ויליאם פרנסיס באקלי
 |
ויליאם פרנסיס באקלי (באנגלית: William Francis Buckley; 30 במאי 1928 – 3 ביוני 1985) היה קצין בצבא ארצות הברית בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, ומפקד תחנת סוכנות הביון המרכזית (CIA) בביירות משנת 1984[1] ועד לחטיפתו והוצאתו להורג בשנת 1985.
הכיסוי של באקלי היה של נספח מדיני בשגרירות ארצות הברית בלבנון. הוא נחטף על ידי החזבאללה במרס 1984, הוחזק כבן ערובה ועבר עינויים על ידי הפסיכיאטר עזיז אל-אבוב. חזבאללה טען מאוחר יותר שהם הוציאו אותו להורג באוקטובר 1985. בן ערובה אמריקאי אחר מסר שהוא מת חמישה חודשים לפני כן, ביוני.[2][3]
הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון ומונצח על כותל הזיכרון של סוכנות הביון המרכזית בלנגלי, וירג'יניה.[4]
ראשית חייו
באקלי נולד במדפורד, מסצ'וסטס, ב-30 במאי 1928, סיים את בית הספר התיכון ב-1947,[5] והצטרף לצבא ארצות הברית.
הוא החל כקצין במשטרה צבאית ושירת בתפקיד זה במשך שנתיים. לאחר מכן הוסמך לדרגת סגן בשריון. הוא המשיך את השכלתו הצבאית בקורס קציני הנדסה בפורט בלוואר, וירג'יניה, בקורס קציני שריון מתקדם בפורט נוקס, קנטקי, ובבית הספר למודיעין באוברמרגאו, גרמניה המערבית.
קריירה
צבא ארצות הברית
לאחר ששירת כמפקד פלוגה במהלך מלחמת קוריאה עם דיוויזיית הפרשים הראשונה, יצא באקלי לאוניברסיטת בוסטון וסיים את לימודיו ב-1955 עם תואר ראשון במדע המדינה. בתקופה זו החל באקלי את תפקידו הראשון בסוכנות הביון המרכזית (CIA) בה עסק עד לשנת 1957. במקביל הוא עבד כספרן בספריות הציבוריות קונקורד, ווינצ'סטר ולקסינגטון.
בשנת 1960, באקלי הצטרף ליחידת הכוחות המיוחדים ה-320, שהפכה לקבוצת הכוחות המיוחדים ה-11, ועבר שם קורס קצינים.
קולונל באקלי שירת בווייטנאם בפיקוד הסיוע הצבאי של ארצות הברית (MACV), כיועץ בכיר לצבא דרום וייטנאם.[6]
סוכנות הביון המרכזית
ב-1965, באקלי הצטרף שוב ל-CIA במה שהפך להאגף לפעילויות מיוחדות[7]. על פי ספרה של לסלי קוקבורן, "ללא שליטה" (1987), באקלי היה מעורב באישור התנקשויות של ה-CIA שבוצעו על ידי תיאודור שאקלי. בספרו, "הקדמה לטרור" (2005) טוען ג'וזף טרנטו כי באקלי היה "אחד מחבריו הוותיקים והיקרים ביותר של שאקלי".[2]
ייתכן כי באקלי פעל עבור ה-CIA גם בעת שהותו במקסיקו ב-1963, אך הדבר לא אושר.[7] בתפקידו ב-CIA הוצב בדרום וייטנאם מ-1965 עד 1970, והוא הועלה בתפקידו הצבאי לדרגת לוטננט קולונל במאי 1969. לאחר שעזב את וייטנאם, שירת בזאיר (1970–1972), קמבודיה (1972), מצרים (1972–1978) ופקיסטן (1978–1979).[7]
ב-1983, באקלי החליף את קן האס כראש תחנת ביירות בשגרירות ארצות הברית. באקלי הצליח לבנות מחדש את רשת הסוכנים שאבדה עקב הפיגועים בבסיסי הכוח הרב לאומי בביירות. הודעת חזבאללה, שהייתה שגויה, על חיסולו, הוכיחה שהוא נמצא ברשימת המבוקשים של החזבאללה.[8]
