לדלג לתוכן

אויגן מיטווך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה, העוסק בפרופסור לשפות אוריינטליות באוניברסיטת ברלין, ממייסדי לימודי האסלאם המודרניים בגרמניה, עם הערך "יצחק אויגן מיטווך", העוסק במייסד חברת י.א. מיטווך ובניו.
אויגן מיטווך
Eugen Mittwoch
לידה 8 בנובמבר 1876
שרים, פרוסיה
פטירה 4 בדצמבר 1942 (בגיל 66)
לונדון, אנגליה
עיסוק פרופסור, חוקר, מזרחן, פעיל ציוני-יהודי
בת זוג הרמינה ליפמן-מיטווך
ילדים אורסולה מיטווך, אדלה מיטווך, אניטה מיטווך
מספר ילדים 3

אויגן מיטווך (בגרמנית: Eugen Mittwoch;‏ 8 בנובמבר 1876 – 4 בדצמבר 1942) היה פרופסור לשפות אוריינטליות באוניברסיטת ברלין, מלומד יהודי וממייסדי לימודי האסלאם המודרניים בגרמניה.

ראשית חיים והשכלה

מיטווך נולד למשפחה יהודית-אורתודוקסית אמידה בעיירה שרים (אנ') שבפרוסיה (כיום נמצאת בשטחי פולין). אביו אליעזר היה סוחר ואימו הייתה קרוליין מיטווך (לבית וייל). הוא גדל לצד שני אחיו ושתי אחיותיו.[1] בצעירותו, מיטווך רצה להיות רב. ב-1894 סיים את לימודיו התיכוניים, ועזב את העיירה לברלין.

כשהגיע לברלין, נחשף ללימודי האסלאם והמזרחנות שהיו באותה תקופה בפריחה, ונמשך לתחום זה: בשנת 1894 החל ללמוד באוניברסיטת ברלין ולמד פילולוגיה קלאסית, פילולוגיה שמית, פילוסופיה ולימודי המזרח – והתמקד בלימודיו בחקר שפות מזרחיות וקלאסיות.

בין מוריו באוניברסיטת ברלין נמנו כמה מהמרצים המובילים ביותר בזמנו. ביניהם ניתן לציין את האוריינטליסטים המומחים לתרבות ערב פרידריך דיאטריכי (אנ'), אדוארד סכאו (אנ'), אוגוסט פישר (אנ'), והמומחים לתרבויות אשוריות ושמיות אברהרד שראדר והוגו וינקלר. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, בין השנים 1894–1896, וייתכן שגם לאחר מכן, למד מיטווך בבית המדרש לרבנים בברלין.[2]

מיטווך סיים את חובות לימודיו באוניברסיטה בשנת 1898, ובשנת 1899 כבר השלים את עבודת הדוקטורט שלו. בעבודתו הנחה אותו פרופ' אדוארד סכאו, והדוקטורט עסק באיאם על-ערב (אנ') (תקופת הקרבות הערביים בתקופה הקדם-אסלאמית) במסורת הספרותית.

מיטווך הוכר על ידי אוניברסיטת ברלין כמומחה בפילולוגיה שמית בשנת 1905. בשנים 1906–1933 (עד לסגירת המוסד) לימד מיטווך ב־Veitel Heine Ephraim'sche Lehranstalt בברלין, שהיה אחד מהמוסדות היהודים החשובים ביותר באותה התקופה. מיטווך, שרכש בלימודיו גם השכלה רבנית, ככל הנראה לימד שם תחומי דעת הקשורים במדעי היהדות.

פרופסורה וקריירת הוראה

בשנת 1907 החל ללמד שפות אתיופיות ואמהרית עתיקה בסמינר לשפות מזרחיות באוניברסיטת ברלין.[3] בשנת 1909 קודם לדרגת פרופסור. ב-1915 מונה כפרופסור שלא מן המניין לספרות ושפות שמיות ואוריינטליות באוניברסיטת ברלין. בשנת 1917 מונה מיטווך כפרופסור מן המניין וראש המחלקה לפילולוגיה שמית באוניברסיטת גרייפסוואלד (אנ') שבגרמניה, אך מאחר שגויס זמן קצר לאחר מכן לתפקיד במשרד המודיעין לא כיהן בתפקיד בפועל. ב-1919 קודם לדרגת פרופסור מן המניין לשפות שמיות באוניברסיטת ברלין. בין השנים 1919–1935 מיטווך כיהן כפרופסור לשפות אוריינטליות, ולימד סטודנטים במהלך כל שנותיו במוסד. בשנת 1920, במקביל למשרתו כמרצה החל מיטווך לכהן גם כסגן מנהל. תחת ניהולו, המכון נחשב ליוצא דופן במבחר העשיר של לימודי השפות שהציע לתלמידיו, החל מפילולוגיה קלאסית של שפות אוריינטליות, ועד לחקר ניבים אסיאתיים ואפריקאים עכשוויים. סטודנטים רבים הגיעו למכון כדי ללמוד שפות אוריינטליות שונות, ולאחר לימודיהם לעסוק בסחר בינלאומי, בדיפלומטיה ובמשרות שונות מטעם משרד החוץ הגרמני.[4]

