בית הכנסת העתיק בעזה
 | |
| דוד מנגן בנבל מפסיפס בית הכנסת העתיק בעזה (העתק) |
בית הכנסת העתיק בעזה הוא בית כנסת אשר נבנה במיומה בסביבות שנת 508 לספירה, בתקופה הביזנטית. הוא נמצא כיום בשכונת א-רימאל בעיר עזה, בסמוך לנמל עזה.
גילוי המקום
בית הכנסת התגלה בשנת 1965 על ידי מצרים שחפרו במקום להנחת יסודות לבניית קזינו. בדרום המתחם נמצאה רצפת פסיפס של בעלי חיים אפריקאיים שונים עטורי מדליונים, ובכניסה לאולם המרכזי דמותו של דוד המלך בדמות אורפאוס, הפורט בנבל ומקסים את החיות, ומעליו הכיתוב "דויד" באותיות עבריות. בכתובת המרכזית של הפסיפס מופיעות המילים הבאות ביוונית: ”אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569” (מקביל בערך ליולי-אוגוסט של שנת 508; ספירת יהודי עזה החלה מהגירוש של גביניוס, בתקופת פומפיוס, בשנת 61 לפסה"נ).
זמן קצר לאחר הגילוי פורסם בביטאון הכנסייה האיטלקית כי "לפי ידיעות שהופיעו בעיתונות המצרית גילתה משלחת מחלקת העתיקות שרידי כנסייה מהמאה החמישית בעזה, ביניהם שני פסיפסים יפים. בשני הפסיפסים כתובות ביוונית ובעברית". מיכאל אבי-יונה, מבכירי הארכאולוגים בארץ, קבע מיד כי אין מדובר בכנסייה אלא בבית-כנסת[1]. בתקופה זו נעקר ראשו של דוד מהפסיפס על ידי אלמונים[2]. שנתיים אחר-כך, כשרצועת עזה נכבשה במלחמת ששת הימים, יצאו אנשי רשות העתיקות למקום ואישרו את השערתו של אבי-יונה כי זוהי רצפת בית כנסת. ראשית, בגלל דמותו של דוד המלך כשמעליה כתב עברי. שנית, השמות בכתובת הפסיפס הם שמות עבריים. שלישית, בפסיפס מופיעים ציורים רבים של גפן וזית – שהם סמלים יהודיים מובהקים. ולבסוף – מתחם בית הכנסת שנחשף בנוי כך שכיוון התפילה פונה לכיוון ירושלים, כפי שבנויים כל בתי-הכנסת בעולם.
בית הכנסת שנתגלה היה חריג בגודלו. הוא כלל חמישה מפלסים, בעוד ששאר בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל כללו שלושה מפלסים בלבד. גודלו של בית הכנסת העיד על עושרם הרב של הקהילה היהודית בעזה. מלאכת חשיפת בית הכנסת המשיכה בניהולו של פרופסור אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה, בנוסף לבית הכנסת, גם מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני[3].
שימור ושחזור הפסיפס
בשנים שבהן רצועת עזה הייתה תחת שליטה צבאית ישראלית, שימש בית הכנסת כמרכז מבקרים, שם יכלו ללמוד על חיי היהודים בעזה ולהתפעל מהפסיפס העתיק. בשנות השמונים, כשהתברר כי הרצפה החשופה החלה להתפורר ולהיהרס, הוציאו אותה אנשי רשות העתיקות ממקומה, הביאו אותה לשחזור במוזיאון ישראל, ולאחר מכן העבירו אותה לתצוגה בנצרים.
בעקבות הסכמי אוסלו הועברה השליטה ברצועת עזה לרשות הפלסטינית, שלא עמדה בהתחייבויותיה לשמור על המקום. במסמך שהוכן במערכת הביטחון ב-1997 נאמר כי הרשות הפלסטינית מונעת כניסת ישראלים לאתר בטענה כי הוא סמוך מאוד למשרדיו של יאסר ערפאת. ב-1999 טען סגן עוזר שר התיירות והארכאולוגיה הפלסטיני כי "כתובת רצפת הפסיפס שנתגלתה בעזה זויפה בידי הישראלים כדי להוכיח את קיומו של בית כנסת עתיק, לאחר שאלה גנבו אותה למוזיאון בתוך הקו הירוק".
לאחר תוכנית ההתנתקות הועברה רצפת הפסיפס למוזיאון רוקפלר. ב-2009 נחנך מוזיאון השומרוני הטוב, מוזיאון פסיפסים בו מוצג כיום פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה. החלק של דוד המנגן בנבל במוזיאון זה הוא העתק ואילו המקור נמצא במוזיאון ישראל. ב-2011 הוקם המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון בניצן, ובו הוצב העתק משוחזר נוסף של רצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק בעזה[4]. במסגרת הסיור מקבלים המבקרים הסבר גם עליו.
לקריאה נוספת
- אשר עובדיה, ׳בית-הכנסת בעזה׳, קדמוניות, א, 4 (תשכ"ט), עמודים 124–127.
- Asher Ovadiah, "Excavations in the Area of the Ancient Synagogue at Gaza," Israel Exploration Journal 19, 4 (1969), pp. 193-198.
- Asher Ovadiah, "Gaza Maiumas, 1976," Israel Exploration Journal 27 (1977), pp. 176-178.
קישורים חיצוניים
- רצפת הפסיפס, אתר רשות העתיקות
- ההיסטוריה היהודית של עזה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שרידים היסטוריים בהווה הגאוגרפי של היישובים באתר קטיף.נט, עם תמונות הפסיפס המקורי
- שרידי בית כנסת עתיק בעזה, על המשמר, 15 בפברואר 1968
- שפי גבאי, הכנסיה בעזה היא בית־כנסת קדום, דבר, 24 באוגוסט 1967
- צבי אילן, בית הכנסת שנחשף בעזה, למרחב, 23 באוקטובר 1967
הערות שוליים
- ^ שרידי בית־כנסת עתיק נתגלו בעזה, על המשמר, 28 ביולי 1966
- ^ צבי אילן, נתגלה בית־הכנסת בעזה־ימית, למרחב, 10 ביולי 1967
- ^ עזרא ינוב, עזה הימית מהמאה ה־6 לספירה נחשפה בחולות עזה של ימינו, מעריב, 19 בדצמבר 1976
- ^ אפי אברהם, פעם היה בעזה בית כנסת והיה בו גם פסיפס מרהיב, באתר "סרוגים", 15 בדצמבר 2011
37478321בית הכנסת העתיק בעזה