בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: להתאים לנהוג בוויקיפדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: להתאים לנהוג בוויקיפדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר היה בית כנסת עתיק ומפואר בכפר ג'וֹבָּר שליד דמשק (שלימים היה לפרוור של העיר), שכנראה חרב בפסח תשע"ג (2013) או באייר תשע"ד (מאי 2014), כוחות הצבא הסורי בעת מלחמת האזרחים בסוריה, לאור הבטחה של אנשי העסקים אמריקאים וממשל ארצות הברית.

בית הכנסת נבנה על גבי מערה, שעל פי המסורת המקומית הסתתר בה אליהו הנביא. בהיכל התפילה היה "מקום משיחת אלישע, בידי אליהו הנביא". סביב בית הכנסת הייתה חצר ואכסניה וכן חדרים שנבנו לכבוד הרב, הגבאי ובעלי תפקידים נוספים בקהילה[1]. על פי מקורות אחדים,[דרוש מקור] בכפר ג'ובר חיו בעבר בעיקר תושבים יהודים (מוסתערבים), והוא שימש כמקום נופש לעשירי היהודים מדמשק. מתפללי בית הכנסת היו בין הנרצחים והמעונים בעלילת דמשק, ובית הכנסת נפגע במאורעות תרפ"ט.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה הותקף בית הכנסת פעמיים בפסח תשע"ג (2013), ונחרב אז או כשנה לאחר מכן בכ"ח באייר ה'תשע"ד (28 במאי 2014)[2] יש הטוענים כי חלק מהמבנה עדיין עומד על תלו, אף שכל תכולתו הושמדה או נבזזה[3]. הדעות חלוקות בדבר גורלם של קדשי בית הכנסת, שנבזזו, או הועברו למשמורת בידי המורדים - בשליחות יהודים, אבל בקרבות של סוריה נגד המדינה האסלאמית כל בית כנסת שנכבש על ידי צבא אסד נשמר על ידי צבא זה, שאף מאכלס בקרבתו יהודים כדי לשמר על אתר המורשת יהודית.

תולדות בית הכנסת והמתחם הצמוד לו

בית הכנסת היה של קהילת היהודים המוסתערבים, בעלי מנהגים שדמו למנהגי הערבים, ואשר אימצו עם הזמן חלק ממנהגי היהודים מגורשי ספרד, ומאוחר יותר את 'מנהגי האר"י' על פי רבי חיים ויטאל[4].

בשלט הכניסה כתוב שבית הכנסת היה קיים עוד בימי בית ראשון ואליהו הנביא משנת 720 לפני הספירה (שנת ד'מ')[5]. במקומות שונים הוצג כבית הכנסת העתיק בעולם, או כבית הכנסת הפעיל, העתיק ביותר בעולם[5]. עם זאת, יש הטוענים כי הוא החל לפעול רק בימי הביניים[6].

בתלמוד הבבלי מוזכר ביקורו של רפרם בר פפא בבית כנסת במקום בעל שם דומה, ואמירת התפילה על פי נוסח שלא היה מקובל שם.[7] המסורת בקרב יהודי סוריה הייתה שמדובר בבית כנסת זה[8]. אך לפי מקום מגוריהם של האמוראים, רבא ורפרם, יש לומר שגיבר הזו היא עיירה בבבל סמוך לפומבדיתא (פלוג'ה של היום) או מחוזא (סמוך לבגדד, על גדות החידקל) – שתיהן רחוקות מאוד מדמשק[9].

המסורת בקהילה היהודית הייתה שבית כנסת זה תוקן בידי רבי אלעזר בן ערך, וכפי שעולה מעדותו בשנת רפ"ב 1521 ו-1522[10] של רבי משה באסולה[11]. לפי מסורת זו מזוהה גם "בית כנסת רבי אלעזר בן ערך בדמשק" המוזכר בדברי שליח רבי יחיאל מפריז חמש מאות שנה קודם לכן (וראו בהמשך)[1].