במקביל לעבודתו במחלקה לשפות אוריינטליות, כיהן מיטווך לזמן קצר גם כראש המחלקה לענייני הונגריה באוניברסיטת ברלין. בזמן שכיהן בתפקיד, פרסם מאמר יחיד שעסק באטימולוגיה הונגרית, וסייע בהוצאה לאור של מספר מאמרים וירחונים שעסקו בהונגריה ובשפה ההונגרית.[5]

לאורך כל חייו ועבודתו האקדמית, המשיך מיטווך לפתח את שליטתו בשפות זרות. מלבד גרמנית, שפת אימו, ידוע ששלט ברמת שפת אם גם בעברית קדומה ומודרנית, במספר ניבים של ערבית, פרסית,[6][7] ארמית,[8][9] מצרית, יידיש, ובמספר שפות אתיופיות שונות, ביניהן אמהרית וגעז. בנוסף מיטווך ידע לדבר גם בסורית ובאשורית.[7]

מלחמת העולם הראשונה

בין השנים 1916–1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, מיטווך מונה להיות ראש המחלקה במשרד המודיעין הגרמני לענייני המזרח (אנ'), שהייתה גוף תעמולה ממשלתי. הסוכנות נהגה להעסיק תומכי ג'יהאד שדגלו באלימות נגד מדינות ההסכמה: אחת ממטרות המשרד הייתה עידוד של המוסלמים במדינות אפריקה ואסיה לבצע מלחמת דת כנגד המעצמות הקולוניאליות הבריטיות והצרפתיות ששלטו בהן.[10] מיטווך שאף להעניק למחלקה שיטת עבודה מבוססת מדעית, וצירף כותבים ליברליים וקוסמופוליטיים יותר, ביניהם מקס רודולף קאופמן (אנ') השווייצרי, הפעיל הסוציאל-דמוקרטי פרדריך שרדר, והפעיל הציוני נחום גולדמן.

מסעותיו

המסע למזרח התיכון עם מוריץ סוברנהיים

בראשית שנת 1899, זמן קצר לאחר שסיים את עבודת הדוקטורט שלו, מיטווך נסע לראשונה למזרח התיכון כמלווה של הארכאולוג והמזרחן היהודי מוריץ סוברנהיים (גר'). מיטווך יצא מברלין בינואר 1899, ופגש את סוברנהיים בעיירה טריאסטה באיטליה. בפברואר 1899 עזבו את איטליה למצרים ושהו בה כחודש, ובמרץ עלו השניים על ספינת קיטור מאלכסנדריה אל הלבנט. במסלולם עברו בביירות, דמשק, תדמור, סלאמיה (אנ'), חלב, ולבסוף בפלשתינה, ומשם שבו לברלין.[11]

במהלך המסע, מיטווך חלק רבות מחוויתיו בחלופות מכתבים עם ידידיו, ובפרט עם הקולגות שלו קרל היינריך בקר (אנ') ויצחק גולדציהר.

את רשמיו המחקריים מהמסע מיטווך פרסם בחלקים תחת השם הבדוי M. R. Credi, בירחון הגרמני Der Zeitgeist: Beiblatt zum Berliner Tageblatt. בנוסף, הרצה מיטווך וסיפר על רשמיו מהמסע באוניברסיטאות בהמבורג ובלייפציג. להרצאתו נתן את השם: "על מצבם של היהודים בארצות מוחמד (התרשמות ממסע לאוריינט שנערך בשנה שעברה)". (תרגום חופשי מגרמנית, במקור: Über die Lage der Juden in den muhammedanischen Ländern (Eindrücke nach einer im letzten Jahre unternommenen Orientreise).[11]

המסע למזרח הקרוב וארץ ישראל עם פאול נתן

אחד מעיסוקיו המרכזיים של מיטווך היה פועלו בחברת עזרה של יהודי גרמניה (להלן: "עזרה"). את החברה ייסד בשנת 1901 אויגן לנדאו, אביו החורג של מוריץ סוברנהיים, שהיה מנטור וידיד קרוב למיטווך. מיטווך היה אחד מהמזכירים הראשונים של הארגון, וכיהן בתפקיד לזמן קצר עד שנאלץ לעזוב אותו בשל חובותיו האקדמיות. גם לאחר פרישתו הוא נותר קרוב לעקרונות הארגון ומחובר לעבודתו, ונשאר ביחסים קרובים עם פאול נתן, פילנתרופ וסגן הנשיא של "עזרה".[12]

