אשמן כנף-שקיק

אשמן כנף-שקיק
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	אשמניים
סוג:	אשמן כנף-שקיק
מינים
	5
שם מדעי
	Saccopteryx

אשמן כנף-שקיק (שם מדעי: Saccopteryx) הוא סוג של עטלף קטנטן במשפחת האשמניים ובו 5 מינים שחיים בעיקר בדרום אמריקה כולל יער האמזונאס. הסוג הוקם בשנת 1811 על ידי הזואולוג הגרמני יוהאן קרל וילהלם איליגר ומשמעות שמו המדעי היא ״כנף עם שק״. הסוג קרוב חיצונית וגנטית לאשמן החדקוני הזעיר.

תיאור ואנטומיה

לאשמן השקיק גוף קומפקטי וצר, ראש גדול וחרוטי, וחרטום קצר, מחודד ודמוי מקור. האוזניים קצרות, קעורות וצרות ופונות אחרונית. העיניים גדולות ובולטות והפנים כהות ונטולות שיער. האף קטן והנחיריים פתוחים חזיתית ומופרדים בתלם אנכי. הלוע צר והשפה התחתונה עודפת על העליונה. האף והשפה העליונה מאוד גמישים, ויכולים לנוע למעלה במהלך הציד כדי להגדיל את חלל הלוע. הזנב דקיק וארוך וקצהו המחודד בולט החוצה. כנף הזנב גדולה למדי.

אורך הראש והגוף של אשמני השקיק 38–56 מ״מ, אורך הזרוע 33–48 מ״מ ואורך הזנב 9–23 מ״מ. משקלם 3–9 גרם בלבד. הנקבה גדולה יותר מן הזר. בצד התחתון של הכנפיים בסמוך למרפק, יש שקיקי עור עבים שבולטים יותר אצל הזכר ומשמשים אותו להפצת ריח. פתח השקיקים ממוקם בצד העליון של הכנף והוא גדול יותר אצל הזכר.

הפרווה של אשמן השקיק קצרה, צפופה ורכה ומשתרעת עד לקרומי הכנף, למרפקים ולברכיים. צבעה הכללי כהה בדרך כלל ונע בין חום שוקולד כהה לחום קפה עמוק, חום ביסטר-שחור או שחור ממש. הגחון והחזה נוטים להיות בהירים, וצבעם נע בין חום בהיר לאוכרה, אפרפר או בז׳. סימן ההיכר של הסוג הוא צמד הפסים הבהירים והמסולסלים לאורך הגב שצבעם בז׳, צהבהב או לבן בוהק, והם בולטים במיוחד על רקע הפרווה הכהה שסביבם. הפסים מסתיימים בסמוך לזנב, אך בהמשך אליהם יש כתמים בהירים דהויים על כנף הזנב. אצל אחדים מהמינים הפסים דהויים או נעדרים. מלבד פסי הגב, יש לאשמן בדרך כלל כתמים בהירים גם בצידי האוזניים ועל הסנטר. הכנפיים, הרגליים, הזנב ולרוב גם הפנים בצבע חום-שוקולד כהה, שחור פיח או שחור מבריק. האוזניים שחורות בקצה וורודות בחלקן הפנימי. הרגליים והזרועות בצבע בורדו או חום מלוכלך.

תפוצה

המינים בסוג נפוצים באמריקה הדרומית והמרכזית. טווח התפוצה של הסוג כולל את דרום ומרכז מקסיקו, ניקרגואה, גואטמלה, בליז, הונדורס, אל-סלבדור, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, אקוודור, גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינאם, וונצואלה, טרינידד וטובגו, פרו, בוליביה ומרבית ברזיל. בית הגידול כולל יער גשם טרופי, יער עננים, יער ביצות, יער גדותיים, יער מנגרובים, וסוואנה טרופית, דוקרנית או צחיחה למחצה. הוא מצוי גם בקרבות מגורי אדם.

