אותיות משונות בתנ"ך
האותיות המשונות שבתנ"ך הן אותיות שעל פי המסורה נכתבות בספר התורה ובנביאים והכתובים בצורה שונה מהרגיל, בין בגודל הכתב ובין בצורת או מיקום האות. סוגי האותיות הן אותיות גדולות (רבתי), קטנות (זעירא), הפוכות, תלויות, מנוזרות, קטועות, עקומות ולפופות, וכן אותיות עם נקודות מעליהן או מתחתיהן.
סוגי האותיות המשונות
- אות גדולה - אות הנכתבת בגופן גדול יותר משאר האותיות. הדוגמה הראשונה בתורה - האות בי"ת במילה "בראשית" [1].
- אות קטנה - אות הנכתבת בגופן קטן יותר משאר האותיות. הדוגמה הראשונה בתורה - האות ה"א במילה "בהבראם" [2].
- אות הפוכה - אות הנכתבת בגופן רגיל, אך היא הפוכה מימין לשמאל (ולא מלמעלה למטה). הדוגמה הראשונה בתורה - לפי רש"י, האות נו"ן סופית במילה "בחרן" [3].
- אות תלויה - אות הנכתבת בגופן רגיל, אך במיקום גבוה יותר משאר האותיות בשורה. הדוגמה הראשונה - האות נו"ן במילה "מנשה" [4].
- אות מנוזרת - אות בגופן רגיל וצורה רגילה, שנכתבת בין המילים ואינה חלק ממילה כלשהי. למשל בתהילים ק"ז מופיעות 7 אותיות נו"ן כאלו (בין הפסוקים כג-כח ומ').
- אות קטועה - אות שנכתבת חתוכה באמצע. הפוסקים נחלקו אם יש לעשותה חתוכה לגמרי כך שהחלק העליון והתחתון אינם מחוברים כלל, או חתוכה כמעט לגמרי. הדוגמה הראשונה - האות וי"ו במילה "שלום" [5], יש שכתבו שהיא אות זעירא.
- אות עקומה - אות בגודל רגיל שנוטה מעט לצד ימין או שמאל (כעין גופן נטוי). בספר תיקון הסופר והקורא (רעדלהיים) הובאה רשימה מפורטת של אותיות כאלה, כולל הסבר כיצד צורת העיקום הנכון של כל אחת מהן. הראשונה מביניהן - האות כ"ף סופית במילה "ויברך" [6]. כיום לא נהוג לכתוב אותיות כאלה.
- אות לפופה - קיים רק באות פ"א. משמעות הליפוף היא שחוזרים ומעגלים פעם נוספת את החלק הפנימי של הפ"א, כך שיראה כפ"א קטנה בתוך הפ"א הרגילה. בתיקון הסופר והקורא הביא רשימה של 210 מקומות שיש לעשות פ"א לפופה, והראשון מביניהם - פ"א של "את האדם עפר" [7].
- אותיות נקודות - אותיות הנכתבות באופן רגיל לחלוטין, אך מעליהם (ובמקום אחד גם מתחתן) נכתבת נקודה מעל אחת האותיות שבמילה, חלקן, או כולם. הדוגמה הראשונה בתורה - במילה "ביניך" [8] נכתבת נקודה מעל האות יו"ד השניה.
מקורן ומעלתן של האותיות המשונות
בהלכות ספר תורה לרבי יהודה בן ברזילי אלברצלוני כתב שהאותיות המשונות הן הלכה למשה מסיני, וכולן כלולות במה שמסופר בגמרא ”בשעה שעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות”[9]. וכן בספר "קרית ספר" לרבי מנחם המאירי כתב שאותיות אלו הם קבלה ביד הסופרים הדווקנים איש מפי איש עד עזרא הסופר, ומעזרא עד משה רבינו.