בשנים 1907–1908 נתן ומיטווך יצאו לסיור בן ארבעה חודשים במזרח הקרוב והמזרח התיכון: מטרת המסע הייתה לבחון את מצבם של המוסדות היהודיים בקהילות השונות במקומות אלו, על מנת ש"עזרה" תוכל לסייע ולשפר את מצבם. הם התחילו את המסע בבולגריה, ופגשו את ראשי הקהילה היהודית בסופיה. משם המשיכו לטורקיה האירופית ולטורקיה האסיאתית.[13] בסוף ספטמבר של שנת 1907 הם שהו בקונסטנטינופול, משם עברו לסוריה ולאחר מכן לארץ ישראל,[14] בה שהו קרוב לחודש.[13]

מיטווך היה בן לוויה שימושי, שתרם רבות להשגת יעדי הסיור; בניגוד לנתן, מיטווך ידע לדבר ברבות משפות המזרח התיכון, ביניהן עברית מודרנית. בנוסף היה בקיא מאוד באורח חיי היהודים שחיו באזורים אלו.[12]

את מסעם של נתן ומיטווך בארץ ישראל ליוו באופן צמוד דיווחי המקומונים העבריים, ובפרט העיתון הדו-שבועי "השקפה" שערך והוציא לאור אליעזר בן יהודה.[15][16][17][18][19][20][21]

פעילות ציבורית יהודית

מיטווך היה פעיל מרכזי באגודות ובארגונים יהודיים בגרמניה ובברלין. הוא היה ממזכירי "חברת עזרה של יהודי גרמניה",[12] לקח חלק בוועד האחראי על מוסדות החינוך של הארגון, והיה מעורב בהקמת מוסדות חינוך ותרבות בארץ ישראל.[22] בשנות ה-20 נבחר להיות חבר בהנהלת "עזרה" ופעל לאיחוד האגודות היהודיות.[23] במקביל, היה חבר דירקטוריון "החברה לקידום מדעי היהדות", ואף עמד בראשה,[24] ותרם להפקת פרסומים ומחקרים עיוניים.[25][24] לאחר מלחמת העולם הראשונה החל לעבוד בג'וינט בברלין. לאחר שפוטר ממשרתו כפרופסור בשנת 1933, מיטווך השתמש בקשרים שיצר וביציבותו הכלכלית (מיטווך היה מהיהודים הבודדים שהמשיך לקבל משכורת של פרופסור גרמני מן המניין עד לתחילת המלחמה), והקדיש את מרב זמנו לעשייה למען הקהילה היהודית בגרמניה. הוא אף מונה לראש הארגון והיה דמות מרכזית בעבודות הסיוע, שיקום הקהילה, והסיוע בהגירה ליהודים בכל האזור.

בנוסף, פעל בארגוני תמיכה נוספים, היה פעיל בתנועות הנוער היהודיות הציוניות, ייסד יחד עם מרטין בובר את הוועד למען הפלאשים ואגודות לקידום השפה והתרבות העברית,[12][26][27][28] קידם את החייאת העברית בבתי הספר בא"י, ותרם להוצאה לאור של מילון בן-יהודה.[29] היה מעורב גם בהקמת המוסדות האקדמיים בארץ, ביניהם האוניברסיטה העברית ובצלאל,[30] והשתתף בוועדות וביוזמות ציבוריות רבות למען החברה היהודית והעברית.[31][32]

עבודה מחקרית וציבורית באתיופיה

עבודה מחקרית עם אלאקה טאיה

ב-1904 פנו מטווך ואדוארד סכאולדיפלומט הגרמני פרידריך רוזן שיסייע להם בגיוס חוקר אתיופי שיוכל לבוא ללמד בברלין. רוזן קישר אותם עם אלאקה טאיה, חוקר אתיופי, אשר הגיע לברלין בקיץ 1905. טאיה לימד שפות אתיופיות את מיטווך ושני חוקרים נוספים. אלאקה טאיה מסר למיטווך כתבים וחומרים מחקריים רבים אודות אתיופיה, ומיטווך תרגם ופרסם רבים מהם.[33] על אך שטאיה התכוון ללמוד גרמנית הוא טאיה לא הצליח לשלוט בשפה, והסכים לשתף פעולה עם מיטווך בהוראת השפות האתיופיות. במקביל לעבודתם המשותפת בהוראה, השניים פרסמו יחד מאמרים אודות יהדות חבש שיצאו לאור תחת המגזין "Westasiatische Studien".[33] טאיה שב לאתיופיה ב-1907, אך המשיך לשמור על קשר עם מיטווך במשך השנים.