מבקרים ותיאורי בית הכנסת

בתקופה הצלבנית, הנוסע היהודי פתחיה מרגנסבורג, שביקר בקהילות היהודיות שעד בבל במזרח, כתב בספר המסעות שלו: "ובדמשק, חוץ לעיר, ישיבת בתי כנסיות, אחת שבנה אלישע, ואחת שבנה רבי אלעזר בן עזריה, ובאמצע בית הכנסת גדולה, ובה מתפללין."[12]

באגרת מארץ ישראל של רבי שמואל בן שמשון בן תקופתו של פתחיה מרגנסבורג, נזכר "בית הכנסת היפה מחוץ לדמשק". מאה שנה אחר כך, תלמיד תלמיד הרמב"ן ויעקב השליח, מזכירים את "בית הכנסת של רבי אלעזר בן ערך בדמשק"[9][13]. לפי אגרות אלו, אם אמנם מדובר באותו בית הכנסת, הרי שבית הכנסת היה קיים לפחות לפני שמונה מאות ואולי אף 900 שנה[9].

'הנוסע האלמוני מליוורנו שנת רפ"ב' (1521–1522) שזוהה מאוחר יותר עם רבי משה באסולה כתב כך:

ואין שם (בדמשק) ישיבת תלמוד מתלמוד (כלומר בית ספר), אלא רק מקרי דרדקי (מורה פרטי לילדים)
כל אחד לוקח ל' או מ' (כלומר: שלושים או ארבעים) תלמידים...
...רחוק מיל מדמשק יש מקום נקרא גובר, קהל מסתערבים, כששים בעלי בתים,
ושם בית הכנסת נאה מאד, לא ראיתי כמהו מעולם, בנוי באכסדראות לארכו, שישה עמודים מימין, ושבעה משמאל,
ובראש בית הכנסת יש מערה יפה, אומרים ששם נחבא אליהו ז"ל,
ושהבית הכנסת ההוא שם מימי אלישע, ויש בה אבן, אומרים שעליה משח את חזאל,
ואחר כך רבי אלעזר בן ערך חִדֵש אותה.
ומה נורא המקום ההוא, לפי מה שהגידו לי אנשים הרבה, שלא שלטה בו יד האויבים מעולם,
והרבה ניסים נעשו בו, ובכל עת צרה נאספים היהודים בתוכו ואין מזיק[11].

בסביבת שנת 1540 (שנת ה'ש') החוקר הממלוכי המוסלמי שאמס איבן טולון אל דימשקי כתב שהכפר גובר מיושב ברובו יהודים, ובו בית כנסת יפה וגדול[14].

בספרי רבי חיים ויטאל בן אותה תקופה, ובעל השפעה משמעותית על יהודי דמשק, ישנה עדות על תפילתו בבית כנסת זה.

מאה ועשר שנים מאוחר יותר, ברשמי מסעו של משה פוריית מפראג משנת ה'ת"י (אמצע המאה ה-17) הוא תיאר בפירוט רב, בשפה היהודית אשכנזית את בית הכנסת. דבריו תורגמו לעברית בידי החוקר יעקב דוד וילהלם בספרו 'דור דור ועוליו'[15], והועתקו עם עריכה קלה בספרו של מאיר יערי[16]

במרחק תחום שבת מק"ק (כלומר: קהילת קודש, הקהילה היהודית) דמשק נמצא כפר ושמו דיובר[17]...
ושם בית כנסת גדול, עומדים בו לארכו עמודי אבן הרבה עם קשתות,
ובמזרח רואים שלשה שקעים זה ליד זה, ובכל שקע אצטבאות-עץ ובהם עומדים ספרי תורה. כל ספר וספר מוקף נרתיק-עץ הנקרא "תיק". הנרתיק מכוסה בגד. לפני פתחו של כל שקע תלויה פרוכת, והשקע קרוי ארון הקֹדש.
ומהשקע שבצד דרום יורדים למערה קטנה, ואפילו אם רב מספר האנשים היורדים למערה, לא יהא צר בה המקום, כי היא המערה בה הסתתר אליהו הנביא ככתוב בספר מלכים...
...ועד היום הזה נמצא החור בו הביאו לו העורבים מאכל ומשתה ואפשר לתחוב את היד לתוכו.
ובכל הימים שבהם קוראים בתורה, ובפרט בשבת ויום טוב, יוצאים לשם יהודים הרבה מדמשק... להתפלל בבית הכנסת הזה.
...דיובר הייתה פעם עיר גדולה וקהִלה גדולה ועכשו ישוב קטן.
[המסורת היא] שלא נבנה בית כנסת זה על ידי בן אדם. כי כאשר הגיעו האנשים הראשונים למקום הזה, והנה בית הכנסת עומד לפניהם, כאילו נוצר מאין.
כמאתים ספרי תורה נמצאים שם. כל רצפת בית הכנסת הזה מכוסה מחצלות קש, ולפני הכניסה לתוכו חולצים את הנעליים ויושבים על הקרקע.
ושם המנהג שהשַמָּש מביא לאיש שנקרא לעלות לתורה, טס של כסף[18]. (פורסם במקור ביידיש בספרו "דרכי ציון", פרנקפורט ה'ת"י [1650]).