הראשונים הרבו לתאר את מעלת האותיות המשונות, וכתבו שרמוזים בכל אחת מהן סתרי תורה רבים. רבינו בחיי בפרשת נח כתב: "והנה זה משלמות התורה ומן הרמזים הצפונים באותיותיה, כי על כן באו בתורה אותיות הפוכות ותלויות, וכן עקומות ולפופות, וכן גדולות וקטנות, וכן מנומרות ומנוקדות, יתגלו מתוכם חמישים שערי בינה שנגלו למשה". דברים דומים כתבו גם הרמב"ם[10] והרמב"ן[11], ועוד קודם לכן בספר התמונה[12].
כבר בחז"ל ניתן למצוא טעמים לחלק מהאותיות המשונות. לדוגמה: בספר שופטים[13] מוזכר יהונתן בן גרשם בן מנשה שהיה כהן לעבודה זרה. ובתלמוד ירושלמי[14] נאמר שהאות נו"ן במילה "מנשה" תלויה, ללמד שבאמת היה בנו של משה, והכתוב שינה את שמו כדי לחוס על כבודו של משה, וכן לדמות את אותו אדם למנשה המלך שעבד גם הוא עבודה זרה.
במדרשים ובמפרשים הראשונים והאחרונים הובאו פירושים ורמזים רבים נוספים הנלמדים מכל אחת מהאותיות המשונות. להלן מספר דוגמאות בסגנונות שונים[15]:
בפסוק "כי לא תשתחוה לאל אחר"[16] נכתבת האות רי"ש שבמילה אחר גדולה. כמו כן בפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" נכתבת הדל"ת שבמילה אחד גדולה. בשני המקומות ביאר בעל הטורים שהאות נכתבת גדולה כדי שלא יתחלפו הדל"ת ברי"ש ולהפך, כלומר שלא יראה חלילה כ"לא תשתחוה לאל אחד", או "ה' אחר".
בפסוק "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה"[17] האות למ"ד שבמילה וישליכם נכתבת גדולה, וביאר ב"כלי יקר" שדבר זה בא לרמז על הגלות שתהיה כעבור 30 דורות, שכן האות למ"ד היא בגימטריא 30, ו-30 דורות עברו מאברהם אבינו עד צדקיהו שהיה מלך יהודה בזמן החורבן.
דוגמה נוספת - במגילת אסתר, בפסוקים העוסקים בתליית עשרת בני המן (ט, ז-ט) מופיעות ארבע אותיות משונות: וי"ו גדולה בשם "ויזתא", תי"ו קטנה ב"פרשנדתא", שי"ן קטנה ב"פרמשתא", וזי"ן קטנה גם היא ב"ויזתא". יש הרואים בכך רמז למשפטי נירנברג שנערכו לאחר מלחמת העולם השניה, שבסופם הוצאו להורג בתליה בתחילת שנת תש"ז לאלף השישי (16/10/1946) עשרה בכירים נאצים, שרבים ראו בהם את עשרת בני המן המודרניים[18].
אותיות גדולות וקטנות
ערך מורחב – אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך
על פי המקובל, בתנ"ך כולו יש א"ב שלם של אותיות קטנות. גם לגבי האותיות הגדולות מקובל שיש מהן א"ב שלם, אך נחלקו הראשונים אם גם בזה הא"ב הוא בכל התנ"ך כמו באותיות הקטנות[19], או שיש א"ב שלם בתורה לבד[20].
בדבר מיקומן של האותיות הגדולות והקטנות ישנם מסורות ושיטות שונות[21], וגם שינויים נוספים שנמצאו בספרי תורה עתיקים מקהילות שונות ומובאים בספרי המדקדקים כמו אור תורה (לרבי מנחם די לונזאנו), מנחת שי (לרבי ידידיה שלמה רפאל נורצי) ועוד[דרוש מקור].