קשריו עם הדיפלומט לורנץ ינסן ועם היילה סלאסי

מיטווך עסק בהכשרה ובלימוד שפות אוריינטליות לדיפלומטים ומתורגמנים גרמנים, ורבים הגיעו ללמוד אצלו את השפות האתיופיות השונות. מיטווך היה בקשר עם תלמידו לשעבר, לורנץ ינסן, ששירת באתיופיה. מכתבים ביניהם מלמדים על רמת לימוד גבוהה של אמהרית והבנה מעמיקה בנוגע לפוליטיקה האתיופית.[34][35] בנוסף, מיטווך שימש יועץ לשפות אתיופיות לדיפלומטים, ונספחיהם של הדיפלומטים הגרמנים מיהרו לפנות אליו לשם הכשרה. הדמות המשמעותית ביותר שהתכתב איתה מיטווך היה קיסר אתיופיה האחרון, היילה סלאסי, אשר העריך את בקיאותו הרבה באמהרית ובגעז, וב-1930 אף נתן לו אישור להקדיש לו אחד מספריו.[36]

פעילות למען יהדות אתיופיה

מיטווך היה פעיל למען הפלאשות - קהילת יהדות חבש קהילה אתיופית שנאבקה על הכרתה כחלק מהעם היהודי. הוא לקח חלק פעיל בחברת "עזרה", שהתמקדה בסיוע לקהילה זו. בשנת 1907, מיטווך נשא דברי רקע מחקרי על יהדות חבש באספה כללית של החברה, והיה מעורב בהכנות למשלחת הראשונה לאתיופיה.[37] החל מ-1909, החברה פרסמה דוחות שנתיים על מצב יהדות אתיופיה, ופעולתו של מיטווך השפיעה רבות על מימון והעברת אקדמאים אתיופים לירושלים.[38] בשנת 1912 הקימה "עזרה" באופן רשמי את "הוועד להצלת היהודים הפלאשים", ומיטווך היה אחד מחבריו.[39]

תקופת השלטון הנאצי (1933–1938)

ב-1933 מונה מיטווך לראש המחלקה לענייני יהודים במשרד החוץ הגרמני, (Referat für jüdische Angelegenheiten).[40][41] ראש המחלקה היה אחראי על ניהול קשרי גרמניה עם הקהילות היהודיות בתוך ומחוץ למדיה ושיתוף פעולה עם הארגונים היהודיים. המחלקה פעלה לקידום האינטרסים הגרמניים בעולם היהודי, אך עם הזמן נעשה התפקיד ראש המחלקה קשה יותר לאור ההתנגדויות שעלו מתוך ממשלת גרמניה לשיתוף פעולה עם הקהילות היהודיות.[42] עם עליית הנאצים לשלטון, פוטר מיטווך ממשרתו והמחלקה נסגרה.[43][12] בעקבות החוקים האנטישמיים החדשים, פוטר מיטווך גם ממשרתו באוניברסיטת ברלין, והחל להקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית לטובת הקהילה היהודית.[44][45] לאחר מחאות סטודנטים הוחזר לתפקידו כפרופסור באוניברסיטה בסוף 1933, מתוך צורך פרקטי להמשיך את לימודי השפות האתיופיות. בעיתונות הגרמנית באותה התקופה נכתב שמיטווך היה האדם היחיד בכל גרמניה בזמנו ששלט בשפות האתיופיות במידה מספקת לשם החזקתו בתפקיד. החזרתו זכתה לתשומת לב בעולם היהודי,[46][47][48] אך האווירה האנטישמית במוסדות האקדמיים הלכה והחמירה,[49] והוא פוטר סופית.

במהלך החודשים אפריל ומאי באותה השנה נכנסו לתוקף שורה של הגבלות ואיסורים על עיסוקי היהודים הגרמניים, ומיטווך, יחד עם כמעט כל הפרופסורים היהודים במדינה, פוטר ממשרתו באוניברסיטת ברלין. עם פיטוריו, לאחר קצת יותר מחצי שנה מפיטוריו, בחודש דצמבר של שנת 1933, מיטווך הוחזר למשרתו כפרופסור באוניברסיטה. צעד זה קרה לאחר שברבות מהאוניברסיטאות בכל גרמניה צצו מחאות מצד סטודנטים כנגד מרציהם החדשים, שנכנסו כמחליפי מרציהם הסטודנטים שפוטרו לאחר חקיקת חוקי הגזע. הסטודנטים טענו שרבים מאותם מרצים אינם מוכשרים מספיק והשכלתם נמוכה מדי, ואינם מסוגלים לבצע את עבודתם כנדרש. ברוב האוניברסיטאות הגרמניות קריאות מחאה אלו זכו להתעלמות או להשתקה. אך דווקא אוניברסיטת ברלין, שהייתה ידועה בתפיסת עולם נאצית-פטריוטית בולטת, בחרה להחזיר את מיטווך לתפקידו. האוניברסיטה לא עשתה זאת מתוך סולידריות כלפי העם היהודי וגם לא כלפי מיטווך עצמו – צעד זה נבע מצורך פרקטי לחלוטין; מיטווך היה מנהל הסמינר לתרבויות אוריינטליות באוניברסיטה, ולא היה בנמצא אף מרצה ממוצא ארי שכישוריו התקרבו לשלו והיה מועמד ראוי דיו להחלפתו.