אקולוגיה

אשמני השקיק מבלים את שעות היום במקומות מוארים יחסית כמו שקעי עצים, גזעים, נקיקי סלעים, גומחות בין שורשים ומבנים נטושים, והם עירניים למדי ועסוקים בהחלפה של מקומות מנוחה, במשיכת בני זוג או בהשמעת שירי חיזור. האשמנים יוצאים לצוד לפני השקיעה ותרים אחר מזון בחופה התחתונה של היער; לאחר רדת החשיכה, הם עוברים לחפש מזון בשטחים פתוחים במשך כשלוש שעות ולאחר מכן מבלים את הזמן בעיקר באינטראקציות חברתיות. האשמנים ניזונים מחרקים מעופפים ומאתרים את טרפם באמצעות איכון-הד בתדר של 42–50 קילוהרץ. האשמנים מחפשים טרף בגובה 3–8 מטר מהאדמה, וכל גיחת ציד נמשכת 20–30 דקות ולאחריה מנוחה קצרה. שטחי הציד נמצאים בשימוש על ידי המושבה כולה, ולאחר פרק זמן של 5–10 שבועות, מקורות המזון מדלדלים והמושבה עוברת למקום אחר. הטורפים העיקריים של אשמני השקיק הם דורסי לילה, נחשים, טרנטולות אוויקולריה וזיזפיים גדולים. הפרווה האפלולית מספקת לאשמן הסוואה מושלמת בשעות הלילה ומקשה מאוד על זיהויו.

האשמנים חיים בבדידות, בזוגות או בקבוצות ומושבות של 5–60 פרטים בהם יש הקפדה על מרחק מינימלי של מספר ס״מ בין אשמן לאשמן שנועד כנראה למתן את פגיעות המושבה לטורפים. המושבות מורכבות ממספר תת-קבוצות שכל אחת מהן היא למעשה הרמון המכיל זכר ובין 3 ל-9 נקבות. הזכר מחזיק טריטוריה קטנה בגודל 10–30 מטר ומנסה לפתות נקבות נוספות לעבור להרמון שלו. הנקבות לעומתו עסוקות בקביעת היררכיה דומיננטית ביניהן, בטיפוח עצמי, בביקור בהרמונות סמוכים על מנת להתרשם מזכרים אחרים או בגירוש נקבות שאינן שייכות להרמון ובגירוש עטלפי חרקים ממינים אחרים שמזדמנים לאזור.

אשמני השקיק כאמור מתאפיינים בשקיקי עור גדולים על הכנפיים. השקיקים אינם מכילים בתוכם בלוטות ריח, והזכר ממלא אותם בהפרשות שונות דוגמת רוק ושתן שעוברים בתוק השקיק תסיסה מיקרוביאלית ויוצרים ריח ייחודי לכל זכר. ההפרשות שמתערבבות בשקיקים מפיקות ריח עז ומשמשות את הזכר ולסימון שטח ההרמון בתוך המושבה. התזת נוזלים והפקת שירים טריטוריאליים עשויה להתרחש בתגובה לכניסת זכר פולש לשטח ההרמון. עימות בין זכרים נפתר בדרך כלל לאחר משחק נביחות קצר. עם זאת, סביב שטח ההרמון מתקבצים לעיתים קרובות מספר זכרים שממתינים להחלפת הזכר השולט, כשלרוב המחליף הוא הזכר עם וותק ההמתנה הארוך ביותר.

הרבייה מתרחשת פעם או פעמיים בשנה בסמיכות לעונת הגשמים במשך תקופה של 4 שבועות. הנקבה ממליטה גור יחיד מפותח למדי לאחר היריון של 6 חודשים והוא נגמל והופך לעצמאי בגיל חודשיים. למרות שהנקבה היא היחידה שמטפלת באופן ישיר בגור, נוכחותו של הזכר חשובה עבור הגור בלמידה ותרגול של שירי חיזור. באופן חריג ליונקים, גורי האשמן ידועים בכך שהם משמיעים מספר סוגים של הברות לא ברורות ופטפוטים בדומה לתינוק אנושי ולגוזלי ציפורים. הגורים מגיעים לבגרות תוך שנה או פחות, ורבים מהם עוזבים את המושבה שבה נולדו ועוברים למושבה אחרת. תוחלת החיים הממוצעת בטבע היא 6 שנים.