קבר רבי שמואל אלבז אבוחצירא

צמוד לבית הכנסת היה קברו של רבי שמואל אלבז אבי משפחת אבוחצירא, שנחשב מקום קדוש אף הוא. עד 2012 לא הייתה מצבה במקום, כדי שלא להחשיב את מקום קבורתו יותר מבית הכנסת ושני המקומות עם המסורת הקשורה לאליהו הנביא (משיחת אלישע, והסתתרותו במערה). בביקורו המתוקשר במקום, חוקר הקברים ישראל מאיר גבאי הציב על הקבר מצבה זמנית[1].

בעת החדשה וחורבן בית הכנסת

בשנים שפ"ה–שפ"ו (1625–1626) נערכו פרעות והמרות בכח לאסלאם ביהודי העיר וכן בשומרונים הרבים שבה[19]. שמואל בן דוד, 'הנוסע הקראי', חמש עשרה שנה אחרי הפרעות מצא בעיר רק 15 משפחות יהודיות ועשר שומרוניות.

היישוב בעיר התאושש מעט, אך מאז עלילת דמשק החל שוב להידלדל. חלק מהמואשמים והנרצחים בעקבות עלילת הדם השקרית, היו ממתפללי ורבני בית כנסת זה וקהילה זו, והדברים נרמזו בכמה מקומות ברחבי בית הכנסת. בפרעות תרפ"ט נפגעו יהודים בדמשק וגם הם הוזכרו בין הקדושים ברמז, מעל לארון הקודש.

בשנת ה'תרע"ט (1919) מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, ושוב בה'תרצ"ד (1934) ביקר הנשיא לעתיד יצחק בן-צבי בבית הכנסת, ולימים, כתב על כך באסופת ספריו "שאר ישוב"[4].

משך מאות בשנים, עד למלחמת העולם השנייה, היו יהודי דמשק עולים אליו מדי שבת לתפילה.
בראש חודש אלול נהגו לעשות שם "משמרת רחמים". בני משפחות נהגו להביא לשם את חוליהם, היו שמים את כתונת החולה על כסא אליהו ושוהים שם ימים תוך אמונה ותקווה שקדושת המקום תביא מרפא לחוליהם.
...ראוי להזכיר בעניין זה שבמשך שנים רבות המוסתערבים, הספרדים והסיציליאנים קיימו קהילות נפרדות ושמרו בקנאות על ייחודן. היו להן בתי כנסת וארגונים נפרדים משלהן, אולם לאחר תקופה ארוכה הם נטמעו ותרמו לאחדותה של הקהילה...

שלט הקדשה בבסיס ארון הקודש שימר את זכרו של יהודי שנרצח בידי השלטונות הסוריים ב-ו' באדר תשכ"ד (19 או 20 בפברואר 1964).[20]

על רצח יהודים נוספים בתקופות שונות נרמז גם בשלטים אחרים ברחבי בית הכנסת, ובמיוחד על עלילת דמשק.

בשנת ה'תשמ"ג (1983) בשלהי מבצע שלום הגליל ושנה לאחר השלמת נסיגת צה"ל מסיני ותחילת תהליך ה"נורמליזציה" פרסם שר החוץ הסורי מוסטפא טלאס את ספרו "המצה של ציון" בערבית, ובה טען שעלילת דמשק הייתה כולה האשמות אמת, ודת היהודים נשענת אכן על שימוש בדם של לא יהודים לאפיית המצות לפסח. לפיכך "אסור לעשות שלום עם היהודים" ואנואר סאדאת "מכר את נשמתו לשטן". בתגובה רשמית על האשמת הסורים בהנחלת אנטישמיות בידי שגריר ארצות הברית, נאמר לו שלסוריה אין דבר נגד היהודים, וכל עניינים התנגדות לציונים (הישראלים)[21]. באותה שנה נעצרו מספר יהודים ברחבי סוריה בעוון ריגול, נרצחו באכזריות והוצגו לראווה, ביניהם מאחרוני מתפללי בית הכנסת.

מניחים שכיום נותרו כ-250 יהודים בכל רחבי סוריה, שאינם יכולים או רוצים לצאת, מתוכם כ-25 בדמשק כולה.