באביב 1934 התקיים כנס חירום במסגרתו ראשי כל הארגונים היהודים-גרמנים המשפיעים התאספו בברלין, תחת המועצה המייעצת של ה-Reichsvertretung der deutschen Juden, שהיה הגוף הייצוגי של יהדות גרמניה. מיטווך נכח בכנס יחד עם בכירים רבים מהקהילה היהודית הגרמנית, ביניהם: יוליוס ברודניץ, מרטין בובר, פנחס כהן, יצחק אלבוגן, אלפרד קליי, ליאו לוונשטיין, יעקב רוזנהיים, היינריך שטיין, מקס ורבורג, ליאו וולף וברונו וויד. מטרתו העיקרית של הכינוס הייתה ליצור סולידריות א-פוליטית בין כל הארגונים היהודיים המסוכסכים ביניהם, ולאפשר שיתוף פעולה רוחבי לטובת יהודי גרמניה. יושבי הכנס הגיעו שוב למסקנה שיש להתמקד במאמצים לשילובם של היהודים בכלכלה הגרמנית. כמו כן נקבע כי אף על פי שהוחלט שיש לסייע ליהודים שבוחרים להגר מהמדינה, אין לעודד צעד זה. עוד נקבע שנדרש לאזן בין קידום א"י כפתרון עתידית אפשרי לבין שמירה על יציבות הקהילה היהודית בגרמניה.[50][51]

גלות ללונדון ומותו (1938–1942)

בחודש נובמבר של שנת 1938, שהה מיטווך לצורכי מחקר בפריז. בימים שלאחר ליל הבדולח, כאשר הגיעו החדשות לצרפת, הבין כי יש להימנע מהלשוב לגרמניה בשל הסכנה שבמצב. הוא נמלט לאנגליה והתיישב בלונדון יחד עם משפחתו.

בשנת 1939, פרסם הרב והחוקר אלכסנדר שייבר כתבה על מיטווך בירחון היהודי-הונגרי "שוויון". בכתבה, תיאר שייבר את הקשיים שבהם נתקל מיטווך במאמציו להתקבל למשרת מחקר באנגליה, למרות שמו העולמי, ומנה את ההתמדה שהפגין בהשגת עבודה והמשך מחקריו..[52]

מיטווך היה בין מקימי "המכון היהודי לתלמוד תורה" בשנת 1940, מוסד שנועד לספק חינוך יהודי ותרבותי לפליטים מגרמניה.[53] בשנת 1941, מיטווך היה ממקימי ההתאחדות הראשונה בבריטניה של יהודים פליטי אוסטריה וגרמניה בבריטניה.[54] בשנת 1942, החל לעבוד במשרד המודיעין הבריטי במחלקה לענייני המזרח התיכון, שם עבד לצד פרופ' יוזף שאכט, אף הוא פליט יהודי-גרמני.

מיטווך נפטר ב-4 בדצמבר 1942 בלונדון לאחר מחלה קצרה. מותו פורסם בעיתונות היהודית ברחבי העולם.[55][56][57] בשנת 2011, תרמו בנותיו רבים מהמסמכים שהותיר אחריו לספריה הווינאית לשואה (אנ') שבלונדון, הארכיון הראשון לחקר השואה.[58]

משפחתו

בשנת 1921 מיטווך נישא להרמינה ליפמן (1968-1897), ד"ר לרפואה, ולזוג נולדו שלוש בנות: אורסולה, אדלה ואניטה. אורסולה מיטווך הייתה חוקרת ופרופסור לגנטיקה של האדם ביוניברסיטי קולג' לונדון.[59]

אדלה (1925–2011) הייתה פסיכותרפיסטית אנגליה ידועה, שהתפרסמה כמומחית בטיפול קבוצתי. אניטה (אגנס) מיטווך עלתה לישראל והייתה מרצה לבלשנות באוניברסיטה העברית.[60]

ישנה סברה שמיטווך היה נשוי עוד קודם לכן: במכתב שכתב בקיץ של שנת 1917 ליצחק גולדציהר, מספר מיטווך שהוא התארס לעלמה הרטה ורשאואר מברסלאו, והשניים תכננו להינשא בחודש נובמבר באותה השנה. לא ידוע האם נישואים אלו אכן התקיימו והזוג נפרד, או אם האירוסין בוטלו עוד קודם לכן.[61]

ידוע שאימו של מיטווך נרצחה בברגן בלזן, ורוב משפחתו נותרה בגרמניה, ונרצחה במהלך השואה.[62]

