אדמונד דייוויס
 | |||||||||||||||
| דייוויס במדי צבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית | |||||||||||||||
| לידה | סיינט אוגוסטין, טריטוריית פלורידה, ארצות הברית | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | אוסטין, טקסס, ארצות הברית | ||||||||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות של מדינת טקסס, אוסטין, טקסס, ארצות הברית | ||||||||||||||
| שם מלא | אדמונד ג'קסון דייוויס | ||||||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
אדמונד ג'קסון דייוויס (באנגלית: Edmund Jackson Davis; 2 באוקטובר 1827 – 7 בפברואר 1883) היה עורך דין, איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מטקסס, איש המפלגה הרפובליקנית ואיש הדרום תומך האיחוד, ששירת כבריגדיר גנרל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית, וכיהן כמושל טקסס ה-14 בשנים 1870–1874 במהלך תקופת השיקום.
ראשית חייו
אדמונד דייוויס נולד בסיינט אוגוסטין שבטריטוריית פלורידה, כבנם של ויליאם גודווין דייוויס ושל מרי אן צ'אנר. אביו היה עורך דין ובעל קרקעות בסיינט אוגוסטין, היישוב הקבוע העתיק ביותר בארצות הברית. ב-1848, לאחר שנחתם הסכם גואדלופה אידלגו, עבר דייוויס עם הוריו לגלווסטון שבטקסס.
בשנה שלאחר מכן עבר דייוויס לקורפוס כריסטי, שם הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. בשנים 1849–1853 הוא היה מפקח וסגן גובה המכס, ואז מונה כפרקליט המחוז השיפוטי ה-12, שכלל בשטחו את מחוז וב שבדרום טקסס. לאחר מכן הוא היה לשופט במחוז זה.[1]
במפקד האוכלוסין של 1850 נרשם שדייוויס התגורר ברחוב גרנט שבמרכז העיר לארדו, מושב מחוז וב. דייוויס, שלוש נגרים ופועל התגוררו בבית אחד יחד עם טומסה בנווידס וילדיה.[2] לאחר מכן הוא החזיק בבעלותו חווה במחוז וב, ועסק בעריכת דין בלארדו. לזמן מה הוא היה שופט של המחוז השיפוטי ה-29 של טקסס.
מלחמת האזרחים
ב-1861 תמך דייוויס בעמדתו של המושל סם יוסטון נגד פרישת טקסס מהאיחוד. הוא גם דחק ברוברט אדוארד לי לא להפר את שבועת האמונים שלו לארצות הברית. דייוויס התמודד בבחירות להתמנות כנציג לוועידת הפרישה, אך הובס. לאחר מכן הוא סירב לשאת שבועת אמונים לקונפדרציה,[2] ופרש מתפקידו השיפוטי. הוא עזב את טקסס ומצא מקלט בניו אורלינס, שהוחזקה על ידי האיחוד. משם הוא הפליג לוושינגטון די. סי., שם מינה אותו הנשיא אברהם לינקולן כקצין בדרגת קולונל עם סמכות לגייס את רגימנט הפרשים הראשון של טקסס במסגרת צבא האיחוד.[1] את חיילי הרגימנט גייס דייוויס מקרב תומכי האיחוד שנמלטו מטקסס ללואיזיאנה. הרגימנט השתתף בלא מעט קרבות עד תום מלחמת האזרחים.
במרץ 1863 נודע לדייוויס ולידידו ויליאם ו. מונטגומרי שהם עומדים להיעצר על ידי חיילי צבא הקונפדרציה באוסטין, טקסס. עד מהרה אספו השניים כמה מחפציהם ושמו פעמיהם לבריכת המילטון שבפאתי אוסטין, שם הם התחבאו לפני שהחליטו לחבור לחייליהם מצבא האיחוד במטמורוס שבמקסיקו. בגבול נפוצו דיווחים רבים שחיילי הקונפדרציה וחיילי צבא האיחוד התגרו אלו באלו בלילות, ולעיתים נלחמו אלו באלו. לאחר שקבעו את המחנה שלהם במטמורוס, גילה מונטגומרי שאנשי הקונפדרציה תכננו לחצות את הגבול ולעצור את דייוויס. הוא דהר בחזרה אל המחנה וניסה להזהיר את דייוויס, אך מצא שחיילים הקונפדרציה כבר היו שם. בדרכם חזרה לטקסס נתלה מונטגומרי על ידי אנשי הקונפדרציה. זמן קצר לאחר המלחמה עתר דייוויס לקונגרס כדי שתוענק גמלה לאלמנתו של מונטגומרי.[3]
ב-10 בנובמבר 1864 מינה הנשיא לינקולן את דייוויס כבריגדיר גנרל בצבא המתנדבים. רק ב-12 בדצמבר הגיש לינקולן את המינוי לאישור הסנאט של ארצות הברית, שב-14 בפברואר 1865 אישר אותו. דייוויס היה בין אלו שנכחו במעמד הכניעה של הגנרל אדמונד קירבי סמית' בטקסס ב-2 ביוני 1865. ב-24 באוגוסט אותה שנה שוחרר דייוויס מהשירות.[1]
מושל טקסס
לאחר תום המלחמה היה דייוויס נציג לוועידת החוקה של טקסס של 1866. הוא תמך בזכויות העבדים המשוחררים ודחק בחלוקתה של טקסס לכמה מדינות בשליטה רפובליקנית.
ב-1869 נבחר דייוויס ברוב דחוק כמושל טקסס כאשר התמודד מול אנדרו ג'קסון המילטון, שהיה דמוקרט תומך האיחוד. כרפובליקני רדיקלי שכיהן במהלך תקופת השיקום, הייתה תקופת כהונתו שנויה במחלוקת.
