיפול משולב - שילוב של חלופות שונות לטיפול בפסולת במטרה לצמצם את כמות הפסולת שמופנית להטמנה מבלי לגרום למפגעים סביבתיים
היסטוריה
מתקופת יוון העתיקה ועד ימינו, האנושות השליכה פסולת לא רצויה לרחובות, לכפרים ולמקומות מרוחקים, ללא ענישה כלשהי[1]. היוצאת מן הכלל היחידה שידועה בתקופה הטרום-מודרנית היא האימפריה המוסלמית, במיוחד בקורדובה ובאל-אנדלוס, בהן היו מתקנים לאיסוף זבל[2].
לפני התהפוכות שחלו בערים החל מאמצע המאה ה-19, הממשל לא הקנה לסניטציה חשיבות יתרה והיא לא הייתה בראש סדר עדיפויותיו. הפסולת הייתה מושלכת לצד הכביש או במזבלות מקומיות קטנות. היא הכילה בעיקר מרכיבים אורגנים שהתפרקו עם הזמן, ולכן לא נוצרו כמעט מפגעים סביבתיים. בנוסף, כמויות הפסולת שנוצרו היו קטנות היות שהערים היו קטנות, מספר התושבים שהתגוררו בהן לא היה גדול ומספר מפעלי התעשייה היה מצומצם. עם השנים חל גידול ניכר בהיקף התעשייה וחלה התפתחות של הערים שבאה לידי ביטוי בגידול ניכר במספר התושבים שלהן. כמו כן, חלה עלייה ברמת החיים אשר הביאה לעלייה בצריכת המוצרים ובכמות הפסולת המצטברת. הרחקה של הפסולת לסביבה הקרובה החלה לגרום למפגעים סביבתיים קשים ועל כן החלו לרכזה באתרים מוגדרים המרוחקים ממקומות ישוב - אתרי סילוק פסולת (אס"פים) הנקראים מטמנות.
במשך שנים רבות ראו בפסולת מטרד שיש לסלקו. הגישה המקובלת כיום רואה בפסולת משאב שניתן להפיק ממנו חומרי גלם, לייצר ממנו מוצרים חדשים ולהפיק ממנו אנרגיה.
מצב הפסולת בישראל
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במדינת ישראל כמות הפסולת הביתית גדלה בשיעור של כ־1.8% בשנה, בהתאם לקצב גידול האוכלוסייה. בממוצע משליכים תושבי ישראל כ-1.7 ק"ג של פסולת לאדם מדי יום.[3]
כמות הפסולת המיוצרת במושבים חקלאיים או בבתים פרטיים גדולה פי שניים לערך מכמות הפסולת המיוצרת בדירות בעיר הגדולה (3.4 ק"ג בממוצע לעומת 1.7 בממוצע). לעליה ברמת החיים תפקיד משמעותי בהגדלת כמות הפסולת; בבני ברק ובירושלים, הערים העניות ביותר, כמות הפסולת נמוכה בצורה משמעותית (1.3 ק"ג לנפש בממוצע) בעוד שבתל אביב הממוצע עומד על 2.8 ק"ג לנפש.
הרכב האשפה באחוזים מראה כי החומר האורגני הרקבובי מהווה 37.81% מכלל האשפה הביתית והוא דומיננטי במשקל האשפה בישראל. לעומת זאת, נפח חומרי הפלסטיק למיניהם, 34.49% מהנפח הכולל, מהווה את מרכיב הנפח הגדול ביותר באתרי האשפה. יש המפרידים בין הזבל האורגני לאנאורגני ומשתמשים בזבל האורגני כקומפוסט לדישון.
נכון ל-2020, 20% מהפסולת נשלחת למיחזור ו-80% להטמנה[4]. מגמות בעולם מראות שניתן להגיע לשיעורי פסולת להטמנה נמוכים בהרבה. בסינגפור, שבה קיים מחסור בשטח לאתרי הטמנה, הושג שיעור מיחזור של 61% נכון ל-2018[5]. בשווייץ, אוסטריה וגרמניה, שיעור המיחזור עומד על כ-50%. באיחוד האירופי כולו, התפלגות הטיפול בפסולת ב-2018 הייתה 38% מיחזור, 10% לשיקום שטחים, 6% להפקת אנרגיה ו-39% להטמנה[6]. הישג זה של האיחוד האירופי הוא תוצאה של מדיניות משולבת של האיחוד ושל יוזמות מקומיות של ערים.