שאר האותיות המשונות
חוץ מהאותיות הגדולות והקטנות ישנם עוד סוגים רבים של שינויים בכתיבת האותיות. חלק משינויים אלו מוסכמים ומקובלים, כגון אותיות נו"ן מנוזרות בפרשת בהעלותך (במדבר י, לה-לו) וכן בתהלים ק"ז, וי"ו קטיעא בתחילת פרשת פינחס (במדבר כה, יא) וכן כמה אותיות תלויות בנ"ך[22]. אך מרבית הצורות האחרות של שינויי אותיות שמובאים בספר תאגי ובספרי הראשונים נשכחו או התבלבלו במשך הדורות, וכיום אין נוהגים לעשותם. אותיות כאלו הם מה שהזכיר הרמב"ם כ"פאי"ן הלפופות והאותיות העקומות", אם כי חלק מיוצאי תימן נוהגים גם כיום לעשות פ"א לפופה במקומות רבים[23][24], בעל הלכות גדולות הזכיר אותיות מעוקשות[25], ובקונטרס אשא משלי לרב סעדיה גאון וכן במסורה ריש תהלים הוזכרו אותיות לולות, ובקרית ספר להמאירי ח"א מאמר שני הוסיף שיש גם אותיות מעגלות ודחויות ושצורתן רע, ובעוד ספרים הוסיפו גם אותיות הפוכות[26].
גם במקומות שמוסכם שיש לעשות בהם שינוי, לעתים נוצרו מחלוקות ומנהגים שונים כיצד בדיוק לבצע את השינוי. לדוגמה - בשו"ת מהרש"ל[27] הובאו יותר מעשר דעות שונות כיצד לעשות את הנוני"ם ההפוכות שבפרשת בהעלותך[28]. וכן בתחילת פרשת פינחס[29] מוסכם שיש לעשות וי"ו קטועה (קטיעא) במילה "שלום", אלא שרבו הדעות כיצד יש לקטוע אותה.
|
|
|
| ויראציות שונות לנו"ן הפוכה בכתב סת"ם. | ||
האותיות המשונות להלכה ולמעשה
הראשונים נחלקו האם בכל אות שיש בה ספק אם היא מהאותיות המשונות עדיף לשנותה מספק, או להשאירה כתובה באופן הרגיל[30].
להלכה, לגבי האותיות הגדולות והקטנות הסכמת כל הפוסקים היא שגם אם שינה וכתב אותן רגילות, או שכתב את הרגילות כגדולות או קטנות, אין זה פוסל את הספר כיון שאינו שינוי בצורת האות אלא רק בגודלה. לעומת זאת לגבי שאר האותיות המשונות שעשייתן מהווה שינוי בצורת האות, רבים מהפוסקים כתבו שלכתחילה אין לעשות שינויים שאין עליהם מסורת חד משמעית[31], ובמקרים מסויימים יתכן שאף בדיעבד הספר נפסל בכך[32].
ואכן בספר מנחת שי, לא מנה בספרו אותיות כאלו כלל אלא רק אותיות רבתי וזעירא, וכמה שינויים נוספים שהם מוסכמים. ובספר שלטי הגבורים לרבי אברהם הרופא בשם הסופר רבי מאיר מפאדובה כתב "ועם כל זה שמעתי וגם ראיתי אני כמה ספרי תורה שבאו מצפת שלא היה בהם שום אות משונה, וכן גזרו שמה זמן ועידן על כל הסופרים כי להבא לא יעשו שום שינוי באותיות ספר תורה על כי אינם לומדים בספרי התורה".
חציין של אותיות ופסוקים
בגמרא במסכת קידושין (ל, א) נאמר: "לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים וי"ו דגחון (ויקרא יא, מב) חציין של אותיות של ספר תורה... יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד) עי"ן דיער חציין של תהלים".
האחרונים העירו ששני נתונים אלו אינם תואמים את המציאות[33]. לפי אחד התירוצים המופיעים בספרי האחרונים[34], כוונת הגמרא אינה למספר הכללי של המילים או האותיות שבתורה או בתהלים, אלא למספר האותיות המשונות שבהם, כך שמבין האותיות המשונות שיש בתורה ע"פ המסורה המקובלת, האמצעית היא האות וי"ו שבמילה 'גחון' שנכתבת גדולה, וכן מבין אותיות אלו שבתהלים האמצעית היא האות עי"ן של 'מיער' שנכתבת תלויה.