ב-22 ביולי 1870 הוקמה משטרת מדינת טקסס באמצעות חקיקה של הרפובליקנים הרדיקלים. למשטרת המדינה ניתנו סמכויות יוצאות דופן, כולל העברת עבריינים ממחוז אחד למשנהו כדי שיועמדו למשפט, ופעילות סמויה כסוכנים חשאיים. המשטרה פעלה נגד פשעים שמקורם בגזענות, ועל שוטריה נמנו אפרו-אמריקאים, מה שגרם למחאות מבעלי העבדים לשעבר, שבהמשך היו לתומכי ההפרדה הגזעית. דייוויס הקים את "משמר המדינה של טקסס" ואת "כוח המילואים של המיליציה", שהיו מבשריו של המשמר הלאומי של טקסס.[4] חוק הדפוס קבע את קיומם של בית דפוס ציבורי רשמי ועיתון מדינתי, וקבע כי עיתונים אזוריים יוקצו להדפסת ההודעות הרשמיות השונות הנדרשות.
ממשל דייוויס בלט במחויבותו לזכויות האזרח של האפרו-אמריקאים. אחד מחניכיו היה נוריס רייט קוני (אנ') מגלווסטון, שהמשיך להיאבק למען השוויון עד מותו ב-1898, וזכה לכבוד כאחת הדמויות החשובות בטקסס ובהיסטוריה האמריקאית של השחורים. אף על פי שדייוויס לא היה אהוד באופן מיוחד בקרב אנשי הקונפדרציה לשעבר, ורוב החומר הכתוב אודותיו במשך שנים היה ביקורתי כלפיו, הוא נחשב כגיבור בצבא האיחוד. הוא גם זכה לכבוד ולידידות מצידם של התושבים דוברי הספרדית ששכנו על הגבול על גדת ריו גראנדה.[5]
ב-1873 הובס דייוויס בבחירות על ידי הדמוקרט ריצ'רד קוק ביחס קולות של 42,633 מול 85,549, במערכת בחירות שעמדה בסימן של אי-סדרים. דייוויס קרא תיגר על התוצאות וסירב לפנות את לשכתו בקומת הקרקע של קפיטול מדינת טקסס. המחוקקים הדמוקרטים והמושל הנבחר קוק נאלצו כמדווח לטפס על סולמות אל הקומה השנייה של הבניין, שם התכנס בית המחוקקים. כאשר סירב הנשיא יוליסס ס. גרנט לשלוח כוחות לסיוע למושל המובס, עזב דייוויס באי-רצון את הקפיטול בינואר 1874. הוא נעל את דלת לשכתו ולקח עמו את המפתח, וכך אילץ את תומכיו של קוק לפרוץ את הדלת בגרזן.[6] דייוויס היה אחרון המושלים הרפובליקנים של טקסס עד אשר ביל קלמנטס הרפובליקני הביס את ג'ון לוק היל הדמוקרט ב-1978 והושבע לתפקידו בינואר 1979, 105 שנים לאחר תום כהונתו של דייוויס.
שנותיו האחרונות
לאחר תבוסתו בבחירות, מונה דייוויס כגובה המכס של גלווסטון, אך דחה את המינוי בשל סלידתו מנשיא ארצות הברית רתרפורד הייז. ב-1880 הוא התמודד שוב על משרת המושל, אך הובס. שמו עלה כמועמד אפשרי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית בוועידת הרפובליקנים שהתכנסה בשיקגו באותה שנה ובחרה בג'יימס גרפילד כמועמד לנשיאות. ב-1882 נוצח דייוויס בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית.
חיים אישיים
ב-1858 נשא דייוויס לאישה את אן אליזבת "ליזי" בריטון, בתו של פורבס בריטון שהיה ראש הסגל של סם יוסטון. לשניים נולדו שני בנים: בריטון (אנ') שהיה בוגר האקדמיה הצבאית של ארצות הברית וקצין בצבא ארצות הברית, וווטרס, שהיה עורך דין וסוחר באל פאסו.[1]
אדמונד דייוויס נפטר באוסטין ב-7 בפברואר 1883. הוא נטמן בהלוויה צבאית כגיבור מלחמה בבית הקברות של מדינת טקסס, ומצבה גדולה הוקמה על קברו.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1524
קישורים חיצוניים
- אדמונד דייוויס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- אדמונד דייוויס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- אדמונד דייוויס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Texas State Handbook Online. Moneyhon, Carl H. (30 May 2010). "Davis, Edmund Jackson". Texas State Historical Association.
- ^ 2.0 2.1 Odie Arambula, "Young lawyer Davis had big local role," Laredo Morning Times, May 6, 2012, p. 17A
- ↑ Richard H. Holloway (6/2/2025) This British Colonel Traveled with Robert E. Lee at Gettysburg. He’d Already Had His Share of Surprises. HistoryNet.
- ↑ Texas State Handbook Online. Olsen, Bruce A. (30 May 2010). "Texas National Guard". Texas State Historical Association.
- ↑ Odie Arambula, Visiting the Past column, "Radical Republican Davis had support", Laredo Morning Times, 20 May 2012, p. 15A
- ↑ Jack Daniel Noe, The American South: Commemoration, Sectionalism and Nationalism in the Post-Civil War Era, Submitted in accordance with the requirements for the degree of Doctor of Philosophy The University of Leeds School of History, December 2017, pp. 124-126.
אדמונד דייוויס41189019Q729594