חטיפה ורצח
רקע והקדמה
לבנון נחשבת על ידי סוכנויות הביון האמריקאיות כמדינה לא יציבה מדינית וחברתית, אך לאורך 1983 חוסר היציבות הזה גדל באופן דרמטי. האוכלוסייה השיעית בלבנון הפכה לקיצונית יותר והחלה להתמקד בפגיעה בגורמים מערביים ובתשתיות בבעלות מערבית.[9]
דוד ברקאי, קצין לשעבר ביחידה 504 בצבא ההגנה לישראל, טוען כי סוכן חזבאללה מסר מידע למפעיליו שישה ימים לפני התרחשות החטיפה.[10] המידע כלל הודעה של עימאד מורנייה לצוות של חזבאללה, שהתאמן חודשים לקראת מבצע חטיפה,.ובה הוראה לצוות להתכונן למבצע שייערך בעוד מספר ימים. המידע הצביע על יעד המבצע כ"קצין מודיעין בכיר אמריקאי".
חטיפה
ב-16 במרס 1984 נחטף באקלי על ידי חזבאללה[11] מבניין מגוריו כשיצא לעבודה.[12][3] קרל סטינר, מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית, הזהיר את באקלי שהוא בסכנה, אבל באקלי אמר לו ש"יש לי רשת מודיעין די טובה. אני חושב שאני בטוח". לדברי סטינר, באקלי המשיך לגור בדירתו ולנסוע באותו מסלול לעבודה וממנה כל יום. [13]
ככל הנראה הוא עבר עינויים במהלך 15 חודשי שהותו בשבי, שכללו שבירת מפרקיו ומכות.
הוצאה להורג
ב-4 באוקטובר 1985 הודיע החזבאללה כי הוציא להורג את באקלי.[14]
המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית הוציאה הודעה כי באקלי כנראה מת ב-3 ביוני 1985 מהתקף לב.[3]
שרידיו של באקלי נמצאו על ידי מייג'ור יאנס נילסן, מהצבא המלכותי הדני, ששירת בקבוצת התצפית של האו"ם ביירות (UNOGIL) ב-27 בדצמבר 1991, ליד כביש בסמוך לנמל התעופה של ביירות. [15] גופתו הוחזרה לארצות הברית ב-28 בדצמבר 1991, ונקברה בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, בווירג'יניה.[16][17]
לאחר מותו
ב-22 בנובמבר 1985, טד שאקלי, חברו ומפעילו של באקלי, פגש במלון אטלנטיק בהמבורג, את הגנרל מנוצ'ר האשמי, לשעבר ראש חטיבת המודיעין הנגדי של הסאוואכ. בפגישה נוכח גם מנוצ'ר גורבאניפר. מהדיווח על הפגישה ששלח שאקלי למחלקת המדינה, האשמי אמר שלגורבניפר היו מגעים עם איראן,[18]. בפגישה, אמר שאקלי לשניים האחרים כי ארצות הברית מוכנה לדון בהעברות נשק בתמורה לארבעת האמריקנים שנחטפו בלבנון, אף על פי שבאקלי כבר מת בשלב זה.[19]
מייגור גנרל קרל סטינר הצהיר כי "חטיפתו של באקלי הפכה לדאגה גדולה של הסוכנות. זמן לא רב לאחר לכידתו, סוכניו נעלמו או נהרגו. היה ברור שחוטפיו עינו אותו כדי לחשוף את רשת הסוכנים שהקים". לאחר החטיפה הגיעו למשרד ה-CIA באתונה שלושה סרטונים בהם תועדו העינויים שעבר. המתורגמנים הבחינו בסימני ניקוב המעידים על כך שהוזרקו לו סמים נרקוטיים. לפי מספר מקורות, בשל העינויים, הוא חתם על הצהרה בת 400 עמודים המפרטת את פעילות ה-CIA.[3]