חמש עשרה נקודות שבמקרא
מלבד האותיות שנשתנו בצורת כתיבתן, ישנם חמש עשרה מקומות שבהם נכתבות נקודות מעל מילים או אותיות מסויימות, 10 מהם בתורה[35], 4 בנביאים[36], ואחת בכתובים[37], ושם הניקוד הוא גם מתחת לאותיות.
שלא כמו לגבי האותיות המשונות, לגבי מיקומן של האותיות הנקודות אין שום מחלוקת (חוץ מכמה מקומות שנחלקו באותה המילה אם כולה נקודה או רק חלקה). רובם מפורשים במפורש בגמרא, ועשרת הנקודות שבמקרא אף נמנו יחד במקורות רבים, ביניהם בבמדבר רבה פ"ג, אבות דרבי נתן פרק ל"ד, מסכת סופרים פ"ו, ספרי במדבר פיסקא ס"ט, ועוד. חמשת הנקודות שבנ"ך נמנו רק במדרש ט"ו נקודות שבמקרא. רש"י בפירושו לתורה מתעלם לגמרי מהאותיות הגדולות והקטנות, ולעומת זאת מביא את פירושי חז"ל בכל אחד מהמקומות שיש בהם אותיות נקודות.
לפי המבואר במדרש רבה, מהותן של נקודות אלו היא כעין מחיקת האותיות שתחתיהן[38]. אלא שכיון שבכל אופן אותיות אלו נכתבו ונוקדו במקום שלא להיכתב כלל, אין דינם כמחוקות ממש, וכדברי הרלב"ג שכתב[39]: "הנקודות אשר על "אליו" ומה שדומה לו, הוא אצלי להורות על ענין ממוצע בין המחק ובין הכתב. וזה כי הנקודה תעשה על התיבה למחוק מה שעליו הנקודה, ולפי שכבר נשארה התיבה בכתוב עם הנקודות שעליה הורה שאינה נמחקת מכל וכל ואינה נכתבת בשלימות".
אופן הדרשה מפסוקים אלו מפורש בכמה מקומות, כמו "אמר ר' שמעון בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה." ובירושלמי פסחים[40] הובאה שיטת רבי החולק וסובר שאע"פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלה אתה דורש את הנקודה ומסלק את הכתב[41].
דוגמה למילה שהנקודה רבה על הכתב: בפסוק "ויאמרו אליו איה שרה אשתך" (בראשית יח, ט) נכתבות נקודות מעל האותיות א' י' ו' של המילה "אליו", היוצרות את המילה "איו". במדרש רבה (מובא גם ברש"י) נלמד מכך שלא רק את אברהם שאלו המלאכים איה שרה, אלא גם את שרה שאלו איו אברהם.
דוגמה למילה שהכתב רבה על הנקודה: בתורה נאמר שהאפשרות להקריב פסח שני ניתנת למי שהיה "בדרך רחקה" (במדבר ט, י), כאשר במילה "רחקה" נכתבת נקודה מעל האות ה"א. במסכת פסחים (דף צ"ג, ומובא ברש"י) נלמד מכך שלא מדובר על מי שנמצא רחוק ממש מבית המקדש, אלא אפילו מאסקופת העזרה ולחוץ. בעל הטורים מבאר את אופן הדרשה בכך שהמילה נדרשת בלי האות הנקודה, ו"רחוק" בגימטריא "זה מאיסקופה".
מקורן של חמש עשרה הנקודות
במדרש רבה[42] נאמר: "למה נקוד, אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו [ויש גורסים אם יבא משה] ויאמר למה כתבת אותן, אומר לו כבר נקדתי עליהם, ואם יאמר לי יפה כתבת כבר אמחוק נקודותיהן מעליהן". משמעות המדרש[43] היא שהנקודות אינן הלכה למשה מסיני, אלא תוספת מאוחרת יותר שתיקן עזרא הסופר.
