אורנוס

אורנוס

אורנוס, צילום מוויאג'ר 2
אורנוס, צילום מוויאג'ר 2
כוכב האם
כוכב אם	השמש
מידע כללי
סוג	כוכב לכת
קטגוריה	ענק גזים
מיקום	מערכת השמש התיכונה
תאריך גילוי	13 במרץ 1781
מגלה	ויליאם הרשל
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש	2,870,972,220 ק"מ (19.191,263,93 AU)
אפואפסיד	3,006,389,405 ק"מ (20.096,471,90 AU)
פריאפסיד	2,735,555,035 ק"מ (18.286,055,96 AU)
אקסצנטריות	0.04716771
זמן הקפה	84.323326 שנים 30,799.095 ימים
מחזור סינודי	369.7 ימים
מהירות מסלולית
‑ ממוצעת	6.795 ק"מ/שנייה
‑ מקסימלית	7.128 ק"מ/שנייה
‑ מינימלית	6.486 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול	0.76986°
מספר ירחים	27
מאפיינים פיזיים
רדיוס קו משווה	25,559 ק"מ
שטח פנים	‎8.13×109‎ קמ"ר
מסה	‎8.686×1025‎ ק"ג
צפיפות ממוצעת	1.29 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה	0.886 ג'י 8.69 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי	17 שעות 14 דקות ו-24 שניות 0.71833333333 ימים
מהירות סיבוב עצמי	2.59 ק"מ/שנייה (בקו המשווה)
נטיית ציר הסיבוב	97.86°
אלבדו	0.51
מהירות מילוט	21.29 ק"מ/שנייה
טמפרטורה מינימלית	−224 °C 49 K
טמפרטורה מקסימלית	−216 °C 57 K
טמפרטורה ממוצעת	−220 °C 53 K
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי	120 קילו פסקל
מימן	83%
הליום	15%
מתאן	1.99%
אמוניה	0.01%
אתאן	0.00025%
אצטילן	0.00001%

אורנוס (בלועזית: Uranus ; השם העברי: אורון) הוא כוכב הלכת השביעי במרחקו מן השמש והוא מצוי במרחק ממוצע של 19.1914 יחידות אסטרונומיות ממנה. אורנוס נמנה עם ארבעת ענקי הגזים והוא מסווג בתת-הקטגוריה ענק קרח. הוא מורכב בעיקר ממימן והליום ובמרכזו ישנה ליבה מותכת של ברזל וסיליקטים המוקפת בשכבה עבה של קרח, מתאן ואמוניה. מעבר לשכבות המוצקות משתרעת האטמוספירה העבה המורכבת מימן והליום.

היסטוריה

גילוי

אורנוס נצפה פעמים רבות לפני שהוכרז רשמית ככוכב לכת, לרוב הוא הוגדר (בטעות) ככוכב. התצפית הידועה המוקדמת ביותר הייתה בשנת 1690 כאשר האסטרונום האנגלי ג'ון פלמסטיד (John Flamsteed) צפה בו שש פעמים וקטלג אותו עם ציון פלמסטיד 34 בשור. אחרי חצי מאה, בין השנים 1750 לבין 1769, האסטרונום הצרפתי פייר צ'ארלס למונייר (Pierre Charles Le Monnier) צפה בו לפחות תריסר פעמים, כשאחת מהן נמשכה ארבעה ימים ברציפות.

סר ויליאם הרשל, מגלה אורנוס

סר ויליאם הרשל צפה בכוכב הלכת ב-13 במרץ 1781, לראשונה בעזרת טלסקופ, אך הוא דיווח על התצפית לחברה המלכותית ב-26 באפריל 1781 ובדיווח הוא סיווג את התגלית כשביט. הרשל דיווח לנוויל מסקלין אודות הגילוי, וקיבל מכתב תשובה ב-23 באפריל בו כתב לו נוויל שלדעתו מדובר בכוכב לכת ולא בשביט בגלל מסלולו המעגלי סביב השמש ואי הימצאות זנב המאפיין שביטים.

בעוד הרשל המשיך להציג את התגלית החדשה שלו כשביט, אסטרונומים אחרים החלו לחשוב אחרת. האסטרונום הרוסי אנדרס ג'והן לקסל (Anders Johan Lexell) היה הראשון שחישב את מסלולו של הגוף. המסלול הכמעט מעגלי של הגוף הוביל אותו למסקנה כי מדובר בכוכב לכת ולא שביט. האסטרונומים מרחבי העולם החלו לאמץ את הקביעה כי מדובר בכוכב לכת ועד מהרה הגוף החדש קיבל מעמד אוניברסלי של כוכב לכת.

