אבימלך מלך גרר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, מלך פלשתים, הוא אישיות מהתנ"ך הנזכרת בספר בראשית בשל קשריה עם אברהם ויצחק. ה' התגלה אליו בחלום הלילה, כדי למנוע אותו מחטא. אבימלך חמד הן את שרה והן את רבקה, אך לא נגע בהן, לאחר שהתברר לו שהן נשואות, ואף ביקש לכרות ברית עם אברהם ועם יצחק. מיקומה של גרר הוא בנגב, בין קדש לשור. בתרגום ירושלמי אבימלך מזוהה עם מלך ערד.

דמותו במקרא

ירידת אברהם לגרר

ערך מורחב – ירידת אברהם לגרר

במסגרת נדודיו עבר אברהם לגור בקרבת פלשתים[1]. לשואלים אודות שרה יפת המראה השיב כי היא אחותו. אבימלך לקח את שרה לאישה וכתוצאה הופיע ה' בחלומו[2] והודיע לו כי האישה איננה פנויה והיא אשתו של אברהם, ואילו אבימלך ימות אם ימשיך להחזיק בה. מדו-השיח אפשר להבין כי ה' מעיד על אבימלך שפעל בתום לב, ואף מתגלה אליו במיוחד כדי למנוע ממנו לחטוא. למחרת, מספר אבימלך לאנשיו את המעשה, מוכיח את אברהם על ששיקר, מחזיר לו את אשתו, ואף מעניק לו רכוש רב כפיצוי, הכולל צאן ובקר עבדים ושפחות, ואף מזמין אותו לשבת בארצו: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב."[3]

ברית אברהם ואבימלך

ערך מורחב – ברית אברהם ואבימלך

בארות המים בארץ גרר היו משאב קיומי. על בארות מים התנהלו מלחמות. אבימלך החזיר את הבארות בדרכי שלום.

על טענתו של אברהם עונה אבימלך שלושה תירוצים, "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם"[4]. ריבוי התירוצים מעיד על חולשת עמדתו. הציבור ידע שאבימלך שולט בבארות. אברהם מבין שעל כף המאזניים עומד כבודו של אבימלך. השבת כבודו של אבימלך היא הדרך היחידה לקבל חזרה את הבארות. למרות שסוגיית הבארות לא מצאה פתרונה אברהם יוזם כריתת ברית, "וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית"[5]. עדיין לא הושב כבודו של אבימלך. אברהם מעמיד מבחן יושר לאבימלך, "וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן"[6]. אבימלך יכול לקחת את הכבשות כאילו הן חלק מכריתת הברית או לברר במה מדובר. ואכן, "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה". כולם רואים שאבימלך הוא אדם ישר לא לוקח מה שאינו שלו. כבודו הושב. עכשיו אומר אברהם, "וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת". כלומר, אתה אדם הגון אינך לוקח מה שלא שלך לכן, הבארות שלי. לקיים את הדבר הם כורתים שוב ברית, "וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים". אבימלך חוזר לארצו כאדם הגון ומכובד[7]. מאוחר יותר[8] נפגש אבימלך המלוֹוה בפיכול שר צבאו, עם אברהם וכורת איתו ברית. אברהם מוכיח אותו על באר מים שגזלו אנשי אבימלך, ואבימלך מצטדק ומשיב לו את הבאר. ואף נשבע כי הבאר היא של אברהם, ועל כן נקבע שמה לבאר שבע. המקרא מציין כי היחסים הוסיפו להיות תקינים, וכי אברהם גר באין מפריע ימים רבים בארץ פלשתים.

ירידת יצחק לגרר

ערך מורחב – ירידת יצחק לגרר

בעקבות רעב בארץ כנען, ועקב רצונו של יצחק לרדת למצרים כאברהם אביו, ה' התגלה בנבואה ליצחק, ואמר לו ללכת לגרר במקום למצרים. יצחק הלך אל אבימלך מלך פלשתים לארץ גרר, כמו שה' ציווה אותו.

כשיצחק הגיע לגרר הוא לא רצה להגיד על רבקה שהיא אשתו כי פחד שכיון שהייתה טובת מראה אנשי המקום יהרגו אותו כדי לקחת אותה לאשה, ולכן כשאנשי המקום שאלו כיצד הוא קשור לרבקה, הוא ענה "אחותי היא".