מאידך בספר הקנה המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה כתב שאין להבין את הדברים כפשוטם: ”ישמור כל אדם מלומר שעזרא הוסיף אותיות מלבו בהעתיקו אפילו אות אחת ונקודה וטעם, שזה כפירה גמורה ועל זה אמרו רז"ל בסדר חלק[44] האומר אין תורה מן השמים או פסוק זה משה מפי עצמו אמר זהו "כי דבר ה' בזה"”.
האותיות הנקודות להלכה ולמעשה
הרמב"ם[45], וכן הטור והרמ"א[46] והט"ז[47] פסקו שהנקודות הם למצוה מן המובחר, ואם הסופר לא ניקד במקומות שראוי לנקד, הספר כשר.
יש שכתבו[48] שזהו דוקא אם הוציאו כבר ספר תורה לקרוא בו והתברר שחסרות בו הנקודות, אבל לכתחילה אין להוציא ספר תורה כזה.
ובכל מקרה, אם חסרות נקודות ניתן להוסיפן בספר התורה גם לאחר שכולו כתוב, ואין בכך כל חשש הלכתי כיון שלא משנים לצורך כך את צורת אף אחת מהאותיות הכתובות כבר[דרושה הבהרה].
לקריאה נוספת
- קובץ תורני "מבקשי תורה", קובץ ל"ב סימן כ"ב
- אברהם קורמן, "התורה וכתבה" פרקים ג' וכ"ג
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק רצאבי, האותיות המשונות בתורה
- הרב מנחם מנדל כשר, "תורה שלימה" כרך כ"ט, חלק שני, באתר היברובוקס
- הרב עזרא ג. טוקצ'ינסקי, כתרי אותיות, ירושלים תשס"ט, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק א'
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק ד'
- ^ ספר בראשית, פרק י"א, פסוק ל"ב
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל'
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ב
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ח
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק ז'
- ^ ספר בראשית, פרק ט', פסוק ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ז', הלכה ח'
- ^ בהקדמתו לפירושו על התורה
- ^ המיוחס לרבי ישמעאל כהן גדול ורבי נחוניא בן הקנה
- ^ פרק י"ח, פסוק ל'.
- ^ מסכת ברכות, פרק ט', הובא גם ברש"י על הפסוק
- ^ וראה ליקוט נרחב בספר "כתרי אותיות"
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק י"ד.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק כ"ז.
- ^ דוד מאיר, מה בין פורים למשפטי נירנברג?, באתר Hidabroot, 3 בundefined 2014.
- ^ כך נקטו במסורה גדולה (הנמצאת בסוף חומש בראשית ובסוף דברי הימים), מדרש אותיות, מעשה רוקח, ועוד
- ^ כך נקטו בספר התמונה, מחזור ויטרי, ובעשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו במאמר אם כל חי
- ^ ע' רשימת האותיות במחזור ויטרי, קרית ספר לרבי מנחם המאירי, ובספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו (מאמר אם כל חי)
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל'; ספר תהלים, פרק פ', פסוק י"ד; ספר איוב, פרק ל"ח, פסוקים י"ג-ט"ו.
- ^ כמובא בתאג' תורה קדומה ובתאג' תורת אבות של הרב נתנאל אלשיך.