תחומי מחקר נוספים

  • רפואה אסלאמית: מיטווך חקר את הרפואה האסלאמית בשיתוף עם יוליוס ליפרט, ופרסם מספר כרכים על רופאי עיניים ערבים ותרגומים לספרי לימוד רפואת עיניים מכתבי רופאים ערבים. הוא קרא להקים את ה-"Corpus Medicorum Arabicorum", מוסד לאיסוף ושימור הידע הרפואי הערבי. כמו כן, היה חבר ב"חברה הגרמנית להיסטוריה של הרפואה" במכון לתולדות הרפואה בלייפציג.[63] בשנת 1936, תוכניתו להתמחות בחקר הרפואה הערבית מימי הביניים מומשה עם הצטרפותו לאקדמיה הבינלאומית למדעי ההיסטוריה בפריז.[64]
  • Corpus Tannaiticum: מיטווך היה שותף לפרויקט Corpus Tannaiticum, שמטרתו הייתה לאגד את כל הברייתות במשנה בסדר מסודר. הוא שימש בתפקיד מרכזי בפרויקט, כולל חיבור מילון להסבר שפת המשנה.[65] עבודתו במילון נמשכה שנים רבות,[66] אך לא הושלמה,[67] ככל הנראה בשל קשיים כלכליים במיזם.[68]
  • חקר השפעות היהדות על האסלאם: מיטווך טען כי רבות מהפרקטיקות המוסלמיות נגזרו מהיהדות, כולל נוסח התפילה, חוקי הטהרה ומנהגי הצום. הוא חקר את השפעות היהדות על האסלאם, במיוחד בתחום טקסי החיים, והציע שמקורות ארמיים ועבריים, כגון התלמוד, שימשו בהבנת טקסטים מוסלמיים. עמדתו הייתה כי השפעת היהדות על האסלאם נמשכה גם לאחר ימי מוחמד.[10][69] אולם, גישה זו נתקלה בביקורת, ונראה כי כיום היא נחשבת מיושנת.
  • פרסומים בתחום היהדות: מיטווך היה יועץ בפרויקט "The Hebrew Classics" ששאף ליצור ספרייה יהודית חוצת-עולם. כמו כן, השתתף בפרויקט להוצאת אנציקלופדיה של היהדות בשנות ה-20, שנגנז בסופו של דבר.[70][71] הוא היה פעיל בקהילה המדעית היהודית ופרסם ביקורות מחקריות על ספרים בתחום זה.[72][73][74][75]

פרסומים

בשנת 1937 פורסמה רשימה של כל כתביו של מיטווך שיצאו עד סוף שנת 1936: 87 מתוכם עסקו בחקר לשוני או ספרותי של תרבויות ערב או תרבויות אתיופיה, ו-14 הם עסקו במדעי היהדות.[76] מבין פרסומיו הבולטים:[77]

* Proelia Arabum paganorum (Ajjâm al 'Arab) quomodo litteris tradita sint (1899).
  • Bilder aus dem Orient (1899).
  • Ali Ibn Isa: Erinnerungsbuch für Augenärzte (1904).
  • Ibn Saad: Biographie Muhammeds bis zur Flucht (1905).
  • Exzerpte aus dem Koran in amharischer Sprache (1906).
  • Bemerkungen zur amharischen Chronik König Theodors von Abessinien (1907).
  • Abessinische Kinderspiele (1910).
  • Abessinische Erzählungen und Fabeln (1911).
  • Altarabische Amulette und Beschwörungen (1912).
  • Zur Entstehungsgeschichte des islamischen Gebets und Kultus (1913).
  • Enzyklopaedie des Islām (1913).
  • Abergläubische Vorstellungen und Bräuche der alten Araber (1913).
  • Die älteste Influenza-Epidemie in Persien und Mesopotamien (im Jahre 855 n. Chr.) (1913).
  • Deutschland, die Türkei und der Heilige Krieg (1914).
  • Die Verbreitung des Islams in Togo und Kamerun (1914).
  • Hebraische Inschriften in der Synagoge von Aleppo (1915).
  • Ein amharischer Text über Muhammed und die Ausbreitung des Islams in Abessinien (1915).
  • Die wirtschaftliche Bedeutung der Sprachenfrage in der Türkei (1915).
  • Ibn Saad: Biographie Muhammed's. Ereignisse seiner medinischen Zeit, Personalbeschreibung und Lebensgewohnheiten (1917).
  • Hebräische Etymologien. – Jerusalem (1923).
  • Die traditionelle Aussprache des Äthiopischen (1925).
  • Muhammeds Geburts - und Todestag (1926).
  • Moses Mendelssohn: Gesammelte Schriften (1929).
  • Encyclopaedia Judaica (1929).
  • Die amharische Version der Soirées de Carthage (1932).
  • Ein Corpus medicorum Arabicorum (1932).
  • Die angeblichen abessinischen Philosophen des 17 (1933).