לאחר שעברו ימים רבים, חששו של יצחק פחת, ולכן לא נזהר מפני הפלשתים. כשאבימלך מלך פלשתים השקיף מהחלון הוא ראה את יצחק מצחק (לשון תשמיש) את רבקה אשתו. אבימלך הבין שרבקה היא אשתו של יצחק, ולכן שאלו מדוע אמר שהיא אחותו. יצחק ענה שחשש שיהרגוהו כדי לשאת אותה, ובתגובה אבימלך זעם עליו על שכמעט החטיא אותו: "מה זאת עשית לנו? כמעט שכב אחד העם (לפי רש"י הכוונה למיוחד שבעם, שזה המלך) עם אשתך, והבאת עלינו אשם". אבימלך הודיע ברבים שליצחק יש הגנה מלכותית, ומי שיפגע בו ובאשתו יומת.

מתגובתו הנסערת של אבימלך למעשה ההסתרה, ומפעולותיו לאחר מכן, ניתן ללמוד שמעשים כאלו כמו לקיחת אשת איש, לא היו מקובלים תחת שלטונו. "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ, כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה, מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי."[9].

ברית יצחק ואבימלך

ערך מורחב – ברית יצחק ואבימלך

התעשרותו של יצחק גורמת לקנאת הפלשתים, אבימלך מבקש ממנו ללכת מאיתם ולמעשה מגרש אותו. יצחק עובר לגור בקרבת מקום בנחל גרר. לאחר מספר מריבות על בארות בין יצחק לאנשי אבימלך, אבימלך עם פיכול שר צבאו ואחוזת רעהו הטוב, מופיע אצל יצחק ומבקש לתקן את יחסיהם, ולכרות ברית גם עם יצחק כשם שכרת ברית עם אברהם, כי ראו שה' היה עמו. יצחק מקבל אותו בתוכחה, אך לבסוף עושה לו משתה. אבימלך ואנשיו אף לנים אצלו, ובבוקר הם נשבעים אחד לשני, במה שנראה כמעשה ברית.

שמו של אבימלך בתהילים

כותרת תהילים ל"ד בפסוק א', מעוררת קושי. "לְדָוִד - בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ, לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ; וַיְגָרְשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ." אבימלך ידוע מסיפור ירידת אברהם לגרר[10] ואינו קשור באירועים מחיי דוד. פרשנים מזהים את אבימלך באכיש. רש"י מפרש: ”לפני אבימלך - כי כך מלכי פלשתים נקראים, וכל מלכי מצרים - פרעה ואף על פי ששמו אכיש קוראים לו אבימלך.” אבן עזרא דורש כי 'לאכיש היו שני שמות וכמוהו רבים'[11].

דמותו בפרשנים

פרשני המקרא ראו את אבימלך באור חיובי פחות מכפי שניתן להתרשם בקריאה ראשונית של הסיפור התנ"כי. הם מדגישים את לקיחתה של שרה בכפייה, ומוצאים במעשה תום לב, אבל לא ניקיון כפיים[12]. שאלה שצריכה להשאל האם באמת אבימלך לא שם לב שאנשיו פוגעים באברהם וביצחק, מנסים לגזול להם את הבארות וסותמים אותם בעפר, כפי שהוא טוען? ומה פשר ניסיון ההתקרבות של אבימלך אל יצחק, לאחר שהוא מגרש אותו מגרר בגלל התעשרותו?

אבימלך ויצחק

בהשוואה למעשה דומה בעברם של אברהם ושרה, אז לקח פרעה מלך מצרים את שרה לאחר שאברהם אמר שהיא אחותו[13], בניגוד לאבימלך שיוצר דו-שיח עם אברהם, פרעה לא נותן לאברהם להצטדק, אלא אומר את דבריו, ולאחר מכן, מגרש אותו מארצו, בעוד שאבימלך מפצה אותו, ואף מגלה כלפיו יחס ידידותי, ומציע לו להתגורר היכן שיחפוץ.

