ארגון הג'יהאד האסלאמי
| תקופת הפעילות | 1983 – 1992 (נטמע בחזבאללה) |
|---|---|
| אידאולוגיה |
אסלאמיזם שיעי אנטי-ציונות אנטי-מערביות אנטישמיות תמיכה במהפכה האיראנית |
| כינוי | IJO |
| קבוצות אתניות | לבנונים שיעים |
| מייסדים | עימאד מורנייה |
| מנהיגים | עימאד מורנייה |
| מטה | בעלבכ, לבנון |
| אזורי פעילות | לבנון, המזרח התיכון, אירופה, דרום אמריקה |
| מדינה |
 לבנון |
| חברים | כ-200 לוחמים |
| חלק מ | חזבאללה, נתמך על ידי משמרות המהפכה האסלאמית |
| הבא |
 חזבאללה |
| בעלי ברית |
 איראן  סוריה |
| מתנגדים |
 ארצות הברית  צרפת  ישראל  כווית |
| קרבות | מלחמת האזרחים בלבנון, הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות, הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס |
ארגון הג'יהאד האסלאמי (בערבית: حركة الجهاد الإسلامي, תעתיק: חרכת אלג'האד אלאִסלאמי) היה ארגון טרור שיעי שפעל בלבנון במהלך שנות ה-80, בשיאה של מלחמת האזרחים. הארגון חרת על דגלו את סילוק הנוכחות המערבית מלבנון, ונודע לשמצה בשל סדרת פיגועי התאבדות אסטרטגיים וחטיפות אזרחים זרים. הארגון היה אחראי לכמה מהפיגועים הקשים ביותר בהיסטוריה של הטרור המודרני, כמו הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות (1983), פיצוץ שגרירות ארצות הברית בביירות (הן בשנת 1983 והן בשנת 1984) ומשבר בני הערובה בלבנון (אנ').
מרבית החוקרים וגורמי המודיעין רואים בו כסות לפעילות המוקדמת של "חזבאללה"[1]. השימוש בזהות נפרדת העניק לזרוע החשאית בהובלת עימאד מורנייה גמישות מבצעית להוצאת פעולות טרור[1][2]. הוא יצר "מרחב הכחשה" שאפשר לחזבאללה ולמשמרות המהפכה להתנער מאחריות ישירה לפיגועי תופת קטלניים, במקביל לביסוסו של חזבאללה ככוח פוליטי-חברתי חוקי בזירה הלבנונית. עם דעיכת מלחמת האזרחים ומיסוד חזבאללה כישות פוליטית-צבאית לגיטימית, הלך ופחת השימוש בשם "הג'יהאד האסלאמי", ופעילות הארגון נכללה תחת דגל חזבאללה.
היסטוריה
רקע והקמת הארגון
הארגון הוקם ככל הנראה בתחילת שנת 1983 בהנהגתו של עימאד מורנייה, שצבר את ניסיונו המבצעי כחבר ב"כוח 17", יחידת העילית של הפת"ח. בשונה מהמיליציות העדתיות הסטנדרטיות שפעלו בלבנון והחזיקו בטריטוריה מוגדרת, הג'יהאד האסלאמי פעל במתכונת של ארגון גרילה עירוני ומחתרתי. בסיס הפעולה המרכזי של הקבוצה מוקם בבעלבכ שבבקעת הבקאע, שם התאגדו כמאתיים לוחמים שיעים שקיבלו מימון, הכוונה ואימון צמוד ממשמרות המהפכה האיראניים – כוח שנשלח ללבנון עוד קודם לכן בהוראת האייתוללה ח'ומייני במטרה להילחם בפלישה הישראלית ביוני 1982. חרף הזיקה המבצעית והאידאולוגית הברורה, גורמים רשמיים בטהראן הקפידו לשמור על עמימות ולהכחיש כל קשר לארגון. זה התבטא למשל בהצהרותיו של יושב ראש המג'לס דאז, מהדי כרובי, שטען כי לארצו אין כל קשר לקבוצה.
זהות ארגונית
בתחילה תואר הארגון כ"קבוצה מסתורית שכמעט דבר לא היה ידוע עליה", כזו שחבריה היחידים נראו כ"מתקשרים אנונימיים" הנוטלים אחריות על הפיגועים, או כזו שפשוט לא הייתה קיימת. לאחר הפיגוע בכוח הרב-לאומי, דיווח הניו יורק טיימס כי "מקורות במשטרה הלבנונית, מקורות מודיעין מערביים, מקורות ממשלתיים ישראליים ומנהיגי דת שיעים בולטים בביירות משוכנעים כולם שאין דבר כזה 'ג'יהאד אסלאמי'", כארגון, ללא חברים, ללא כתבים וכו'.
העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר השוותה אותו ל"חברה פיקטיבית השוכרת משרד לחודש ואז נעלמת", או כזו הקיימת "רק כשהיא מבצעת זוועה נגד מטרותיה". העיתונאית רובין רייט תיארה אותו כ"יותר רשת מידע למגוון תאי תנועות" מאשר ארגון ריכוזי. לא כל הודעות לקיחת האחריות היו אמינות, שכן במקרים מסוימים נראה היה שהמתקשרים מנצלים פעולות של קבוצות אחרות, ללא קשר גלוי לג'יהאד האסלאמי, תוך עבודה מוצלחת למדי ליצירת "הילה של כוח אחד כל-יכול באזור". רייט השוותה את הג'יהאד האסלאמי לזרוע "ספטמבר השחור" של הפת"ח הפלסטיני, המשמשת לספק לארגון השולט, במקרה זה חזבאללה, מרחק מסוים ויכולת הכחשה סבירה ממעשים שעלולים לעורר פעולות תגמול נגדו, או בעיות אחרות.
הקשר המבני לחזבאללה ולמשמרות המהפכה
אדם שץ ממגזין "The Nation" תיאר את הג'יהאד האסלאמי כ"מבשר של חזבאללה", אשר טרם היה קיים באופן רשמי בזמן הפיגועים שעליהם נטל אחריות. ג'פרי גולדברג מציין כי "תחת שמות שונים, כולל ארגון הג'יהאד האסלאמי ו"ארגון המדוכאים עלי אדמות" (אנ'), נותר חזבאללה במחתרת עד 1985, אז פרסם מניפסט המגנה את המערב ומכריז "אללה עומד מאחורינו, תומך ומגן עלינו, תוך נטיעת פחד בלבבות אויבינו". לפי העיתונאי החוקר רונן ברגמן, "הג'יהאד האסלאמי" היה אחד השמות הבדויים הרבים ששימשו את חזבאללה. החלטה של בית משפט אמריקאי משנת 2003 נקבה בשם "הג'יהאד האסלאמי" כשם שבו השתמש חזבאללה להתקפותיו בלבנון, ובחלקים מהמזרח התיכון ואירופה. חזבאללה עצמו משתמש בשם "ההתנגדות האסלאמית" (אל-מוקאומה אל-אסלאמיה) בהתקפותיו נגד ישראל. לפי מריוס דיב, באמצע שנות ה-80 דווח כי מנהיגי חזבאללה הודו במעורבותם בהתקפות ובאופיו הסמלי של "הג'יהאד האסלאמי", שהיה רק "ארגון טלפוני" ששמו שימש את המעורבים כדי להסוות את זהותם האמיתית.
סוכן ה-CIA לשעבר והסופר רוברט באר מתאר אותו כשם כיסוי ששימש את משמרות המהפכה האסלאמית של איראן. באר טוען כי הדעה הרווחת היא שהפקודה לפיצוץ שגרירות ארצות הברית ב-1983 הגיעה מהדרגים הגבוהים בהיררכיית ההנהגה האיראנית. לפי באר, זהו ארגון נפרד מאוד, שהיה מובחן מחזבאללה כיוון שהייתה מועצה מייעצת לחזבאללה שהיה לה רק מושג מעורפל לגבי מה שחוטפי בני הערובה עושים. האלה ג'אבר מכנה זאת שם ש"הומצא במכוון על ידי משמרות המהפכה האיראניים ומגויסיהם כדי לזרוע בלבול". עם זאת, רובין רייט נתנה ניתוח זהיר יותר: "הג'יהאד האסלאמי היה בבירור פרו-איראני באידאולוגיה שלו, אך היו ספקות בקרב מוסלמים מתונים ודיפלומטים מערביים לגבי השאלה האם הוא הונחה בפועל על ידי איראן או שצמח באופן מקומי". לעיתים מחברים כלל לא מזכירים את הג'יהאד האסלאמי, ופשוט נוקבים בשמו של חזבאללה כמבצע התקפות הטרור בלבנון, שיוחסו לג'יהאד האסלאמי.