לקריאה נוספת

· Elbogen, Ismar. “Eugen Mittwoch (1876-1942).” Jewish Social Studies, Vol. 5 No. 2, pp. 206–207 (1943).

· Gottschalk, Walter, "Die Schriften Eugen Mittwochs. Zum 4. Dezember 1936 verzeichnet." Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, Vol. 81 (N. F. 45) No. 2, pp. 243–250 (1937). http://www.jstor.org/stable/23110580.

· Hammerschmidt, Ernst, "A Brief History of German Contributions to the Study of Ethiopia", Journal of Ethiopian Studies, Vol 1. No. 2, pp. 30-48 (1963). https://www.jstor.org/stable/41965697

· Heschel, Susannah. “The Philological Uncanny: Nineteenth-Century Jewish Readings of the Qur’an.” Journal of Qur’anic Studies, Vol. 20 No. 3, pp. 193–213 (2018). https://doi.org/10.3366/jqs.2018.0358.

· "The Late Professor Eugen Mittwoch", Africa: Journal of the International African Institute, Vol. 14 no. 1, p. 3 (1943). https://www.jstor.org/stable/1156693

· Mittwoch, Eugen. Die amharische Version der Soirees de Carthage: mit einer Einleitung: die angeblichen abessinischen Philosophen des 17 Jahrhunderts." de Gruyter (1934).

· Mittwoch, Eugen. Die traditionelle Aussprache des athiopischen. de Gruyter (1926).

· Schmidtke, Sabine. “From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams.” Historical Interactions of Religious Cultures, Vol. 1 No. 1, pp. 103-145 (2024). https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007

· Schmidtke, Sabine. “The Library of Eugen Mittwoch (1876-1942).” Intellectual History of the Islamicate World, Vol. 11 No. 2–3, pp. 267-301 (2023). https://doi.org/10.1163/2212943x-bja10006

· Ullendorff, Edward. “Some Amharic and Other Documents from the Eugen Mittwoch Nachlass.” Bulletin of the School of Oriental and African Studies, Vol. 43 No. 3, pp. 429–452 (1980). https://www.jstor.org/stable/615732

· Ullendorff, Edward. “Some Early Amharic Letters.” Bulletin of the School of Oriental and African Studies, Vol. 35 No. 2, pp. 229-270 (1972).https://doi.org/10.1017/S0041977X00109358.

· Ullendorff, Edward. “Some Further Material from the Eugen Mittwoch Nachlass." Bulletin of the School of Oriental and African Studies, Vol. 53 No. 1, pp. 64-76 (1990). https://doi.org/10.1017/S0041977X0002125X