בתחילת 2021 הציג המשרד להגנת הסביבה את תוכנית האסטרטגיה למשק פסולת בר קיימא 2021 – 2030[7]. תוכנית מפורטת זו מתבססת על 10 עקרונות יסוד וביניהן הקביעה כי מדיניות משק הפסולת בישראל תתבסס על המדיניות והפרקטיקות הנהוגות באיחוד האירופי, תוך עריכת ההתאמות הנדרשות לישראל.
חוקים בנושא
פינוי פסולת הוא פעולה יקרה, כך שבמקומות רבים פעולת הלכלוך נחשבת לעברה, והמבצע אותה צפוי לקנס.
שני החוקים המרכזיים בישראל העוסקים בפסולת הם חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984[8] וחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993.
חוק שמירת הניקיון אוסר על לכלוך ועל השלכת פסולת ברשות הרבים, לרבות השלכת פסולת מרכב, עברה שנפוצה מאוד בימינו[9]. כן מחייב החוק את הרשויות המקומיות להקים אתרים לסילוק פסולת. מתוקף החוק הוקמה גם קרן לשמירת הניקיון[10] שמטרתה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למיחזור, למניעת מפגעים ולמניעת שילוט בלתי חוקי. מקורות המימון העיקריים של הקרן הם כספים שמקורם בקנסות ובהיטלים שנגבים מכוח החוק. במרוצת השנים נקבע שגם כספי הקנסות וההיטלים שנגבים מכוח חוקים נוספים יועברו לקרן לשמירת הניקיון[11].
חוק איסוף ופינוי פסולת ומיחזור מסמיך רשויות מקומיות לקבוע בתחומן הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור. החוק גם הסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייב רשויות מקומיות לקבוע הסדרים כאלה, ואולם רק ב-1998, חמש שנים לאחר שנחקק החוק, השתמש השר בסמכות זו, והטיל על הרשויות המקומיות חובה להפחית בהדרגה את כמות הפסולת שהן מעבירות לסילוק, ולהמירה במיחזור. בתקנות שקבע השר נקבעו שיעורים נמוכים יחסית: עד סוף אותה שנה נדרש מהרשויות המקומיות שיעור מיחזור של 10%, עד סוף שנת 2000 - 15%, ועד סוף 2007 - 25%. כן ניתנה אפשרות לקבל פטור מהוראות אלה.
לאחר ששני החוקים לא הביאו לשינוי משמעותי בשיעורי המיחזור בישראל, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים של שנת 2000, ונוסף בו היטל על הטמנת פסולת מוצקה. להיטל זה היו שתי מטרות עיקריות: הפנמת ההשפעות החיצוניות השליליות של הטמנת הפסולת אצל יצרני הפסולת, וכן ייקור ההטמנה כך שיצרני הפסולת יעדיפו לפנות למיחזור. החוק הסמיך את השר לאיכות הסביבה לקבוע את שיעורי ההיטל בתקנות, ואולם במהלך השנים סיכל מרכז השלטון המקומי את התקנתן, והחוק היה, למעשה, לאות מתה. במסגרת חוק ההסדרים של 2006, יזמה הממשלה תיקון נוסף של חוק שמירת הניקיון, ובו הביאה למעשה את נוסח התקנות עצמן. התיקון אושר ב-2007[12], נכנס לתוקף ביולי אותה שנה, ושיעורי ההיטלים שנקבעו בו עולים בהדרגה מדי שנה עד 2011.
כמו כן, על פי מדיניות המשרד להגנת הסביבה תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת כדוגמת השבה, מיחזור, שימוש חוזר וצמצום במקור, במטרה להקטין את כמויות הפסולת המועברות להטמנה ב-50%, בהדרגה, עד שנת 2020.
בנוסף לחוקים אלה, חוקים שונים מתמודדים עם פסולת מסוג ספציפי, כגון חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999[13], חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007[14] וחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993[15].
מדינת ישראל חתומה על אמנת בזל המסדירה את תנועת פסולת מסוכנת בין המדינות.
תקינה ישראלית
דיגום אוויר
- ת"י 2276: נוהל תקני לבדיקת מיקרואורגניזמים באוויר במתקנים עירוניים לעיבוד פסולת מוצקה.