- ^ וע' בתיקון הסופר והקורא (רעדלהיים) שמנה רשימה מליאה של אותיות עקומות ולפופות בתורה
- ^ עי' רש"י במס' מגילה כד,ב ד"ה עקושות
- ^ ויעויין בשו"ת יוסף אומץ לחיד"א סי' י"א שציין לספר מעשה אורג שבו הביא בכל פרשה משפט האותיות העקומות והמלופפות וצורתן וסודן וטעמן. עוד יעויין בתורה שלמה סוף כרך כ"ט שהביא ציורים שונים של אותיות כאלו
- ^ סימן ע"ד
- ^ ראה עוד בשו"ת מהר"ם לובלין סי' ע"ה, ושו"ת נודע ביהודה קמא יו"ד סי' ע"ד
- ^ במדבר כה, יב
- ^ עיין בברוך שאמר בשם ר"י אלברצלוני, קרית ספר בהקדמה לחלק השני, מרדכי מנחות סי' תתקנ"ד, תשובת הרשב"א המובאת בב"י יו"ד סימן ער"ה, ושו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכ"ד
- ^ לקט הקמח (מהר"ם חגיז) הלכות ס"ת, שו"ת חתם סופר יו"ד רס"ה, יוסף אומץ סי' י"א
- ^ עיין בשערי אפרים שער ו' סעיף ב'
- ^ וי"ו של גחון היא האות ה157,237 בתורה, בשעה שהאות האמצעית היא האות ה152,403 – הפרש של מעל 4,000 אותיות. כמו כן בתהלים ישנו הפרש של קרוב ל2,000 מילים בין העי"ן של מיער לבין אמצע הספר
- ^ המקרא והמסורה (רבי ראובן מרגליות) פרק י"ב; התורה וכתבה פרק כ"ג בשם הר"י זילבר
- ^ בראשית טז,ה; יח,ט; יט,לג; לג,ד; ולז,יב. במדבר ג,לט; ט,י; כא,ל; וכט,טו. דברים כט,כח
- ^ שמואל ב יט,כ; ישעיה מד,ט; יחזקאל מא, כ; ומו,כב
- ^ תהלים כז,יג
- ^ וכמו שפסק בשו"ת התשב"ץ בח"א סימן ב', ולפי זה התיר לכתוב פסוקים גם בלא שרטוט אם ניקד עליהם, וכן פסק בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס"ז, והובאו דבריהם בפתחי תשובה יו"ד רפ"ד סק"ב
- ^ בראשית י"ח, ט'
- ^ פרק ט' הלכה ב'
- ^ בעמק הנצי"ב בהעלתך פיסקא י"א כתב שכך היא ג"כ דעת ר' יוסי
- ^ במדבר ג, יג
- ^ וכך נקטו רוב המפרשים, ראו חזקוני, בראשית טז, ה; פסקי תוספות, מנחות אות רל"א; פירוש מהרז"ו על מדרש רבה; ט"ז, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע"ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט עמוד ב'.
- ^ הלכות ס"ת פרק ז ה"ט
- ^ יו"ד ער"ה
- ^ יו"ד רע"ד
- ^ שערי אפרים שער ה' סעיף כ'. משנת אברהם סימן כ"ח ס"ק ב'
| ספר תורה | ||
|---|---|---|
| כתיבת סת"ם | כתב סת"ם • דיו סת"ם • קלף • גוויל • סופר סת"ם • שרטוט בסת"ם • כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות | 
|
| קריאת התורה | הוצאת ספר תורה • אתה הראת • ויהי בנסוע • בריך שמיה • קריאת התורה • בעל קורא • עלייה לתורה • ברכו • ברכות התורה • הגבהה • גלילה • מי שברך | |
| צורת האותיות | קרי וכתיב • אותיות משונות בתנ"ך • אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך • אותיות תלויות • אותיות מנוקדות • תיוג • נו"ן הפוכה | |
| נוסח התורה | מסורה • נוסח המסורה • כתב יד לנינגרד • כתר ארם צובא • כתר דמשק • תנ"ך קניקוט • ספר תאגי • ווי העמודים | |
| מצוות ואיסורים | מצוות כתיבת ספר תורה • קריאת התורה • תלמוד תורה • ספר תורה שנפל | |
| מנהגים | הכנסת ספר תורה • היכל • ארון קודש • יד • מעיל • עצי חיים • וימפל | |