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אויגן מיטווך בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ יעקב מיטווך public profile, באתר Geni, ‏27.12.2022
  2. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 103, 119-120 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  3. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 113 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  4. ↑ Heschel, Susannah, The Philological Uncanny: Nineteenth-Century Jewish Readings of the Qur’an, Journal of Qur’anic Studies 20(3), 2018, עמ' 205 doi: https://doi.org/10.3366/jqs.2018.0358
  5. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 129-130 doi: http://dx.doi.org/https%3A%2F%2Fdoi.org%2F10.1628%2Fhirec-2024-0007
  6. ↑ הארץ, 01.06.1942
  7. ^ 7.0 7.1 הארץ, 06.12.1942
  8. ↑ Heschel, Susannah, The Philological Uncanny: Nineteenth-Century Jewish Readings of the Qur’an, Journal of Qur’anic Studies 20(3), 2018, עמ' 204-210 doi: https://doi.org/10.3366/jqs.2018.0358
  9. ↑ הארץ, 18.12.1936
  10. ^ 10.0 10.1 Heschel, Susannah, The Philological Uncanny: Nineteenth-Century Jewish Readings of the Qur’an, Journal of Qur’anic Studies 20(3), 2018, עמ' 204 doi: https://doi.org/10.3366/jqs.2018.0358
  11. ^ 11.0 11.1 Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 120-121 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Elbogen, Ismar, Eugen Mittwoch (1876-1942), Jewish Social Studies 5(2), 1943, עמ' 206-207
  13. ^ 13.0 13.1 השקפה, 06.03.1908
  14. ↑ העולם, 04.10.1907
  15. ↑ השקפה, 09.10.1907.
  16. ↑ השקפה, 25.10.1907
  17. ↑ השקפה, 29.11.1907 בעמ' 2-3
  18. ↑ קרמר, מנדל, השבוע, השקפה, 04.12.1907
  19. ↑ קרמר, מנדל, השבוע, השקפה, 11.12.1907
  20. ↑ בן יהודה, אליעזר, ידיד ארץ ישראל, השקפה, 13.12.1907
  21. ↑ השקפה, 06.03.1908
  22. ↑ הצפירה, 15.01.1911.
  23. ↑ הארץ, 10.03.1926.
  24. ^ 24.0 24.1 Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 132 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  25. ↑ הצפה, 04.11.1938.
  26. ↑ המצפה (קרקוב) 24.12.1909.
  27. ↑ המצפה (קרקוב), 31.12.1909.
  28. ↑ המבשר (איסטנבול), 04.10.1910.
  29. ↑ המילון, השקפה, 28.08.1907
  30. ↑ הצפירה, 20.10.1905.
  31. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 131 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  32. ↑ העולם, 26.09.1924.
  33. ^ 33.0 33.1 Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 126-127 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  34. ↑ Ullendorff, Edward, Some Further Material from the Eugen Mittwoch Nachlass, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 53(1), 1990, עמ' 69-75 doi: https://doi.org/10.1017/S0041977X0002125X
  35. ↑ Ullendorff, Edward, Some Amharic and Other Documents from the Eugen Mittwoch Nachlass, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 43(3), 1980, עמ' 429-452
  36. ↑ Ullendorff, Edward, Some Amharic and Other Documents from the Eugen Mittwoch Nachlass, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 43(3), 1980, עמ' 429-420, 439-440
  37. ↑ חשבון הפעולה של חברת העזרה של יהודי גרמניה, השקפה, 20.03.1907
  38. ↑ כהן-רייס, אפרים, מזכרונות איש ירושלים, בוסתנאי, 05.10.1934
  39. ↑ Pro Falachas, 01.03.1912.
  40. ↑ דבר, 05.02.1933.
  41. ↑ L'Union Marocaine, L'Union Marocaine,, 09.02.1933
  42. ↑ Nicosia, Francis R., Jewish Affairs and German Foreign Policy During the Weimar Republic: Moritz Sobernheim and the Referat Für Jüdische Angelegenheiten, Year Book - Leo Baeck Institute 33(1), 1988, עמ' 261-283 doi: https://doi.org/10.1093/leobaeck/33.1.261
  43. ↑ דבר, 04.05.1933.
  44. ↑ L'Avenir Illustré, 15.05.1933.
  45. ↑ The Palestine Post, 04.05.1933.
  46. ↑ 01.11.1933,22.12.1933,The Jewish Weekly News.
  47. ↑ דבר, 13.12.1933.
  48. ↑ דאר היום, 12.11.1933.
  49. ↑ L'antisémitisme Allemand, Paiz Et Droit, 01.01.1934
  50. ↑ HISTORJA 7-MIU DNI, 25.02.1934.
  51. ↑ 06.04.1934 The Jewish Weekly News.
  52. ↑ .Egyenlöség, 10.08.1939
  53. ↑ העולם, 30.05.1940.
  54. ↑ דבר 14.08.1941.
  55. ↑ הבקר, 10.11.1942.
  56. ↑ 13.11.1942,Detroit Jewish News.
  57. ↑ העולם, 12.11.1942.
  58. ↑ לקריאה נוספת על ארכיון מיטווך באתר הספרייה - https://wiener.soutron.net/Portal/Default/en-GB/RecordView/Index/71210
  59. ↑ Nick Lane, Ursula Mittwoch: Pioneering geneticist who solved the riddle of sexes, Annals of Human Genetics 86, 2022, עמ' 153–158 doi: 10.1111/ahg.12461
  60. ↑ פרופ' אניטה מיטווך, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
  61. ↑ Schmidtke, Sabine, The Library of Eugen Mittwoch (1876-1942), Intellectual History of the Islamicate World 11(2-3), 2023, עמ' 269-270 doi: https://doi.org/10.1163/2212943x-bja10006
  62. ↑ Joodsmonument, Karoline Mittwoch-Weyl, Joods Monument, ‏1856-09-18 (באנגלית)
  63. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 123-124 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  64. ↑ דאר היום, 05.03.1936.
  65. ↑ Știința judaică, Egalitatea, 18.08.1905
  66. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 124-125 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  67. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 125 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  68. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 125-126 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  69. ↑ Schmidtke, Sabine, From Wissenschaft Des Judentums to Wissenschaft Des Islams, Historical Interactions of Religious Cultures 1, 2024, עמ' 116 doi: https://doi.org/10.1628/hirec-2024-0007
  70. ↑ העולם, 15.05.1925.
  71. ↑ השילוח, 01.06.1925.
  72. ↑ הארץ 08.01.1935.
  73. ↑ הארץ 18.12.1936.
  74. ↑ הארץ, 22.05.1938.
  75. ↑ הבקר, 23.05.1938.
  76. ↑ העולם, 09.06.1938.
  77. ↑ לרשימת הפרסומים המלאה: https://www-jstor-org.ezproxy.haifa.ac.il/stable/pdf/23110580

אויגן מיטווך42193109Q106013

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אויגן_מיטווך&oldid=3625645"