בסרטון שצולם כשבעה חודשים לאחר החטיפה, הופעתו תוארה כך:
באקלי היה קרוב לאובדן צלם אנוש. דבריו היו לא סדורים; הוא מילמל, הזיל ריר, ולעיתים היה צורח באימה, עיניו מתגלגלות בחוסר אונים וגופו רועד.[20] על פי ה-CIA עיניו היו מכוסות והוא היה כבול בשרשרת בקרסוליים ובפרקי כף היד ואזוק בתא גדול במעט מארון קבורה.[3]
מורשת
באוגוסט 1987 נערך טקס אזכרה של הסוכנות לציון מותו. טקס זיכרון פומבי נערך בארלינגטון ב-13 במאי 1988 בטקס צבאי מלא, רק שלוש שנים לאחר תאריך מותו המשוער. בסוכנות, בנוכחות של יותר מ-100 עמיתים וחברים, הספיד ראש ה-CIA, ויליאם ובסטר, את באקלי, ואמר: "הצלחתו של ביל באיסוף מידע במצבים של סכנה הייתה יוצאת דופן וראויה לציון".[4]
בכיכר המרכזית של עיר הולדתו סטונהאם, מסצ'וסטס, ישנו פארק קטן (נחנך ב-30 במאי 2010) עם אנדרטה לזכרו.[21]
פרסים ועיטורים
בין העיטורים והפרסים של באקלי ניתן למנות את כוכב הכסף, מדליית החייל, כוכב הארד, שני לבבות הארגמן, מדליית השירות הראוי לשבח. בין פרסי ה-CIA שלו ניתן למנות את כוכב המודיעין, מדליית השירות יוצא הדופן וצלב המודיעין הנכבד.
על כותל הזיכרון של הסוכנות, מוקף בכ-140 כוכבים (2024) נמצא הכוכב ה-51 המייצג אותו.
חיים אישיים
לפי המידע הביוגרפי שהפיץ ה-CIA, באקלי אהב פוליטיקה והיסטוריה ותחביבו היה בניית חיילים מיניאטוריים. תחביב זה הפך אותו לאומן ראשי ביצירת פנורמה במרכז התיירות של לקסינגטון בה מתואר שדה הקרב ליד מדפורד, מסצ'וסטס. בהודעה לעיתונות נמסר גם שהיה הבעלים של חנות עתיקות וכן שהיה אמן חובב ואספן של אמנות יפה.[4]
קישורים חיצוניים
- ויליאם פרנסיס באקלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בינדר, דוד (1985). "בני ערובה בלבנון: הישראלים תחת השגחה, 7 אמריקנים אחרים כבני ערובה". הניו יורק טיימס. Vol. CXXXIV, no. 129. p. A10.
{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 2.0 2.1 טרנטו, ג'וזף (29 באפריל 2005). הקדמה לטרור: הסוכנות הלאומית למודיעין והמורשת של רשת המודיעין הפרטית באמריקה (2nd ed.). Internet Archive: קרול וגראף. ISBN 978-0-7867-1464-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 תומאס גורדון, ויליאם באקלי: המרגל שלא שב מהכפור, באתר פרסומים חופשיים בקנדה, 25 באוקטובר 2006
- ^ 4.0 4.1 4.2 בינדר, דוד (28 בדצמבר 1991). "שרידי קצין הסוכנות הלאומית למודיעין הוטסו לארצות הברית". ניו יורק טיימס. Vol. CXL, no. 102. p. A3. ארכיון מ-15 במרץ 2018. נבדק ב-11 בספטמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stoneham, Mass Stoneham High School (1947). Stoneham High School yearbook. Stoneham Public Library. Stoneham High School.