דיגום קרקע
דיגום פסולת מוצקה
- ת"י 2019: שיטת בדיקה תקנית להדחת פסולת מוצקה בעמודה.
- ת"י 2218: מיצוי בניעור של פסולת מוצקה עם מים.
- ת"י 2220: נוהל תקני לאיכול פסולת מוצקה בחומצה חנקתית.
- ת"י 2221: שיטת בדיקה תקנית לקביעת ההרכב של פסולת מוצקה עירונית לא מעובדת.
- ת"י 2265: אחסון פסולת מוצקה מבניינים והטיפול בה באתר.
- ת"י 2266: שיטות בדיקה תקניות לזיהוי סולפידים בפסולת.
- ת"י 2267: שיטת בדיקה תקנית לתיאור פיזיקלי עבור אנליזה של פסולת.
- ת"י 2268: שיטות בדיקה תקניות לקביעת pH של פסולת.
- ת"י 2269: שיטת בדיקה תקנית לזיהוי מחמצנים בפסולת.
- ת"י 2270: שיטות בדיקה תקניות לאנליזה לקביעת פוטנציאל הדליקות של פסולת.
- ת"י 2271: שיטת בדיקה תקנית לקביעת משקל יחסי נדמה ומשקל נפחי מרחבי של פסולת.
- ת"י 2273: שיטת בדיקה תקנית לקביעת היציבות והמזיגות של פסולת מוצקה, מוצקה למחצה או נוזלית.
- ת"י 2274: שיטת בדיקה תקנית לקביעה גרווימטרית של תכולה כוללת של פסולת מוצקה בדוגמות, הניתנת למיצוי בהמסה.
- ת"י 2275: נוהל תקני למיצוי דוגמות פסולת מוצקה בשיטת סוקסלט לאנליזה כימית.
- ת"י 2277: שיטת בדיקה לקביעת צפיפות מרחבית של מקטעי פסולת מוצקה.
- ת"י 2294: שיטות בדיקה תקניות למתיישבות של אנליזה מזהה של פסולת.
- ת"י 2295: שיטת בדיקה תקנית לזיהוי ציאנידים בפסולת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אשפה |
| ערך מילוני בוויקימילון: בררה |
| ערך מילוני בוויקימילון: זבל |
- פסולת, באתר המשרד להגנת הסביבה
- גיתית גינת, המזון של הטבע, באתר הארץ, 2 בפברואר 2012
- פסולת - גיליון מיוחד, אקולוגיה וסביבה, גיליון חורף 2020 / כרך 11(4)
- היבטים כלכליים של הפקת אנרגיה מפסולת עירונית וחקלאית, אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
- שיפור מערך הפקת האנרגיה מפסולת אורגנית בישראל, אקולוגיה וסביבה, אוקטובר 2015
הערות שוליים
- ^ DO MESS WITH IT!: A Sociopolitical Study of Littering and the Role of Southern and Nearby States, אוניברסיטת טקסס, 2004 (באנגלית)
- ^ S. P. Scott (1904), History of the Moorish Empire in Europe, 3 vols, J. B. Lippincott Company, Philadelphia and London.
F. B. Artz (1980), The Mind of the Middle Ages, Third edition revised, University of Chicago Press, pp 148-50.
(cf. References, 1001 Inventions) - ^ נתוני הפסולת בישראל, באתר GOV.IL
- ^ הטיפול בפסולת עירונית מוצקה בישראל: חסמים, הסרתם ומאיצי ערך, באתר אקולוגיה וסביבה, 2021-01-18
- ^ Waste Statistics and Overall Recycling, www.nea.gov.sg (באנגלית)
- ^ Waste statistics, ec.europa.eu (באנגלית)
- ^ אסטרטגיית פסולת 2030, באתר GOV.IL
- ^ חוק שמירת הניקיון
- ^ פסקי דין שנקבעו לאחרונה בעבירות על חוק שמירת הניקיון
- ^ קרן לשמירת הניקיון
- ^ למשל: סעיפים 6 ו-7(ד) לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 או סעיף 16(ה) לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ה-2005.
- ^ חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 9), התשס"ז-2007 באתר הכנסת
- ^ חוק הפיקדון באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ חוק החומרים המסוכנים
32237704פסולת