תיעוד אחרון וחורבן בית הכנסת

בשנת תש"ע (2010) משפחת אשקוקה, משפחה יהודית שביקרה במקום לפני מלחמת האזרחים, צילמה סרט בתוך בית הכנסת, שבו תועדו כל חלקיו ותפארתו, והצליחו להבריח את הסרט החוצה[22]. כן שרדו מבית הכנסת תמונות שצולמו בביקור של זוג מבוגר משרידי יהודי דמשק[23].

לטענת ערוץ החדשות RT – 'זמן רוסיה' (התומך בנשיא סוריה, במשטר של איראן ובחזבאללה בלבנון), בשאר אל-אסעד התיר את שיפוצם וחידושם של 11 בתי כנסת ברחבי סוריה בשנת 2011 (תשע"א). הערוץ טען שבניגוד לדברי "הרדיו הישראלי", הנזק שנגרם לבית הכנסת ב-2013, נעשה כולו בידי המורדים, ושערוץ הטלוויזיה השיעי לבנוני אל מנאר דיווח ש"סוכנים ציוניים" הם ששדדו את קדשי בית הכנסת[24]. במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה, לוחמי אל-קאעדה המורדים בנשיא בשאר אל-אסד כבשו את השכונה, בתחילת תשע"ג (2013). בפסח תשע"ג בעת קרבות בין מורדים לנאמני הנשיא בשאר אסאד, בית הכנסת נפגע מפצצות מרגמה. תחילה דווח שבית הכנסת נבזז ונהרס. המורדים והצבא הסורי האשימו זה את זה[25]. אך כעבור זמן קצר הכתב לענייני ערבים אבי יששכרוף כתב ב'טיימס אוף איזראל' שהגיעו לידיו תמונות המוכיחות שבית הכנסת אמנם נפגע, אך לא נהרס, ושספרי התורה וכלי הקודש הוצאו מהמקום ושמורים במקום מסתור בידי נאמני היהודים. לטענה זו לא נמצאו סימוכין ואין ידוע על גורל קודשי בית הכנסת[5]. שבוע לאחר מכן, בשביעי של פסח (1 באפריל 2013), פורסם שבית הכנסת נהרס עד היסוד בידי המורדים[26].

שמועות הופצו בדבר פעולה ישראלית להוצאת קדשי בית הכנסת והוצאתם מסוריה דרך טורקיה[27]. אך ארגונים יהודיים ועיתונות יהודית כתבו שמדובר בניסיון להאשמת הציונים בפעולת חבלה של ארגון אל-קאעדה[28].

זמן קצר לאחר מכן, מורדים צילמו סרטון המציג את ההרס בתוך בית הכנסת, ובו נראה שבעיקר נפגעו התקרה והבימה[29].

ב-27 במאי 2014 (כ"ח באייר תשע"ד) פורסמו באתר החדשות המצולמות האמריקאי "The Daily Beast" תמונות שבהן נראה בית הכנסת חרב כולו. באתר נטען שבית הכנסת הוחרב במהלך שלשת הימים הקודמים ליום הפרסום ובאותו היום נשלם[2]. לטענת התקשורת בישראל ובעולם, גורמים אלמונים טענו שמדובר בהפצצה בשגגה של חיילים סורים, בנסותם לפגוע במורדים שהתכנסו בקרבת מקום[30], אך מהתמונות עולה שמדובר בפיצוץ מכוון, כנראה בידי מחבלי אל-קאעדה השולטים בשכונה[28][31].

ייתכן שהתמונות ממאי 2014 הן למעשה תמונות של תוצאות ההרס, שאכן בוצע עוד בשביעי של פסח תשע"ג (אפריל 2013), לאחר פגיעת פצצות המרגמה בערב פסח.

במאמר דעות חוקר הקדמוניות ד"ר אדם בליץ ניתח את התמונות, וטען שייתכן שחלק מן הבניין ואולי אף אגף שלם, עדיין עומד על תילו, אף שעיקר הבניין אכן נהרס ללא ספק. הוא הזהיר שסיבת ההרס, ואולי הפרסום העכשיוי בא להקדים מכירה פומבית של אוצרות שדודים, כפי שקרה בעבר ב-2013 לכתובת ששויכה לבית הכנסת "שזה עתה חָרַב", (אף שלמעשה היה מדובר בהטעייה, או אף זיוף מכוון של מקור הכתובת והכיתוב לגביה, שלא הגיעו מבית כנסת אליהו הנביא בגובר, ולדעתו גם זויף אז עניין חורבנו של בית הכנסת, שלדעתו נפגע אז קלות בלבד)[3].

