בית הכנסת בקזאלה מונפראטו
 | |
| החלל הפנימי של בית הכנסת | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | Vicolo Salomone Olper 44, Casale Monferrato |
| מיקום | קזאלה מונפראטו |
| מדינה |
 איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 1595 |
| חומרי בנייה | לבנים |
| סגנון אדריכלי | ברוק |
| מידות | |
| אורך | 18 מטר |
| רוחב | 9 מטר |
| גובה פנימי | 9 מטר |
| קואורדינטות | 45°08′08″N 8°27′00″E / 45.135433365014265°N 8.449873170984956°E |
| casalebraica.org | |
בית הכנסת בקאזלה מונפראטו (באנגלית: Synagogue of Casale Monferrato; באיטלקית:Sinagoga di Casale Monferrato) הוא מבנה קהילתי ובית כנסת אורתודוקסי, השוכן בויקולו סלומונה אולפר 44 (Vicolo Salomone Olper 44), ברובע היהודי של העיר קאזלה מונפראטו, בנפת אלסנדריה שבחבל פיימונטה, איטליה. בית הכנסת נבנה באדריכלות הבארוק פיימונטזי ובסגנון מנייריסטי, והושלם בשנת 1595.[1][2]
בית הכנסת ניזוק חלקית בידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן ננטש והוזנח. בשנת 1968 שוקם המבנה, וחלק ממנו הוסב למוזיאון יהודי. בשנת 1969 הוכר בית הכנסת כאוצר לאומי של איטליה. בית הכנסת והמוזיאון מהווים דוגמה מובהקת לאדריכלות בארוק פיימונטזית.[3]
היסטוריה
בית הכנסת נבנה בשנת 1595, והוא ידוע במיוחד בזכות עיצובו הפנימי הבארוקי העשיר, הכולל ציורים, גילופים וזהב רקוע על קירותיו ותקרתו. הוא ממוקם בסמטה צרה ברובע היהודי המסורתי של קאזאלה מונפראטו, שהפך במאה ה־18 לגטו העירוני. המבנה החיצוני הפשוט משמש בית כנסת חשאי, ואינו מרמז על ייעודו כבית תפילה יהודי.
כמו ברוב בתי הכנסת באירופה בתקופה המודרנית המוקדמת, הכניסה לבית הכנסת לא הייתה ישירות מהרחוב, אלא דרך חצר פנימית. הדבר נעשה הן מטעמי ביטחון והן לצורך עמידה בדרישות החוק, אשר קבע כי קול התפילה היהודית לא יישמע בקרב האוכלוסייה הנוצרית.[4]
בית הכנסת בקאזאלה מונפראטו הוא אחד מבתי הכנסת הבודדים ששרדו בחבל פיימונטה, אשר בעבר פעלו בו בתי כנסת רבים.[5] בתי כנסת נוספים באזור מונפראטו ובחבל לאנגה כוללים את בית הכנסת בעיר ביילה, את בית הכנסת בוורצ'לי, ואת בתי הכנסת בערים אסטי, אלסנדריה, קיירי, קארמניולה, קראסקו, מונקאלוו וטרינו וורצ'לזה.[6]
בשנת 1941 הושחת בית הכנסת במסגרת רדיפת היהודים על ידי המשטר הפשיסטי האיטלקי במהלך מלחמת העולם השנייה.[7]
לאחר עבודות השימור שבוצעו בשנת 1968, הוכר בית הכנסת כמונומנט לאומי של איטליה.[8][9][10]
פנים בית הכנסת
בניגוד לחזיתו הפשוטה, פנים בית הכנסת מעוטר בעושר בציורים ובסטוקו מוזהב,[א] ומשמר את הריהוט המקורי בסגנון הבארוק.
האולם הוא חלל מלבני רחב (18×9×9 מטרים), המואר באמצעות 14 חלונות, שבעה בכל אחד מצדדיו הארוכים והוא צבוע בפרסקאות בצבעים בהירים. הקירות מכוסים כתובות בעברית, רובן ציטוטים מהתנ"ך, אך יש גם כתובות זיכרון המתעדות את שיפוצי בית הכנסת ואת האירועים המשמחים המרכזיים בתולדות הקהילה: ההצלה מהמצור בשנת 1629 ובשנת 1656, ולמעל לכול, האמנציפציה של שנת 1848, שהיא הכתובת היחידה המופיעה בשתי שפות, עברית ואיטלקית.[11]
ארון הקודש משנת 1765 (שעוטר מחדש בשנת 1787) והבימה הם חלק מהריהוט המקורי של בית הכנסת, ואילו דוכן המקהלה עשוי מעץ התווסף במהלך שיפוץ המבנה במאה ה־19.
