בית הבאר בדרך שלמה 6 ביפו

בית הבאר לפני השימור

בית הבאר בשלמה 6 כיום

בית הבאר בדרך שלמה 6 ביפו הוא מבנה מהמאה ה-19, אחד מרבים כמותו בארץ ישראל, כ-230, שנבנה סביב בארות מים בסמוך לפרדסים.

בייארות, בעברית: בתי באר, הם מתחמים בנויים מוקפים חומה, ששימשו לצורכי הפרדסים שהיו ברובם בבעלות ערבית. בתוך שטחי הבייארות נבנו תשתיות מים, מבני חקלאות, תעשייה, ומגורים לצד פרדסים, בוסתנים וגנים. פרדסים אלו היו לתושבי יפו הערביים מקור עיקרי לא רק של פרנסה ותעסוקה אלא גם של גאווה וזהות.

רועי מרום, מורה דרך, מתאר את הביארות:

במהלך המאה ה-19 בעלי פרדסים החלו לעבור להתגורר בתחומי הפרדסים, והקימו את בתיהם בסמוך לבארות ששימשו אותם. כך נוצרו מתחמים של מבני מגורים מוקפים פרדסים. הבתים הוקמו בדרך כלל מכורכר, ובתחילה היו בני קומה אחת. לקראת סוף המאה ה-19 נעשה מקובל יותר להוסיף קומה שנייה, ולעיתים אף מבנה נפרד. בעלי הבית התגוררו בקומה השנייה או בווילה הסמוכה) ובקומת הקרקע היו הפועלים, הבהמות והמחסנים. ושם נערכה לעיתים גם פעילות מסחר. בבתיהם של הפרדסנים העשירים יותר טויחו קירות הכורכר הפשוטים, ונוספו בהם רעפים, מעקות ברזל ורצפות הכוללות אריחים מעוטרים. כיום נותרו בשטחי העיר תל אביב-יפו כ-100 אתרים ושרידים לבייארות, לרוב במצב פיזי ירוד.

הבייארה של מוראד

נבנתה באמצע המאה ה־19, על־ידי יעקב סרפיון מוראד (Serapion Murad). בית הבאר במתחם כונה בשם 'בייארת הגולגולות' (בייארת אל־רוס) מאחר שבמקום נמצאו שרידי גולגולות מטבח נפוליאון בתושבי יפו בשנת 1799. לאחר מותו של סרפיון עבר המתחם לידי אחיו סמיון ששימש כסגן הקונסול הפרוסי והגרמני ביפו. האחים היו מעשירי העיר ומהדמויות הבולטות בה בשלהי המאה ה-19.

בייארת מוראד, שלימים נקרא פרדס מוראד, נמנה עם בוסתני הפרי הגדולים שהוזנו על ידי בארות המים סביב יפו. במפת זנדל 1878 היא זוהתה בכינוי "הבוסתן של הקונסול הגרמני", Garten des deutschen Consuls.

המשפחה החזיקה באתר עד לשנת 1932. במהלך המאה ה־20 נרכש חלק מהאתר על-ידי משפחת חג'אג' (Hajaj) מיפו, שהמשיכה לשכלל את מערכת המים והמבנים באתר לטובת פרדסי התפוזים הרבים שהיו בתחומו הדרומי. בית הבאר כלל מספר מבנים שנבנו החל מהתקופה העות'מאנית ועד לתקופת המנדט הבריטי וכללו שתי בארות מים, בית אריזה, מבני משק ומבני מגורים. סגנונות הבנייה בו מגוונים בהתאם לתקופה בה נבנו.

מפת יפו מהמאה ה-19 של תיאודור זנדל, מס' 9 מציג את בית הבאר בשם מוראד, ורואים את כל שטחי הפרדסים

בשנת 2014 במהלך עבודות השימור המתוארות להלן, התגלה באחד המבנים, מתחת לחמש שכבות צבע, ציור קיר יחיד במינו של מנוע עתיק. העניין בציור זה התעצם כשבתום הפרויקט הגיע מידע חדש מארכיונים גרמניים המצביע על כך שמשפחת מוראד הייתה כנראה הראשונה בארץ ישראל שהזמינה מנוע קרוסין (נפט) מודרני מגרמניה לשאיבת מים. מנועים אלה חוללו מהפכה טכנולוגית בחקלאות בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית. הציור מעיד על חלוציותה של משפחת מוראד שהכניסה קידמה טכנולוגית לארץ ישראל, כך אומר דר גיל גורדון במחקרו

הציור

הציור נמצא בגובה של כשני מטרים מעל הרצפה, גודלו 100X100 ס״מ לערך, הוא חסר מסגרת ונטול כתובות. צבעו שחור עם נגיעה אדומה במרכז והכל על רקע הטיח הצהבהב. הציור מתאר בדיוק רב יחסית מנוע קרוסין. הציור, שנועד במקורו לצורכי הדרכה או הנצחה, שוחזר בקפידה ולוח זכוכית מותקן עליו היום להגנה.