לקריאה נוספת

  • מפת-תבנית של בית הכנסת, אצל אליהו שטראוס [אשתור], תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, כרך ב: "תקופת הממלוכים הברגיים: הקמ"ג–רע"ז, 1382–1517", ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א.
  • יצחק בן-צבי, שאר ישוב, הוצאה מחודשת; ערך: מיכאל איש שלום, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשכ"ו, עמ' 484–488.
  • יצחק בן-צבי, 'כתר ג'ובר', בספרו מחקרים ומקורות; ערכו: זלמן שזר, מאיר בניהו,, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשכ"ו, עמ' 578–581.
  • יוסף ברסלבי (ברסלבסקי), 'מערות אליהו הנביא מקאהיר עד חלב', ידע-עם ז', 25 (תשכ"ב): אליהו הנביא במסורות ישראל, 50–53.

קישורים חיצוניים

תמונות וסרטים

תיעוד (כולל תמונות)

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ג'ובאר - המקום הקדוש ליהודי סוריה, מתוך סדרת כתבות 'האיש שחזר מסוריה', ירחון "משם"
  2. ^ 2.0 2.1 Josh Rogin, Exclusive Photos: Syria’s Oldest Synagogue, Destroyed by Assad, The Daily Beast, May 27, 2014.
  3. ^ 3.0 3.1 Adam Blitz, Who will save the remains of Syria’s ancient synagogue?, Haaretz, 2 June 2014.
  4. ^ 4.0 4.1 אמנון שילוח, מסורת הנגינה של יהודי דמשק, באתר הזמנה לפיוט
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 בית הכנסת 'ההרוס' בדמשק עדיין עומד על תילו ללא פגע, באתר טיימס אוף איזראל (באנגלית)
  6. ^ לפי האנציקלופדיה החדשה של האסלאם רומאן אל-טאמירא 2003, עמוד 110, מסת"ב 0-7591-0190-6
  7. ^ המשנה מספרת (פרק שלשה שאכלו, משנה ג'):
    אָמַר רָבִּי עֲקִיבָא: מַה מַצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֵסֶת? אֶחָד מְרוּבִּים וְאֶחָד מוּעָטִים (כלומר אין זה משנה כמה אנשים נאספו שם):
    אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת ה'
    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בָּרְכוּ אֶת הַ' הַמְּבוֹרָך.
    הגמרא בתלמוד הבבלי על משנה זו, דנה בדברי רבי ישמעאל (מתורגם לעברית):
    רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר. (רפרם בן פפא נקלע לבית הכנסת שעל-בית [כלומר בתוך] גיבר.)
    קם, קרא בספרא ואמר: ברכו את ה', ואשתיק - ולא אמר "המבורך".
    אוושו כולי עלמא: ברכו את ה' המבורך! (הרעישו כל הנמצאים - "תגיד: 'המבורך'!").
    אמר רבא: פתיא אוכמא! (פתי טיפש כהה עור!, או: כלי שחור!)
    בהדי פלוגתא למה לך, ועוד, הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל?!" (בזו המחלוקת מדוע אתה נכנס, ועוד כשידוע לך שכל העולם נוהג כמו רבי ישמעאל?!).
  8. ^ "דמשק: בתקופת התלמוד", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 משחק מחבואים בין בתי כנסת והמכירות הפומביות של סות'ביס – מאמר של החוקר אדם בליץ, מהמכון המלכותי לחקר החברה האנושית בלונדון, על עתיקותו של בית הכנסת, לטענתו הבלתי הרוס בשעת כתיבת המאמר. (אתר טיימס אוף איזראל, אנגלית)
  10. ^ ליתר דיוק: מי"ט כסליו (עמוד 151) ועד פסח – במשך ארבעה חודשים בין נובמבר 1521 ועד פברואר 1522, (לפי מסעות ארץ ישראל, מסע רבי משה באסולה, יערי, עמוד 126