המוזיאונים
מוזיאון האמנות וההיסטוריה היהודית, הידוע גם בשם מוזיאון כלי הכסף (באיטלקית: Museo degli Argenti), השוכן במתחם בית הכנסת ומוזיאון האורות.[12] הוא תוכנן על ידי האדריכל ג'וליו בורבון ששימוש גם מנהל המוזיאון.[13] המוזיאון ממוקם בחלקו בחללים המובילים למפלס עזרת הנשים לשעבר של בית הכנסת ובמספר חדרים בבניין סמוך.[11] אוספי המוזיאון מצגים פריטים יקרי ערך במיוחד, בהם לוחות הברית עשויים עץ מצופה זהב מהמאה ה־18, כמות רבה של פריטי כסף רקוע, חקוק או תחרת כסף, כגון: עיטורי ספרי תורה, רימונים כתרים ועתרות של ספרי תורה, בדי טקסטיל ובדי משי רקומים, וכן חפצים הקשורים לחגי ישראל ולחיי היומיום היהודיים. הפריטים מחולקים לשלושה נושאים עיקריים: תורה, מועדים וחיי היומיום. חלקם מתוארכים לתחילת התיישבותה של הקהילה היהודית בקאזאלה מונפראטו. בקומה השנייה סודרה מחדש ספריית בית הכנסת, ובה כתבי יד עתיקים וסידורי תפילה.
מוזיאון האורות (באיטלקית: Museo dei Lumi) שוכן בחלל תת-קרקעי ששימש בעבר כמאפיית מצות. המוזיאון מציג אוסף גדול של חנוכיות, שיצרו אמנים בני זמננו, יהודים ולא-יהודים כאחד. בהם: אליו קרמי, עמנואל לוצאטי, אלדו מונדינו, גבריאלה לוי, מרקו פורטה, טוביה רווה, אנטוניו רקלקאטי ודוד גרשטיין.
ארכיון וספריה
בקומה השנייה סודרו מחדש הארכיון וספריית בית הכנסת, ובה כתבי יד עתיקים וסידורי תפילה. כולל מסמכים היסטוריים המתעדים את סיפור חיי היהודים בקזאלה ובמונפראטו, אוסף כתובות נישואין שנכתבו על קלף ולעיתים מעוטרות בעושר בציורים ובסמלים, פנקסי הקהילה, וכן מגוון ספרים שהודפסו בין השנים 1600 ל־1900.
גלריה
-
אריחי חרס עם כיתובי שואה ושלום, במוזיאון האורים. -
יונת שלום עם עלה של זית וחנוכייה, מוזיאון האורות בקזאלה מונפראטו. -
רעשני פורים צבעוניים בתצוגת המוזיאון היהודי. -
חנוכיית זוג ידיים וחנוכיית כינורות. במוזיאון אוסף משמעותי של חנוכיות. -
שתי חנוכיות, אחת מהן חנוכייה מחוטי תיל. -
חנוכייה עם הכיתוב:"את האור שהדליק אינו יכול לכבות" -
מתוך תצוגת תשמישי הקדושה של מוזיאון האורות. -
טבלת פריטים שבתצוגת המוזיאון. -
אולם תצוגה של תשמישי קדושה במוזיאון.
לקריאה נוספת
- יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
- In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
- Annie Sacerdoti, Guida All'Italia Ebraica, Marietti, Casale Monferrato,1986
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת בקזאלה מונפראטו (באיטלקית)- Synagogue - Casale Ebraica
- Casale Ebraica (in English)
- Casale Monferrato
- Casale Monferrato
- OYOYOY Festival internazionale di cultura ebraica: 'Jewish places: The hidden synagogue'
ביאורים
- ↑ סטוקו מוזהב מתייחס לטכניקה או לגימור דקורטיבי שבו שכבת סטוקו (טיח או תערובת חומרים המשמשת לציפוי קירות ותקרות) מקבלת גימור מוזהב, כלומר מצופה בשכבה דקה של זהב אמיתי או בחומר דמוי זהב.
הערות שוליים
- ↑ MoMu - Sinagoga e Musei Ebraici, www.comune.casale-monferrato.al.it (באיטלקית)
- ↑ Annie Sacerdoti, Guida all'arte ebraica, Venezia, Marsilio, 2003, P.26. ISBN 9788831780926.
- ↑ "Casale Monferrato Synagogue" (moving panoramic images of the synagogue interior). Synagogues360. 2024. נבדק ב-19 באוגוסט 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Krinsky, Carol Herselle (1996). Synagogues of Europe. Dover. pp. 345–348 – via Google Books.
- ↑ Dorfman, Rivka; Dorfman, Ben-Zion (2000). Synagogues without Jews. Philadelphia: Jewish Publication Society. pp. 22–29, 305–306.
- ↑ "Festival internazionale di cultua ebraica: 'Un percorso culturale tra le sinagoghe in Piemonte'". OYOYOY (באיטלקית).
- ↑ Klein, Shira (2018-01-18). Italy's Jews from Emancipation to Fascism (באנגלית). Cambridge University Press. ISBN 978-1-108-33580-5 – via Google Books.
- ↑ Kurunsky, Samuel. "The Jews of Casale Montferrato: The History of a Vital Community Rediscovered". Fact Papers on the Technological and Artistic Contributions of the Jews to the Evolution of Civilization. Hebrew History Federation.
- ↑ "Sinagoga di Casale Monferrato". My Jewish Italy (באיטלקית). נבדק ב-23 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Sinagoga - Complesso museale ebraico di Casale Monferrato". Ministero della Cultura (באיטלקית). נבדק ב-23 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 Annie Sacerdoti, Guida all'arte ebraica, Venezia, Marsilio, 2003, P.28. ISBN 9788831780926.
- ↑ Jewish Art and History Museum, Visit Jewish Italy (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Cordoglio in Monferrato per la scomparsa dell'architetto Giulio Bourbon, www.ilmonferrato.it (באיטלקית)
בית הכנסת בקזאלה מונפראטו40974995Q1132193