עד 1783 סר ויליאם הרשל עצמו הכיר בעובדה כי מדובר בכוכב לכת ולא בשביט. כהוקרה על תרומתו, העניק לו ג'ורג' השלישי, מלכה של הממלכה המאוחדת באותה עת, מלגה בסך 200 פאונד, בתנאי שיעבור לווינדזור על מנת לאפשר למשפחת המלוכה להתבונן בגרמי שמיים באמצעות הטלסקופ שלו.

מקור השם

נוויל מסקלין שאל את ויליאם הרשל באיזה שם הוא החליט לקרוא לגוף החדש. בתגובה כתב לו הרשל כי הוא בחר את השם גאורגיאם סידאס (הכוכב של ג'ורג') על שמו של המלך ג'ורג' השלישי, הפטרון החדש שלו.

הצעת השם של הרשל לא הייתה פופולרית מחוץ לבריטניה ושמות חלופיים החלו להופיע. האסטרונום הצרפתי ז'רום לאלנד הציע את השם הרשל על שם המגלה. האסטרונום השוודי אריק פרוספרין (Erik Prosperin) הציע את השם נפטון אשר נתמך על ידי אסטרונומים אחרים אשר תמכו ברעיון להנצחת הניצחון של הצי המלכותי הבריטי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית בכך שיקראו לכוכב הלכת החדש אפילו נפטון ג'ורג' השלישי או נפטון בריטניה הגדולה.

אולם יוהאן אלרט בודה העדיף את השם אורנוס. הגרסה הלטינית של שם אל השמיים מהמיתולוגיה היוונית - אורנוס. בודה טען שמאדים קרוי על שם מרס, צדק קרוי על שמו של יופיטר (אביו של מרס), ושבתאי קרוי על שם סטורן (אביו של יופיטר), כך יש לקרוא לכוכב הלכת החדש על שמו אביו של סטורן דהיינו אורנוס, למרות שבנקודה זו חל בלבול כיוון שבשונה מהמסורת לקרוא על שם אלים רומיים בחר בודה את אורנוס היווני ולא את קיילוס הרומאי. הצעה זו התקבלה על ידי מרבית הגופים והאישים המשפיעים בתחום, ההצעה הפכה לאוניברסלית בשנת 1850, ואילו השם "נפטון" - אף הוא על שם אל במיתולוגיה הרומית, נפטון - התקבל מאוחר יותר לכוכב הלכת שנתגלה ב-1846, הוא נפטון.

מקור השם בעברית

ב-30 בדצמבר 2009, לרגל סיום שנת האסטרונומיה הבינלאומית, הכריזה האקדמיה ללשון העברית על שמו העברי של אורנוס - אוֹרוֹן. משמעות השם 'אור קטן' והוא מרמז על האור החיוור של כוכב הלכת כפי שהוא נראה מכדור הארץ בשל מרחקו הרב מן השמש; השם אוֹרוֹן קרוב בצלילו לשם הלועזי ומסייע בזכירתו.

נתונים פיזיים

אורנוס הוא השלישי בגודלו מבין ארבעת ענקי הגזים במערכת השמש שלנו וקוטרו הוא כ 51,118 ק"מ. תנועתו של אורנוס סביב השמש היא חריגה למדי ביחס לשאר כוכבי הלכת במערכת השמש. כמו נוגה, הוא סובב סביב צירו בכיוון ההפוך (retrograde) יחסית לכיוון שבו סובבים יתר כוכבי הלכת סביב צירם. משך השנה שלו הוא 84.01 שנות ארץ, וכל עונה, או מחצית "שנה", אורכת 42 שנים. נטיית ציר סיבובו סביב עצמו היא זווית של 97.86 מעלות יחסית למישור הקפתו את השמש. נטייה זו מביאה לכך שתנועתו סביב צירו היא כמעט מאונכת לתנועתו סביב השמש, לכן כל קוטב מואר ברציפות במשך חצי שנת אורנוס - 42 שנות ארץ - וחשוך במשך 42 השנים הבאות, ורק אזורים בקרבת קו המשווה של כוכב הלכת רואים שינויים מהירים של אור וחושך, בהתאם למהירות הסיבוב. עובדה זו גורמת לשינויים קיצוניים ביותר בין העונות אורנוס נע במסלולו סביב השמש במהירות ממוצעת של 6.81 ק"מ לשנייה.