הבאר כיום

כך מתאר דר' גיל גורדון ההיסטוריון את חשיבותה של ביארת מוראד:

"ככל הידוע, ״בייארת מוראד״ הייתה, המתחם החקלאי הראשון שבו בוצעו ניסויים להכנסת טכנולוגיית שאיבה ממונעת מודרנית לארץ ישראל בראשית שנות התשעים של המאה ה־19. בשנת 1895 נכנסה מערכת דומה לפעולה מוצלחת, אך במקום אחר: בחוות ביר סאלם של המיסיון הגרמני ליד רמלה. מסלול כניסת הקידמה שקישר בין השתיים היה מובהק. המוראדים בדקו את יכולתם של מנועי הניסוי הראשונים בשאיבת מים, שעה שהמנוע המצויר שימש כנראה לתפעול מכונות. מכל מקום, ברור שציור זה מבטא את ראשוניותה של משפחת מוראד הארמנית בתחום זה ומעצים אותה. מדובר בדגם של מנוע עתיק מהראשונים שהובאו לפלשתינה והוא היה מתוצרת "הורנסבי ובניו" האנגלית.

מעמדו החלוצי של המקום בתולדות הטכנולוגיה בארץ ראוי להנצחה. לאחרונה עלה רעיון לרכוש מנוע קרוסין היסטורי ולהתקינו כפסל סביבתי בחצר הריקה של האתר. אנדרטאות טכנולוגיות כאלה מקובלות בכל רחבי העולם. פסל זה ישמש לצרכים פדגוגיים והסברתיים, יעשיר את העניין במתחם ויחזק את הפעילות הציבורית בו".

עם קום המדינה ומלחמת השחרור בשנת 1948 משפחת חג'ג' היגרה לאנגליה.

ב-2015 פרסם עופר אדרת ב’הארץ’ את דבר גילויה של אבן עם כתובת “יפו – תפוזי סייד חג’ג’ ״, שהתגלתה במהלך שיפוץ בית ברחוב סלמה 6 ביפו. האבן הייתה קבורה תחת שכבות צבע עד שנחשפה על ידי שי פרקש מסטודיו ‘תכלת’ שמתמחה בשימור. קלייר חג'ג' היא נכדתו של סייד חג’ג’ שהיה הבעלים של הפרדס ובית הבאר, ושנישא ליהודיה ניצולת שואה בלונדון. קלייר היהודיה הפלסטינית, או הפלסטינית היהודיה, כתבה ספר בשם ‘תפוזי ישמעאל’ המתאר את סיפורה של משפחת חג’ג’ מיפו שהיגרה לבריטניה ואת סיפורו של אביה שנישא שם לבחירת ליבו, אימה של קלייר, יהודייה, בת למשפחה של ניצולת שואה.

בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, התגוררו באתר משפחות עולים ומערכת המים ההיסטורית חדלה לתפקד. האתר הלך ונזנח כמו בתי באר אחרים בארץ, ואיבד את פניו.

השימור ותודעת השימור

בעשורים האחרונים גברה המודעות לערכי המורשת של הבייארות, כפי שמתאר אדריכל מימר נאור באתר המוקדש לחקר בתי הבאר: "בכל מעבר מזדמן או מתכוון בדרומה של העיר, בחלקה המזרחי וביפו נחשפים גילויים נוספים ועדויות חדשות-ישנות בדמות בתי באר ומתחמיהם ועוד העין רואה והיד נטויה לרשום ברשימות ולסמן במפות. זה המפגש השני שלי עם בתי הבאר של יפו, והוא תמיד מפתיע, צופן סודות מעורר שאלות ודאגות ..הם בנמצא בכל עבר: בנווה שאנן, בשכונת שפירא, פלורנטין, יד אליהו, קריית שלום, כפר שלם, גבעת עלייה, עג'מי, יפו א', יפו ג', יפו ד', אבו כביר ועד חולון, אזור ומקווה ישראל וגם רמת גן. לעיתים הם בתי מלאכה מאובקים או מחסנים מגובבים לעיתים מגורים מעוררי רחמים, פעם אחת בית ספר וכמעט תמיד ריקנות גדולה ועזובה.

אך למרות היותם בכל מקום, הרי בתודעה הציבורית אין הם בנמצא כלל!