  11. ^ 11.0 11.1 מסע רבי משה באסולה לארץ ישראל, עמוד 152 בספר 'מסעות ארץ ישראל' של אברהם יערי (אתר כתבים עבריים)
  12. ^ פתחיה מרגנשבורג, מסעות ר' פתחיה מרגנשבורג בסוריה ובארץ-ישראל (בשנת 1180 לערך), בתוך: אברהם יערי (קיבץ וביאר), מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים מימי הבינים ועד ראשית ימי שיבת ציון, תל אביב: המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית; גזית, תש"ו, עמ' 54, באתר היברובוקס. אברהם יערי מעיר (הערה מספר 35) על המלים: "ובדמשק, חוץ לעיר": 'בכפר ג'ובר'.
  13. ^ אגרת רבי יעקב שליח רבי יחיאל מפריז אות ז', ספר המסעות (אתר כתבים עבריים)
  14. ^ הערצת קדושים באמונת מוסלמים ויהודים בסוריה של ימי הביניים, יוסף ו' מרי, הוצ' אוקספורד 2002, עמ' 33, מסת"ב 0-19-925078-2 (באנגלית)
  15. ^ דור דור ועוליו, יעקב דוד וילהלם תש"ו (1946)
  16. ^ הקדמת מאיר יערי למסע משה פוריית, עמודים 267 ו-270
  17. ^ הכוונה לכפר גובר, אך כך נכתב ביידיש לאור הגיית האות J הגרמנית)
  18. ^ עמודים 302–303 מסעות רבי משה פוריית מפראג: ת"י (1650 לערך), מיידיש: הרב יעקב דוד וילהלם, בתוך: יערי (קיבץ וביאר), מסעות ארץ ישראל, תל אביב תש"ו, עמ' 302–303
  19. ^ רבים מהשומרונים ברחו משכם, והיו אנוסים ששמרו על דתם בסתר - על פי מסורת העדה השומרונית, וכן לפי כתובות שנתגלו בעת מלחמת העולם הראשונה.
  20. ^ ::ואני אבא ביתך ואשתחוה אל היכל קדשך
    שני עמודי היכל עילוי נשמת הבחור כארזים
    יוסף בן הר' ג'מיל הכוהן חצבאני
    נהרג בידי זדים, ידרוש דמו אלקים
    נ'ל'ב'ע' (נלקח לבית עולם) ואדר שנ' (כלומר ו' אדר, שנת) תשכ"ד
    בהמשך הכתובת קיים תרגום לערבית המספר על מותו, ומציין רק את שמו, ושנת מותו בתאריך היוליאני.
  21. ^ מקורות ספרותיים מעורבים - עלילת הדם 'המוכרת והידועה': הספר 'המצה של ציון' מאת שר החוץ הסורי מוסטפא טלאס, באתר הארכיב של הליגה נגד השמצה
  22. ^ בית הכנסת בתפארתו, שנת תש"ע, באתר יוטיוב
  23. ^ תמונות מביקור זוג מבוגר משרידי יהודי דמשק – חלק ממצגת-תמונות על ביקור בשני בתי כנסת עתיקים בדמשק, באתר יוטיוב
  24. ^ ערוץ RT על חורבן בית הכנסת (באנגלית)
  25. ^ בית הכנסת אליהו הנביא בדמשק נהרס, באתר ג'רוזלם פוסט (באנגלית)
  26. ^ בית הכנסת נהרס לאחר שנפגע שבוע קודם בפצצות מרגמה – ייתכן שסרטון זה מורכב משני קטעים, בראשון נראה בית הכנסת הפגוע, ובשני קטעים מתיעוד הרס בית הכנסת בהמשך. (ערוץ 'חדשות יהודיות' באנגלית, יוטיוב)
  27. ^ יחידת עילית ישראלית פעלה להצלת קדשי בית כנסת עתיק בסוריה? באתר 'זקן-ציון' (באנגלית)
  28. ^ 28.0 28.1 מחבלי אל-קאעידה השמידו את בית הכנסת ומאשימים את הציונים, באתר חדשות יהודי אוסטרליה "למטה מתחת" (באנגלית)
  29. ^ ההרס בבית הכנסת, תשע"ג 2013, באתר יוטיוב (בערבית)
  30. ^ תיעוד: הושמד בית הכנסת הכי עתיק בסוריה, באתר ynet, 28 במאי 2014
  31. ^ המורדים בסוריה מאבטחים את בית הכנסת, באתר כיכר השבת; סוריה: בית הכנסת אליהו הנביא נחרב בהפצצה, באתר כיכר השבת
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37628379בית הכנסת אליהו הנביא בג'ובר

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בית_הכנסת_אליהו_הנביא_בג%27ובר&oldid=2487316"