אני חושב שהבעיה נעוצה בכך שיש כאן כאלו שמכירים את רבי עמרם מהסיפורים ההיסטוריים, ויש כאלו שמכירים אותו מהקהילות היום שמעריצים אותו. אני מכיר את שתי הזוויות, ולדעתי אם היינו נמצאים אז בחייו, אכן הוא נחשב למנהיג פלג קנאי בעדה החרדית, שהתפלגה [ולא ברור לי אם התחברה שוב לפני שהתפלגה שוב] ולמרות שרבים מגדולי הדור אז רחשו לו כבוד, זה היה בגלל מוכנתו למסור נפש על קדושת ירושלים, ולא בגלל גדלותו התורנית.
אבל א"א להתכחש שבמהלך השנים הוא נהפך למעין אדמו"ר של פלגים בנטו"ק, וכיום מצטטים אותו כרב תורני לכל דבר, ויש גם אדמורי"ם שאינם ת"ח גדולים, וודאי זכאים לתואר רבי.
בכל מקרה, מי שרוצה יכול לפתוח דיון שם [אולי עשו כבר, תכף אבדוק]. לגבי ר' משה בלוי, עם כל גדלותו התורנית שניכרת ממאמריו, אף אחד לא התייחס אליו כרב, לא אז ולא היום. יתכן שזה בגלל שהוא הכפיף את עצמו לגרי"ח זוננפלד, אבל אנחנו מסתכלים על שורת התוצאה, ולא על הגורמים.