פעולות טרור בולטות
פעולות הטרור כללו:
- ב-24 במאי 1982, פיגוע מכונית תופת בשגרירות צרפת בביירות שבו היו 12 הרוגים.
- ב-18 באפריל 1983, הפיגוע בשגרירות ארצות הברית בביירות באמצעות טנדר עמוס חומר נפץ (63 הרוגים, בהם 9 סוכני CIA).
- ב-23 באוקטובר 1983, הפיגוע בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות שבו נהרגו 241 חיילים אמריקאים ו-58 צנחנים צרפתים. בהודעה לסוכנות הידיעות הצרפתית נאמר: "אנחנו חיילי אלוקים... אלימות תישאר דרכנו היחידה".
- ב-12 בדצמבר 1983 בוצעו הפיגועים בכווית נגד שישה מתקנים, כולל שתי שגרירויות.
- ב-18 בינואר 1984 נרצח מלקולם קר, נשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות (AUB).
- ב-7 בפברואר 1984 נרצח בפריז גולאם עלי אווייסי, המושל הצבאי לשעבר של טהראן.
- ב-20 בספטמבר 1984 פוצץ מבנה הנספח של שגרירות ארצות הברית במזרח ביירות (14 הרוגים).
- ב-12 באפריל 1985 נטל הארגון אחריות על פיגוע במסעדה בספרד שכוונה לאנשי צבא אמריקאים (18 הרוגים ספרדים).
- ב-25 במאי 1985 בוצעה התנקשות כושלת באמיר כווית.
- ב-22 ביולי 1985 בוצעו סדרת פיגועים בקופנהגן ליד בית הכנסת הגדול של קופנהגן ומשרדי חברת תעופה.
- ב-7 במרץ 1992 נרצח אהוד סדן, קצין הביטחון של שגרירות ישראל באנקרה.
- ב-17 במרץ 1992 בוצע הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס באמצעות משאית תופת (29 הרוגים, 242 פצועים), כנקמה על חיסול מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי.
טענות שלא אומתו כללו את התרסקות טיסה 1285 של Arrow Air בניופאונדלנד ב-1985, שבה נהרגו 256 בני אדם; מתקשר אנונימי טען כי הארגון השמיד את המטוס, אך חקירה רשמית מצאה כי מדובר ככל הנראה בתאונה. בתחום החטיפות, ב-16 במרץ 1984 נחטף ויליאם פרנסיס באקלי, ראש תחנת ה-CIA בביירות; הארגון טען כי הרג אותו ב-1985. במאי 1984 נחטף הכומר הפרסביטריאני בנג'מין וייר, ששוחרר לאחר 16 חודשים. בפברואר 1986 פרסם הארגון תמונה של גופת האזרח הצרפתי מישל סוראט. בינואר 1987 נחטף טרי וייט, שהגיע לנסות לנהל משא ומתן לשחרור בני ערובה, והוחזק עד 1991.
דעיכה ומיזוג סופי בחזבאללה
הארגון החל לדעוך ב-1986 לאחר חטיפת ארבעה דיפלומטים סובייטים. הקג"ב הגיב בהפחדה ולחץ על סוריה להפסיק את פעולות הארגון בתמורה לשחרור הנותרים. כישלון זה, יחד עם אמצעי אבטחה הדוקים יותר של הצבא הסורי ומיליציית אמל בביירות בשנים 1987–1988, הוביל לדעיכה בפעילותו. המתקפה האחרונה של הארגון כקבוצה עצמאית שלקחה חלק בפיגועים בבואנוס איירס ב-1992, בהם הופצצו שגרירות ישראל בארגנטינה ובניין הקהילה היהודית בארגנטינה.
הארגון אינו פעיל עוד, וניכר כי הוא התמזג לתוך חזבאללה, כאשר עימאד מורנייה מונה לראש מנגנון ביטחון החוץ של המפלגה. בשנת 2008 נהרג מורנייה בפיצוץ מכונית תופת בדמשק, כחלק ממבצע משותף של ה-CIA והמוסד.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Dr. Boaz Ganor, The Islamic Jihad: The Imperative of Holy Wa, February 15, 1993 (באנגלית)
- ↑ Hizballah, New Jersey Office of Homeland Security and Preparedness (באנגלית)
ארגון הג'יהאד האסלאמי42842089Q17005981