אילן הלוי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.

אילן הלוי (שמו המקורי: אלן אלברט; 12 באוקטובר 1943 - 10 ביולי 2013) היה סופר ופוליטיקאי יהודי שהגדיר עצמו כפלסטיני והיה אחד מן היהודים היחידים באש"ף.

קורות חייו

אילן הלוי נולד בשם אלן אלברט בליון שבצרפת של וישי, תחת כיבוש גרמניה הנאצית. אביו היה יהודי תימני שנולד בירושלים, חי ביפו, היגר לארצות הברית והפך בה לקומוניסט. אביו התגייס לבריגדות הבינלאומיות שלחמו במלחמת האזרחים בספרד לצד הכוחות הרפובליקניים ובעת המלחמה התאכזב מן הקומוניזם והצטרף לכוחות האנרכיסטים. לאחר ניצחון צבאו של פרנקו הגיע אביו כפליט לצרפת. בזמן מלחמת העולם השנייה הצטרף למחתרת ההתנגדות הצרפתית שם פגש באמו של אילן - יהודיה ממוצא טורקי.

כשהיה אילן בתיכון, התגרשו הוריו, והוא עבר עם אמו לארצות הברית, שם התחבר אל התנועה הרדיקלית לזכויות השחורים, הכיר את מלקולם אקס ואת מייסדיה של תנועת הפנתרים השחורים. חזותו הכהה הקלה עליו להשתלב בקרב האפרו-אמריקאים. מתוך הזדהות עם האפריקאים - הגיע למאלי ושימש בה כתועמלן בתחנת הרדיו הממלכתית. לאחר מכן עבר לאנגולה, לסנגל ולבסוף נסע לאלג'יריה, שם הכיר את ראשי תנועת המחתרת - החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה והחל לגבש את תפיסת עולמו המעמידה במרכז את מאבק עמי "העולם השלישי" כנגד הקולוניאליזם.

ב-1965 החליט לנסוע לישראל. לדבריו, כבר אז היה אנטי-ציוני, אך רצה לבוא לארץ כדי ללמוד מקרוב את הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא מסביר:

באתי לישראל כי באלג'יריה גיליתי את חשיבותה של הבעיה הפלסטינית. ישבתי שם בבתי קפה, שמעתי אנשים, שוחחתי עם אינטלקטואלים והבנתי שהשאלה הפלסטינית היא השאלה שהכי מעסיקה את האנשים בעולם הערבי. היא ממש עמדה במרכז האובססיות שלהם. החלטתי שאני רוצה ללמוד את המציאות הזאת מקרוב ומבפנים...רציתי ללמוד את המציאות הישראלית, וגן שמואל נראה לי המקום הנוח ביותר... בתקופה שלפני מלחמת 67' למפ"ם עדיין היו יומרות של השתייכות לשמאל הבינלאומי. אני זוכר, למשל, שילדים מגן שמואל היו יוצאים לחדרה ולפרדס חנה להתרים למען צפון וייטנאם.

— מצפן - המצפון והפנטזיה מאת:ניצה אראל, עמ' 57

אילן נשאר בקיבוץ גן שמואל שלוש שנים. הוא נשא לאישה את אחת מבנות הקיבוץ, והשפיע על צעירים שחיו בו, בהם אודי אדיב. לאחר מלחמת ששת הימים הופנתה נגד אילן העוינות של הקיבוץ כולו בשל השקפותיו, ובינואר 1968 הוא צירף את שמו למה שכונה אז בשם "כרוז פראבדה", כרוז שיצא כנגד הטלת עונשים קולקטיביים, עוצר, פיצוצי בתים ומעצרים מנהליים בגדה המערבית הכבושה וכנגד גירושים של ערבים ופליטים הנמלטים מהגדה המערבית ומרצועת עזה. חברי הקיבוץ רצו לגרש אותו כפי שגורש אילן שליף מקיבוץ נגבה בשל חתימתו על הכרוז. עם זאת, מזכיר הקיבוץ רן כהן החליט שלא לסלק את אילן לפני עריכת שיחת בירור בנוכחות חברי הקיבוץ. במסגרת השיחה הורשה אילן לפרוש את משנתו בדבר מזרח תיכון סוציאליסטי שיוקם לאחר מיגור הציונות והריאקציה הערבית. לאחר הדיון החליט אילן לעזוב את הקיבוץ ולהצטרף למצפן יחד עם אודי אדיב ורמי ליבנה. במצפן אילן תפס במידה רבה את מקומם של המייסדים הוותיקים שעזבו את הארץ (ביניהם עקיבא אור ומשה מחובר), זאת בזכות ניסיון חייו והכריזמה שלו.

בספטמבר 1970 היה אילן מנהיג הפלג המאואיסטי שפרש ממצפן וקרא לעצמו הברית הקומוניסטית המהפכנית (מאבק). לדברי אילן הפרישה נבעה בראש ובראשונה מהרצון להתקרב לתנועה הלאומית הפלסטינית. ב-1976 בזמן שחברו לארגון, רמי ליבנה ישב בכלא בעוון "מגע עם איש פת"ח", עזב אילן את ישראל ועבר להתגורר בצרפת יחד עם חברתו - קתרין לוי, מי שהייתה פעילת שמאל צרפתייה שנעצרה כחשודה בכך שפעלה בארץ כשליחה של ארגונים פלסטינים, שוחררה ממעצרה עקב התערבותו של נשיא צרפת פרנסואה מיטראן וגורשה מהארץ. אילן הסביר את עזיבתו בכך שישנו צורך לתת ממד בינלאומי למאבק.

אילן, ששינה באותה התקופה את שמו, מאילן אלברט לאילן הלוי, התחיל להיות פעיל בארגונים צרפתיים פרו-פלסטיניים. הוא הקים ועדה בשם "מסע למען זכויות אדם בישראל", והוציא כתב עת שדיווח על הנעשה בישראל ובשטחים. ב-1977 נסע בפעם הראשונה לביירות ונפגש עם מרבית חברי הנהגת אש"ף. הוא המשיך לבקר בתכיפות בביירות, שם הרצה במכון ללימודים פלסטיניים. את תפקידו הרשמי הראשון באש"ף קיבל ביולי 1982 בזמן המצור על ביירות במסגרת מלחמת לבנון הראשונה. שנה לאחר מכן, לאחר הירצחו של עיסאם סרטאווי, מונה אילן למחליפו כנציג פת"ח באינטרנציונל הסוציאליסטי. מאז מילא תפקידים רשמיים נוספים בפת"ח וברשות הפלסטינית ביניהם היה : נציג מטעם משלחת אש"ף בועידת מדריד, חבר בוועדה המדינית של המועצה הלאומית הפלסטינית וסגנו של שר החוץ ברשות הפלסטינית - נביל שעת בממשלתו של מחמוד עבאס.