מסה והרכב

לאורנוס יש אטמוספירה צפופה של מימן, הליום, ומתאן, ומעטפת של מים, אמוניה וקרח מתאן. במרכזו יש ליבת ברזל-צורן.

ענניו העליונים מורכבים בין היתר ממימן גופרתי, מה שמעניק לכוכב הלכת ריח כשל ביצים סרוחות.

שדות מגנטיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

אקלים

טמפרטורת פני השטח של אורנוס עומדת על מינוס 214 מעלות צלזיוס. הרוחות באטמוספירה של אורנוס נושבות במהירות של 500 קמ"ש.

ירחים

תרשים מבנה של אורנוס, טבעותיו וירחיו העיקריים.

לאורנוס מערכת של 27 ירחים, כולם נקראים על שם דמויות ממחזות של ויליאם שייקספיר ואלכסנדר פופ.

הירחים מחולקים לשלוש קטגוריות: 5 ירחים בעלי מסה גדולה, 13 ירחים פנימיים ו-9 הם ירחים לא שגרתיים, כלומר ירחים במסלול נטוי, אליפטי, ובסיבוב המנוגד למסלול כוכב הלכת אותם הם מקיפים.

חמשת הירחים הגדולים היו יכולים להחשב ככוכב לכת ננסי אם הם היו מקיפים את השמש:

• אוברון, קוטר כ-1522.8 ק"מ, מרוחק כ-583,000 ק"מ
• טיטניה, הירח הגדול, קוטרו 1577.8 ק"מ ומרחקו כ-463,300 ק"מ.
• אומבריאל, קוטרו 1169.4 ק"מ, מרוחק כ-266,000 ק"מ.
• אריאל, קוטרו 1157.8 ק"מ, מרוחק כ-190,900 ק"מ
• מירנדה, קוטרו 471.6 ק"מ, מרוחק 129,850 ק"מ. התגלה ב-1948.

13 הירחים הפנימיים הם ירחים אשר המסלול שלהם קרוב לטבעות של אורנוס, ורדיוס מסלולם קטן ממסלול מירנדה. הירחים הפנימיים ביותר הם קורדיליה ואופליה. שאר הירחים הפנימיים הם ביאנקה, קרסידה, דסדמונה, ג'ולייט, פורשיה, רוזלינד, קיופיד, בלינדה, פאק ומאב.

הירחים הלא-שגרתיים הם פרנסיסקו, קליבאן, סטפאנו, טרינקולו, סיקורקס, מרגרט, פרוספרו, סטבוס ופרדיננד.

טבעות פלנטריות

ערך מורחב – טבעות אורנוס

לאורנוס מערכת של 13 טבעות דקות - הראשונות שבהן נתגלו בשנת 1977 כאשר הן מסתירות את כוכב הלכת.

חקר אורנוס

תצפיות טלסקופיות

אורנוס הוא כוכב הלכת הראשון שהתגלה בעקבות המצאת הטלסקופ.

חקר באמצעות גשושית

הגשושית וויאג'ר 2 הצליחה, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל־175 שנה לעבור גם ליד אורנוס. המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת אורנוס התרחש ב־24 בינואר 1986. הגשושית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורנוס בוויקישיתוף

• אשכול כתבות על אורנוס, באתר "הידען"
• הערך אורנוס באתר אסטרופדיה
• סרטון עם הסברים מערכת השמש - אורנוס, באתר צמ"ד אונליין
• אזכור ראשון לגילוי אורנוס בעברית, בספר "ראשית לימודים" מאת ברוך לינדא, ברלין 1788 ה' ע"ב
• איתי נבו, הטבעות שהתגלו מחדש, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 10 במרץ 2017
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

• The people who discovered Uranus, Google Arts & Culture, 2019

הערות שוליים

השוואת גדלים בין גרמי שמים (בכל תמונה מימין לשמאל):
1. כדור הארץ > נוגה > מאדים > כוכב חמה
2. צדק > שבתאי > אורנוס > נפטון > כדור הארץ
3. סיריוס > השמש > פרוקסימה קנטאורי > צדק
4. אלדברן > ארקטורוס > פולוקס > סיריוס
5. ביטלג'וז > אנטארס > ריג'ל > אלדברן
6. UY במגן > NML בברבור > VY בכלב גדול > ביטלג'וז

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33650981אורנוס