בערך נכתב:
התוספות[1] מתלבטים מדוע התלמוד לא בחר ללמוד זאת ממצוות מפורשות כמו חיוב ייבום שכרוך בהכרח באיסור נשיאת אשת-אח שנחשבת לערווה, ודוגמה נוספת שיכולה הייתה להוות מקור לדין זה היא מאבנט בבגדי כהונה שהיה בעצמו עשוי משעטנז. לדעתם של בעלי התוספות מקורות אלה שונים במאפייניהם משאר כלל המקרים מכיוון ש"מצוותם בכך"; כלומר, מכיוון שהאיסור הוא חלק אינטגרלי מעשייתם, הם נחשבים לקטגוריה בפני עצמה שאינה יכולה ללמד על מצבים שבהם ישנה התנגשות מקרית בין מצווה לאיסור.
במראה־המקום שצויין לא מצאתי כלום בעניין. אדמונד הוסרל, אולי אתה יודע על מה מדובר?