חוקרים עמדו על כך שסיפור אבימלך תאם את הנוהג המתבטא בחוקים אשוריים בני התקופה: "כי יסית איש זר – לא אביה, לא אחיה, לא בנה – את אשת איש לצאת עמו לדרך, והוא לא ידע כי אשת איש היא, שבוע יישבע האיש ונתן שני ככרות בדיל לבעל האשה" (חוקי אשור התיכונה, A 22). אבימלך אכן נשבע כאמור על חפותו ואכן מפצה את הבעל כחוק ויותר ממנו[14].

הרמב"ן[15] תוהה האם אבימלך בסיפור על אברהם הוא אותו אבימלך בסיפור על יצחק, או שמא כל מלכי פלשתים היה שמם אבימלך, כשם שמלך פלשתים בתקופתו של דוד היה שמו אבימלך, ומביא את דעת אונקלוס כי אבימלך בימי יצחק, היה בנו של אבימלך של אברהם[16]. גם הרד"ק נקט[17], שאין זה אותו אבימלך. לעומתם, רבינו בחיי לא מוטרד מהפער הכרונולוגי וסובר כי מדובר באותו אבימלך בשני הסיפורים.

מקור השם

השם "אבימלך" בדומה לשמו של שר צבאו "פיכל" - הוא שם שמי ולא פלישתי. אף שהפלשתים פלשו ממערב דרך הים התיכון, וכונו לכן "גויי הים", כנראה שכדי להתאזרח במרחב הקיים, הם אימצו שמות שמים שהגיעו דווקא ממזרח.

מקור השם "אבימלך" יכול להתפרש בכמה צורות:

  • אבי-מלך - שאביו היה מלך. כלומר מלך שממשיך את השושלת המלכותית, ולא התחיל אותה מעצמו.
  • מלשון האליל מולך (מלך, מילכום), שאותו כנראה עבדו פלשתים. שימוש בשם האליל או האל כבסיס לשם האדם בהטיות ובצירופים שונים, היה מקובל בתקופת המקרא (המקבילה הישראלית הייתה בשם "אביה" או "אביאל"). הדבר נועד ליצור זיקה בין האדם לאל שהאמין בו, לעיתים להורות על יעוד אלוקי מיוחד שהאדם התברך בו. במקרה של מלכים כמו אבימלך הדבר נועד לרמוז על כך שמלכותו של המלך איננה סתם אנושית אלא אלוקית, ויש למלך מעמד אלוקי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית: תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2012. בתוך פרק שני סעיף ז 'וישקף אבימלך פלשתים בעד החלון', בראשית כו' 6–11. מקורות בתר מקראיים לתמונת אבימלך המשקיף בחלון. עמ' 202–211.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבימלך מלך גרר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק כ', פסוקים א'-י"ח
  2. ^ מאיר שלו מציין בספרו ראשית (הוצאת עם עובד, 2008) כי זהו החלום הראשון המוזכר בתנ"ך.
  3. ^ ספר בראשית, פרק כ', פסוק ט"ו
  4. ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק כ"ו
  5. ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק כ"ז
  6. ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק כ"ח
  7. ^ רוזנפלד יקותיאל, על פרשת השבוע, 2018
  8. ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוקים כ"ב-ל"ב
  9. ^ ספר בראשית, פרק כ', פסוק ט'
  10. ^ ספר בראשית, פרק כ'
  11. ^ מנחם נאור, מחקרים בנוסח תהלים ל"ד, בית מקרא: כתב עת לחקר המקרא ועולמו, חוברת ד', קכ"ז כרך ל"ו, ירושלים, מוסד ביאליק, תמוז-אלול, תשנ"א, עמ' 377
  12. ^ רש"י, בראשית, כ', ו' - על בסיס תשובת ה' לאבימלך
  13. ^ ספר בראשית, פרק י"ב
  14. ^ חגי משגב, למה הוא עשה את זה?, בפרויקט 929 - תנ"ך ביחד
  15. ^ רמב"ן, ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק א'
  16. ^ מה שטורד את הרמב"ן הוא הפער הכרונולוגי בין שני הסיפורים, העומד על ארבעים שנה, אם לא יותר, מכיוון שיצחק נשא את רבקה בגיל ארבעים, על פי האמור בבראשית, כ"ה, כ'.
  17. ^ בפירושו על ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק א'
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32612662אבימלך מלך גרר