- ^ ברטון, פרד; כץ, סמואל (23 באוקטובר 2018). "Chapter 4: The Soldier Spy". חוקי ביירות: רצח מנהל משרד ה-CIA ומלחמת חזבאללה נגד אמריקה (1st ed.). ניו יורק: הוצאת בית פינגוין רנדום. pp. 56–78. ISBN 978-1-101-98748-3. LCCN 2018010839. OCLC 1038024600.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 7.2 ג'ון סימקין, ויליאם פרנסיס באקלי, באתר spartacus-educational.com, ספטמבר 1997
- ^ Stephens, Bret (22 באוקטובר 2012). "Stephens: Iran's Unrequited War: The mullahs are at war with us. Maybe we should return the favor". The Wall Street Journal. אורכב מ-המקור ב-14 בפברואר 2015. נבדק ב-11 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סאלם, עלי (1994). אלימות ודיפלומטיה בלבנון: השנים הקשות, 1982-1988. Bloomsbury Modern History/I.B. Tauris General Middle East History (1st ed.). לונדון, הממלכה המאוחדת: דפוס בלומסברי. doi:10.5040/9780755612109. ISBN 978-1-85043-835-9.
- ^ ברגמן, רונן (2009). מדינת ישראל תעשה הכל. כנרת, זמורה, דביר. pp. 170–171. ISBN 978-965-552-175-7.
- ^ "1984 (entry 7)". אנציקלופדיית הריגול, המודיעין והביטחון. Vol. 3. דטרויט, מישיגן: תומפסון קורפורשיין. 2003. p. 341. ISBN 978-0-7876-7546-2. LCCN 2003011097. נבדק ב-11 בספטמבר 2021.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ וודווארד, בוב; Babcock, Charles R. (25 בנובמבר 1986). "ויליאם באקלי נרצח: החיפוש אחר סוכן ה-CIA החטוף". וושינגטון פוסט. אורכב מ-המקור ב-29 במרץ 2015. נבדק ב-19 בינואר 2015 – via highbeam.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clancy, Stiner & Koltz 2002, p. 260, VIII. The Lebanon tragedy.
- ^ קרוס, פיטר (15 באפריל 2014). "פרק 39, רצח ויליאם באקלי". סיפורים מלנגלי: ה-CIA מטרומן ועד אובמה. אדונצ'רס אנלימיטד. pp. 255–259. ISBN 978-1-939149-34-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Picco 1999, pp. 334.
- ^ "Burial Detail: Buckley, William F. (Section 59, Grave 346)". ANC Explorer. Arlington National Cemetery. (Official website). ארכיון מ-16 באוקטובר 2020. נבדק ב-9 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wade, Kevin (26 בינואר 2017). "Memory of Buckley deserves better". Columns and Op-Eds. The Daily Republic. Fairfield, California: McNaughton Newspapers, Inc. p. A7. ISSN 0746-5858. ארכיון מ-12 בספטמבר 2021. נבדק ב-11 בספטמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ סקירה מיוחדת לנשיא (26 בפברואר 1987). דו"ח אודות הסקירה המיוחדת לנשיא (PDF). Washington, D.C.: דפוס הממשל האמריקאי. p. B-3. ארכיון (PDF) מ-10 באפריל 2023. נבדק ב-17 באפריל 2023.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ קרם, ג'פרי (מאי 2020). "על חוקי ביירות: ההשלכות ממדיניות החוץ והביטחון בלבנון בשנות ה-80". מודיעין וביטחון לאומי. 36 (3): 431–443. doi:10.1080/02684527.2020.1762298. ISSN 0268-4527.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ האנד, ג'ורג' (4 בינואר 2020). "מפגש כוח דלתא עם פעילי חזבאללה". SOFREP. SOFREP Media Group.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אליברטי, ג'ו (1 יוני 2010). "לכבד את ויליאם באקלי". Wicked Local / Stoneham Sun.
{{cite web}}: (עזרה)
39532331ויליאם פרנסיס באקלי