תל אביב התפשטה אט אט, אוספת אליה שכונה אחר שכונה, מנכסת את נכסיה החומריים ומשמיטה את אלו הרוחניים והופכת אותן לחצר האחורית שלה, זאת שאין מארחים בה ועליה אין מדברים. בכל אותם מקומות החוברים יחד למרחב היסטורי מרתק מצויים סיפורים העתידים להתגלות לנו אם 'נפתח את הספר', בכל אותם מקומות עמדו פרדסים יפים שהניבו פירות זהב, לצידם דרכים חשובות בהן הובילו שיירות של עולי רגל ותפוזים, בין כל אלו עמדו בתים רחבי מידות שתוארו על ידי הסופרים והציירים של המאות ה-19 וה-20 כארמונות ובוסתנים קסומים. הם נכסי תרבות! המצויים במרחב שלנו! זוהי חובתנו לשמור עליהם! "

לפני כעשור החלה עיריית תל אביב-יפו לקדם תב”ע (תא/4065) ייעודית לשימור מורשת זו. החלטה על עריכת תוכנית לשימור של 19 בתי באר בדרום תל אביב וביפו אושרה בשנת 2012 על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב.

בהחלטת הוועדה המקומית על שימור הבתים נכתב כי "יישמר הזיכרון והערך התרבותי, ההיסטורי והחברתי של בתי הבאר הקדומים שבעיר. שימור המבנים ההיסטוריים ייצור עוגנים תרבותיים המפוזרים ברחבי דרום העיר שסביבתם הקרובה תתפתח ותשופץ". אחד מעיקרי תוכנית תב"ע תא/ מק/ 2515/ המעודכנת לדרך שלמה 6, שם דגש על קביעת הוראות לשיקום שיפוץ ואי הריסת המבנים ההיסטוריים במתחם.

למרות שהבייארות של יפו מזוהות כמורשת חקלאית-ורנקולרית, תהליכי השימור שלהן מתמקדים בעיקר בהיבטים אדריכליים-עירוניים. כתוצאה מכך, אלמנטים חקלאיים חשובים כמו תעלות השקיה, חומות, בוסתנים ובריכות אגירה אינם זוכים להגנה מספקת, וערכי מורשת חברתיים והזהות הערבית של המקום מוזנחים. החוקרים בחרו לבחון שלושה בתי באר, אחד מהם הוא בית הבאר בשלמה 6, מתוך 32 מגרשים שנכללו בתוכנית השימור, במטרה לבחון את תהליכי התיעוד, ערכי המורשת שהודגשו, והמרכיבים שזכו להגנה. החוקרים מציעים גישת שימור חלופית שתכיר במורכבות האתרים ותשמר מגוון רחב יותר של נרטיבים.

המתחם שוקם ושוחזר ב 2018-2014 על-ידי חברת אקרו נדל"ן. אדריכל שימור: איל זיו - א. אדריכלים.

ציור של אורה ראובן שהוצג בבית הבאר

בית הבאר כיום

חלק ממתחם בית הבאר כיום

כיום בית הבאר הוא מרכז תרבות המהווה בית לגופי אמנות מקומיים, הדוגלים בפעילויות דו לשוניות וקשורים למקום ולקהילה שבה הם יוצרים. המרכז הוא גם בית לשכניו ולשכנותיו המתגוררים ביפו ובדרום העיר, והוא פתוח בפני תושבי ותושבות תל אביב-יפו, ובפני כל מי שמעריך תרבות ואמנות. המקום מציע פעילויות תרבות לקהל הרחב: מפגשי יוצרים, הקרנות סרטים, תערוכות אמנות, סדנאות כתיבה בעברית ובערבית, הופעות חיות ומרחב שהות (רזידנסי) לאמנים. בנוסף, מוצעים תכנים ופעילויות לילדים וילדות, כגון: הצגות ילדים, שעות סיפור ופעילויות דיגיטף לגיל הרך.

את מגוון הפעילויות בבית הבאר המוגדר כבית תרבות ואמנות יפואית, ניתן לראות בדף הבית של המקום, ולדוגמה תערוכת אמנות של אמנית הרזידנסי אורה ראובן, תערוכת סטודנטיות ממנשר או קורס בערבית שמלמדת היבא מנטור.

קישורים חיצוניים

• קלייר חג'ג' נכדתו של סייד חג'ג' הבעלים של בית הבאר בסלמה 6 - ראיון
• בתי הבאר הארמונות הנעלמים של יפו
• תוכנית שימור לבתי הבאר בתל אביב-יפו
• תוכנית תב"ע תא/ מק/ 2515/ ב מתחם שלמה 6-8
• דף הבית של בית הבאר
• בית הבאר בדרך שלמה באתר אבני מורשת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בית הבאר בדרך שלמה 6 ביפו40013212